אדווין אי. רוברטס, ראש עיריית רינו בשנות העשרים, אמר בזמנו: "אני לא מאמין באיסורים שמונעים מגברים או מנשים את זכותם למצוא אושר בדרכם שלהם. אי-אפשר לחוקק מוסר לתוך אנשים".
רוברטס שכנע את מדינת נבדה להתיר הימורים, לקצר את משך ההמתנה לגירושים ולייסד
רובע אורות אדומים. "אי-אפשר למנוע הימורים, אז בואו נעשה אותם בגלוי; גירושים הם הפיתרון היחיד לנישואים לא שמחים; ובשנות האיסור על אלכוהול, אם זה היה תלוי בי, הייתי
שם חבית ויסקי בכל פינת רחוב, עם מצקת ושלט שאומר 'תתכבדו, רק אל תהיו
חזירים'."
כמו רוברטס, תושבי נבדה התפרסמו בתור מי
שמתנגדים לכל סוג של רגולציה ומיסים, והמיתולוגיה של נבדה עמוסה בסיפורים על
מקומיים שהתנגדו לחוק. כשהמדינה אסרה על קיום בורדלים ליד בתי-ספר, תושבי אחת העיירות
פשוט העבירו את בית-הספר למקום אחר. כשהמדינה אסרה על קיום סלוני ריקודים ברחוב הראשי של כל עיירה, אחת העיירות הכריזה על רחוב צדדי בתור הרחוב הראשי שלה והשאירה את הסלונים במקומם. אחד העיתונים הכריז בזמנו על העיר רינו
כשילוב של "סדום, עמורה וגיהינום". נבדה נהנתה מהתדמית הזאת, שהביאה
אליה תיירים שחגגו במערב הפרוע עם הימורים, גירושים קלים וזנות.
עם אופי כזה, לא פלא שנבדה היא המדינה
היחידה בארה"ב שקיימת בה זנות חוקית. אבל עם אופי כזה, לא ברור איך חוקי
הזנות בנבדה כל כך דרקוניים.
 |
| הספר שעליו מבוססת רשומה זו |
חוקי מדינת נבדה מתירים הקמת בורדלים רק
במחוזות קטנים עם פחות מ-400,000 תושבים, ולא בערים גדולות או ליד דרכים ראשיות, כנסיות ובתי-ספר. עובדות
המין מחויבות לעבור בדיקות רפואיות קבועות ולהשתמש תמיד בקונדום. בעלי המכונים צריכים
לעבור בדיקות רקע קפדניות כדי לקבל רישיון עסק, ואין להם אפשרות לקבל רישיון אם הורשעו בעבר בעבירה פלילית, או אם המועצה המקומית החליטה שהם מסוכנים לביטחון
הציבור. הרישיונות אינם ניתנים להעברה, והרשויות זכאיות לבטל את הרישיון בכל זמן
נתון ומכל סיבה שהיא. פקידי המועצה רשאים להיכנס לכל בורדל, לחקור אותו ואף לבטל
את רישיונו אם הם מגלים שהוא מהווה סכנה לציבור.
בגלל הדרישות הקפדניות, כמעט רק גברים
עשירים יכולים לקבל רישיון עסק, והעובדות תלויות בהם ובכללים שהם מכתיבים בכל
מכון. אלה לא כללים סימפטיים: במכונים רבים קיים איסור לצאת מהמכון במשך כל התקופה שבה הנשים עובדות בו, כך שהן נאלצות לגור במכון במשך שבועות או חודשים רצופים; המשמרות אורכות 12-8 שעות ולפעמים 24 שעות רצופות; בחלק מהמכונים
נאסר על הנשים לנהוג במכונית, והן אינן יכולות להיפגש עם ילדיהן או משפחתן. הן חייבות
להירשם אצל הרשויות בתור זונות ולקבל כרטיס רישוי מהמשטרה המקומית. ברוב המחוזות,
נשים מתחת לגיל 21 או בעלות רישום פלילי אינן יכולות לעבוד בזנות.
אז איך קרה שהחוקים כל כך נוקשים דווקא במדינה
כל כך מתירנית? התשובה הקלה היא כסף. התשובה המורכבת יותר היא שהמדינה ובעלי
המכונים חייבים להקפיד על חוקים כאלה, דווקא בשביל האפשרות להשאיר את הזנות בנבדה חוקית.
נתחיל עם הכסף. בבתי הקזינו בנבדה יש הרבה
ממנו, ועל-מנת לשמור על הזכות לנהל הימורים, נבדה משתדלת לשמור על תדמית מהוגנת ולא לעצבן את הממשל הפדרלי האמריקאי. תעשיית ההימורים בנבדה רוצה גם היא לשמור על
תדמית מהוגנת כדי למשוך את המעמד הבינוני-גבוה,
שרוצה להמר במקום עם קלאסה. בעלי בתי הקזינו והאורחים הנכבדים שלהם אינם רוצים את הסטיגמה של זנות על ראשם.
תעשיית ההימורים החליטה להקריב את הזנות כדי לקבל לגיטימציה לעצמה, ועשתה לובי פוליטי למען הפללת הזנות. הכסף של תעשיית ההימורים חשוב למדינה יותר מהכסף של הזנות, וכדי להבטיח שהרולטה תמשיך להסתובב, הזונות גורשו לעיירות מרוחקות, שבהן הן לא יפריעו בעין לאף אחד. בניגוד לתעשיית ההימורים,
 |
| ברוכות הבאות ללאס וגאס. אלא אם אתן זונות |
בעיירות הכסף שוב נכנס לתמונה: הן מרוויחות יפה ממיסוי הבורדלים, לכן יש להן אינטרס לשמור עליהם. זונות לא חוקיות, לעומת זאת, מפריעות לציבור המהוגן: הן פוגעות בתדמית המכובדת של התושבים, הן מסתובבות ברחובות והן לא משלמות מיסים. בהלת האיידס בשנות השמונים רק הוסיפה לכוחם של המכונים המורשים: אצלם היו בדיקות רפואיות קבועות וחובת שימוש בקונדום החל מ-1987. פתאום הבורדלים נראו מקומות מהוגנים ובריאים.
אם כן, הכסף והתדמית מסבירים את אופי
הזנות הממוסדת בנבדה. אבל מה מסביר את הכללים הנוקשים שמכתיבים הבורדלים עצמם?
בשנות השבעים, הזנות בנבדה עוד היתה תעשייה
של נשים עצמאיות, ומנהלות המכונים היו בעיקר נשים. בעשורים הבאים, בעקבות ההגבלות
החוקיות שהקשו על ניהול המכונים, הזנות הפכה לתעשייה של תאגידים. לתאגידים הללו יש
שתי מטרות: להרוויח כסף ולא להרגיז אף אחד. על-מנת לא להרגיז את
התושבים, מנהלי הבורדלים מנסים לשמור על שקט תעשייתי, כמו שאומר אחד מהם: "אנחנו
רוצים שכולם יידעו שאנחנו פתוחים, אבל שהציבור לא ישמע עלינו כלום". זאת בדיוק
הסיבה שהמכונים מונעים מהנשים לצאת לעיירה: הם רוצים להגביל את החיכוך של
הציבור עם העובדות במקום.
בעיירות שבהן כולם מכירים את כולם,
מנהלי הבורדלים חייבים לוודא שהתרבות המקומית תקבל אותם. הם תורמים מלגות
לתיכונים, קונים ציוד למכבי האש, מייסדים קרנות עבור משפחות עניות ומממנים מדים
לקבוצות ספורט. כך הם נעשים חברים מכובדים בקהילה. לנשים העובדות בשבילם
אין את הפריווילגיה הזאת. אין מקום לנשים
לא מהוגנות בקהילות השמרניות שהמכונים נמצאים בהן. כדי להמשיך להיחבא מעין הציבור, הבורדלים מעדיפים את העובדות שלהם
בתוך המכון אפילו כשהן לא עובדות, וכך הם גם מוודאים שהן לא יקיימו יחסי מין לא
מוגנים מחוץ למכון (או יקבעו פגישות עצמאיות עם לקוחות).
 |
| כל עוד הן באמצע שום-מקום, אפשר ליהנות מהמיסים שלהן |
אז למה נשים מגיעות לעבוד תחת התנאים
האלה? קודם כל, כי זאת האפשרות החוקית היחידה לעבוד בזנות בארה"ב. בכל מקום
אחר הן יירדפו על-ידי המשטרה ומערכת המשפט, ואילו בבורדלים בנבדה הן יכולות להזעיק
את המשטרה בכל רגע נתון כדי להתמודד עם הלקוחות. האבטחה
וההגנה המשטרתית מונעות כמעט לחלוטין אלימות נגד הנשים. כמו
כן, בזכות החובה להשתמש בקונדום, מעולם לא קרה שאישה נדבקה באיידס במוסדות החוקיים, ואחוז
מחלות המין בהם נמוך אפילו ביחס לאוכלוסייה הכללית.
העבודה במכונים החוקיים כוללת יתרונות
נוספים. לנשים יש זכות לסרב לכל לקוח מכל סיבה שהיא; הן יכולות לעזוב את העבודה בכל רגע נתון; העבודה לצד נשים נוספות מספקת תמיכה קהילתית, למרות התחרות על הלקוחות; הסביבה הבטוחה מוודאת שאין קורבנות סחר במכונים; וההנהלה מוודאת שהלקוחות לא ינצלו את הנשים: כאשר
נגמר הזמן המוסכם, ההנהלה דופקת על הדלת ומזכירה ללקוח שהוא צריך לעזוב או לשלם על
תוספת זמן. כך העובדת יכולה להגיד ללקוח, "הו, אתה הגבר הכי טוב שהיה לי כל השבוע,
ואני אשמח לבלות איתך עוד זמן, אבל המנהלים האלה לא יסכימו אם לא תשלם לי עוד".
לפני שקראתי את הספר, חשבתי שתנאי
המיסוד בנבדה מחפירים. אני עדיין חושב שהם מחפירים, אבל עכשיו ההיגיון שמאחוריהם
ברור יותר. המיסוד אמנם מתקיים בתוך חברה דכאנית ושוביניסטית שמפלילה עובדות מין, אבל הנשים בזנות הממוסדת יכולות לפחות לעבוד בזנות בלי להיענש, במדינה שבה שוטרים אונסים עובדות מין כדי לעצור אותן על עבודה בזנות. הבעיה אינה המיסוד עצמו, אלא ההפללה של עובדות מין ברחבי ארה"ב,
שהופכת את האפשרות הגרועה של הזנות הממוסדת בנבדה לאפשרות היחידה לעבוד בזנות באופן חוקי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה