סחר בנשים: סטטיסטיקות מזויפות ונשים אמיתיות

ב-2013 פורסם מחקר מאת שלושה חוקרים, תחת השם "האם מיסוד הזנות מגדיל את הסחר בנשים?" החוקרים קבעו בזהירות שהתשובה חיובית, ומאז תומכי הפללת הזנות משתמשים במחקר כהוכחה לצדקת דרכם, ואפילו מועצת האיחוד האירופי הסתמכה עליו. אולם בדיקה פשוטה מגלה שהנתונים במחקר מסולפים; וגם אם היו נכונים, הם חסרי משמעות.

החוקרים לוקחים את שבדיה ואת גרמניה בתור מקרי מבחן, וטוענים שהסחר בנשים בגרמניה עלה בשנה שאחרי המיסוד ב-2002. הם לא מזכירים שהעלייה נוצרה רק מפני ששיטת החישוב השתנתה – זאת היתה השנה הראשונה שבה גם קורבנות סחר מקומיות נכללו בסטטיסטיקה.

הנתונים על שבדיה מגיעים מתוך דו"ח של האיחוד האירופי, שקובע בעצמו שהנתונים אינם אמינים. הנתונים על שאר המדינות במחקר נלקחו מדו"ח של האו"ם, שמזהיר שהנתונים אינם משקפים הערכה של כמות קורבנות הסחר, אלא רק של כמות הדיווחים ושל מידת המאמץ של המדינה למצוא קורבנות סחר. למעשה, המחקר בכלל לא בדק "האם מיסוד הזנות מגדיל סחר בני אדם". שאלת המחקר הנכונה היתה צריכה להיות: "האם מיסוד הזנות גורם לרשויות לאתר יותר קורבנות סחר?"

גם אם החוקרים היו שואלים את השאלה הנכונה, ההשוואה שלהם בין מדינות היתה חסרת משמעות, מפני שההגדרה של קורבנות סחר שונה בכל מדינה. בהולנד, כל מהגר לא חוקי עשוי להיחשב קורבן סחר אם נעזר באנשים אחרים כדי להגיע להולנד, אפילו אם הגיע ועבד במדינה מרצונו החופשי; בשבדיה, כמעט רק מי שנחטף ונמכר על-ידי סוחרים נחשב לקורבן סחר [עמוד 74]; ואילו בארה"ב מספיק שאדם הסיע עובדת מין לביתו של לקוח, כדי שהמסיע יואשם בסחר בבני אדם.

לא רק ההגדרה שונה, גם שיטת הספירה של קורבנות סחר שונה בכל מדינה. לדוגמא, בהולנד סופרים כל "קורבן פוטנציאלי", כלומר כל מי שנמצא במצב פגיע לסחר; בשבדיה סופרים אך ורק את מי שהסוחר שלו מואשם בבית-המשפט [עמוד 75]; ואילו בנורבגיה סופרים את כל מי שמקבל סיוע כקורבן סחר [עמוד 76].

ולפעמים, גרף אחד שווה אלף מילים. הגרף הבא מייצג את מספר מקרי הסחר הידועים למשטרת גרמניה מאז שנת 2000:

אי-אפשר שלא לתהות: מה גרם לעורכי המחקר מ-2013 לבחור דווקא בשנת 2003 בתור מקרה מבחן?

נתונים ומחקרים לא מפריעים לתומכי המודל השבדי לטעון שהסחר בנשים נעלם מהמדינה, למרות שמשטרת שבדיה הפסיקה ב-2005 לפרסם נתונים על סחר בבני אדם [עמוד 66], מפני שהגיעה למסקנה שהנתונים שלה אינם אמינים. המשטרה השבדית אומרת היום שמספר קורבנות הסחר שהיא מוצאת תלוי במידת המשאבים שהיא משקיעה בחיפוש. השוטרים השבדים עצמם קצת מבולבלים: מפקד יחידת הזנות של משטרת שטוקהולם, סיימון האגשטרום, טוען בכנסים בינלאומיים שהסחר בנשים צומצם, על-סמך האזנות סתר לסוחרי נשים מ-2003; אבל בשבדית הוא דווקא אומר ש-80% מעובדות המין במדינה הן קורבנות סחר, ושהמשטרה מצליחה להגיע רק לאחוז אחד מהן.

בינתיים, בנורבגיה נקבעו בשנים האחרונות שיאים חדשים של סחר בנשים. אם הייתי אקדמאי בכיר, כנראה הייתי קובע שהפללת הלקוח בנורבגיה הובילה לעלייה בסחר בנשים במדינה. אבל אני סתם הדיוט מצוי, ולכן אני מבין שמדובר בעניין של הגדרות ושל מאמץ משטרתי, ולא בהכרח בעלייה אמיתית.

בקיצור, לאף אחד אין מושג מה המספרים האמיתיים של סחר בנשים. לכן, אם תסלחו לי, אפסיק להתעסק במספרים ואעבור לדבר על הטיפול בקורבנות סחר אמיתיות. החוקרות אנט ברונובסקיס ומאי-לן סקילבריי כתבו על מצבן של קורבנות הסחר בנורבגיה במאמרן: Two Birds with One Stone? Implications of conditional assistance in victim protection and prosecution of traffickers.

כמו שאפשר להבין מהכותרת, נורבגיה מתנה את עזרתה לקורבנות סחר בכך שיעזרו להפליל את הסוחרים שלהן. אם הן רוצות לקבל אשרת שהייה קבועה במדינה, הן חייבות לספק למשטרה מידע מועיל שיוביל להרשעתו של הסוחר. אם לא יעשו זאת, ולא משנה אם בגלל הפחד מהסוחר או פשוט משום אין להן מידע כזה, הן יגורשו מהמדינה כמו שאר המהגרות העובדות בזנות.

קורבן סחר בנורבגיה מקבלת אשרת שהייה זמנית לחצי שנה, שבמסגרתה מותר לה לחיות ולעבוד במדינה. אם לא תשתף פעולה עם המשטרה במהלך חצי השנה הזאת, היא תגורש בסופה. אם תשתף פעולה והמידע שלה יוביל להרשעה בבית-המשפט, היא תוכל לקבל אשרת שהייה קבועה. לתנאים הללו יש מספר השלכות:

- העדוּת של הקורבן בבית המשפט נחשבת לא אמינה, מפני שהיא מקבלת תמורתה אפשרות להשיג אשרת שהייה קבועה בנורבגיה. הסנגור יכול להשתמש בכך כדי לטעון שיש לה אינטרס לשקר. התוצאה היא שדווקא החובה של הקורבן להעיד כדי לקבל אשרת שהייה קבועה, מקטינה את הסיכוי שלה להרשיע את הסוחר ולהשיג אשרת שהייה קבועה.

-  האפשרות של הקורבן להישאר בנורבגיה תלויה ביעילות המידע שלה, מה שיוצר קורבנות ששוות יותר מקורבנות אחרות. דווקא הקורבנות הקשות ביותר, שהיו מבודדות מהעולם, אינן יכולות לספק מידע מועיל.

- הקורבנות תלויות במשטרה כדי להביא להרשעת הסוחר ולקבל אשרת שהייה קבועה, והמשטרה משתמשת בהן כמודיעות במקום לעזור להן.

- הקורבנות מנסות לנצל את אשרת השהייה הזמנית שלהן זמן רב ככל האפשר, כדי לא לאבד את התקווה להישאר בנורבגיה. הן מעידות רק קרוב לסיום ששת חודשי האשרה, אבל אז כבר קשה לאתר את הסוחרים או למצוא ראיות מרשיעות. כך דווקא הניסיון של הקורבנות למשוך את תקופת אשרת השהייה הזמנית שלהן, פוגע בסיכויים להגיע להרשעה ולאשרת שהייה קבועה.

התוצאה: מאז 2007, בין 200 ל-350 בני אדם סוּוגו בכל שנה כקורבנות סחר פוטנציאליים בנורבגיה, אבל רק שלושים מקרים הגיעו לבית-המשפט ב-13 השנים האחרונות.


רשומות קודמות על עובדות מין מהגרות בנורבגיה:
איך לצמצם עובדות מין
בוטות מדי, בולטות מדי, שחורות מדי