המודל הנורדי של הפללת הלקוח: המחיר האנושי של המלחמה בזנות

בשבוע האחרון ראו אור שני פרסומים חשובים על המודל הנורדי להפללת הלקוח: מחקר של אמנסטי אינטרנשיונל על החוק בנורבגיה, וספר של סימון האגשטרום, שוטר מיחידת הזנות של משטרת שטוקהולם, על אכיפת החוק בשבדיה.

המחקר של אמנסטי מאשר את מה שכבר היה ידוע על הפגיעה בעובדות המין. לפי אמנסטי, מטרת החוק היא "למחוץ" את שוק הזנות במדינה, והאמצעים כוללים הפעלת לחץ על עובדות המין, ערעור ביטחונן האישי ושיבוש תנאי עבודתן. המחקר מתאר את דרכי הפעולה:

- המשטרה מגרשת בשיטתיות עובדות מין מדירותיהן. אם עובדות מין מתלוננות במשטרה על אלימות של לקוחות נגדן, המשטרה מנצלת זאת כדי לאתר את כתובתן ולוודא שבעלי הדירות יזרקו אותן מהדירה.

במקרה אחד, תשע מהגרות ניגריות נשדדו ונאנסו בדירתן על-ידי גבר שהתחזה ללקוח. הן התלוננו במשטרה. ארבעה ימים לאחר מכן בעל הדירה גירש אותן מהדירה וזרק אותן לרחוב, בעקבות הלחץ המשטרתי עליו. מהגרות אחרות שדיווחו למשטרה על מקרי אלימות נגדן גורשו מהמדינה.

- המשטרה מטרידה את העובדות בזנות רחוב ומאיימת עליהן במעצרים. היא קונסת אותן אם אינן מסכימות לתת את כתובתן, ומגרשת אותן מהמדינה אם הן מהגרות לא חוקיות.

- המשטרה עורכת חיפוש על גופן של חשודות בזנות. היא מתמקדת בעיקר בנשים ניגריות.

- השוטרים מתחזים ללקוחות כדי לאתר דירות זנות. אחרי שהם פורצים לדירה, הם משתמשים בקונדומים בתור ראיות לקיום זירת זנות. התוצאה היא שנשים לא מעזות להחזיק כמות משמעותית של קונדומים, כדי שהמשטרה לא תשתמש בהם כראיות ותזרוק אותן מהדירה.

- אם המשטרה מוצאת מספר נשים שעובדות בדירה אחת, היא מגרשת אותן מהדירה בעוון סרסרות. היא עושה זאת לפעמים בהתראה של שעה-שעתיים, והנשים אפילו לא מספיקות לאסוף את חפציהן ורכושן.

- למרות האלימות של סרסורים ולקוחות, הנשים אומרות שלא יפנו למשטרה, כי זאת תפנה אותן מביתן או תגרש אותן. "אם לקוח הוא רע, את חייבת להסתדר בעצמך. את קוראת למשטרה רק אם את עומדת למות. אם את מתקשרת למשטרה – את עלולה לאבד הכול."

לא מדובר במקרים אנקדוטיים או בתופעות צדדיות של החוק. זאת המדיניות הרשמית של ממשלת נורבגיה. המבצע המשטרתי לפינוי עובדות מין מדירותיהן נקרא כזכור "מבצע הומלס". ממשלת נורבגיה הבהירה בדו"ח הרשמי שלה שההשלכות "עולות בקנה אחד עם מטרות החוק, ואינן תופעות לוואי שלו". היועץ המיוחד לענייני זנות של משרד המשפטים הכריז: "השאלה היא אם זאת בעיה שנשים בזנות נמצאות בצרות. אף אחד לא אמר שאנחנו רוצים שלזונות יהיה טוב בזמן שאנחנו מנסים למגר את הזנות". ואחרי כל זה, המחקר של אמנסטי מצא שאין ראיות לשינוי כלשהו במספר עובדות המין או בסחר בנשים.

כל הדברים האלה היו ידועים עוד קודם, והמחקר של אמנסטי מעניק להם חותמת רשמית. הספר של סימון האגשטרום מספק תמונה מהשטח. האגשטרום הוא שוטר ביחידת הזנות של משטרת שטוקהולם (שכוללת ארבעה שוטרים ועובדת סוציאלית אחת, והיא היחידה מסוגה בשבדיה). הוא מרצה בכנסים בינלאומיים, מנהל דף פייסבוק פופולרי ונחשב ל"פנים" של החוק בשבדיה. בספרו הוא מתאר את הרפתקאותיו באכיפת החוק.

גם במקרה של האגשטרום, חלק מהדברים היו ידועים עוד קודם. הוא סיפר בראיון איך הוא שולח מכתבים לבעלי דירות ומוודא שהם יזרקו נשים שעובדות בזנות מדירותיהן. הוא נאם בכנס בינלאומי והתגאה שהוא וחבריו עוקבים אחרי עובדות מין, צופים על דירותיהן, מאזינים ליחסי המין שלהן עם הלקוחות ומקליטים את הסאונד. הוא הוסיף שהן אינן יכולות לרדת למחתרת, כי הוא ימצא אותן בכל מקום שבו יתחבאו.

אלה היו הדברים הידועים. בספרו הוא מוסיף תיאורים רבים וחושפניים של פעילותו. חלק מהתיאורים האלה נשמעים כמו פורנו-מציצנות של ממש.

מסתבר שהאגשטרום וחבריו ליחידה לא מסתפקים בהאזנה מחוץ לדירות של עובדות המין. הם גם פורצים לדירותיהן בזמן שהן מקיימות יחסי מין [אזהרה: שני הציטוטים הבאים קשים לקריאה]:

"בקצה הרחוק של החדר עומדת אמיליה. הג'ינס שלה משוך למטה עד הברכיים, והיא נשענת קדימה. מאחוריה עומד גבר בגילי. הוא נע קדימה ואחורה. הוא מקיים יחסים עם אמיליה מאחורה, ולגמרי שקוע במה שהוא עושה. אני לוקח שני צעדים קדימה... הוא מסתובב, מגלה רק עכשיו שהצטרפנו אליו במרחב הקטן. אני מציג את תעודת השוטר שלי, והוא יורד מאמיליה מיד."

"במסווה החשיכה אנחנו מתגנבים בשקט, במהירות ובזהירות דרך מגרש החנייה. המכונית עדיין מתנדנדת מעלה מטה. הם לא גילו אותנו. אני נצמד לדלת המכונית הקרירה ונעמד באיטיות, כמה סנטימטרים בכל פעם. מהחלון אני רואה את גבה של אישה ערומה במושב האחורי. קריסטינה. היא נעה מעלה ומטה על הגבר, שגם הוא ערום. היא רוכבת עליו באינטנסיביות. 'זייני אותי חזק יותר, זייני אותי חזק יותר, זונה קטנה'. היא גונחת והמכונית נעה ביותר ויותר אינטנסיביות. זה הזמן... אני דופק על החלון וצועק 'משטרה!'"

יש ציטוטים נוספים, אני נשברתי בשלב הזה.

לעובדות המין אין אפשרות להישבר. להאגשטרום יש תוכניות אחרות בשבילן. ראשית, הוא וחבריו עורכים חיפוש בבתים, מצלמים את הממצאים ומפיצים אותם לציבור, כולל תמונות של טמפונים משומשים. שנית, הם מחרימים קונדומים במטרה להוכיח את קיומה של זירת זנות, כדי שיוכלו לגרש את הנשים מהדירה. ואז הם מתפנים לטפל ישירות בנשים. הנה שיחה טיפוסית בין השוטרים לבין עובדת מין, מתוך הספר:

"'לעזאזל, אני לא רוצָה את המשטרה כאן. לכו מכאן.'

'אנחנו לא יכולים. עצרנו שישה אנשים שהיו איתך כאן.'

'אני לא עושה שום דבר לא חוקי. למה אתם מדברים איתי?'

'כי את עדה למספר פשעים. תקשיבי לי, במוקדם או במאוחר אנחנו צריכים לדבר איתך, אז כבר עדיף שנעשה את זה עכשיו. ככה לא נצטרך להסתכן שהשכנים יראו או ישמעו שהמשטרה אצלך. אנחנו לא רוצים להרוס לך את הקשרים איתם'."

כן, האגשטרום וחבריו ליחידה רומזים בעדינות לעובדות מין שאם לא ישתפו איתם פעולה, הם יוודאו שהשכנים יידעו עליהן. אבל זה לא מספיק, השוטרים גם לוקחים אותן בכפייה לתחנת המשטרה:

"אתן חייבות להתלוות אלינו לתחנה. אתן לא פושעות ולא נמצאות במעצר, אבל אנחנו צריכים לדבר אתכן. אנחנו רוצים לדעת למה אתן כאן, כי אנחנו חושדים שאתן מעורבות בזנות. ואם זה אפשרי, אנחנו רוצים לעזור לכן. אם אתן לא רוצות את העזרה שלנו, אנחנו כנראה נשלח אתכן בחזרה הביתה למקום שאתן חיות בו. אני מצטער, אבל אין לכן ברירה עכשיו." 

המקום שאליו יישלחו "הביתה" הוא בדרך כלל ניגריה, המדינה שהן ברחו ממנה. האגשטרום מסביר:

"הבעיה מתחילה כשמישהי לא רוצה את העזרה שלנו, ורק רוצה להמשיך להזנות את עצמה. זאת בעיה שאנחנו נתקלים בה הרבה, בעיקר עם זונות ניגריות, שהן רוב הנשים בזנות. הן לא רוצות שום עזרה. הן רק רוצות שיעזבו אותן בשקט כדי להמשיך למכור מין. רק מעטות מהן מוכנות לקבל עזרה."

בזמן שהמהגרות מגורשות משבדיה באשמת חוסר רצון לקבל עזרה, האגשטרום אומר שהיחידה שלו מצליחה להגיע רק לאחוז אחד של הזנות בשטוקהולם, שיותר ויותר גברים צעירים משלמים על מין, וששבדיה הפכה למקלט לפדופילים. אפשר לקוות שהספר שלו מוצלח יותר מהעבודה שלו.