השיטה הסובייטית למיגור הזנות

ב-1918 הכריזה הממשלה הסובייטית על שאיפתה למגר בעתיד את הזנות. היא הצהירה שזה לא יקרה באמצעות חקיקה, אלא באמצעות שוויון בין המינים וחיסול הרעיון הקפיטליסטי של עבודה בשכר. הוועדה המרכזית למאבק בזנות הסבירה כי "אי-אפשר להפליל את הזנות כל עוד יש אבטלה", וקומיסר הבריאות הזהיר: "אסור שהמאבק נגד הזנות יוחלף במאבק נגד הזונות".

ואכן, ב-1922 הודיעה הממשלה הסובייטית על אי-הפללה של זנות, בניגוד למיסוד הזנות בתקופת המשטר הצארי, שאילץ זונות להירשם ולעבור בדיקות רפואיות. הממשלה הסובייטית הסתפקה באיסור חמור על ניהול "בתי זנות" על-ידי צד שלישי, אבל לא הפלילה את העוסקות בזנות או את הלקוחות.

רבות מעובדות המין לא היו מרוצות מההתייחסות הקומוניסטית אליהן כקורבן, בעיקר אם זה אומר שמקומות העבודה שלהן ייסגרו בעקבות החוק. עובדות מין שניסו להקים איגודי עובדים גילו שהדבר אינו מקובל על הבולשביקים. אחת הנשים, טניה, כתבה לעיתון שסגירת המכונים תקשה עליה ועל חברותיה להתפרנס. בתגובה, הוועדה המרכזית למלחמה בזנות הודתה שהסגירה אכן תדרדר את מצבן של הנשים, אבל הבטיחה שהממשלה תארגן בסופו של דבר עבודה אחרת לכולן.

הממשלה לא הסתפקה בדיבורים. ראשית, היא ניסתה לעזור לנשים כדי שמלכתחילה לא יצטרכו לעבוד בזנות. החוקים הסובייטים החדשים העניקו לנשים זכויות שוות בנישואים וזכויות דיור, והפכה את הגירושים לחוקיים בפעם הראשונה בהיסטוריה של רוסיה. ועדות הנשים הסובייטיות הקימו מעונות לנשים מובטלות ודיור זמני לנשים כפריות שהגיעו לערים, וייסדו קואופרטיבים חקלאיים עבור נשים חסרות השכלה.

הוועדה המרכזית למלחמה בזנות עזרה גם לנשים שכבר עבדו בזנות. היא הקימה עבורן מרפאות חינמיות למחלות מין, ועד 1930 הוקמו גם 16 מוסדות שיקומיים מיוחדים עבור נשים שרצו להפסיק לעבוד בזנות. הנשים יכלו לחיות ולעבוד במוסדות האלה, תמורת משכורת שווה למשכורת במפעלים רגילים. הן קיבלו בהם שיעורים במתמטיקה, גיאוגרפיה, פוליטיקה, פיסיקה וחינוך גופני, והמוכשרות שבהן אף קיבלו הכשרה במיומנויות ניהול. הן עבדו שבע שעות ביום ובשאר הזמן יכלו לבלות גם מחוץ למוסד, כל עוד חזרו עד עשר בלילה. ליוצאות המוסדות האלה היתה עדיפות על-פני כל אישה אחרת בקבלה לעבודה, וברוב המקרים הן התקבלו במפעלים באהדה.

ההצטרפות למוסדות לא היתה חובה – נשים שעבדו בזנות יכלו לעזוב אותם בכל רגע נתון. התנאים במוסדות היו כל כך טובים, שנשים התחזו לזונות בשביל הזכות להתקבל אליהם. מוסד השיקום בלנינגרד, למשל, הכיל מאה מיטות אבל קיבל שבע-מאות בקשות הצטרפות.

הבולשביקים פעלו גם בצד ההסברתי, ושלחו את מועצות האנטי-זנות להרצות ביחידות הצבא, בבתי הספר ובמועצות הנוער: "המטרה היא להסביר לציבור את מהות הזנות, את העובדה שהיא בלתי קבילה ובושה לרפובליקת הפועלים, ואת הסכנות הכרוכות בה. [...] הזנות תתחיל להיעלם אם, בזמן שאנחנו נאבקים למיגור האבטלה, ניאבק גם כדי להחדיר במוחות הפועלים את הבושה שברכישת גוף אנושי". המועצות אכן דאגו לבייש את העובדים: שמותיהם של לקוחות זנות התפרסמו בעיתונים ועל לוחות המודעות של המפעלים שעבדו בהם, המשטרה דיווחה למעסיקים על עובדים ששילמו על מין, והמפלגה הקומוניסטית הוציאה משורותיה חברים ששילמו לזונות.

ההצלחה היתה הדרגתית. המצב הכלכלי בשנות העשרים היה קשה, נשים עדיין נאלצו לעבוד בזנות כדי לשרוד, וחלק מכוחות המשטרה התקשו לוותר על ההתעללות בזונות. בפטרוגרד (כיום סנקט פטרבורג) המשטרה פשטה על זונות ושלחה אותן למחנות עבודה, שאחד מהם אפילו קיבל את הכינוי "קולוניה של זונות". הרשויות אסרו על שהייה לילית בתחנות רכבת, ושלחו את העוברות על החוק לשישה חודשים במחנה עבודה. נשים אחרות גורשו מהעיר.

בשנות השלושים המצב הכלכלי התייצב, האבטלה מוגרה וביחד איתה הצטמצמה הזנות באופן משמעותי. לפני הקומוניזם היו במוסקבה עשרות אלפי נשים שעסקו בזנות; ב-1928 מספרן ירד ל-3,000; ובשנות השלושים נשארו רק כמה מאות. מחקר גנוז בשנות העשרים גילה שבערך מחצית מהגברים הרוסים שילמו על מין; בשנות השלושים כמעט אף אחד כבר לא עשה זאת. כל כך מעט נשים עסקו בזנות, שמוסדות השיקום נסגרו בגלל חוסר צורך בהם. מבחינת השלטונות, לנשים עכשיו כבר לא היה "תירוץ" לעסוק בזנות, ומי שעסקה בה במקום בעבודה יצרנית הורשעה ב"פרזיטיות" ונשלחה למחנה עבודה (לא בעוון עבודה בזנות, שנשארה חוקית, אלא בעוון עריקה מעבודה יצרנית).

ב-1951, נציג ברה"מ באו"ם ציין שאין לו צורך למלא את השאלון הבינלאומי בנושא זנות, "מפני שאין יותר זנות בברית המועצות". הממשלה הסובייטית הכריזה ב-1954, בזמן שחתמה על הסכם בינלאומי נגד זנות, כי "בברית המועצות מוגרו התנאים החברתיים הגורמים לזנות". היחיד שעדיין האמין ביתרונות הזנות היה החבר סטאלין, שהביע את התנגדותו לגירושים בקריאה לגברים: "אל תתגרשו, פשוט תלכו לזונות במקום".

משנות השלושים ועד שנות השמונים, באופן רשמי הזנות לא היתה קיימת בברית המועצות. עם זאת, היא המשיכה להתקיים בתור הכנסה משלימה עבור נשים, שהתחברו עם הקהילה הזרה במדינה בתקווה להשיג מותרות שלא היו קיימות במדינה. נשים אלה התפרסמו בכינוי "נערות המטבע הזר" (Foreign currency girls), והסתכנו במעצר בעוון קבלת מטבע זר. נשים אחרות עבדו בתחנות הרכבת המרכזיות. הן כתבו את המחירים על סוליות הנעליים שלהן, ולקוחות פוטנציאליים היו מסובבים את מפתחות ביתם באוויר, מסמנים שיש להם דירה שאפשר ללכת אליה.

השיח הציבורי על הזנות חזר רק בשנות השמונים. מחקר בהשתתפות 532 נשים בגאורגיה שעסקו בזנות, גילה שהן לא עשו זאת בגלל מחסור במצרכים בסיסיים, אלא על-מנת לקנות מוצרים איכותיים יותר, או פשוט בגלל חוסר סיפוק בעבודתן הרגילה. זה לא מצא חן בעיני המשטר והציבור. בתקשורת החלו להישמע קולות בעד הפללת הזנות, וב-1986 קבע הסובייט הרוסי העליון שמעורבות בזנות היא עבירה מנהלית, שיש להעניש אותה בקנס של עד מאה רובל. עם עליית הדמוקרטיה ברוסיה, המדינה העלתה את הקנס לאלפיים רובל (כמה עשרות דולרים), דווקא בתקופה שבה נשים שוב נאלצו לעבוד בזנות כדי לשרוד.

______________________________________________________________________

זאת הייתה הרשומה השלישית והאחרונה בסדרה על מרקסיזם, קומוניזם וזנות. 

רשומות היסטוריות על זנות במדינות קומוניסטיות אחרות:

זנות בגרמניה המזרחית

זנות בצ'כוסלובקיה

___________________________________________________________________

מקורות לרשומה:

The Dilemma of Prostitution Law Reform: Lessons from the Soviet Russian Experiment / John Quigley

"שלוש מאות של זנות רוסית" (ברוסית)

Russia's Intimate Salons / Mikhail Loginov

Sex in the Soviet Union: Myths and mores / Anna Ayvazyan

זנות בסנקט פטרבורג (ברוסית)

הגישה הקומוניסטית לזנות: אלכסנדרה קולונטאי

לא רק גברים מרקסיסטים דיברו על זנות. גם אלכסנדרה קולונטאי, הקומיסרית הסובייטית לרווחה סוציאלית, עסקה רבות בנושא. קולונטאי, האישה הבכירה ביותר במשטר הסובייטי, נאמה ב-1921 נאום מכונן בכנס של ראשי מחלקות הנשים האזוריות. כדי להבין את הגישה של ברית-המועצות לזנות בעשורים הבאים, צריך להכיר את הנאום המרתק של קולונטאי. כאן תוכלו לקרוא תרגום מקוצר של דבריה. וכדאי שתקשיבו לה, שלא תסתבכו עם הקומיסרית!

אלכסנדרה קולונטאי

"קומראדיות, שאלת הזנות היא נושא קשה ומורכב, שזכה לתשומת לב מועטה מדי ברוסיה הסובייטית. מצב הזנות השתנה במידה מסוימת בעקבות שלוש שנות המהפכה, אבל אנחנו עדיין רחוקות מלהיפטר מהרוע הזה. הזנות ממשיכה להתקיים ומאיימת על הסולידאריות בין פועלים לפועלות, שהיא הבסיס לחברה הקומוניסטית שאנחנו מנסות לבנות. הגיע הזמן שנתמודד עם הבעיה הזאת. הגיע הזמן שנקדיש מחשבה לסיבות שמובילות לזנות. הגיע הזמן שנמצא דרכים לפטור את עצמנו אחת ולתמיד מהרוע הזה, המורשת המרושעת של העבר הקפיטליסטי-הבורגני שלנו, שאין לה מקום ברפובליקת הפועלים.

הזנות היא תופעה הקשורה למחסור בפרנסה, והיא משגשגת בעידן של הון ורכוש פרטי. אקדמאים בורגנים אוהבים לטעון שהזנות היא תופעה פתולוגית, שהיא תוצאה של חוסר נורמליות של נשים מסוימות, שזה ה"טבע" שלהן. לעומתם, מרקסיסטים וחוקרים בעלי מצפון מוכיחים בבירור שזה לא נכון. לא סתם רוב הזונות הן מהמעמד הנמוך, כלומר עניות. אם הבעיה היתה האופי של נשים מסוימות, נשים מכל המעמדות היו פונות לזנות. הזנות היא מעל הכול תופעה כלכלית וחברתית; היא קשורה לתלות של האישה בגבר ובנישואים. שורשי הזנות הם כלכליים.

בעבר נשים כמעט שלא עבדו, והסתמכו על מפרנס גבר – אב או בעל. המצב השתנה עם עליית הקפיטליזם במאה ה-19, שהביאה להתפשטות הזנות. מכירת כוח העבודה של האישה, שמחוברת באופן הדוק למכירת גוף האישה, הלכה והתגברה. כשהמשכורת של אישה אינה מספיקה להשאיר אותה בחיים, מכירת הטובות שלה נראית כמו עיסוק צדדי אפשרי. הצביעות המוסרית של החברה הבורגנית מעודדת זנות על-ידי המבנה הכלכלי המנצל שלה, ובו זמנית סולדת מכל אישה שנאלצת לעבוד בזנות.

כל צורות הזנות פורחות כמו פרח רעיל בביצות של אורח החיים הבורגני, שמבוסס כולו על קניה ומכירה. יש הרי אלמנט ברור של חישובים חומריים וכלכליים אפילו בנישואים החוקיים ביותר. עבור האישה, הזנות היא הדרך החוּצה אם היא נכשלה במציאת מפרנס קבוע. עבור הגבר, הזנות מספקת את האפשרות לקיים יחסי מין בלי להתחייב לפרנס אישה עד הקבר.

במסגרת הקפיטליזם, האישה מוצבת בעמדה כלכלית פגיעה, ואז מוסללת לצפות לטובות הנאה חומריות של גברים בתמורה לטובות הנאה מיניות, ולא משנה אם הן נמסרות בתוך הנישואים או מחוץ לנישואים. זה שורש הבעיה. זאת הסיבה לזנות. מנקודת מבטנו, זונות הן נשים המוכרות את גופן עבור רווח חומרי – אוכל הגון, בגדים ומצרכים אחרים. זונות הן אלה שנמנעות מהצורך לעבוד על-ידי כך שהן מוסרות את עצמן לידי גבר, בין אם לכל החיים ובין אם לזמן קצר.

אם כך, אלה הגורמים האחראיים לזנות: משכורות נמוכות, אי-שוויון, התלות הכלכלית של נשים בגברים, והנוהג הלא-בריא של נשים לצפות לתמיכה כלכלית בעבור טובות מיניות במקום בעבור עבודתן.

מהפכת הפועלים ברוסיה ניפצה את הבסיס לקפיטליזם וצמצמה את התלות של נשים בגברים. כל האזרחים שווים בפני הקולקטיב, והם מחויבים באותה מידה לעבוד עבור המטרה המשותפת של הקולקטיב. אישה מפרנסת את עצמה לא באמצעות נישואים, אלא באמצעות לקיחת חלק בייצור ובהפצת התרומה שלה לעושרו של העם.

יש אנשים שחושבים שאין טעם להיאבק מוסרית בזנות, מפני שהיא תיעלם בכל מקרה עם היישום המלא של הקומוניזם. האנשים האלה לא לוקחים בחשבון את ההשפעה המזיקה של הזנות על בניית החברה הקומוניסטית החדשה. אחרי הכול, הסלוגן של קונגרס הנשים העובדות היה "אישה ברפובליקת הפועלים הסובייטית היא אזרחית חופשייה עם זכויות שוות, ואסור שהיא תהיה אובייקט למכירה ולקנייה". זה היה הסלוגן, אבל שום דבר לא נעשה בעקבותיו.

הזנות פוגעת בכלכלה הלאומית ומפריעה להתפתחות הכוחות היצרניים. נצליח לשפר את התעשייה רק אם נפנה את כל כוחותיהם של הפועלים לעבודה היעילה ביותר, שתספק את הצרכים של הקולקטיב. עקרות בית, גידול ילדים וזנות אינן עבודות פרודוקטיביות. הרי מהי הזונה המקצועית? אישה שהאנרגיה שלה אינה משמשת עבור הקולקטיב; אישה החיה באמצעות אחרים, על-ידי קבלת ההקצבות של אחרים. האם צריך לאפשר דבר כזה ברפובליקת העובדים? לא, ברור שלא. זה מפחית את רזרבות האנרגיה ואת מספר הידיים העובדות, שאמורות ליצור את העושר הלאומי ואת הרווחה הכללית.

מנקודת מבט של הכלכלה הלאומית, הזונה המקצועית היא עריקת עבודה. מהסיבה הזאת אנחנו חייבות להתנגד בתוקף לזנות. אנחנו חייבות להילחם בשם הכלכלה כדי לצמצם את מספר הזונות ולמגר את הזנות מכל הסוגים.

אנחנו הרי צדות את הספקולטורים ואת הסוחרים, ושולחות אותם למחנות עבודה. למה? כי כל האזרחים צריכים לעבוד בעבודה פרודוקטיבית, ואם מישהו עושה רווח על חשבון אחרים, הוא פוגע בקולקטיב וברפובליקה. הזנות אינה מגזר מיוחד מבחינתנו. היא בסך הכול עוד סוג של עריקת עבודה. לא משנה לנו אם אישה מוכרת את עצמה לגבר אחד או להרבה גברים, אם היא זונה מקצועית המוכרת את טובותיה לרצף של לקוחות או שהיא אישה נשואה המוכרת את עצמה לבעלה. כל הנשים המתחמקות מעבודה ולא לוקחות חלק בייצור או בגידול ילדים צריכות לעבוד, גם אם בכפייה. הקולקטיב לא מגנה את הזונה על כך שהיא נותנת את גופה להרבה גברים, אלא על כך שהיא, בדיוק כמו האישה החוקית הנשארת בבית, אינה עושה עבודה מועילה עבור החברה.

הזנות פוגעת בבריאות הציבור ובערכי המוסר החדשים של הפרולטריון. האיכות הבסיסית של מעמד הפועלים היא האחווה. זה הבסיס של הקומוניזם. הזנות משמידה את השוויון והאחווה בין שני החצאים של מעמד הפועלים. גבר שקונה טובות מיניות מאישה לא רואה בה קומראדית או אדם עם זכויות שוות. הוא רואה את האישה בתור מישהי שתלויה בו, ששווה פחות ממנו. הבוז שהוא חש כלפי הזונה משפיע על יחסו כלפי כל הנשים. הזנות פוגעת בשוויון בין המינים.

[ולמרות כל זה, קולונטאי והמפלגה הקומוניסטית מתנגדות להפללת הזנות:]

אם זונות ייעצרו, יהיה צורך לעצור גם את כל הנשים הנשואות, שמתוחזקות על-ידי בעליהן ולא תורמות לחברה. הזונה ועקרת הבית הן שתיהן עריקות עבודה, ואי-אפשר לשלוח אחת מהן למחנה עבודה בלי לשלוח גם את השנייה. נישואים או קיומם של יחסים כלשהם בין המינים הם חסרי משמעות ואינם יכולים לשחק תפקיד כלשהו בהגדרת עבירות פליליות.

בחברה הבורגנית, אישה לא נידונה למעצר אם היא אינה עובדת בעבודה מועילה לקולקטיב או אם היא מוכרת את עצמה תמורת רווח חומרי, אלא רק אם היחסים המיניים שלה הם בלתי רשמיים ובעלי אופי זמני. שני-שליש מהנשים בחברה הבורגנית מוכרות את עצמן לבעלן החוקי, אבל רק יחסים בעלי אופי זמני וחסרי רישום חוקי נחשבים למבישים בעיני החסידים הצבועים של המוסר הבורגני.

האם אנחנו יכולות בשם האינטרסים של האדם העובד להגדיר יחסים זמניים ולא רשמיים בתור יחסים פליליים? ברור שלא. חופש ביחסים בין המינים אינו נוגד את האידיאולוגיה הקומוניסטית. האינטרסים של העבודה הקולקטיבית אינם מושפעים ממשך הזמן של היחסים או מההתבססות שלהם על אהבה, תשוקה או משיכה פיסית חולפת.

יחסים מזיקים וזרים לקולקטיב רק אם מעורבת בהם התמקחות חומרית בין המינים, רק כאשר חישובים מעשיים מהווים תחליף למשיכה הדדית. זה לא משנה אם ההתמקחות לובשת צורה של זנות או של נישואים חוקיים. אסור להרשות יחסים לא בריאים כאלה, מפני שהם מאיימים על השוויון והסולידריות. אנחנו צריכים אם כן לגנות את כל סוגי הזנות, ולהסביר לנשים הנשואות, "הנשים השמורות" האלה, שהן משחקות תפקיד עצוב ובלתי נסבל במדינת הפועלים. 

האם צריך להעניש את הלקוחות? אין לכך בסיס הגיוני. איך נגדיר לקוח? האם הוא מישהו שקונה טובות מיניות מאישה? במקרה כזה, גם הבעלים של נשים חוקיות יהיו אשמים. מי יחליט מי לקוח ומי לא?

אין אפשרות להעניש לקוחות, אבל ראוי לגנות מוסרית את מי שהולכים לזונות או את מי שמרוויחים כסף מהזנות. למעשה, צריך להפליל את כל הצדדים השלישיים שמרוויחים כסף מזנות, מאחר שהם עושים כסף מעבודה של אדם אחר.

צריך להפליל גם זונות מקצועיות, לא על זנות אלא על עריקה מעבודה יצרנית. לעומת זאת, אי-אפשר להפליל נשים שעובדות בעבודה יצרנית אבל משלימות הכנסה בזנות. זה לא אומר שלא נילחם בזנות. המשימה שלנו היא לחנך מחדש את הקולקטיב ולהעמיד את הפסיכולוגיה שלו בקנה אחד עם המשימות הכלכליות של מעמד הפועלים.

אני לא מתכוונת לנבא איך ייראו בעתיד הנישואים או היחסים בין המינים. אבל דבר אחד בטוח: תחת הקומוניזם תתבטל התלות של נשים בגברים, ואיתה כל האלמנטים של חישובים חומריים שאפשר למצוא בנישואים של ימינו. יחסים מיניים יתבססו על אינסטינקט בריא של פריון, או על אהבה צעירה, או על תשוקה נלהבת ומשיכה גופנית, או על הרמוניה נפשית ואינטלקטואלית. ליחסים מיניים כאלה לא יהיה שום דבר משותף עם זנות. הזנות נוראית כי היא אקט של אלימות שהאישה מפעילה על עצמה למען רווח חומרי. זנות מבוססת על חישוב כלכלי שלא משאיר מקום לאהבה ולתשוקה. היכן שהתשוקה והמשיכה נפגשות, הזנות נגמרת. תחת הקומוניזם, הזנות והמשפחה העכשווית ייעלמו. דור חדש יקום, עצמאי ואמיץ ועם תחושה חזקה של קולקטיב. דור שימקם את הטוב המשותף של הקולקטיב מעל כל דבר אחר.

קומראדיות! המשימה שלנו היא לנתק את השורשים המאכילים את הזנות. המשימה שלנו היא להיאבק נגד כל שרידי האינדיבידואליזם והסוג הישן של הנישואים. המשימה שלנו היא לעשות מהפכה בגישה ליחסי מין, ולהעמיד אותם בקנה אחד עם האינטרסים של הקולקטיב העובד. כשהקולקטיב הקומוניסטי ימגר את הסוגים הנוכחיים של הנישואים והמשפחה, בעיית הזנות תפסיק להתקיים."

הגישה המרקסיסטית לזנות

עובדת המין מליסה גרנט כתבה בספרה: "מבחינת המתנגדות לזנות, הזנות לא נגרמת בגלל הרצון של עובדות המין בדיור, חינוך, חיים טובים יותר, חיים עשירים יותר; לטענתן, הזנות נגרמת רק בגלל התשוקה הגברית לנצל נשים בזנות. מיגור הזנות מבחינתן הוא פרוייקט חברתי שצריך להפיק אפשרויות אחרות לגברים – כמו למשל כלא, אבל לא אפשרויות אחרות לנשים, כמו למשל עבודה טובה יותר. כך הנשים המתנגדות לזנות יכולות להעמיד פנים שהבעיה היא הגברים ולא עוני ואפליה גזעית, כאילו הבעיה לא קשורה אליהן, כאילו הן לא מרוויחות ממנה".

מליסה גרנט אינה מרקסיסטית, אבל הטענה שלה דומה לטענותיהם של האידיאולוגים המרקסיסטים. יותר ממאה שנה לפני גרנט, בחור בשם ולדימיר איליץ' לנין כתב דברים דומים אחרי שהשתתף בקונגרס בינלאומי נגד סחר בנשים:

"כל סוגי הפילנתרופים הבורגנים היו בשיאם: דוכסיות, רוזנות, בישופים, כמרים, רבנים, פקידי משטרה! כמה ארוחות וקבלות פנים חגיגיות! כמה נאומים חגיגיים על הנזק והקלון שבזנות!

ומה היו האמצעים שהציעו הבורגנים האלגנטיים האלה למאבק בזנות? בעיקר שניים – דת ומשטרה. נראה שאלה האמצעים האמינים והיעילים למלחמה בזנות. אחד הנציגים האנגלים התגאה בחוק נגד סרסורים. זה הגיבור המודרני המתורבת של המאבק נגד הזנות. אישה אחת מקנדה דיברה בהתלהבות על המשטרה והפיקוח של שוטרות על נשים ש'נפלו'. אבל בכל הקשור להעלאת משכורות, היא אמרה שנשים עובדות לא ראויות לקבל שכר גבוה יותר.

כומר גרמני התלונן על החומריות של ימינו, שלדבריו מתפשטת בקרב העם ומקדמת את התפשטות האהבה החופשית. כשהנציג האוסטרי ניסה לדבר על הגורמים החברתיים לזנות, הצרכים והעוני של משפחות מעמד הפועלים, תנאי הדיור הבלתי-נסבלים, הוא הושתק על-ידי צעקות עוינות!

[...]

אנחנו יכולים לשפוט מתוך כך את הצביעות הבורגנית המחליאה, ששולטת בקרב הנציגים האריסטוקרטים-בורגנים. הם תומכים במערכת שעושה צחוק מהעוני ומעדיפה לדבר על 'מאבק בזנות', אותה זנות שנתמכת בדיוק על-ידי אותם בורגנים ואריסטוקרטים!" 

כן, אפילו גבר רצחני עם חיבה מוגזמת לסימני קריאה הבין שהבעיה האמיתית היא העוני. הוא אף הרחיב ואמר: "שום כמות של 'זעם מוסרי' נגד הזנות לא תמנע את הסחר בגוף הנשי. כל עוד קיימת עבדוּת-שכר, גם הזנות תמשיך להתקיים".

לנין ביקש להקים ועדות קולקטיביות של "איכרים, אינטלקטואלים, זונות, אמניות, קבצנים, משרתים, חיילים, מורות, פועלות", וטען שזונות הן קורבנות כפולות של הבורגנות: "הן קורבנות, ראשית של מערכת הרכוש הפרטית הארורה, ושנית של הצביעות החברתית הארורה". המרקסיסטית הגרמנייה קלרה פטקין הסכימה איתו. היא הביעה בוז ל"פטפוט המוסרי הריקני של נשים בורגניות נגד מוראות הזנות", וטענה שבלי שכר הוגן לנשים, כל דיבור על מיגור הזנות הוא חסר משמעות. אבל כשלנין שמע ממנה שקומוניסטיות גרמניות מנסות לייסד איגוד עובדים של זונות, הוא הזדעזע: "זאת סטייה חולנית!"

בכלל, לנין אולי גילה הבנה למצבן הכלכלי של הנשים העובדות בזנות, אבל נהג להשתמש ב"זונות" בתור קללה נגד כל מי שהרגיז אותו. לדוגמא, "תקשורת ההמונים שלנו מורכבת מגנבים, זונות ממין זכר, כותבים ועיתונים משוחדים", "המנשביקים האלה הם נוכלים, זונות של הקפיטליזם", ו"לאילו רמות של זנות הגיע המדע המקצועי בימינו!"

לשיא השנאה לזונות הגיע לנין בטלגרף שנוי במחלוקת לנשיא הוועד הפועל של הסובייט בעיר ניז'ני נובוגורוד, בתגובה להתקוממות של איכרים: "הצעד הראשון צריך להיות הקמת טרויקה דיקטטורית והפעלת טרור המוני: לירות או לגרש את מאות הזונות שגורמות לחיילים לשתות, כל הקצינים לשעבר וכולי." מאחר שלנין נהג להשתמש בקללה "זונה" בתכיפות, קיים ויכוח היסטורי בשאלה אם הוא התכוון להשמיד זונות ממש או שהתכוון ל"זונות" במובן של כל המורדים והמנשביקים המרושעים. מכיוון שאין תיעוד להשמדה המונית של זונות באזור, הפרשנות לטלגרף תלויה בעיקר במידת האהדה ללנין.

אבותיו המרקסיסטים של לנין גילו יותר אמפתיה לנשים עצמן. אנגלס אמר כי "הזנות מבוססת על רכוש פרטי והיא תיפול ביחד איתו". מרקס אמר את זה יותר בבוטות: "זנות היא רק ביטוי ספציפי של הזנות הכללית של הפועלים". הסוציאליסט הגרמני אוגוסט בבל הסכים איתם: "מספר הזונות עולה ביחס ישר למספר הנשים העובדות בתעשייה ובמסחר, נשים שמקבלות שכר נמוך מכדי לחיות וגבוה מכדי למות. הזנות היא מוסד הכרחי של החברה הבורגנית, בדיוק כמו המשטרה, הכנסייה והמעמדות".

לפי מרקס, הזונות והפועלות גם יחד נאלצות לעבוד בעבודה פיסית, לוותר על הזמן שלהן ועל האינטימיות של גופן, וכך הן מאבדות חלק מעצמן. הן לא מקבלות בחזרה את תוצר העבודה שלהן, אלא שכר. בשני המקרים, "העבודה אינה מרצון, אלא מכפייה, עבודת כפייה. האישה אינה עובדת כדי לספק צורך של עצמה, אלא רק בתור אמצעי לסיפוק צרכים אחרים".

מרקס ואנגלס אף השוו בין הזנות לנישואים. מרקס טען שהנישואים הופכים את האישה לשפחת מין השייכת לבעלים גברי. אנגלס אמר כי "הנישואים הם הצורה המוכרת בחוק של הזנות", והוסיף: "מונוגמיה וזנות הן אמנם ניגודים, אבל ניגודים בלתי-נפרדים, שני הקטבים של אותו מצב חברתי". לפי אנגלס, "המונוגמיה נבעה מריכוז נכסים ביד אחת (זו של הגבר), ומהצורך להוריש את הנכסים לילדיו שלו ולא לאחרים. לשם כך נדרשה מונוגמיה מצד האישה אך לא מצד הגבר." כך נוצרה המונוגמיה, שבמסגרתה האישה מייצרת ילדים עבור בעלה בתמורה לפרנסה, וכך נוצרה הזנות, מאחר שהבעל אינו מחויב לבלעדיות מינית לאשתו.

לאנגלס היה גם פיתרון לעבדוּת המינית בנישואים ובזנות: "המהפך החברתי המגיע יצמצמם את הדאגה לירושה למינימום, ע"י הפיכת רוב הנכסים לקניין חברתי ולא פרטי. כך ייעלם הבסיס הכלכלי של המונוגמיה כפי שהיא ידועה עד כה, שהוא גם הבסיס הכלכלי של הזנות המשלימה אותה. העבודה בשכר תיעלם, וביחד איתה גם הצורך של נשים להכניע את עצמן עבור כסף. הזנות תיעלם; המונוגמיה, במקום להתמוטט, תהפוך סוף סוף לאמיתית – גם בשביל גברים!"

ומה יהיה אז? "את התשובה נקבל כאשר דור חדש יתבגר. דור של גברים שמעולם לא ידעו מה זה לקנות את כניעתה של אישה עם כסף או עם סוג אחר של כוח חברתי; דור של נשים שמעולם לא ידעו מה זה לתת את עצמן לגבר מכל סיבה שאינה אהבה אמיתית, ויוכלו לסרב לגברים בלי החשש מהשלכות כלכליות."

אין ספק, המרקסיסטים היו טיפוסים אופטימיים. הרשומות הבאות יתעמקו בגישה הקומוניסטית לזנות, וינסו לבדוק אם האופטימיות המרקסיסטית באה לידי ביטוי במציאות הקומוניסטית בברית המועצות.

רוסיה: תמונת מצב

ולדימיר פוטין ספג קיתונות של ביקורת כשהתגאה בכך ש"הזונות הרוסיות הן הטובות בעולם". רוב המבקרים לא טרחו להקשיב להמשך נאומו, שבו אמר כי "הנשים הצעירות שעושות את זה - עושות את זה כי אין להן דרך אחרת להתפרנס. זאת במידה רבה אשמת החברה והממשלה". פוטין הוא אולי דיקטטור עם הומור שוביניסטי, אבל הוא לפחות מודע לעוני שמוביל לזנות.

מצד שני, פוטין גם אמר כי "זנות היא תופעה חברתית מגעילה". אולי זאת הסיבה שלמרות ההבנה שהוא מגלה למצבן של הנשים העוסקות בזנות, הממסד הרוסי ממשיך לפגוע בהן.

  

החוק הרוסי: אין אפשרות חוקית לעבוד בזנות ברוסיה. עבודה בזנות היא עבירה מנהלית, שהקנס עליה הוא בין 1,500 ל-2,000 רובל (בסביבות מאה ש"ח). השכרת דירה לשם עבודה בזנות יכולה להביא לקנס של אלפי דולרים ולמאסר של עד שלוש שנים.

Subbotnik: בתקופת ברית-המועצות, סובוטניק היה יום של "עבודה התנדבותית למען הקהילה". מי שלא הסכים להתנדב נענש (כאן יש פוסט נחמד בנושא).

הסובוטניק הפך לכינוי לחובה לא נעימה שאין אפשרות להתחמק ממנה, ובמקרה של עובדות המין, מדובר בחובה לשכב בחינם עם שוטרים. אין להן אפשרות להתחמק: השוטרים מאיימים עליהן בקנס או במעצר אם יסרבו. הן מכנות את זה "סובוטניק", ובמחקר שנערך בסנקט פטרבורג ובאורנבורג בהשתתפות 896 עובדות מין, נמצא ש-38% מהן נאלצו לשכב עם שוטרים בשנה שקדמה למחקר.

בערים אחרות המצב פחות גרוע. במחקר שנערך בקאזאן, טומסק וקרסנויארסק, בהשתתפות 754 עובדות מין, 3% נאלצו לשכב עם שוטרים. עם זאת, 28% נסחטו כספית על-ידי שוטרים.

סרסורים: כדי לקבל הגנה נגד המשטרה, עובדות המין ברוסיה נאלצות לעבוד תחת סרסורים. בקאזאן, טומסק וקרסנויארסק, 56% מהן עבדו עם סרסורים. "כאן זאת לא מוסקבה, תודה לאל. כאן רק צריך לשלם קצת כסף לכנופייה שתגן עליך, וכל שאר הכסף נשאר אצלך." 82% מהן לא סבלו מעולם מאלימות של הסרסורים.

בסנקט פטרבורג ואורנבורג, 40% מעובדות המין עובדות עם סרסורים, והן סבלו פחות מאלימות משטרתית לעומת אלה שלא עבדו עם סרסור.

אלימות: בגלל החוקים נגד זנות תחת קורת גג, עובדות מין רבות נאלצות לעבוד ברחוב וחשופות לאלימות. בין 57% ל-76% מהמשתתפות במחקרים שהרשומה עוסקת בהם עבדו בזנות רחוב.

המצב בסנקט פטרבורג ובאורנבורג קשה במיוחד. 64% מעובדות המין שם נאנסו בעבר במהלך עבודתן (לא כולל אונס על-ידי שוטרים). בקאזאן, טומסק וקרסנויארסק המצב פחות גרוע: 90% מהנשים בהן לא סבלו מאלימות פיזית של לקוחות בחצי השנה האחרונה, ו-88% לא סבלו מאלימות מינית.

לפי מחקר בהשתתפות 32 עובדות בזנות רחוב במוסקבה, המצב שם מזעזע מכל הבחינות. 28 מתוכן סבלו בעבר מאלימות של לקוחות, ומחצית מהן מהן גם סבלו מאלימות של זרים או בני-זוג מחוץ לעבודה. הן נאלצות לחלוק ברווחים חמישים-חמישים עם הסרסורים, שמקבלים את הכסף מהלקוחות ושולחים אליהם את הנשים, בלי לקבוע מראש מה האקטים שיבצעו. במקרים רבים זה נגמר באונס.

גם עובדי מין גברים סובלים מאלימות. במחקר מ-2005 בהשתתפות חמישים עובדי מין במוסקבה, נמצא ש-28% מהם סבלו מאלימות מצד לקוח בשנה האחרונה. אף אחד מהם לא העז לדווח על כך למשטרה.

סמים ואלכוהול: "אם את פיכחת ואת צריכה לשכב עם לקוח... את רוצה לזחול ולהתחבא. כשאת שותה את מרגישה יותר טוב."

רבות מעובדות המין משתמשות באלכוהול ובסמים כדי להתמודד עם המצב הקשה. בקאזאן, קראסנויארסק וטומסק, 21.5% הזריקו בעבר או בהווה סמים. באורנבורג רק 2% הזריקו סמים לאחרונה, אבל בסנקט פטרבורג 47.5% (!) הזריקו סמים ביום שלפני המחקר.

בקרב עובדי המין הגברים במוסקבה, 8% הזריקו סמים ו-16% השתמשו בקוקאין.

איידס: במוסקבה, מחקר מ-2005 בהשתתפות 147 עובדות מין מצא ש-5.7% מהן היו נשאיות HIV, ו-31% סבלו ממחלות מין. בין עובדי המין הגברים במוסקבה, 16% היו נשאי HIV ו-24% סבלו ממחלת מין. רק 71% השתמשו תמיד בקונדום.

בקאזאן, קראסנויארסק וטומסק, 4% היו נשאיות HIV. בזכות פרויקט מקומי נגד איידס, 87% מהמשתתפות נבדקו בעבר בבדיקות איידס ו-74.5% קיבלו קונדומים בחינם, והן ציינו לטובה את היחס אליהן במרפאות. לפחות זה.

הנתונים המסתוריים של משרד הבריאות

משרד הבריאות תומך בהפללת לקוחות זנות. הוא הגיש את עמדתו הרשמית, שנכתבה על-ידי מנהלת מרפאת לוינסקי יעל גור, לצוות הוועדה הבין-משרדית בנושא. אפשר כמובן לתמוך בעמדת משרד הבריאות בנוגע לחוק; מה שאי-אפשר לעשות זה לקבל את הטעויות והסילופים שבנייר העמדה שלו. 

1. אין בנייר העמדה אף מחקר על זנות חוקית. הנתונים כולם מגיעים ממחקרים על זנות לא חוקית, ומשרד הבריאות לא מציין עובדה משמעותית זאת. הדבר דומה לדיון על הפלות המתבסס על סטטיסטיקה לגבי הפלות לא חוקיות בלבד.

2. אין בנייר העמדה אף מחקר שנערך בארבע-עשרה השנים האחרונות. כל המחקרים שהמשרד מתבסס עליהם נערכו לפני 2004.

3. משרד הבריאות מתייחס לדו"חות של ממשלות שבדיה ונורבגיה, אך מסלף את הנתונים המוצגים בהם ומתעלם ממחקרים על מצבן של עובדות המין במדינות אלה.

"נזקי הזנות"

נייר העמדה טוען: "מחקרים מראים כי לא ניתן לעסוק בזנות מבלי לחוות כאב נפשי ומבלי להינזק קשות ברמה הפיזית, הפסיכולוגית והחברתית". אולם כל המחקרים שמציג המשרד נערכו על זנות לא חוקית: Weiner (זנות רחוב לא חוקית בניו-יורק), Hotaling (מרכז שיקום בסן-פרנסיסקו), Kramer (זנות לא חוקית בפניקס), גור (מאמר על נשים מכורות לסמים), ואלמוג (ספר שרק מצטט מחקרים על זנות קטינים בארה"ב). כך גם המקורות הבאים על גילוי עריות: Silbert (זנות לא חוקית בארה"ב), Baldwin (זנות לא חוקית בארה"ב) ו-Farley (סיכום של ארבעה מחקרים, מתוכם שלושה על זנות לא חוקית בארה"ב ובקנדה, מדגם אחד של עשרים חשפניות, ומחקר אחד על זנות בטורקיה, שבניגוד לטענת משרד הבריאות, מצא ש-92% מעובדות המין לא סבלו מגילוי עריות). גם הנתונים על אלימות מתבססים על סוגי הזנות הגרועים ביותר [1].  

במילים אחרות, המחקרים שמציג משרד הבריאות אינם מראים כי הזנות גורמת נזק; הם מראים שזנות לא חוקית גורמת נזק. הם מוכיחים שזנות לא חוקית גורמת למחלות, להפרעות נפשיות ולאלימות. לעומת זאת, משרד הבריאות לא התייחס כלל למחקרים על זנות חוקית, למרות העובדה שהם מראים נתונים אחרים לחלוטין.

חשוב לציין שאין מחקרים סותרים בנושא: כל המחקרים של משרד הבריאות מראים כמה המצב גרוע בזנות לא חוקית, וכל המחקרים על זנות חוקית מראים שמצבן הנפשי והפיזי של העובדות בה משופר בהרבה. במדינות שבהן קיימת אי-הפללה של זנות, למשל, עובדות מין אינן סובלות ממחלות מין יותר משאר האוכלוסייה ואינן סובלות מאלימות יותר מנשים נשואות. במדינות שבהן הזנות חוקית, רוב עובדות המין אינן עובדות בה בגלל גילוי עריות ואינן סובלות מפוסט-טראומה. 

כל זה כמובן אינו אומר שזנות חוקית היא טובה. אבל משרד הבריאות לא התבקש להציג עמדה בנושא "האם זנות היא טובה או רעה", אלא בשאלה "האם הפללת לקוחות זנות היא טובה או רעה". לא ברור מדוע משרד הבריאות מראה כמה גרוע מצבן של עובדות המין כשהזנות לא חוקית, כולל במדינות שמפלילות את הלקוחות, ואז טוען שצריך להפליל את הלקוחות. 

צמצום הזנות

משרד הבריאות מביא נתונים לכאורה על צמצום בהיקף הזנות בשבדיה. הבעיה היא שהנתונים האלה אינם מעודכנים ואינם נכונים. המשרד טוען שב-2008 היו בשבדיה 650 עובדות מין, על-סמך דו"ח של ממשלת שבדיה. אולם הדו"ח עצמו אומר שהנתון אינו נכון! אכן, 300 נשים עבדו בזנות רחוב ועוד 350 דרך האינטרנט, אבל כפי שנכתב בדו"ח, שאר סוגי הזנות בכלל לא נבדקו, ולכן לא הייתה אפשרות להעריך את היקף הזנות בשבדיה.

אם זה לא מספיק, הרי שעד 2014 כבר עלה מספר מודעות הפרסום באינטרנט מ-304 ל-6,965. כך שלא רק שעמדת משרד הבריאות מבוססת על נתון מזויף, אלא שהנתון בכלל אינו מעודכן. הנתון המזויף מדאיג גם מהיבט אחר: נראה שמשרד הבריאות העתיק אותו ואת הנימוקים לו (בהערת השוליים), מילה במילה, מתוך מסמך של המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות. כלומר, משרד הבריאות בכלל לא בדק את המצב בשבדיה, והסתמך על נתון מזויף של ארגון מפוקפק.

הנתונים על נורבגיה מוזרים לא פחות. לטענת נייר העמדה, "בנורבגיה (2004) לאחר החלת החוק, צומצמה זנות הרחוב בערים הגדולות ב-40%-50% ובשאר הזירות ב-15%". ראשית, החוק בנורבגיה נכנס לתוקף ב-2009, ולא ברור מה שנת 2004 עושה כאן. שנית, המקור המצוין עוסק רק בסקרים אינטרנטיים על מספר הגברים שצרכו זנות בשנה שלפני ואחרי החוק, ולא במספר עובדות המין או במספר הלקוחות כיום. האמת היא שזנות הרחוב בנורבגיה אכן צומצמה, אך מספר הטלפונים במודעות הפרסום באינטרנט עלה מ-1,400 ל-2300, כך שלא ידוע מה מספר עובדות המין במדינה, למרות ניסיונותיה של ממשלת נורבגיה לעוות את הנתונים.

לא רק שמשרד הבריאות מסלף נתונים על מספר עובדות המין בנורבגיה ובשבדיה, הוא מתעלם מהמצב בשכנתן דנמרק, שהזנות בה חוקית ומספר עובדות המין בה הצטמצם במידה משמעותית הרבה יותר בתקופה המקבילה (עמוד 9). אם משרד הבריאות טוען שחוקים משפיעים על היקף הזנות, ואם מטרתו היא לצמצם את הזנות, נראה שדווקא הזנות החוקית בדנמרק היא המודל הטוב ביותר בשבילו...

"בריאות הציבור"

משרד הבריאות טוען כי לקוחות שאינם משתמשים בקונדום מזיקים לבריאות הציבור. זה כמובן נכון, ויפה לראות שהאשמה בהפצת מחלות מוטלת על הלקוחות ולא על עובדות המין. אבל השאלה לא אמורה להיות "האם מין ללא קונדום מזיק לבריאות". השאלה צריכה להיות "האם הפללת הלקוחות תקדם את השימוש בקונדום או תפחית אותו". בהיבט הזה מתעלם משרד הבריאות מההשלכות השליליות של החוק, שראוי להתכונן אליהן גם אם תומכים בחוק:

1. בשבדיה ובנורבגיה המשטרה נוהגת להשתמש בקונדומים בתור ראיות לקיום זנות. התוצאה היא שעובדות מין חוששות להחזיק קונדומים כדי שלא ישמשו כראיות נגדן.

לעומת זאת, באי-הפללה בניו-זילנד ובניו סאות' וויילס יש אפשרות חוקית ואפילו חובה להשתמש בקונדום. התוצאה היא ששכיחות מחלות המין בקרב עובדות מין בניו סאות' וויילס דומה לשאר האוכלוסייה, ו-96% מעובדות המין בניו-זילנד השתמשו תמיד בקונדומים ליחסי מין וגינאליים.

2. הירידה במספר הלקוחות מאלצת את עובדות המין לקבל לקוחות שקודם לא הסכימו לקבל ולבצע אקטים שקודם לא הסכימו לבצע. אין להן ברירה, כי אין להן לקוחות אחרים. התוצאה היא ירידה ביכולתן להתעקש על קונדום, מפני שהן לא יכולות להרשות לעצמן לאבד לקוחות. כך הראו מחקרים על הפללת הלקוחות בצרפת, בקנדה ובנורבגיה.

יחסי מין אינם גורמים למחלות מין; יחסי מין לא מוגנים גורמים למחלות מין. הפללת הלקוחות מגדילה את היקף יחסי המין הלא מוגנים.

3. משרד הבריאות טוען שהפללת הלקוחות תשנה את יחסי הכוחות בין הלקוח לאישה המעורבת בזנות, מכיוון שהיא תוכל לדווח ביתר קלות על מעשיו למשטרה. טענה זו מוכיחה שמשרד הבריאות בכלל אינו מכיר את המודל הנורדי ואת הצעת החוק המבוססת עליו. לפי המודל והצעת החוק בישראל, הלקוח רק משלם קנס, ואילו עובדות המין נענשות בחומרה רבה יותר: מהגרות מגורשות מהמדינה, מי שעובדת בדירה נזרקת לרחוב מפני שאסור להשכיר לה דירה, ילדיהן של עובדות מין נלקחים מהן ובני זוגן נחשבים לסרסורים. במצב הזה, לעובדות המין יש הרבה יותר מה להפסיד אם ידווחו למשטרה, ולא פלא שעובדות המין בנורבגיה, צרפת ושבדיה מדווחות שיחסיהן עם המשטרה הידרדרו, שהאלימות נגדן גברה ושהן לא מעזות לפנות למשטרה. 

אפשר לתמוך בהפללת הלקוחות ואפשר להתנגד לה, אבל ראוי שמשרד הבריאות יבסס את עמדתו המקצועית על נתונים מבוססים.

_____________________________________________________________________

תגובת משרד הבריאות:

"עמדת משרד הבריאות ביחס לחוק לאיסור צריכת זנות ושיקום קורבנותיה, גובשה ונוסחה בהתבסס על ניסיון של למעלה מ- 15 שנה בטיפול ובשיקום אנשים מזנות, ניסיון שנתמך בספרות מדעית ובשיחות עם נציגי המדינות שבדיה, צרפת, אוסטריה והולנד (אוסטריה והולנד מסדו את הזנות), עמן נפגשה מנהלת מרפאת לוינסקי במסגרת סמינר TAIEX בנושא המאבק בסחר בבני אדם וההשפעה של החקיקה בתחום הזנות.

במהלך השנים הללו, משרד הבריאות מפעיל שתי מרפאות ניידות בצמוד למרפאות המין בתל אביב ובחיפה, תחת אחריותן של לשכות הבריאות המחוזיות. צוותי הניידות, בהם אנשי רפואה סיעוד ועבודה סוציאלית כמו גם נשים שהיו בזנות והשתקמו, המשולבות בצוות כמנטוריות, מסיירים מידי ערב בזירות זנות מכל הסוגים, ומעניקים שירותים רפואיים וסיוע פסיכו-סוציאלי למעוניינים ולמעוניינות. אגב כך, מלקטים אנשי הצוות מידע רב ערך ביחס לתנאי העיסוק בזנות, לאווירה בסביבת העיסוק ולמצבם הבריאותי (גוף נפש) של המעורבים והמעורבות בה. הכרות זו של אנשי המקצוע עם עולם הזנות, מעמיקה כאשר חלק מהמעורבים והמעורבות בזנות מגיעים לטיפול רפואי או פסיכו-סוציאלי במרפאה.

לצערנו, צוותי הניידות אשר ליוו מאות נשים, טרנסג'נדריות וגברים בזנות, פגשו בעיקר בנזקי הזנות ולא בהיבטים החיוביים של תעשיית הזנות אותם אתה מבקש לקדם במאמרך. ברשומות המרפאות שהמשרד מפעיל, מקופלים סיפורי חיים ונתונים רפואיים המעידים על היותה של הזנות מערכת פוגענית ובלתי שוויונית, אשר חושפת את העוסקות והעוסקים בה לגורמים עברייניים, להטרדה, להשפלה ולאלימות מינית. בנוסף, צוותי המרפאות פוגשים יום יום את חוסר היכולת של המעורבות והמעורבים בזנות לעמוד מול דרישות צרכני הזנות ומפעילי עסקי המין, אשר יש בהן כדי לפגוע בכבודם/ן, בבריאותם/ן וב - Well being  שלהם/ן. מצב זה מתקיים בישראל תחת גישה של דה-קרימינליזציה של הזנות ובהתאם לניסיון מדינות בהן הזנות מוסדה, הוא עשוי אף להחריף תחת גישה של זנות חוקית בה אתה תומך.

הביקורת שלך ביחס לנייר העמדה ומקורותיו מעניינת, אך מייצגת זווית פרשנית שלא עולה בהכרח בקנה אחד עם עמדות המומחים העוסקים בנושא בארץ ובעולם ואף לא עם הספרות המקצועית המקובלת.

משרד הבריאות דבק בעמדה התומכת בחוק לאיסור צריכת זנות, מתוך עמדה ערכית על פיה צריכת הזנות הינה תופעה שלילית מיסודה, היוצרת פגיעה בוטה בכבוד האדם וחירותו, בבריאותו הפיזית, הנפשית והחברתית, בשוויון זכויותיהן/ם של נשים וגברים בחברה אשר התדרדרו לזנות, ובזכותם על גופם."

______________________________________________________________________



[1] נתוני האלימות בנייר העמדה של משרד הבריאות מגיעים מהמחקרים הבאים: Farley 2004 (זנות לא חוקית בארה"ב, קנדה, תאילנד ודרום-אפריקה, מכורות לסמים בגרמניה, מרכזי שיקום וסיוע בזמביה ובקולומביה, עצורות בטורקיה ונשים במכסיקו שלא ברור היכן עבדו), גור 2004 (זנות רחוב), Arnold, Stewart and Mcneece (זנות רחוב לא חוקית), גור 2008 (מכורות לסמים), זליגמן (אוסף מאמרים שמשרד הבריאות לא ציין מאיזה מהם נלקח הנתון), Silbert & Pines (זנות לא חוקית בארה"ב).

* למען הפרוטוקול: בניגוד למשתמע מתגובת משרד הבריאות, איני תומך במיסוד הזנות, המאמר לא מבקש "לקדם את ההיבטים החיוביים של תעשיית המין" אלא לקדם דיון על סמך נתונים אמיתיים, ובישראל אין אי-הפללה של זנות.