ב-1999 חוקקה ממשלת שבדיה חוק ראשוני מסוגו בעולם: החוק להפללת לקוחות זנות. עבודה בזנות הינה חוקית, לעומת זאת מי שמשלמים על מין נידונים לקנס ולעונש מקסימום של שנת מאסר.
החוק לא נחקק במטרה לשפר את מצבן של עובדות המין, אלא במטרה מוצהרת למגר את הזנות. עבודה בזנות אמנם נחשבת חוקית, אך כל מה שסביבה נותר לא חוקי: אסור להשכיר דירה למי שעלולה להיות עובדת מין; נאסר על עובדות מין לעבוד ביחד במקום אחד; המשטרה רשאית לפרוץ לבתיהן של נשים אם היא חושדת שהן מקיימות יחסי מין בתשלום; מהגרות שעובדות בזנות מגורשות מיידית מהמדינה; המשטרה רשאית לערוך חיפוש על גופן וחפציהן של עובדות מין; והרשויות בשבדיה תובעות אותן לפעמים על העלמת מס, למרות העובדה שאין מנגנון שמאפשר להן לשלם מיסים [לפירוט מלא על המודל השבדי: כאן].
האם המסר עבר? האם היקף הזנות הצטמצם? ומה מצבן של עובדות המין בשבדיה כיום? אלה הדברים שאבדוק במאמר זה, שמסתמך על שלושה מקורות: הדו"ח הרשמי של ממשלת שבדיה מ-2010; דו"ח של ד"ר Petra Östergren וד"ר Susanne Dodillet, שתי חוקרות שחקרו את השלכות החוק; ועבודת התואר השני של נעמי לבנקרון הישראלית, שביחד עם ח"כ זהבה גלאון כתבה את הצעת החוק הראשונה להפללת הלקוח בישראל (העבודה שלה מרשימה, מקיפה ואובייקטיבית, ומדברת על נושא הזנות בכלל ועל החוק בשבדיה בפרט. למרבה הצער צריך לשלם עליה או להגיע לאחת הספריות האוניברסיטאיות כדי לקרוא אותה).
עדכון: ממשלת שבדיה פרסמה ב-2015 מחקר עם נתונים אמפיריים על מספר עובדות המין במדינה. הנתונים מאמתים את תוצאות המחקרים הקודמים, ואשלב אותם במאמר.
מספר עובדות המין בשבדיה: לא השתנה בצורה משמעותית מאז החוק. אחרי ירידה בשנים הראשונות, נראה שמספר עובדות המין עלה בהדרגה והיום הוא דומה למצבו לפני החוק. זנות הרחוב פחתה והזנות דרך האינטרנט עלתה [הדו"ח הרשמי, אוסטרגרן, לבנקרון עמ' 147].
המחקר העדכני מספק כמה נתונים ברורים שממחישים את המסקנות:
- מספר הנשים בזנות רחוב בשלוש הערים הגדולות ירד מכ-650 לכ-225.
- מספר מודעות הפרסום באינטרנט עלה מ-304 ל-6965 (העלייה התרחשה בין 2006 ל-2014). המחקר לא כלל צ'טים ורשתות חברתיות. חלק ממודעות הפרסום הן מודעות כפולות של אותן נשים, לכן המספרים לא מייצגים את המספר המדויק של עובדות מין.
- אין אפשרות להעריך את ממדי שאר סוגי הזנות, מאחר שהם ירדו למחתרת.
77% מעובדות המין בשבדיה הן ממוצא זר.
מצבן של עובדות המין: לא לגמרי ברור, מאחר שממשלת שבדיה כאמור לא מתעניינת במצבן ולא ערכה מחקרים בנושא. עם זאת, ממשלת שבדיה מודה בדו"ח הרשמי שלה שעובדות המין מתנגדות לחוק וטוענות שהוא פגע בהן. התגובה הממשלתית? "זה טוב שהחוק פוגע בעובדות המין, מפני שמטרת החוק היא אכן להילחם בזנות."
עובדות המין אכן נפגעו מהחוק, כפי שאפשר לראות במסמך של ד"ר אוסטרגרן ודודילט. הן לא יכולות לפנות למשטרה מחשש שזו תפנה אותן מביתן, ונאלצות לעבוד יותר שעות ולקבל לקוחות מסוכנים יותר. לעומת זאת, לבנקרון מציגה במחקרה תמונת מצב מורכבת יותר, לפיה המשטרה מתרכזת בעיקר בעובדות המין באזור עיר הבירה שטוקהולם, שבה הנראוּת שלהן גדולה יותר, ואילו בשאר חלקי המדינה המשטרה כמעט ואינה מיישמת את החוק.
זכות הסיכום בנושא היא של אן מרטין, ראש היחידה נגד סחר בבני אדם בשבדיה, שאמרה בריאיון: "ברור שיש לחוק השפעות שליליות על נשים בזנות, אבל זה חלק מההשפעה שרצינו שתהיה לו".
מספר צרכני הזנות: הדו"ח הרשמי מציין בגאווה מחקר שמצביע על ירידה באחוז הגברים שמשלמים על מין: מ-13.6% ב-1996 ל-8% ב-2008. אולם הדו"ח נמנע מלציין שאותו מחקר סבל מחוסר היענות של גברים צעירים, שלא הסכימו להשיב לשאלה האם הם עבריינים שצורכים זנות [עמוד 252]. אותו חוסר היענות גרם לעורך המחקר עצמו להצהיר שהנתונים בו אינם מדויקים. למעשה, הוא טוען כיום שאין ראיות שהחוק הביא לירידה בממדי הזנות בשבדיה.
נעמי לבנקרון סבורה אף היא שמספר הצרכנים לא ירד: "לא רק שהלקוחות לא התמעטו, [...] כי אם מיטב אזרחי שבדיה ועובדיה נמנים על מפרי החוק. במובן זה, סכנתו כפולה: יתכן ועצם חקיקתו עודדה גברים נוספים לצרוך זנות, בכך שיצרה איתות כי התופעה קיימת בממדים המצדיקה חקיקה פלילית; וזהותם של העוברים על החוק רמזה לשבדים כי בארזים, ללא ספק, נפלה שלהבת, וכי רשויות האכיפה עצמן, כמו גם בכירים אחרים, אינם מוצאים לנכון לציית לחוק זה, ונענשים בצורה מינורית על הפרתו, תוך שמירת משרתם לרוב. " (עמוד 147.)
גם עורכות המחקר המעודכן קובעות שאין נתונים אמינים בשאלת מספרם של צרכני הזנות, מאחר שגברים מסרבים לענות על סקרים מהסוג הזה. ראוי לציין שעוד לפני החוק, 80% מצרכני הזנות השבדים עשו זאת בחו"ל ולא בשבדיה.
דעת הקהל: העם השבדי תמך בחוק מאז שנחקק וממשיך לתמוך בו, לפי מחקר שבדק את הנושא. התמיכה אצל נשים נשארה יציבה, בסביבות 80% ב-1999 וב-2008, ו-85% ב-2014. התמיכה של הגברים בחוק נחלשה במידה מסוימת, מ-70% ב-1999 ל-60% ב-2014.
נתון משמעותי שמופיע במחקרים מציין שרוב הנשים בשבדיה תומכות בהפללת עובדות המין עצמן, כלומר חושבות שנשים שעובדות בזנות הן פושעות וצריכות להיעצר. 66% מהנשים חשבו כך ב-2008, ו-59% ב-2014.
סיכום: אין ראיות שהחוק להפללת הלקוח שינה את היקף הזנות בשבדיה; יש הסכמה כללית בין הממשלה השבדית לבין הנשים בשבדיה שצריך לפגוע בעובדות המין כדי שיפסיקו לעבוד בזנות; הפללת הלקוח אכן פגעה ככל הנראה בחלק מעובדות המין, אם כי לא ברור בכמה מתוכן.
ראוי לציין שבעקבות תוצאות החוק להפללת הלקוח בשבדיה, נעמי לבנקרון, שהייתה כאמור הכותבת של הצעת חוק דומה בישראל, כותבת באפילוג של מחקרה: "עם התגבשות מסקנותיה של עבודה זו, כחודשיים לפני הגשתה, שלחתי גילוי דעת לכנסת, בו ביקשתי למשוך את הצעת החוק המפליל לקוחות; שכן, למרות שעודני תומכת בעקרונות הניצבים מאחוריה, אני סבורה כי יש להביא קודם לשינוי בעבודת המשטרה מן הסוג המוצע בעבודה זו. עד ליום הגשת עבודה זו לא התקבלה תשובה מן הכנסת, וחברותיה ממשיכות לקדם את החקיקה המפלילה."
החוק לא נחקק במטרה לשפר את מצבן של עובדות המין, אלא במטרה מוצהרת למגר את הזנות. עבודה בזנות אמנם נחשבת חוקית, אך כל מה שסביבה נותר לא חוקי: אסור להשכיר דירה למי שעלולה להיות עובדת מין; נאסר על עובדות מין לעבוד ביחד במקום אחד; המשטרה רשאית לפרוץ לבתיהן של נשים אם היא חושדת שהן מקיימות יחסי מין בתשלום; מהגרות שעובדות בזנות מגורשות מיידית מהמדינה; המשטרה רשאית לערוך חיפוש על גופן וחפציהן של עובדות מין; והרשויות בשבדיה תובעות אותן לפעמים על העלמת מס, למרות העובדה שאין מנגנון שמאפשר להן לשלם מיסים [לפירוט מלא על המודל השבדי: כאן].
האם המסר עבר? האם היקף הזנות הצטמצם? ומה מצבן של עובדות המין בשבדיה כיום? אלה הדברים שאבדוק במאמר זה, שמסתמך על שלושה מקורות: הדו"ח הרשמי של ממשלת שבדיה מ-2010; דו"ח של ד"ר Petra Östergren וד"ר Susanne Dodillet, שתי חוקרות שחקרו את השלכות החוק; ועבודת התואר השני של נעמי לבנקרון הישראלית, שביחד עם ח"כ זהבה גלאון כתבה את הצעת החוק הראשונה להפללת הלקוח בישראל (העבודה שלה מרשימה, מקיפה ואובייקטיבית, ומדברת על נושא הזנות בכלל ועל החוק בשבדיה בפרט. למרבה הצער צריך לשלם עליה או להגיע לאחת הספריות האוניברסיטאיות כדי לקרוא אותה).
עדכון: ממשלת שבדיה פרסמה ב-2015 מחקר עם נתונים אמפיריים על מספר עובדות המין במדינה. הנתונים מאמתים את תוצאות המחקרים הקודמים, ואשלב אותם במאמר.
מספר עובדות המין בשבדיה: לא השתנה בצורה משמעותית מאז החוק. אחרי ירידה בשנים הראשונות, נראה שמספר עובדות המין עלה בהדרגה והיום הוא דומה למצבו לפני החוק. זנות הרחוב פחתה והזנות דרך האינטרנט עלתה [הדו"ח הרשמי, אוסטרגרן, לבנקרון עמ' 147].
המחקר העדכני מספק כמה נתונים ברורים שממחישים את המסקנות:
- מספר הנשים בזנות רחוב בשלוש הערים הגדולות ירד מכ-650 לכ-225.
- מספר מודעות הפרסום באינטרנט עלה מ-304 ל-6965 (העלייה התרחשה בין 2006 ל-2014). המחקר לא כלל צ'טים ורשתות חברתיות. חלק ממודעות הפרסום הן מודעות כפולות של אותן נשים, לכן המספרים לא מייצגים את המספר המדויק של עובדות מין.
- אין אפשרות להעריך את ממדי שאר סוגי הזנות, מאחר שהם ירדו למחתרת.
77% מעובדות המין בשבדיה הן ממוצא זר.
מצבן של עובדות המין: לא לגמרי ברור, מאחר שממשלת שבדיה כאמור לא מתעניינת במצבן ולא ערכה מחקרים בנושא. עם זאת, ממשלת שבדיה מודה בדו"ח הרשמי שלה שעובדות המין מתנגדות לחוק וטוענות שהוא פגע בהן. התגובה הממשלתית? "זה טוב שהחוק פוגע בעובדות המין, מפני שמטרת החוק היא אכן להילחם בזנות."
עובדות המין אכן נפגעו מהחוק, כפי שאפשר לראות במסמך של ד"ר אוסטרגרן ודודילט. הן לא יכולות לפנות למשטרה מחשש שזו תפנה אותן מביתן, ונאלצות לעבוד יותר שעות ולקבל לקוחות מסוכנים יותר. לעומת זאת, לבנקרון מציגה במחקרה תמונת מצב מורכבת יותר, לפיה המשטרה מתרכזת בעיקר בעובדות המין באזור עיר הבירה שטוקהולם, שבה הנראוּת שלהן גדולה יותר, ואילו בשאר חלקי המדינה המשטרה כמעט ואינה מיישמת את החוק.
זכות הסיכום בנושא היא של אן מרטין, ראש היחידה נגד סחר בבני אדם בשבדיה, שאמרה בריאיון: "ברור שיש לחוק השפעות שליליות על נשים בזנות, אבל זה חלק מההשפעה שרצינו שתהיה לו".
מספר צרכני הזנות: הדו"ח הרשמי מציין בגאווה מחקר שמצביע על ירידה באחוז הגברים שמשלמים על מין: מ-13.6% ב-1996 ל-8% ב-2008. אולם הדו"ח נמנע מלציין שאותו מחקר סבל מחוסר היענות של גברים צעירים, שלא הסכימו להשיב לשאלה האם הם עבריינים שצורכים זנות [עמוד 252]. אותו חוסר היענות גרם לעורך המחקר עצמו להצהיר שהנתונים בו אינם מדויקים. למעשה, הוא טוען כיום שאין ראיות שהחוק הביא לירידה בממדי הזנות בשבדיה.
נעמי לבנקרון סבורה אף היא שמספר הצרכנים לא ירד: "לא רק שהלקוחות לא התמעטו, [...] כי אם מיטב אזרחי שבדיה ועובדיה נמנים על מפרי החוק. במובן זה, סכנתו כפולה: יתכן ועצם חקיקתו עודדה גברים נוספים לצרוך זנות, בכך שיצרה איתות כי התופעה קיימת בממדים המצדיקה חקיקה פלילית; וזהותם של העוברים על החוק רמזה לשבדים כי בארזים, ללא ספק, נפלה שלהבת, וכי רשויות האכיפה עצמן, כמו גם בכירים אחרים, אינם מוצאים לנכון לציית לחוק זה, ונענשים בצורה מינורית על הפרתו, תוך שמירת משרתם לרוב. " (עמוד 147.)
גם עורכות המחקר המעודכן קובעות שאין נתונים אמינים בשאלת מספרם של צרכני הזנות, מאחר שגברים מסרבים לענות על סקרים מהסוג הזה. ראוי לציין שעוד לפני החוק, 80% מצרכני הזנות השבדים עשו זאת בחו"ל ולא בשבדיה.
דעת הקהל: העם השבדי תמך בחוק מאז שנחקק וממשיך לתמוך בו, לפי מחקר שבדק את הנושא. התמיכה אצל נשים נשארה יציבה, בסביבות 80% ב-1999 וב-2008, ו-85% ב-2014. התמיכה של הגברים בחוק נחלשה במידה מסוימת, מ-70% ב-1999 ל-60% ב-2014.
נתון משמעותי שמופיע במחקרים מציין שרוב הנשים בשבדיה תומכות בהפללת עובדות המין עצמן, כלומר חושבות שנשים שעובדות בזנות הן פושעות וצריכות להיעצר. 66% מהנשים חשבו כך ב-2008, ו-59% ב-2014.
בריאות: המדינה נמנעת מחלוקת קונדומים
לעובדות המין, בטענה שזה עלול לעודד זנות ולפגוע במדיניות של אפס סובלנות לזנות. אנה סקרהדס, החוקרת הממונה של ממשלת
שבדיה לענייני זנות, הסבירה את המדיניות: "אנחנו לא עובדים על צמצום נזקים
בשבדיה. זאת לא הדרך שבה השבדים מסתכלים על החוק. אנחנו רואים את החוק בתור איסור
על זנות; לא צריכה להיות
זנות." ראשת היחידה נגד סחר בבני אדם בשבדיה אמרה על עובדות המין:
"אם יש להן כל כך הרבה כסף, שייקנו בעצמן את הקונדומים שלהן". כמו כן, משטרת
שבדיה מחרימה קונדומים משומשים לעובדות מין, במטרה להשתמש בהם כראיות בבית המשפט (לבנקרון,
עמוד 110).
סיכום: אין ראיות שהחוק להפללת הלקוח שינה את היקף הזנות בשבדיה; יש הסכמה כללית בין הממשלה השבדית לבין הנשים בשבדיה שצריך לפגוע בעובדות המין כדי שיפסיקו לעבוד בזנות; הפללת הלקוח אכן פגעה ככל הנראה בחלק מעובדות המין, אם כי לא ברור בכמה מתוכן.
ראוי לציין שבעקבות תוצאות החוק להפללת הלקוח בשבדיה, נעמי לבנקרון, שהייתה כאמור הכותבת של הצעת חוק דומה בישראל, כותבת באפילוג של מחקרה: "עם התגבשות מסקנותיה של עבודה זו, כחודשיים לפני הגשתה, שלחתי גילוי דעת לכנסת, בו ביקשתי למשוך את הצעת החוק המפליל לקוחות; שכן, למרות שעודני תומכת בעקרונות הניצבים מאחוריה, אני סבורה כי יש להביא קודם לשינוי בעבודת המשטרה מן הסוג המוצע בעבודה זו. עד ליום הגשת עבודה זו לא התקבלה תשובה מן הכנסת, וחברותיה ממשיכות לקדם את החקיקה המפלילה."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה