ב-2003 הוחלט בניו-זילנד על דקרימינליזציה של זנות, או בעברית: אי-הפללה. הכוונה היא שהזנות והיבטיה השונים הופכים להיות חוקיים לחלוטין, כולל פתיחת מכוני ליווי, זנות רחוב וכדומה. כמובן, מין ללא הסכמה וזנות קטינים נשארו לא חוקיים, וכך גם קיום יחסי מין בתשלום ללא קונדום.
החוק נחקק ביוזמת ארגון עובדות המין הניו-זילנדי, NZPC, והתחשב בעיקר בביטחונן וברצונותיהן של עובדות המין עצמן. שלוש מהן אף היו חברות בוועדה הממשלתית לבחינת החוק. זאת בניגוד לחוקים בשאר רחבי העולם, שמשקפים את רצון הממסד ומתעלמים מעובדות המין, בין אם מדובר במיסוד ובין אם בהפללה. תוצאות החוק הניו-זילנדי מעודדות עד כדי כך, שארגון אמנסטי אינטרנשיונל הצהיר על אי-הפללה בתור המדיניות המועדפת בנושא הזנות.
אציין להלן את ההשלכות של החוק בניו-זילנד, על סמך שלושה מחקרים שנערכו במדינה:
- מספר הנשים בזנות נשאר דומה למספרן לפני החוק. עובדות מין רבות עברו לעבוד באופן עצמאי.
- לא התגלו מקרים של סחר בנשים מאז החוק החדש.
- רק 1.3% מעובדות המין הן מתחת לגיל 18.
- 57% מעובדות המין אמרו שיחס המשטרה אליהן השתפר מאז החוק. רובן אמרו שיחסיהן עם המשטרה טובים.
- מחקר ניו-זילנדי אחר, בהשתתפות 28 נשים שעבדו בזנות רחוב, גילה שיחסיהן עם המשטרה השתפרו. הן מרגישות מוגנות יותר, מדווחות יותר למשטרה על פשעים, והמשטרה מטפלת בתלונותיהן טוב יותר לעומת מדינות שבהן הזנות אינה חוקית.
- 86% מעובדי המין הן נשים, 9% גברים, ו-5% טרנסג'נדרים. הגיל החציוני הוא 29.
החוק נחקק ביוזמת ארגון עובדות המין הניו-זילנדי, NZPC, והתחשב בעיקר בביטחונן וברצונותיהן של עובדות המין עצמן. שלוש מהן אף היו חברות בוועדה הממשלתית לבחינת החוק. זאת בניגוד לחוקים בשאר רחבי העולם, שמשקפים את רצון הממסד ומתעלמים מעובדות המין, בין אם מדובר במיסוד ובין אם בהפללה. תוצאות החוק הניו-זילנדי מעודדות עד כדי כך, שארגון אמנסטי אינטרנשיונל הצהיר על אי-הפללה בתור המדיניות המועדפת בנושא הזנות.
אציין להלן את ההשלכות של החוק בניו-זילנד, על סמך שלושה מחקרים שנערכו במדינה:
2007: מחקר של אוניברסיטת OTAGO, בהשתתפות 772 עובדות מין.
2008: מחקר של הוועדה הממשלתית, שמבוסס בחלקו על הדו"ח של OTAGO.
2010: עבודת הדוקטורט של ג'יליאן אָבֶּל,
שהייתה החוקרת הראשית במחקר של אוניברסיטת OTAGO, ומרחיבה אותו בעבודתה.2008: מחקר של הוועדה הממשלתית, שמבוסס בחלקו על הדו"ח של OTAGO.
- מספר הנשים בזנות נשאר דומה למספרן לפני החוק. עובדות מין רבות עברו לעבוד באופן עצמאי.
- לא התגלו מקרים של סחר בנשים מאז החוק החדש.
- רק 1.3% מעובדות המין הן מתחת לגיל 18.
- 57% מעובדות המין אמרו שיחס המשטרה אליהן השתפר מאז החוק. רובן אמרו שיחסיהן עם המשטרה טובים.
- 65% מעובדות המין אמרו שבזכות החוק החדש הן יכולות לסרב ללקוחות.
- 10% הותקפו פיסית על-ידי לקוחות, לעומת בין 60% ל-90% במדינות שבהן הזנות אינה חוקית.
- 96%
אמרו שיש להן יותר זכויות חוקיות מאז האי-הפללה.
- מחקר ניו-זילנדי אחר, בהשתתפות 28 נשים שעבדו בזנות רחוב, גילה שיחסיהן עם המשטרה השתפרו. הן מרגישות מוגנות יותר, מדווחות יותר למשטרה על פשעים, והמשטרה מטפלת בתלונותיהן טוב יותר לעומת מדינות שבהן הזנות אינה חוקית.
לא במפתיע, עובדות המין בניו-זילנד משבחות את החוק החדש ומרוצות ממנו, נציג האו"ם הגדיר את ניו-זילנד כמקום הטוב והבטוח ביותר עבור עובדות מין, וארגון UNAIDS המליץ למדינות השכנות לאמץ את האי-הפללה.
מעבר לנתונים על מצב עובדות המין בעקבות החוק, במחקרה של ד"ר אָבֶּל ישנם נתונים מעניינים נוספים, שמפריכים דעות קדומות בנוגע לעובדות המין:- 86% מעובדי המין הן נשים, 9% גברים, ו-5% טרנסג'נדרים. הגיל החציוני הוא 29.
- 18% מעובדות המין התחילו לעבוד לפני גיל 18.
- ל-38% מעובדות המין יש השכלה על-תיכונית.
- 96%
השתמשו תמיד בקונדומים ליחסי מין וגינאליים. 78% השתמשו בהם גם למין אוראלי.
93% מציינות כמובן את העניין הכספי, ו-73% משתמשות בכסף כדי לשלם את הוצאות הבית. עם זאת, 61% משתמשות ברווחים גם בשביל חיי חברה, יציאות ומותרות, 60% חוסכות חלק מהרווחים, ו-24% משתמשות בהם גם כדי לממן את לימודיהן. 30% אומרות שהן עובדות בזנות כי אין להן אפשרות פרנסה אחרת. 33% משתמשות ברווחים גם כדי לצרוך אלכוהול או סמים.
23.5% מעובדות המין אומרות שהן מרוצות מהעבודה ולא רוצות לעבוד בעבודה אחרת; 51% אומרות שזאת פשוט העבודה שלהן, ואין להן סיבה להפסיק; רק 24% נשארות לעבוד בזנות כי אין להן אפשרות אחרת.
23.5% מעובדות המין אומרות שהן מרוצות מהעבודה ולא רוצות לעבוד בעבודה אחרת; 51% אומרות שזאת פשוט העבודה שלהן, ואין להן סיבה להפסיק; רק 24% נשארות לעבוד בזנות כי אין להן אפשרות אחרת.
הנתונים על עובדות המין בניו-זילנד לא מראים כמובן שמצבן נפלא. הן עדיין סובלות מאלימות של לקוחות מסוימים, ובעיקר מהסטיגמה על עבודת מין. אולם הנתונים מדברים בעד עצמם: עובדות מין אינן קורבנות שלא יכולות לדבר בשם עצמן. הן בנות אדם, שיודעות טוב יותר מכולם מה טוב בשבילן. ברגע שמקשיבים להן ומחוקקים חוקים שנועדו לתמוך בהן, המצב של רובן משתפר בצורה משמעותית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה