הסיפור של ז'קלין מונטרו הוא הסיפור
הרגיל של נשים בזנות: היא סבלה מהתעללות מינית בילדות, התחתנה עם גבר מכה, סבלה מאלימות
של לקוחות, ונבחרה לפרלמנט.
טוב, אולי הסיפור של מונטרו לא
לגמרי רגיל.
ז'קלין מונטרו נולדה ברפובליקה
הדומיניקנית ב-1970, ובגיל שש עברה לגור אצל דודתה. בן-זוגה של הדודה, איש צבא, התחיל להתעלל מינית בז'קלין כשהיתה בת תשע. היא אומרת היום:
"אם לא היו מתעללים בי מינית כשהייתי ילדה, ואם המבוגרים היו מאמינים לי, לא
הייתי עובדת מין".
אלה לא היו הצרות היחידות של מונטרו.
"אני יודעת כמה קשה לשרוד כשלמשפחה שלך אין אוכל; כשאין אוכל בבית, את יוצאת עם הגבר הראשון שאת פוגשת." בגיל
16 היא התחתנה עם גבר שהתעלל בה והיכה אותה במשך שנים. כדי לברוח ממנו, היא החלה בגיל
עשרים לעבוד בעבודת מין.
החיים כעובדת מין לא היו קלים יותר.
מונטרו סבלה מאלימות של שוטרים, פושעים ולקוחות. בגיל שלושים, אחרי עשור של
עבודה קשה, נמאס לה. הקש ששבר את גב הגמל היה לקוח שהיכה אותה כשדרשה ממנו להשתמש
בקונדום, ותאונה שעברה והשביתה אותה לשמונה חדשים. היא החליטה שהגיע הזמן להמשיך
הלאה. "תראו את הצלקות, תראו את האצבע השבורה הזאת. אבל את הפצעים הכי גרועים
אי אפשר לראות, הם בתוך הנשמה."
ז'קלין החלה ללמוד סיעוד כדי להיות
אחות מוסמכת, והמשיכה לעבוד במקביל בעבודת מין כדי לממן את הלימודים. הלימודים העצימו את בטחונה העצמי, והיא החלה
להיות מעורבת באיגוד עובדות המין MODEMU, ובמרפאה שטיפלה בעיקר
בעובדות מין חולות איידס.
ב-15 השנים האחרונות השתנו חייה של
ז'קלין. היא הפסיקה לעבוד בזנות ונהפכה לפעילה חברתית, למען זכויות של עובדות מין
ולהט"ב. כנוצרייה אדוקה, היא השלימה תואר בתיאולוגיה. היא התחתנה עם לקוח
לשעבר, "שאף פעם לא התייחס אליי כמו אל עובדת מין". היא מגדלת איתו 15
ילדים: אחד משותף, שניים מלקוחות לשעבר, ועוד 12 ילדים שהיא אימצה, ילדיהן של
עובדות מין שחלו באיידס. אם זה לא מספיק, היא נשיאת איגוד עובדות המין הדומיניקני,
שכולל בסביבות 5,000 נשים.
ב-2010 הקים האיגוד מרכזים להכשרה
מקצועית של סטייליסטיות, ספריות ומאפרות. כמעט אלף נשים, עובדות מין ולא עובדות
מין, כבר קיבלו הכשרה במרכזים האלה. מונטרו הגיעה להסכם עם אחד הבנקים למתן
הלוואות קטנות, שיאפשרו לנשים לפתוח עסקים עצמאיים. יותר מ-300 נשים כבר נעזרו בו.
בשנים האחרונות החליטה מונטרו לקחת את
הפעילות החברתית שלה לפוליטיקה. זה לא היה קל. פוליטיקאים גברים זלזלו בה,
פוליטיקאיות נשים ראו בה מתחרה וניסו להציב לה מכשולים. הן נהגו ללכת לתושבים
ולהגיד להם: "אם אתם אנשים רציניים, אל תלכו לאסיפות של מונטרו, היא עובדת מין."
מונטרו עצמה מתלוננת: "ברגע שאני
אומרת Modemu [איגוד עובדות המין], ישר אומרים, 'אה, אלה הזונות'. יש עלינו כל
כך הרבה הגבלות". אבל היא זוכה לתמיכה בקרב האנשים
החשובים באמת: "בכל מקום יש עובדות מין, טרנסג'נדרים, הומואים. אנשים שמבינים
שמפלים אותי כי אני שונה, אז הם שמחים לבוא לאסיפות שלי. יש לי הרבה תמיכה, יש מי
שמקבלים אותי. אנשים שלא חושבים שאני טאבו."
 |
| "למען שוויון בין גברים ונשים, וכיבוד זכויות אדם" |
האג'נדה של מונטרו פשוטה:
1. יצירת אפשרויות עבודה עבור נשים
צעירות, על-מנת למנוע מהן לעבוד בזנות.
2. מתן זכויות אדם למי שכבר עובדות
בזנות. "אני רוצה שלעמיתות שלי יהיה ביטוח לאומי, ביטוח רפואי, זכויות
פנסיה." נוסף על כך, מונטרו רוצה להקים מרכזים של הכשרה מקצועית וסיוע חוקי
ופסיכולוגי, כדי שעובדות מין יוכלו לקבל אפשרויות חדשות ולהפסיק לעבוד בזנות.
הדרישות נשמעות כה הגיוניות, שלא ברור
איך אפשר להתנגד להן. ובכל זאת, יש להן מתנגדים רבים:
- המדינה, שרוצה למשטר את עובדות המין
ולהקים מתחמי אורות אדומים. מונטרו מתנגדת: "המדינה אומרת שבמתחמים האלה
המשטרה תוכל להגן עלינו, אבל השוטרים הם אלה שתוקפים אותנו שוב ושוב."
- הלקוחות, שלא אוהבים לשמוע את האמת על
מצבן של עובדות המין במדינה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בדבריה של מונטרו: "אין לנו
חיים שמחים, אלה לא חיים שאנחנו בוחרות כדי ליהנות; אלה חיים נוראיים".
- חברות פרלמנט אחרות, שלא מרוצות שנשים
עניות מגיעות ודורשות תפקידים וזכויות שהיו שייכים עד עכשיו רק לנשים עשירות.
- מנהיגים דתיים, שמתנגדים להכרה חוקית
בעבודת מין. הם דורשים את החוק להפללת הלקוח, שעליו אומרת מונטרו: "איך אפשר
להוציא נשים מעבודת המין, אם אי אפשר להציע להן עבודה אחרת?"
מונטרו יודעת שהיא מגיעה לפרלמנט בתור
הנציגה של המיעוטים, של עובדות המין, הלהט"בים וחולי האיידס. הארגונים
החברתיים מאמינים בה: "היא מייצגת רעיון של שוויון
מגדרי, של השתתפות חברתית שווה של גברים ונשים, נגד האפליה והדיכוי". היא יודעת שמצפה לה קרב קשה.
"אני כבר חסינה לדיכוי. אני מגיעה לפרלמנט מוכנה."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה