משחק השמועות

"הזונות הרומניות נעות בכמויות אדירות לכיוון לונדון. ארגוני הפשע הרומנים מביאים אותן באוטובוסים!"

לא, זה לא ראש הממשלה מדבר. זאת התקשורת הבריטית הצהובה, שהחליטה לעורר פאניקה לפני אולימפיאדת לונדון 2012. אם לא מספיק שהלונדונים יצטרכו להתמודד עם ענפי ספורט כמו קפיצה בטרמפולינה, הם גם יצטרכו להתמודד עם המוני קורבנות סחר שיסתובבו להם ברחובות.

או שלא. לפני כל טורניר גדול מופצות שמועות על סחר בנשים. בכל טורניר הן מופרכות, רק כדי לצוץ מחדש בטורניר הבא.

בדיוק כמו האולימפיאדה, גם השמועות על סחר בנשים התחילו ביוון. לקראת אולימפיאדת אתונה 2004, הופצו שמועות על סחר בנשים למטרות מין. בפועל, לא נמצא אפילו מקרה אחד של סחר בנשים הקשור לאולימפיאדה.

ב-2006, לקראת הגביע העולמי בכדורגל בגרמניה, השמועות עלו מדרגה. גורמים בממשלת שבדיה, שרצו להבליט את הנזקים של מיסוד הזנות בגרמניה לעומת הפללת הלקוח בשבדיה, השמיעו טענות על עשרות אלפי נשים שייסחרו לגרמניה בתקופת המונדיאל. במציאות, נמצאו רק חמישה מקרים של סחר בנשים שהיו קשורים למונדיאל, לעומת ההערכה על 40,000 מקרים שנשמעה על-ידי ארגונים כמו המועצה הנורדית. למעשה, מספר עובדות המין בגרמניה בכלל לא עלה בתקופת המונדיאל. לעומת זאת, המשטרה ערכה בעקבות השמועות פשיטות על מכוני ליווי, שהסתיימו בגירוש של מהגרות לא חוקיות.

למרות הפרכת השמועות, המספרים של "40,000 קורבנות סחר" המשיכו לרחף באוויר גם לקראת הטורנירים הבאים. ארגונים נגד זנות טענו שהסחר בנשים יעלה לקראת אולימפיאדת החורף בקנדה 2010. בסופו של דבר, לא רק שלא נמצאו מקרים של סחר בנשים, אלא שמספר הלקוחות אפילו ירד.

אלה לא אזיקים של קורבנות סחר. זה הסמל האולימפי

כמו שנכתב בדו"ח המצוין של GAATW, ארגון נגד סחר בנשים, יש סיבות טובות שבגללן הסחר בנשים לא עולה בתקופת הטורנירים: לא משתלם להבריח נשים לזמן קצר כל כך; הגברים מרוכזים במשחקים ומעדיפים להוציא את הכסף עליהם; וחלק גדול מהמבקרים במשחקים הם בכלל נשים.

כמובן שסחר בנשים למטרות מין אכן קיים, וכך גם ניצול מיני. אולם השמועות המופרכות לקראת טורנירי ספורט גורמות נזק בכמה מישורים: בזבוז משאבים; ענישה קשה יותר נגד עובדות המין עצמן; גירוש עובדות המין ממקומן כדי "לנקות" את העיר; והגבלות על תנועת נשים.

אסתר שאנון, חברה בארגון GAATW, מסבירה את הבעיה: "עבור עובדות מין, שמועות השווא האלה נהפכות לסוג של אלימות סמלית. הרטוריקה של ארגונים נגד זנות פוגעת בהן עד כדי כך, שעובדת מין אחת שאלה אם היא יכולה לתבוע ארגונים המתנגדים לזנות על פשעי שנאה".

נזקי השמועות הגיעו לשיאם במהלך מונדיאל 2010 בדרום אפריקה. המשטרה במדינה ניצלה את השמועות כדי להתעלל בעובדות המין אפילו יותר מהרגיל. "המשטרה עצרה עובדות מין, בטענה שהן הופכות את דרום אפריקה למלוכלכת, ושבגללן התיירים לא יאהבו את המדינה כי היא מלוכלכת מרוב עובדות מין."

השמועות על סחר בנשים שוב הופרכו: במהלך המונדיאל לא נמצא אפילו מקרה אחד של סחר בנשים, וגם לא היה שינוי משמעותי במספר הלקוחות. כמו שנכתב באחד העיתונים, No boom boom for Johanesburg sex workers. לעובדות המין העצורות זה כבר לא עזר.

לעובדות המין שלא נעצרו היו חוויות מגוונות במהלך המונדיאל. אחת מהן מספרת: "אחד הלקוחות קנה לי כרטיס למשחק והלכנו ביחד לראות אותו. זאת היתה הפעם הראשונה שראיתי כדורגל. קיוויתי שהיום הזה אף פעם לא ייגמר, הייתי רוצה לראות עוד משחקים לפני סוף המונדיאל". אחרות דווקא מתלוננות: "העסקים פחות טובים מאשר לפני הגביע העולמי. הלקוחות עסוקים בכדורגל, אין להם זמן לסקס". "לא היה שום שינוי. נמאס לי לגמרי מהגביע העולמי. סליחה שאני אומרת את זה, אבל בשבילי הוא היה רע." 

למרות הכול, הנתונים המופרכים ממשיכים להיזרק באוויר על-ידי גופים המתנגדים להגירה ולזנות, ויש להם סיבות טובות: זאת דרך יעילה לגייס כספים; זה מושך את תשומת לב התקשורת: זאת דרך טובה להיראות כמי שעושים משהו נגד סחר בנשים; וזאת דרך טובה להסוות את המלחמה האמיתית בזנות ובהגירה.

הדו"ח של GAATW מסביר: "הפאניקה מצביעה על הפחד של האליטות מנשות העולם השלישי, מהגירה ומההתנהגות של בני מעמד הפועלים. היא משרתת את מנטליות ה'מושיעות' של מדינות ונשים מערביות, שחולמות לתקן את הבעיות של העולם השלישי".

GAATW. לא להתבלבל עם CATW, ארגון שתומך בכליאה של עובדות מין

הפאניקה של אנגליה לקראת אולימפיאדת לונדון היא דוגמא מצוינת, והחוקרות קייט קופר וסו ברנפורד מדווחות עליה במאמר על הנושא. 

איווט קופר, שרת הצללים של משרד הפנים, הכריזה: "האולימפיאדה תהיה מגנט לסחר בנשים, אלא אם נערוך פשיטות דחופות. [...] כנופיות פשע ישתמשו במשחקים כדי לאלץ נשים ונערות להיכנס למין מסחרי".  שר ההגירה אמר ב-2011: "לא ייתכן שהמדינה עדיין סובלת ממגיפת הסחר בבני אדם", וחוקר המשטרה הבכיר לענייני סחר אמר: "מה שהקורבנות עוברים גרוע יותר ממה שעברו עבדים במאה ה-18. זה לא אנושי". מספרים מופרכים על "4000 נשים שנסחרו לזנות" נזרקו לאוויר על-ידי ארגונים נגד סחר. לאף אחת מהטענות לא התלווה בסיס עובדתי, מה שלא הפריע לתקשורת לשתף פעולה.

הממשלה הבריטית נענתה ללחצים, והשקיעה בקמפיין נגד "סחר בנשים", שהתמקד כרגיל ב"הגדלת המודעות" לנושא, ובמהלכו הציבור היה יכול לצפות בתמונות מיוחדות עם סיפורי זוועה על סחר בבני אדם. הקמפיין זכה להצלחה מבחינתו: 11,725 צפו בתמונות, 32,000 עלונים חולקו ו-10,000 בני אדם מ-98 מדינות שונות חתמו על הסכמה להיאבק נגד סחר בבני אדם. כולם הרי רוצים להיאבק בסחר בבני אדם.

עם כל הרעש התקשורתי, הקמפיין לא תרם דבר למלחמה בסחר בנשים. רק 27 דיווחים בעלי משמעות על סחר פוטנציאלי בבני אדם נרשמו בעקבותיו, ואף אחד מהם לא הסתיים באיתור של קורבן סחר. אחרי כל השמועות, המשטרה לא גילתה עלייה בסחר בבני אדם, או בזנות בכלל, במהלך האולימפיאדה.

בכל זאת, מה בעצם הבעיה עם קמפיינים והערכות מופרכות מהסוג הזה? אנשים מרגישים טוב עם עצמם, עמותות מקבלות מלא כסף, המשטרה נלחמת בסחר, מה רע? ובכן, מה שרע זה שהקמפיין מפנה את האצבע לבעיות הלא נכונות, במקום להתרכז בבעיות החשובות באמת:

- הניצול האמיתי הוא במדינות המוצא של המהגרות, שבהן הן נאלצות לעבוד במפעלים בתנאים קשים עם בוסים שמתעללים בהן. הבעיה היא לא הנוכחות שלהן בבריטניה, אלא התנאים הגרועים במפעלים שגורמים להן להגיע לבריטניה, אבל סדנאות יזע הן פשוט פחות סקסיות מדיבורים על סחר בנשים.

- המבצעים נגד "סחר בנשים" כוללים בעיקר פשיטות של המשטרה על מוקדי הזנות, שמסתיימות במעצרים של הנשים עצמן. המבצע הגדול של משטרת בריטניה ב-2007, שבמסגרתו נערכו פשיטות על 822 זירות זנות, הסתיים ב"הצלה" של 255 נשים: מתוכן 52 גורשו בחזרה למולדתן, 37 הסכימו לקבל עזרה, ושאר 166 הנשים נעלמו, כנראה כי רצו לחזור לעבוד בזנות. רק חמישה גברים הורשעו בכפייה של זנות.

- המבצעים מתמקדים בסחר נשים למטרות מין, ומתעלמים מהסחר בבני אדם למטרות עבדוּת, שלא נופל ממנו בהיקפו.

מנהלת שירות הבריאות הלאומי של בריטניה סיכמה היטב את הנושא: "כולם ראו דולרים בעיניים. אנשים רצו לעשות מזה קריירה. ארגונים שכרו חברות יחסי ציבור, אנשי תקשורת. המשטרה קיבלה תוספת של 600,000 פאונד. אני העדפתי לפרסם מידע, לעבוד על בסיס ראיות, לחשוב במונחים של נקודות פגיעות, לא של קורבנות". היא והנתונים שלה לא היו מספיק סקסיים. אף אחד לא הקשיב לה. 


* רשומה זאת היא הראשונה בסדרת רשומות לקראת אולימפיאדת ריו, שתעסוק בהיבטים שונים הקשורים לנושא. הרשומה הבאה תעסוק במבצעים נגד "סחר בנשים" בברזיל, ובאידיאולוגיה שעומדת מאחוריהם.