עבודת מין נגד עבודה

בחודש אפריל נחקק בצרפת החוק להפללת הלקוח. החוק הצרפתי קובע עכשיו עונשים ברורים על מין בתשלום:

לקוחות: קנס של 1500 יורו.

עובדות מין: פינוי מדירתן ו/או גירוש מהמדינה ו/או מעצר בעוון סרסרות.

איגוד עובדות המין הצרפתי מתנגד לחוק, ומורגן מרטיי (Morgane Merteuil), עובדת מין ואחת החברות הבולטות באיגוד, מסבירה מדוע.

ראשית, מאחר שהחוק מפליל את הלקוחות, עובדות המין ייאלצו לעבוד במחשכים כדי שהמשטרה לא תעצור את לקוחותיהן. אולם חשוב מכך, החוק מפליל גם את עובדות המין עצמן: אסור להן לשכור דירה; אסור להן לעבוד יחד, אחרת ייחשבו לסרסוריות; אסור להן לפרסם את עצמן; וחוקים עירוניים רבים עדיין מפלילים עבודת מין באזורים מסוימים.

צדדים אחרים של החוק משמשים בעיקר ליחסי ציבור. הממשלה מקציבה 4.8 מיליון יורו לתוכניות ה"שיקום", כלומר רק 160 יורו לכל אחת מ-30,000 עובדות המין בצרפת. לשנה שלמה. מרטיי מוטרדת אף יותר מהעובדה שסל השיקום יינתן רק למי שתסכים להיכנס ל"תוכנית שיקום". לדבריה, תוכניות כאלה רק מחזקות את שליטת המדינה על עובדות המין.

מצבן של עובדות המין המהגרות יהיה גרוע אף יותר. הן יצטרכו לעבור ועדה בראשות ארגונים נגד זנות, פקידי ממשל ומומחים רפואיים. אם הן ימצאו חן בעיני הוועדה, הן יקבלו אשרת שהייה זמנית לשישה חודשים, במהלכם הן יקבלו קצבת קיום מעליבה של 345 יורו לחודש. האשרה תחודש רק אם הוועדה תסכים שהן ראויות לכך, ואם הן יוכיחו שהן השתלבו ביעילות בתוכנית לחינוך מחדש. במילים אחרות, החוק פוגע בפרנסתן של עובדות המין ומפליל אותן, במטרה להפוך אותן ל"נשים טובות". 

למורגן מרטיי יש הרבה מה לומר על המטרה הזאת.

במאמר חשוב, אם כי מייגע לפרקים, מרטיי חושפת את הכוונות האמיתיות העומדות מאחורי החוקים נגד זנות. צרפת החלה לחוקק חוקים כאלה כבר במאה ה-16, בעקבות עליית הזנות כאמצעי פרנסה עבור נשים. מטרת המדינה בזמנים ההם היתה ברורה: למשטר את העבודה הנשית, ולהכריח את הנשים להמשיך לעבוד בחינם עבור בעליהן בעבודות הבית (וגם לקיים איתם יחסי מין בחינם).

בימינו נשים כבר יוצאות לעבוד בשכר מחוץ לבית, אולם הפללת הזנות נועדה לשמר את הנשים בתור כוח עבודה זול עבור הממסד והתאגידים. ההפללה והסטיגמה על עבודת מין מאיימות על שאר הנשים, שלא יעזו למרוד בתנאי העבודה או בחוזי הנישואים שלהן.

השיח נגד הזנות, שמתרכז רק בניצול המיני של נשים, מעודד למעשה את הניצול הכללי של נשים, מאחר שהוא טוען שהשחרור הנשי יבוא דרך סקטור העבודה החוקי והיצרני. מבחינת השיח נגד הזנות, עבודה בשכר מינימום עבור המדינה או התאגידים היא חופשית וטובה, ואילו עבודה עצמאית ורווחית יותר בזנות היא רעה.

לעומת זאת, מרטיי וחברותיה דורשות לראות בעבודת מין עבודה אמיתית. הדרישה הזו מחייבת חשיבה מחדש על היחסים הנצלניים בשאר העבודות, ולא משנה אם מדובר בניצול בשכר או בחינם. הסרת ההפללה של זנות לא באה לעודד זנות, אלא לחזק את כוח המיקוח של נשים. הזנות מחזקת את כוח המיקוח של נשים נגד התאגידים והפטריארכיה, בכך שהיא מאפשרת להן להתפרנס באופן עצמאי.

                                    

מרטיי כואבת בעיקר את התעלמות איגודי העובדים והארגונים הפמיניסטיים מעובדות המין. במאמר נוסף היא מציגה את הקשיים שבהם נתקל איגוד עובדות המין ואת בגידת השמאל.

לא קל להקים ארגון עובדים בתחום שבו לא היה קיים ארגון כזה מעולם. זה מאתגר אפילו יותר כשמדובר בתחום שהעבודה בו לא לגמרי חוקית; שרוב העובדות בו הן מהגרות במצבי סיכון, שבאופן קבוע נעצרות ומגורשות; ושההגבלות החוקיות על העבודה בו תורמות לרמות גבוהות של אלימות וניצול. על הקושי מוסיפות דווקא אלה שאמורות להראות סולידריות, ומעדיפות להילחם כדי להגביר את ההפללה של פעילוּת העובדות.

החוקים נגד זנות פוגעים ביכולתן של עובדות המין להתאגד. אסור להן לשכור דירה או לעבוד ביחד, לכן הן מפחדות להתאגד ולמשוך את תשומת לב המשטרה; הן לא יכולות לתת עצות זו לזו, מאחר שזה נחשב "עידוד זנות", כלומר סרסרות; הסטיגמה שהחוקים מחזקים עלולה לבייש אותן אם ייצאו בפומבי כעובדות מין; ותנועות אנטי-זנות משתמשות בטקטיקה של "הפרד ומשול" על-ידי רטוריקה נגד סחר בנשים, שמפרידה בין המקומיות לבין המהגרות.

פמיניסטיות רבות מקדמות את הפללת הלקוח, כאילו היא פוגעת בלקוחות ולא בעובדות המין עצמן. אבל כשבעל דירה מחויב להפוך את הדיירת שלו להומלסית מפני שהיא עובדת מין, קשה שלא לתהות איך הפללת הלקוח תורמת לשחרור הנשים. ואיך בכלל המשטרה תתפוס את הלקוחות, אם לא על-ידי מעקב מוגבר אחרי עובדות המין?

חשוב לזכור שרוב עובדות המין במערב אירופה אינן לבנות, כך שההפללה תורמת לחיזוק מערכות הבקרה, המעקב והכליאה נגד אוכלוסיות לא-לבנות. הרטוריקה נגד הסחר בנשים מתעלמת מהחוקים נגד ההגירה, שהם אלה שמביאים את עובדות המין להשתעבד למבריחים שעוזרים להן להגר.

מאכזב לגלות שרוב פעילי השמאל לוקחים חלק בקמפיינים בעד הפללה של היבטים שונים של עבודת מין. הם עושים זאת בשם נשים שהם אינם יודעים עליהן דבר, ומונעים מהן את זכויותיהן כעובדות. בכך הם מדגימים את אי-כשירותם לקדם שחרור נשים ועבודת נשים.

מרטיי מסכמת: "עובדות המין לא מבקשות רשות להשתתף במאבקים מעמדיים. הן כבר עכשיו חלק בלתי נפרד מהם." והיא עצמה אחת הנציגות המרשימות ביותר שלהן.

____________________________________________________________________

רשומות נוספות על חוקים נגד זנות בצרפת:
צרפת, שנה וחצי אחרי: סוד התקציב הנעלם
זנות בצרפת מאז המהפכה ועד ימינו