הסנובים מבואנוס איירס לא יסכימו איתי,
אבל העיר המוצלחת ביותר בארגנטינה היא רוסאריו. הרחובות יותר שוקקי חיים, האנשים יותר נחמדים, אוהדי הכדורגל יותר נלהבים, והחשוב מכול: כמות הגלידריות היא הגדולה ביותר ביחס
לשיעור האוכלוסייה. והגלידות האלה טעימות! אבל לרוסאריו יש גם צד אפל: המשטרה הכי
מושחתת בארגנטינה. סנדרה קבררה ניסתה להילחם בשחיתות המשטרתית, ושילמה על כך בחייה.
קבררה הגיעה מסן חואן לרוסאריו בלי שום
כוונה להילחם במישהו. המלחמה היחידה שלה היתה על פרנסה. היא התמקמה ליד תחנת
האוטובוס המרכזית והתחילה לקבל לקוחות. בעלי המכונים בסביבה לא אהבו את התחרות
ושלחו בריונים להכות אותה שוב ושוב.
לא היה טעם לפנות למשטרה, מאחר שהשוטרים
והסרסורים ברוסאריו נהגו לשתף פעולה. הסרסורים שילמו לשוטרים שוחד כדי להפעיל את
המכונים הלא חוקיים, ובתמורה השוטרים עצרו את הנשים שעבדו ברחוב, במטרה למנוע מהן
לעבוד באופן עצמאי ולאלץ אותן לעבוד במכונים. קבררה מצאה את עצמה נלחמת מול שלושה
אויבים במקביל: החוקים נגד זנות רחוב, הסרסורים והשוטרים.
אחרי ששוטרים היכו את חברתה לעבודה,
קבררה הצטרפה לאיגוד עובדות המין הארגנטינאי, AMMAR, על אף שלא האמינה ביכולתו
לעזור. רק בזמן המשבר הכלכלי ב-2001 היא הבינה את כוחו. האיגוד קיבל מאיגוד
העובדים הלאומי חבילות מזון עבור משפחות עניות לקראת חג המולד. קבררה הסתובבה ברחובות
יחד עם בתה בת השבע וחילקה את החבילות לנזקקות, משמונה בבוקר עד עשר בלילה.
"ב-22:30 הבת שלי ואני נרדמנו, וכשהתעוררתי בבוקר הייתי מודאגת כי לא חגגנו
את חג המולד. הבת שלי אמרה לי לא לדאוג, כי בזכות מה שעשינו, הרבה מהשותפות שלנו יכלו
לחגוג את החג כמו שצריך."
באותה שנה החלה קבררה לערוך הסברה נגד
איידס. חברותיה אומרות: "יש הבדל גדול בין המילה של אדם לא מוכר לבין מישהי
כמונו, שמדברת איתנו בשפה שלנו ומסבירה בעזרת הניסיון שלה איך לשמור על
עצמנו".
בשנים הבאות הפכה קבררה לאקטיביסטית
נמרצת, נוסעת על האופנוע שלה ממקום למקום, מחלקת קונדומים ומקשיבה לתלונות של
חברותיה. "הערצנו את העוצמה שלה, איך היא משיגה בשבילנו דברים. היא גרמה לנו
לחשוב שאם נתאחד נוכל להגיע לדברים חשובים בחיים".
המשטרה פחדה מקבררה, שהתלוננה: "המשטרה רודפת אחרי עובדות בזנות רחוב במקום אחרי סרסורים. למעשה, השוטרים הם
סרסורים, כי הם חיים על סחיטת כסף מהנשים העובדות בזנות". השוטרים נהגו לעצור
את עובדות המין ולאיים עליהן שלא יצטרפו לאיגוד. הם חששו שהאיגוד יעצים את הנשים וילמד
אותן לעמוד על שלהן, כמו שמספרת חברתה הטובה של סנדרה: "אמרתי לה שאין סיכוי
שיהיה לנו איגוד, כי אף פעם לא היה לנו כלום. בעיני החברה אנחנו נחותות, לא קיימות
בכלל. כשהתחלתי ללכת איתה למשרדי האיגוד, גיליתי שאנשי האיגוד מתנהגים אלינו כמו
בנות אדם, שואלים מה שלומנו. אז הבנתי שאנחנו לא עלובות כמו שגרמו לנו להאמין.
המשטרה גרמה לנו להאמין שאנחנו כלום. באיגוד הבנתי שזה לא נכון".
קבררה לא היתה מושלמת. היא ניהלה קשר
רומנטי עם שוטר מושחת, ואף סחרה בסמים עבורו. אבל אפילו הקשר עם השוטר לא הגן עליה
ועל חברותיה מפני שוטרים אחרים.
ב-2003 הגישה קבררה תלונה רשמית נגד
מפקדי משטרת המוסר של רוסאריו, שקיבלו שוחד מבעלי מכונים כדי להציק לעובדות ברחוב.
המפקדים הועברו לתפקידים אחרים, המכונים המדוברים נסגרו, ושוטרי משטרת המוסר חיפשו
נקמה.
זמן קצר לאחר מכן קיבל איגוד עובדות
המין ברוסאריו הודעה טלפונית: "תגידו לסנדרה שהבת שלה תמות היום". בתה בת
השמונה של קבררה, מקארנה, היתה תלמידה טובה שלמדה מחשבים ואהבה ללכת עם אמה
לתיאטרון. מאז אותה הודעה, המשטרה הציבה שמירה קבועה על ביתן, שלא הפריעה לשוטרים
ולסרסורים להמשיך להטריד אותן.
ימים מספר לאחר מכן, אלמוני התלונן
בשירותי הרווחה שסנדרה שולחת את בתה לקבץ נדבות במקום ללמוד בבית-הספר. התלונה הופרכה.
ביום אחר, השוטר שהתמנה לשמור על ביתה של סנדרה עזב לרגע, ושני גברים ניצלו זאת
כדי לפרוץ לבית, להצמיד אקדח לראשו של הכלב שלה ולדרוש ממנה להפסיק להתעסק איתם.
בשנה הבאה קיבלה קבררה חמישה-עשר איומי רצח.
מספר חודשים מאוחר יותר, עובדת מין
נעצרה למרות ששילמה שוחד לשוטר, ומשטרת המוסר איימה עליה במעצרים יומיומיים אם תעז
להצטרף לאיגוד. העובדת פנתה לקבררה, שהגישה ביחד איתה תלונה במשטרה ופנתה לתקשורת.
קבררה אמרה לעיתונאים שהיא חוששת שמישהו ממשטרת המוסר ינקום בה.
סנדרה קבררה נרצחה ארבעה ימים לאחר מכן.
היא עמדה בפינה הקבועה שלה כשהגיע אליה גבר שהתחזה ללקוח. הוא ירה בה כדור אחד
בעורף. גופתה נמצא בבוקר שלמחרת. בתה מקארנה היתה בדיוק במחנה של הצופים.
אף אחד לא ראה את פניו של הרוצח. בלוויה
צעקו חברותיה של קבררה שהן יודעות שהמשטרה רצחה אותה: Se
sabía, se sabía, que a la compañera la mató la policía. מנהיגים פוליטיים, איגודי עובדים וארגוני זכויות
אדם השתתפו בהפגות מחאה נגד הרצח ברוסאריו, בואנוס איירס וסלטה, בדרישה לצדק
וזכויות אדם עבור עובדות מין.
לאף אחת לא היה ספק שהרוצחים היו
שוטרים, והשאלה היתה רק המניע: האם הרצח נעשה במטרה להשתיק אישית את סנדרה, או כדי
להרתיע את מושל המחוז החדש ולמנוע ממנו לטפל בשחיתות. הממשלה הקימה ועדת חקירה
מיוחדת, שבאופן טיפוסי למערכת המשפט בארגנטינה לא הצליחה לפענח את הרצח. העדויות
של יותר מעשרים עובדות מין נפסלו, מפני שלטענת השופט הן היו "נשים שאי-אפשר
לתאר את הפעילוּת שלהן כבעלת ערכים טובים". עובדות מין אחרות פחדו להעיד
וחלקן אף ברחו מהמחוז.
חמש-עשרה שנים לאחר מותה של סנדרה,
הרוצח עדיין מסתובב חופשי. משטרת המוסר של רוסאריו פורקה ושוטריה התפזרו ליחידות
אחרות, שבהן הם ממשיכים לסחוט עובדות מין. 91% ממקרי הרצח של עובדות מין בארגנטינה
נשארים בלתי מפוענחים. חברותיה של סנדרה קבררה עורכות מצעד שנתי לזכרה ולזכרן של
שאר הנרצחות. ב-2012 הופק סרט על חייה, "סקס, כבוד ומוות: סנדרה קבררה, פשע
ללא עונש". ב-2017 נקראה על שמה של סנדרה כיכר קטנה באזור התחנה המרכזית, ליד
הפינה שבה עבדה.
