בברזיל יש ביטוי מפורסם, "בשביל
שהאנגלים יראו". הוא מתייחס לפעולות שנעשות למראית עין בלבד, בלי כוונה ליישם
אותן בשטח. הביטוי נוצר אחרי שאנגליה דרשה מברזיל לחוקק חוקים נגד עבדוּת, וברזיל הסכימה
אך בפועל המשיכה להשתמש בעבדים. מאז, על כל פרויקט שנעשה בברזיל רק כדי לעשות רושם
על מישהו, אומרים "בשביל שהאנגלים יראו". היחס של ברזיל לזנות ולסחר
בנשים הוא דוגמא טובה.
בתחילת שנות האלפיים ברזיל נודעה לשמצה בתקשורת העולמית, בגלל שוטרים שרצחו בשיטתיות ילדי-רחוב. מאחר שרצח של ילדי-רחוב לא
התקבל יפה בעולם, המדינה והמשטרה היו צריכות לנקות את תדמיתן ואת
הרחובות בשיטה חדשה. במקום לפשוט על ילדי הרחוב, הן עברו לפשוט על הנשים בתעשיית המין.
לפני כל אירוע גדול, המשטרה פושטת על
זירות הזנות במטרה להציג לעולם את ברזיל כמדינה בטוחה ומשגשגת. הזונות פוגמות בנוף
היפה של העיר, והממשלה משתמשת בכוחות משטרתיים אלימים כדי לנקות אותן מהשטח, פיסית
ומילולית. היא עושה זאת על סמך תיאוריית "החלונות השבורים" המפורסמת,
שבברזיל קוראים לה O Choque de Ordem, "ההלם של עשיית
הסדר". ראש עיריית ריו מינה את רודי ג'וליאני, שיישם את השיטה בניו-יורק, למשרת ראש מערך האבטחה של אולימפיאדת ריו 2016. מאז הממשלה ערכה פשיטות בכוח גדול על הרחובות ועצרה אזרחים רבים, בעיקר זונות, על שוטטות ו"הוללות
ציבורית" (הזנות עצמה חוקית בברזיל, אבל כל מה שמסביב לה אינו חוקי). הפשיטות
כללו גם פלישות צבאיות בחסות טנקים על פאבלות, במטרה "להשקיט" אותן.
הפשיטות הזכירו את המבצעים הצבאיים
בתקופת הדיקטטורה, שבמהלכם המשטרה עצרה זונות במבצעים עם שמות כמו מבצע בושה, מבצע
סדום ומבצע "בואי לכאן בובה". ההבדל הוא שהמבצעים ההם נערכו בחסות
הממשלה הדיקטטורית בלבד. המבצעים המודרניים זוכים לתמיכה ולדחיפה של ארגונים
פמיניסטים, ארגונים נוצרים-אוונגליסטים וארגוני זכויות אדם. אם אנשים מכל העולם
מגיעים לברזיל, הם חייבים לראות כמה יפה מתנהגים העניים.
 |
| הפגנה של עובדות מין: "זנות אינה פשע!!!" |
המדינה כמובן לא משווקת את הפשיטות
כמבצעים נגד זונות, אלא נגד סחר בבני אדם. אבל הסחר בנשים בברזיל מתקיים כולו
בחסות המשטרה. המשטרה שמחה לפשוט על זירות זנות באזורים התיירותיים ולהפנות אליהן
את תשומת הלב, מאחר שהיא עצמה מנהלת מכוני ליווי באזורים נידחים יותר, שאליהם
התיירים לא מגיעים ואותם לא צריך "לנקות".
המבצעים, שמתחילים בקול תרועה רמה, מסתיימים במעצרים של
עובדות המין ולקוחותיהן, רק כדי לשחרר אותם מיד בסיום מסיבות העיתונאים החגיגיות.
ב-2003 נערך המבצע המודרני הראשון נגד "ניצול מיני של ילדים", שנקרא
"מבצע קרנבל". השוטרים עצרו במהלכו עובדות מין בוגרות; אף קורבן סחר
לא נמצאה. גבר אחד בלבד נעצר באשמת סרסרות.
המשטרה המשיכה לפשוט על המקומות הלא
נכונים. ב-2004 נפתח "מבצע נסיכה", בעקבות עדות של אם לנערה בת 16 שטענה
שבתה עובדת במכון ליווי. האדם היחיד שנעצר באותו מכון היה אדם בן 23 שפרסם מודעות.
ב-2005 נפתח מבצע "שנגרי-לה", במסגרתו פשטה המשטרה על ספינה ועצרה 29
תיירים ו-40 "ילדות". המשטרה, אגודות נוצריות ועמותות נגד סחר בנשים
הציגו את המבצע כהצלחה גדולה במאבק בסחר בנשים. זמן קצר לאחר מכן נחשפה
האמת: אף אחת מהנשים לא היתה קטינה; כל הנשים הגיעו לספינה מרצונן; כל
התיירים שוחררו ללא אשמה. בתקשורת התחילו לתהות: "למה בכלל התבצעו המעצרים?
כדי להגן על שוק המין המקומי? אולי בגלל Genital
Xenophobia?"
במקרים אחרים התברר מי הפושעים האמיתיים. ב-2004 נחשפה רשת של סחר בנשים: כל 45 חברי הרשת היו עובדי מדינה. ביניהם היו אנשי משטרה צבאית, משטרה אזרחית, סוכנים פדרליים ופקידי מכס. באותה שנה נמצא מכון ליווי לא חוקי, שעבדו בו שתי נערות בנות 15 ו-16. התברר שמנהל המכון היה איש המשטרה הצבאית. חודשיים לאחר מכן, מצלמות שהוצבו כדי לחשוף סחר בנשים חשפו 11 אנשי יחידות מיוחדות של המשטרה הצבאית, שסחטו כספים מהנערות שעבדו באזור.
במקום לשפר את תדמיתה של ברזיל בעולם
כלוחמת בניצול של ילדים, המבצעים רק חשפו לעולם את השחיתות המשטרתית במדינה. ב-2006 הוחלט להפסיק אותם. ב-2008 נעצר אנתוני גארוטיניו, מושל ריו בתקופת המבצעים והאחראי
העיקרי להם, כשהתברר שהיה שותף להקמת כנופיות, שביחד עם שוטרים מושחתים סחרו בסמים
ובנשק והלבינו כספים. באותה שנה התפטרה הפוליטיקאית הפמיניסטית מרינה פריירה פירס
דה אוליביירה, והודתה במאמרים בתקשורת שהחוקים "נגד סחר בנשים", שהיא
היתה היוזמת העיקרית שלהם, נוצלו לרעה והביאו רק לדיכוי גדול יותר של עובדות המין.
לצערן של עובדות המין, באותה שנה נבחר
למושל ריו פוליטיקאי שדרש להחזיר את המבצעים נגד זנות. ב-2014, לקראת הגביע העולמי
בכדורגל שנערך בברזיל, הוא החליט שהאנגלים שוב צריכים לראות כמה ברזיל נאורה
ונקייה.
מונדיאל 2014
כמו לפני כל טורניר גדול, גם לפני הגביע
העולמי בברזיל היו ארגונים נוצרים ופמיניסטיים שהפיצו שמועות על עשרות אלפי נשים
שייסחרו לזנות. ממשלת ברזיל העבירה כספים רבים לארגונים שנלחמים "נגד סחר
בקטינים" ונגד זנות, שלא דיברו בכלל עם עובדות מין והתרכזו בחלוקת עלונים נגד
סחר.
השילוב בין ארגונים שמרנים ופמיניסטים
לבין האינטרסים של הממסד, העניק הזדמנויות כלכליות ופוליטיות שאי אפשר לוותר
עליהן. טורנירי ספורט גדולים דורשים אצטדיונים חדשים, ואצטדיונים חדשים דורשים
מרחב. הפשיטות על זירות הזנות מאפשרות לממשל לגרש מהשטח את עובדות המין, ולהקים
עליו אצטדיונים, מלונות ותשתיות.
 |
| הפגנה בריו: "לא רוצות ללכת לבאנגו [שכונה וכלא בריו]! רוצות מקום משלנו. רוצות לעבוד!" |
מספר שבועות לפני המונדיאל, יותר ממאה
שוטרים פשטו על בניין בעיר ניטרוי, שבו חיו ועבדו כ-400 עובדות מין. המשטרה סחטה, שדדה
ואנסה אותן, ועצרה לפחות מאה מתוכן. כל הדירות בבניין נאטמו, אף-על-פי שלמשטרה לא
היה בכלל צו חיפוש. הסיבה לפשיטה על הבניין היתה הרצון לעשות ג'נטריפיקציה במרכז
העיר, ולהרוויח בעסקאות נדל"ן. למדינה לא היתה דרך לפנות נשים מהדירות ששכרו
באופן חוקי, אז היא פשטה עליהן בתואנת שווא. אף אחת מהן לא היתה קורבן סחר; כולן איבדו את דירתן בעקבות הפשיטה.
אחת הנשים שהתלוננו על המקרה נחטפה
על-ידי ארבעה שוטרים, שאיימו להרוג את בנה. כשהתלוננה על החטיפה, המשטרה לא הסכימה
לחקור את הנושא.
ביום פתיחת המונדיאל ב-2014, הרשויות
הזמינו את התקשורת לפשיטה על ה"בלקוני בר", הבר הבולט ביותר בקופקבנה,
שאירח גם עובדות מין, ושאיתרע מזלו להיות מול אזור האוהדים של התאחדות הכדורגל
הבינלאומית. בתירוץ חסר בסיס של זנות קטינים, הבר נסגר – ובמקומו הוקמה מסעדת פאר.
מאה העובדות נאלצו לעבוד כמה עשרות מטרים במעלה הרחוב. אחרי שהתקשורת עזבה, גם
המשטרה עזבה אותן בשקט.
יש גם גופים שדואגים לעובדות המין
בברזיל. Obsevatory of Prositution, פרויקט מחקר מיוחד בזירות הזנות של ריו דה ז'ניירו, נועד לבדוק
את מצבן של עובדות המין בתקופת המונדיאל.
רוב עובדות המין אמרו שהמונדיאל היה רע
לעסקים. למרות נוכחות התיירים הברזילאים והזרים, היתה ירידה של בין שלושים לחמישים
אחוזים בכמות הלקוחות. 75% מזירות הזנות ראו ירידה בכמות הלקוחות, ורק ב-20% היו
יותר לקוחות מהממוצע. בחודש המשחקים היתה ירידה של 15% במספר עובדות המין בריו.
 |
| וילה מימוסה, אזור האורות האדומים הגדול של ריו, כמעט ריק בתקופת המשחקים |
מלבד מבצעי הניקוי המשטרתיים, היו סיבות
נוספות לירידה במספר הלקוחות בתקופת המונדיאל: הממשלה הכריזה על חופשות וסגרה מדי
פעם את המסחר במרכז ריו במהלך המונדיאל;
הנשים בזירות הזנות הגדולות תלויות בלקוחות המקומיים, ואלה העדיפו לא להגיע למרכז
ריו בזמן המשחקים; התיירים הזרים התרכזו באזורים
תיירותיים ובקרבת האצטדיונים, העדיפו להתרכז בכדורגל ובשתייה, ולא הגיעו למתחמי הזנות; ותיירים רבים הגיעו ממדינות עניות בדרום אמריקה, ולא היה להם כסף
להוציא.
התוצאה היא שעובדות המין לא אהבו את
המונדיאל, או כמו שאחת מהן אומרת, "הגביע העולמי היה דפוק לגמרי!" והיא
לא מתכוונת לתבוסה המביכה של ברזיל לגרמניה. אם זה לא מספיק, הרי שהעובדות המקומיות
נאלצו לעבור לקופקבנה מפני ששם התרכזו התיירים, ועבדו שם בתנאים קשים יותר, במקום
לא מוכר וללא אבטחה, ונאלצו לקיים מו"מ עם הלקוחות בשפות זרות. ואכן, היו
מקרים בודדים של אלימות ומקרים לא מעטים של סירוב לשלם. אולם לפי עובדות המין, רוב
הלקוחות התייחסו אליהן יפה.
התיירים התייחסו פחות יפה לנשים בתעשיות אחרות. באחד הברים בקופקבנה,
שהעובדות בו עבדו 10 שעות ביום והרוויחו בחודש משכורת שעובדת מין מרוויחה בשלושה
ימים, התיירים השיכורים נהגו להטריד פיסית ומילולית את העובדות. זאת היתה ההתנהגות
השוביניסטית שתמיד מזהירים מפניה לפני אירועים גדולים, אבל היא היתה מכוונת דווקא
כלפי נשים שאינן עובדות בזנות. אולי השוטרים היו יכולים להגן עליהן, אם לא היו
מתעסקים בלעשות רושם על התיירים. עובדות המין התלוננו: "יש כאן המון שוטרים,
אבל הם שומרים על התיירים, לא עלינו. ברגע שהתיירים ילכו, שוב יפקירו אותנו".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה