רטוריקת השנאה של הלובי להפללת לקוחות זנות

"כל עוד ישנה אישה אחת למכירה, כולנו למכירה."

אם בעבר הלובי להפללת לקוחות זנות התרכז בדאגה לכאורה לנשים בזנות, הרי שבימינו הוא עבר לדאוג למוניטין של שאר הנשים. הלובי אינו מדבר על השפעת העוני המוביל נשים לעסוק בזנות, אלא על השפעת העיסוק של נשים בזנות על נשים אחרות. הוא אינו מתנגד לאלימות המשטרתית והממסדית נגד הנשים העוסקות בזנות, אלא דורש לחזק את כוחם של המשטרה והממסד כדי "למגר את הזנות". לובי ההפללה מתלונן שבגלל הזנות גברים מתייחסים לכל הנשים כמו זונות, אבל בעצמו מתייחס לזונות כמו נשים פגומות שצריך לתקן.

כמובן, רטוריקת השנאה אינה מופנית ישירות כלפי עובדות המין, אלא כלפי הלקוחות. אבל כמו שאנסה להראות במאמר זה, המותקפות האמיתיות הן הנשים העוסקות בזנות.

"העובדה שהאנושות מכנה את העסקה האפלה הזו בשם 'מקצוע,' מעידה על מנגנון הרוע שמשרת את הזנאות," טוענת אחת ממנהיגות "הלובי נגד הזנאים". אולם מי שהמציאה את המונח המקצועי "עבודת מין" היתה עובדת המין האקטיביסטית קרול ליי. לפי לובי ההפללה, קרול ליי היא כנראה חלק ממנגנון הרוע שמשרת את הזנאות, בדיוק כמו ז'קלין מונטרו, מנהיגת איגוד עובדות המין ברפובליקה הדומיניקנית, שנבחרה לאחרונה לפרלמנט כדי לפעול למען זכויות עובדות מין ומיעוטים מיניים אחרים. זה מה שחברות הלובי חושבות כנראה גם על 60,000 עובדות המין החברות באיגוד עובדות המין של קולקטה, על 25,000 החברות ב-Empower, איגוד עובדות המין בתאילנד, ועל מאות-אלפי עובדות מין אחרות ברחבי העולם. כל אלה ורבות אחרות מתייחסות לזנות בתור "מקצוע" ו"עבודה". מי שתוקף את השימוש במושגים האלה תוקף אותן, לא את הלקוחות, שספק אם בכלל מכירים את המונחים האלה.

"כל עוד ישנה אישה אחת למכירה, כולנו למכירה". נשים שאינן עובדות בזנות אינן באמת למכירה. יש להן את הפריווילגיה לסרב. לעומתן, הנשים העובדות בזנות צריכות לשרוד. בזמן שחברות הלובי טוענות שעובדות המין הן חלק ממנגנון הרוע שמשרת את הזנאות, עובדות המין טוענות שהמנגנון המשרת את הזנות הוא העוני, שגורם לנשים לעבוד בזנות בגלל מחסור באפשרויות טובות יותר. 

השתקת נשים

הרטוריקה של לובי ההפללה מתאפיינת במחיקה של עובדות המין. לקראת מחאת "באות ובאים לזנאים", שבמסגרתה הגיעו חברות הלובי להפגין מול מועדון חשפנות, פורסמו מאמרים רבים פרי עטן. באף אחד מהמאמרים לא הייתה התייחסות לרצונן של החשפניות עצמן. ברטוריקה של הלובי הן לא באמת קיימות. אחת מחברות הלובי כותבת: "הימכרות כחפץ חסר חיים, משל את גופה ללא בעלים, בעודך בחיים - אינה מקצוע. [...] הנקרופיליות נתפסת כמעשה מגונה, דוחה, מכוער ומעוות. אבל מדוע החברה מסבה את פניה כשהופכים אישה לגופה בעודה בחיים, כופים עליה את תפקיד הגופה בפשע הנקרופיליות, ומאלצים אותה לחוות את הפשע הזה ואת תוצאותיו ההרסניות על הגופנפש שלה?" לכאורה היא תוקפת את הלקוחות, שמתייחסים לאישה כגופה. למעשה היא עצמה מתייחסת לעובדות המין כגופות, בדיוק כמו הלקוחות. רצונן של עובדות המין עצמן אינו מעניין אותה. מבחינתה הן גופות שאין להן רצון עצמאי ואין צורך לשאול לדעתן. 

כשעובדות המין מעזות להביע רצון עצמאי, הלובי עושה להן סלאט-שיימינג כדי שלא יקשיבו להן. מדי פעם מדובר בתקיפה ישירה לפיה "רואים עליהן את נזקי הזנות", או בטענה שהן סובלות מתודעה כוזבת. במקרים אחרים מדובר בהפיכתן לנשים פגומות באמצעות נתונים מזויפים כמו "גיל הכניסה הממוצע לזנות הוא 14" ו"90% מהנשים בזנות עברו התעללות מינית בילדותן". כך הופכים את הצורך של נשים בפרנסה ל"תגובה פתולוגית להתעללות מינית בילדות". הנתונים המפוברקים הללו מופיעים כמעט בכל מאמר נגד זנות, כולל של חברות הכנסת שיזמו את הצעת החוק להפללת הלקוח, שולי מועלם וזהבה גלאון, ושל כותבת הצעת החוק, עו"ד מיכל לייבל. 

כשח"כ לשעבר אנסטסיה מיכאלי טענה ש"רוב ההומואים זה חבר'ה שעוברים חוויה מאוד קשה של הטרדות מיניות מגיל צעיר מאוד וזה הולך ומידרדר הלאה", היא ספגה בצדק קיתונות של בוז. כשחברות כנסת משתמשות באותן טענות כדי להשמיץ עובדות מין, הן מקבלות מחיאות כפיים.

האשמת נשים

"כל עוד ישנה אישה אחת למכירה, כולנו למכירה." האם זה אומר שאם אישה אחת מקיימת יחסי מין בחינם, כל הנשים זמינות ליחסי מין בחינם? אם אישה אחת מולידה ילדים, כל הנשים זמינות להולדה? "אם אישה אחת להפרייה, כולנו להפרייה"? העובדה שאישה מסוימת הסכימה לשכב עם גבר מסוים בזמן מסוים תמורת תשלום מסוים, אינה אומרת דבר על שאר הנשים. אם כבר, ההאשמה צריכה להיות מופנית כלפי כל מי שעובד בשכר, מכיוון שאם אנשים מוכנים לעשות דברים בשביל כסף, תמיד יהיו כאלה שמוכנים גם לקיים יחסי מין תמורת כסף. אבל ההיגיון אינו מפריע לחברות הלובי להאשים את עובדות המין במכירת המין הנשי כולו, וביחד איתן גם את כל מי שמעזה לתמוך בהן. נוסף על ההאשמות הרגילות לפיהן כל מי שתומך בזכויות אדם לעובדות מין הוא זנאי שתומך באונס, חברת הלובי טוענת שמי שמקשיבה לעובדות מין מעודדת אונס, ודף הפייסבוק When He Pays שולח לגיהינום את כל מי שתומכת בשחקניות פורנו פמיניסטיות. 

נראה שחברות הלובי ישמחו אם גם עובדות המין עצמן יגיעו לגיהנום, או סתם ימותו. אחרת קשה להסביר את השמחה על כך שבשבדיה היתה ירידה של 50% בזנות הרחוב, כשאף אחת לא חושבת לבדוק לאן נעלמו אותן ארבע-מאות נשים שעבדו ברחוב. האם הן גורשו מהמדינה? עברו לעבוד בדירות או במדינות אחרות? מתו? אף אחת לא יודעת, ולא נראה שלמישהי אכפת. ח"כ שולי מועלםקבעה  שהממצאים של הדו"ח השבדי מ-2010 על הפללת הלקוח "חיוביים באופן גורף", מאחר שהם הצביעו על ירידה בזנות הרחוב. מבחינתה, העובדה שבדו"ח עצמו נכתב שעובדות המין נרדפות על-ידי המשטרה היא כנראה ממצא חיובי. זה לא מקרי: המודל הנורדי של החוק להפללת לקוחות זנות, שאותו מקדם הלובי, נועד באופן מוצהר לרדוף את עובדות המין עצמן.

רדיפת נשים

בדיוק כמו הרטוריקה של הלובי, גם החוק עצמו פועל לכאורה נגד הזנאים, אך למעשה פועל נגד עובדות המין. החוק מונע מעובדות מין לשכור דירה באופן חוקי, מפליל בסרסרות נשים שעובדות ביחד ומאפשר לשוטרים לעקוב אחרי נשים, לפרוץ לבתיהן של נשים שנחשדות בזנות בזמן שהן מקיימות יחסי מין, לערוך חיפוש עליהן ובדירתן, ואפילו להחרים להן קונדומים בתור ראיות (עמוד 50). 

חברת "הלובי נגד הזנאים" מתלוננת: "החברה הזנאית השכילה ליצור בתוכה תת קבוצה שעליה לא חלים חוקי אנוש; קבוצת נשים (בזנות) שלא עומדת בקריטריון ההומאני, קבוצת נשים שמותר לשלוט בהן ולהתעלל בהן, להפקירן ולפרוץ אליהן ולהתעלל בהן בתשלום". אבל מי שחושבות שעובדות מין הן תת קבוצה שאינה ראויה לזכויות אדם הן דווקא חברות הלובי עצמן. מבחינתן נשים ראויות לזכויות אדם רק כל עוד אינן עובדות בזנות. חברות הלובי מבטיחות: "כל אישה שתרצה לצאת מהזנות תוכל לעשות זאת ברווחה ובצורה מכובדת", אבל נשים שאינן רוצות או יכולות לצאת מהזנות ייענשו בחומרה ויאבדו את זכויות האדם שלהן: זכותן לדיור (אסור להן לשכור דירה), לבריאות (קונדומים עלולים לשמש כראיות), לפרטיות (למשטרה מותר לפרוץ לביתן), לשוויון בפני החוק (הן לא יכולות להתלונן במשטרה כדי לא לחשוף את כתובתן) ולביטחון (אסור להן לעבוד ביחד או לשכור מאבטח). השוטרים הם אלה שיידרשו לשלוט בהן ולהתעלל בהן, להפקירן ולפרוץ אליהן ולהתעלל בהן בתשלום. זכויות האדם של הלקוחות דווקא יישמרו, הם רק יצטרכו לשלם קנס ולהשתתף בסדנת חינוך, כאילו עברו עבירת תנועה. 

"כל עוד ישנה אישה אחת למכירה..." האם עובדות מין באמת מוכרות את גופן? עובדת המין מגי מקניל כבר ענתה: "לא רק שהטענה הזאת אבסורדית מבחינה לוגית (הייתי זונה במשך שנים, אבל הגוף שלי עדיין ממש כאן איתי), היא גם לגמרי סקסיסטית. היא מתבססת על ההנחה שהמיניות של אישה היא כל הערך שלה. האמונה מאחורי הביטוי הזה היא שלאישה אין דבר בעל ערך להציע מלבד המיניות שלה, ולכן אם היא 'מכרה' את המיניות שלה אז היא מכרה את עצמה, וכלום לא נשאר. זה אומר הרבה על מי שמשתמשים בטענה הזאת".