"ההתמכרות
שלי היא כסף, וזה גם המקצוע שלי."
הדובר הוא עובד מין קובני, והמקצוע שלו הוא הדולרים שהמין יכול להביא לו, והדברים שהוא יכול לקנות באמצעותם. זאת כלכלת
התיירות החדשה בקובה. אין מה לעשות: מאז נפילת הגוש הקומוניסטי, קובה נאלצת לקבל
את הקפיטליזם, אם תרצה ואם לא תרצה. הרשומה האחרונה בסדרה על קובה עוסקת בעובדי המין הגברים במדינה, ומתבססת על שני מאמרים בנושא.
עובדי המין לא מתעסקים בהתפתחויות
הכלכליות בקובה. מה שחשוב מבחינתם זה שבמלונות היוקרתיים יש זרים שמוכנים לשלם
הרבה כסף בשביל ליהנות מהפאלוס הקובני. אם ב-1992 בקושי היו בהוואנה גברים ששכבו
עם תיירים זרים, ב-1999 כבר היו לפחות 500
כאלה. הם יצרו מעמד חדש של עובדי מין קובנים, פינגרוס (Pingueros). כשהם מתקשים לשרוד ברחובות
של הוואנה, הם חשים על בשרם את הקפיטליזם שהגיע בהזמנת המשטר הקובני. הקפיטליזם
שמח לנצל כל משאב קובני, כולל הגוף הגברי והנשי, ממסחר אותו ומעצב אותו לפי הגיון
השוק. הכלכלה משנה את המשמעות של הגבריות הקובנית והמגדריות הלאומית.
"כאן אין אהבה בלי כסף. [...] כששני
אנשים נכנסים למיטה, תמיד יש משהו כלכלי שמשלים או מעודד את המין."
בתקופת הרודן בטיסטה, בתי הזונות של
הוואנה נודעו ברחבי העולם כגן-עדן לגברים הקולוניאליסטים. קובה כאילו התקיימה רק
עבור האמריקאים, מקום להתנסות בו בסקס עם נשים אקזוטיות. המהפכה ראתה בבתי הזונות
ובהומוסקסואליות סכנה קפיטליסטית. בזמן שהזונות חונכו מחדש לעבוד כתופרות
במפעלי טקסטיל, ההומואים לא היו רצויים, כפי שנכתב בעיתון הקובני "אל מונדו" ב-1965:
"אף הומוסקסואל לא מייצג את המהפכה. המהפכה היא עניין של גברים, של אגרופים
ולא של נוצות, של אומץ ולא של רעידות, של ודאות ולא של תככים, של גבורה יצירתית
ולא של הפתעות מתוקות". המהפכה ראתה צורך להציל את קובה מהנשיוּת שנכפתה עליה
על-ידי הכובשים הזרים. הזונות "שוקמו", ההומואים נכלאו במחנות לחינוך
מחדש. הומואים פאסיביים כמובן. האקטיביים, Bucarones, הם חודרים ולא נחדרים,
כובשים ולא נכבשים, ואיתם לא הייתה לממשל הקובני בעיה. הם הרי גברים אמיתיים.
היחסים ההומו-אירוטיים בקובה המהפכנית
לא הושתתו על כסף, אלא על יחסים ארוכי טווח שרק "במקרה" התלוו להם מתנות. זה עדיין היה המצב כשהתיירים התחילו להגיע בשנות התשעים. הגברים שבילו איתם סירבו לבקש כסף,
והתמריצים הכלכליים שקיבלו מהתיירים הוגדרו כמתנות. "אני אף פעם
לא אבקש ממך כלום, לעולם לא אבקש כסף. אם הלב שלך אומר לך לתת לי משהו – כסף, למשל
– זה יבוא מהלב, אתה מבין? אני אף פעם לא אבקש כלום." אבל בחלוף השנים,
יותר ויותר פינגרוס צעירים מעוניינים רק בכסף ולא יותר.
"הפינגרו הרג את הבוקרון." הוא
פשוט התאים יותר לכלכלה הקפיטליסטית החדשה. ראשית, מפני שהקפיטליזם הביא כסף ממשי
לקובה, ועכשיו כבר לא צריך להסתפק במתנות ובארוחות. שנית, כדי להיות יעילים בסחר
החליפין. לפני הקפיטליזם, המאצ'ו הקובני היה יכול לחדור לגברים בלי להיות מוגדר
כ"הומו". עכשיו, כדי לקסום לתיירים, היה צריך להגדיר אותו מחדש: לשמור
על המסורת הקובנית של מאצ'ואיזם, ולהוסיף לה את ה"גיי".
הגברים החדשים רצו להרחיק את עצמם מה-Jineteras,
הזונות, שמסמלות את הנשיות הנחדרת. הם אמנם עובדי מין, כן, אבל הם עדיין מאצ'ואים.
הם עדיין החודרים. אז הם לקחו את מילת הסלנג Pinga, "זין", והפכו את
עצמם ל-Pingueros. גברים שהפעילות שלהם, או המקצוע שלהם, קשורים לזין. מה יותר גברי
מזה? עכשיו כבר לא יכול להיות בלבול בקשר לתפקידם במפגש המיני. הם החודרים, הם
הגברים.
מכאן גם הניסיון של הממשלה למגר את
הזנות הנשית, תוך התעלמות מהזנות הגברית. הנשים נחדרות על-ידי הזרים בדיוק כמו
שהכלכלה הקובנית נחדרת על-ידי הזרים. הממשל הקובני, "פידל", פשוט לא
יכול לראות את הנשים האלה שמסמלות בדיוק את מה שעובר עליו. הפינגרוס מסמלים במידה
מסוימת את ההיפך: כוחו של הפאלוס הקובני שכובש את גופם של הזרים, כמו כל גבר
מהפכני טוב. אף אוטונומיה לא אבדה, אף קובני לא חוּלל.
הגוף של הפינגרו הוא ההון היחיד שלו,
והוא הכלי שהוא משתמש בו כדי להשיג מטרות. הוא לא רואה בעצמו "זונה" או
אפילו "פינגרו", אלא שורד, אדם שמתמודד עם זמנים קשים. "האפשרויות
היחידות שיש לי הן לעבוד בחקלאות ובבניין או להיות שוטר, ואני כבר מעדיף למות
מאשר להיות שוטר. אני מעדיף להמשיך לעשות את מה שאני עושה."
החברה הכללית מתקשה לקבל אותם. היא
מעדיפה גברים בתור שוטרים שמתעללים בזונות, לא בתור עובדי מין שלא רוצים להתפרנס
על חשבון מישהו אחר. אבל הפינגרוס ממשיכים בשלהם: "אני יודע שהרבה אנשים
מגנים את מה שאני עושה. הם רואים בי אדם אנטי-סוציאלי, פושע. אבל הייתי רוצה שהם
יראו אותי כמו שאני באמת: בן אדם עם שאיפות, שנלחם כדי להיות מישהו. אני לא מתחרט
או מתבייש. הדבר היחיד שתמיד גרם לי להתבייש זה להיות בלי אפילו פסו אחד
בכיס".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה