הצ'יצ'ולינה של ולפראיסו

בגיל 13 סוּליאנה אראייה עזבה את הבית והתחילה לעבוד בזנות ברחובות העיר ולפראיסו. בצ'ילה של 1977 לא שמעו על זכויות טרנסג'נדרים, וסוליאנה עוד הזדהתה באותה תקופה כגבר הומו. בצ'ילה של פינושה גם לא שמעו על זכויות אדם, והמשטרה נהגה להתעלל בסוליאנה ובנשים שעבדו איתה ברחוב.

ב-1989, בגיל 25, סוליאנה נעצרה בפעם המי יודע כמה. הפעם המשטרה תפסה אותה עובדת קרוב מדי לביתו של פינושה, והיא נשפטה לשלוש שנות מאסר. במהלך ניסיון בריחה מהכלא, חברתה הטובה נורתה על-ידי שוטר.

היחס המשטרתי לנשים טרנסיות לא השתפר בהרבה גם אחרי עזיבתו של פינושה, וב-2001 סוליאנה החליטה להילחם בו. היא התמנתה לראשות סינדיקט אפרודיטה לזכויות טרנסג'נדרים בצ'ילה, והפכה לסמל המאבק נגד אפליה כשיצאה למסע ברחבי המדינה. חייה נשארו קשים בכל השנים הללו: מועדון גייז מפורסם הוצת בזדון ורבים ממכריה של סוליאנה נספו בשריפה; אחיינה נורה ונהרג על-ידי עבריין; והיא עצמה הוכתה ונשדדה כשטיילה עם כלבותיה, אלכסיס וסופיה.

סוליאנה, אלכסיס וסופיה ביום טוב יותר

  

ב-2008 סוליאנה רצה בבחירות למועצת עיריית ולפראיסו, עדיין תחת השם "אנריקה אלחנדרו אראייה גוטיירז", מאחר שבצ'ילה נאסר באותה תקופה להחליף שם בתעודת הזהות ללא ניתוח להתאמה מגדרית. היא לא הצליחה להיבחר, בין השאר מכיוון שהמצביעים לא הכירו את שמה הגברי. בשנים הבאות היא הייתה הצ'יליאנית הראשונה שזכתה להחליף את שמה בלי לעבור ניתוח, וב-2012 היא כבר רצה בבחירות תחת השם "סוליאנה אראייה גוטיירז". הפעם התושבים זיהו את שמה והיא זכתה במקום במועצה עם 3,540 קולות. היא הקדישה את הניצחון לכל הפוליטיקאים ההומופובים שניסו לעמוד בדרכה, הצהירה "אני רוצה להיות הצ'יצ'ולינה של ולפראיסו", והבטיחה להילחם למען מיעוטים מיניים, ניקיון העיר, שימור מבנים היסטוריים ותמיכה בקשישים. 

כרזת בחירות: "אני הקול של חסרי הקול"

סוליאנה עשתה בדיוק מה שהבטיחה. בין השאר, היא חילקה בסופי שבוע קונדומים לעובדות מין; יצאה נגד נשיא ארגון הלהט"ב הצ'יליאני, שלא קיבל בברכה עובדות מין טרנסיות והתייחס אליהן, לדבריה, כ"פושעות ומכורות לסמים"; נעצרה לאחר שמחתה על יחסם של שוטרים לטרנסג'נדרים; וב-2014, בעקבות שריפה גדולה בוולפראיסו, יצאה לשטח אחרי שהשוטרים לעגו לה וטרקו לה את הדלת בפרצוף כשהציעה עזרה:

"לא היה לי זמן להילחם בהומופוביה בעיתוי כזה. התעלמתי מהשוטרים ויצאתי לעבוד יומם ולילה למען האזרחים. רציתי להיות עם הא.נשים, להביא להם מים, לפנות את הזבל, למצוא שמיכות. אני כבר צרודה לגמרי מרוב שצעקתי כל היום. אלוהים, אני לא יודעת איך קורים דברים כאלה, אין לי מילים. וזה קרה דווקא לציבור שלי, האנשים הכי צנועים שיש, שאיבדו עכשיו את המעט שהיה להם. החברות הטרנסיות שלי איבדו את הבית שלהן. כולן ברחוב עכשיו, וכל השכנים מתנהגים אליהן יפה. החבר'ה האלה שלי הם אהבה אחת גדולה, ואני מודה להם על היחס הזה כל יום.

אני מנסה לגרום להם לחייך גם בזמנים הקשים האלה, אני שרה להם ורוקדת להם, לכולם ולחברות הטרנסיות שלי במיוחד. אני רוצה שהן ירגישו את התמיכה שלי, כי אני הולכת להילחם למענן עד יום מותי." 

ב-2016 נבחרה סוליאנה שוב למועצת העירייה. החברות שלה רוצות שהיא תמשיך להילחם למענן. אחרי הכול, אחת הסיבות שהיא עברה לפוליטיקה אחרי 33 שנות עבודה בזנות היתה הרצון להילחם ביחסם של השוטרים לנשים טרנסיות שעובדות בזנות. היא הרי הייתה אחת מהן: "אני לא מתביישת בזה, עבדתי בגלל הצורך בכסף. סבלתי הרבה, אבל להגיע מכלום לימד אותי להכיר את מציאות החיים של האזרחים", ורואה שיפור מסוים: "היום כבר אפשר להסתובב בבגדי נשים ביום ובלילה, והמשטרה לא מציקה לך כמו פעם". והיא אפילו יכולה לרקוד בהנאה עם סנאטור חשוב:

סוליאנה מתגעגעת לזמנים שבהם היה רובע חלונות אדומים בטוח יחסית בוולפראיסו: "היו זמנים יפים, היינו עומדות ומחכות לגרינגוס שירדו מהספינות, לפחות כל עוד המשטרה לא עצרה אותנו. הייתי רוצה לחזור לזמנים ההם, אבל זה בלתי אפשרי. במדינות אירופאיות יש רובעים של חלונות אדומים, והלוואי שהיו כאלה גם כאן, אבל המדינות ההן הרבה יותר מתקדמות מאיתנו. כאן עדיין יש מחלוקת על נישואים אזרחיים ועל מריחואנה, עדיין יש אפליה נגד הומואים, אז מה הסיכוי שיסכימו להפוך את הזנות לחוקית?".

לא שסוליאנה אהבה במיוחד לעבוד בזנות. מבחינתה, "עסקי המין הם לא עבודה ולא ניצול. הם צורך. אם הם היו ניצול, הנשים היו נאלצות לעבוד כל היום וכל הלילה. זה צורך, שמאפשר לנו להרוויח כסף, להתלבש, לקנות מזון ולשלם שכר דירה. הפיתרון אינו רק להעביר את כל הזונות לרובע מסוים; הפיתרון הוא להציע להן אפשרויות תעסוקה אחרות, כמו שעושה סינדיקט אפרודיטה, ולקבל את העובדה שיש גם מי שלא רוצות להפסיק לעבוד בזנות. הדור החדש של הזונות, שקוראות לעצמן עובדות מין, ישמחו לעבוד בזנות חוקית ולשלם מיסים בתמורה לשקט ולהגנה. לצערי, צ'ילה עדיין לא פתוחה מספיק לאפשרות הזאת".