כתב העת למדעי החברה, Graduate Journal of Social Science, הוציא
לא מזמן מהדורה מיוחדת בנושא עבודת מין: "הטבע השנוי במחלוקת של עבודת מין בנוף חברתי משתנה". בניגוד
לרוב כתבי העת האקדמיים העוסקים בנושא, המהדורה של ה-GJSS מעניקה חלק מהבמה לעובדי ועובדות המין עצמם, ולא רק לאקדמאים
שמדברים עליהם מגבוה. התוצאה היא מאמרים מרתקים מנקודות מבט מפתיעות.
במאמר הראשון, "להציל אותנו מהחדירה – הרהורים של נער ליווי טרנסי", ג'ט יאנג (Jet Young) מנתח את התנגדותן של פמיניסטיות
לבנות לעבודת מין.
יאנג מזכיר שעשורים של פמיניזם שינו את
ההנחות והחוקים לגבי מה שנשים יכולות לעשות עם הגוף שלהן. עכשיו את יכולה לעשות
סקס לפני הנישואים, להיות לסבית, לעשות סקס מזדמן, לגדל ילדים לבד. מותר לך אפילו
ליהנות ממין. מותר לנשים לעשות סקס מתוך תשוקה, או בשביל לחגוג את החופש והבחירה
שלהן. אבל רק בתנאי שהבחירה הזאת לא קשורה לכסף.
כשזה נוגע לתשוקה ומין, האייג'נסי של
נשים זוכה לאישור ועידוד במגוון תחומים של מגדר, גזע ומעמד. אבל אותה אייג'נסי
נתפסת כבלתי אפשרית כשהיא סובבת סביב סקס וכסף. הגבולות של אישה "טובה"
ו"ראויה" התרחבו, אבל המתחם של אישה "רעה" נשאר מחוץ לגבול.
הבתולה והזונה מותגו מחדש בזמנים
המודרניים. הבתולה לא חייבת להיות בתולה, אבל הזונה היא עדיין זונה.
הפמיניזם הלבן, המערבי והמשכיל, נוטה
להתמקד בעניינים כמו מחאות נגד פרסומות סקסיסטיות באמצעות הרשתות החברתיות. לעומת
זאת, הפמיניזם של נשים מהגרות, ממוצא ורקע מעורבים, מתמקד בנישואי ילדים, אלימות
ודיור חירום. שתי הקבוצות צודקות, שתי הקבוצות מסכימות עם ערכי המאבק של כל אחת.
העניין הוא שסוגי ותחומי המאבק שלהן משפיעים גם על השקפותיהם.
זו הבעיה, לפי יאנג, עם מי שמתנגדות
לעבודת מין. הן מודאגות יותר מהתפיסה של נשים כזונות ושרמוטות, מאשר מהנסיבות
שהנשים שעובדות בזנות צריכות להתמודד איתן. הן מודאגות מהמוניטין של נשים ונשיוּת.
הן מודאגות פחות מהעוני, האלימות, הגזענות והכליאה שמפעילה המדינה נגד
עובדות המין.
ההתנגדות לעבודת מין מגיעה מתוך אג'נדה
אליטיסטית, שנובעת מחשש לגבי המוניטין הנשי. אבל צריך להיות לך מוניטין כדי שתהיי
מודאגת לגביו, ולמיעוטים בכל מקרה אין מוניטין. המוניטין של הנשים הלבנות נשמר היטב
על-ידי הממסד הלבן, שמפריד בינן לבין המיעוטים.
אותן פמיניסטיות לבנות
"מצילות" את עובדות המין בלי להקשיב להן. עובדות המין הרי מסוממות
וסובלות מתודעה כוזבת, אז הלבנות יודעות יותר טוב בשבילן מה הן צריכות. ואם עובדת
מין מנסה לעמוד על שלה? הפעולות השגויות שלה הרי משפיעות על כולנו לרעה, כי נשים
רעות כמוה גורמות לנשים טובות להיראות רע.
המצילות דואגות למוניטין של עצמן, לא
לעובדות המין. האלטרנטיבות שהן מציעות לעובדות המין הן פטרנליסטיות, וכוללות עבודה
בשכר מינימום שלא תכסה את הצרכים הכלכליים שלהן. המצילות אף פעם לא מציעות לעובדות המין
את השכר הגבוה שהן בעצמן מרוויחות.
יאנג מסביר את הגישה הבעייתית של
פמיניסטיות לבנות לחדירה. מבחינתן, חדירה של גבר לאישה היא תמיד דבר משפיל, לכן הן
לא מוכנות להכיר בעבודת מין כעבודה. הן חושבות שרק האהבה יכולה לאזן את ההשפלה.
יאנג מתלונן שהגישה לפיה חדירה היא
השפלה היא גישה הומופובית וסקסיסטית. התוצאה היא שרבות מהמצילות עושות קריירה
בעזרת כיוון הזרקורים לעבר עובדות המין. הן לא מציעות להן אלטרנטיבות אחרות, הן רק
מגבירות את הדיכוי. זוהי בריונות.
המאמר של יאנג מתכתב עם כמה
מהפמיניסטיות הלבנות הבולטות בישראל. במאמר בעיתון "הארץ", לדוגמא,
פרופסור שולמית אלמוג מודה שעובדות המין מתנגדות להפללת הלקוח, שפוגעת בזכויות
האדם שלהן, אך טוענת שצריך למנוע מנשים לעבוד בזנות מאחר שהזנות פוגעת בנשים
בכלל. בדף הפייסבוק "אחת מתוך אחת" נטען נגד הזנות: "כל זמן שהזנות קיימת ואפשר
לקנות אישה, אפשר לקנות גם אותי". הדוקטורנטית והבלוגרית נגה כהן כתבה: "גם אם כל הזונות היו רוצות לעסוק בזה באמת (מה
שכאמור רחוק מאוד מהמציאות) אז יש למקצוע הזה השלכות על החברה, ולא רק על הזונות.
[...] זה מקבע חברה שוביניסטית וזה משפיע על כולם."
בניגוד לפמיניסטיות הלבנות, עובדות המין
לא נהנות מתקציבים נאים של משרד החינוך והאקדמיה. אותן נשים מבוססות מדקלמות
קלישאות על הרצון להילחם בעוני, בזמן שהן מקבלות כספי ציבור ומתלוננות על הנשים
העניות שפוגעות במוניטין שלהן.
המאמרים הבאים בכתב העת, שאעסוק בהם ברשומות הבאות, מראים איך הפמיניסטיות
הלבנות משתמשות בכספים האלה כדי לפגוע בעובדות המין ולמשטר אותן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה