מכון תודעה: על נתונים, כסף וחינוך מחדש

ישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה, 21.6.2006:

- עידית הראל-שמש, דוברת מכון תודעה: להערכתנו יש בארץ כ-10,000 נשים וגברים בזנות.

-  היו"ר גדעון סער: איך הגעתם לנתון של 10,000 איש ואישה?

- עידית הראל-שמש: האמת היא שאין נתונים, האנשים שקופים ואנחנו גם לא רוצים לראות אותם. אבל הסתכלנו על הערים הגדולות. זה קיים בכל הערים. באילת שמים על המכונית מדבקות של נערות ליווי ומסז'יסטיות. בחיפה יש צימרים, גם בבאר-שבע ובתל-אביב יש זנות. פותחים עיתונים ורואים את כמויות הנשים שנמצאות שם. המספר הזה הוא הערכה גסה מאוד, כי אין נתונים, אבל זה המספר. 

ישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה, 9.12.2014. עידית הראל-שמש, אז כבר מנהלת מכון תודעה, בעקבות הנתון לפיו 54% מתושבי ישראל תומכים במיסוד הזנות:

"יש לי רק בקשה. הנתונים האלה, גם נתקלנו בהם, היו פרסומים בתקשורת, ואני לא הולכת להגיד שהציבור מטומטם חס וחלילה, אבל כמי שכבר עשר שנים עוסקת בשינוי תודעה, יש בורות ומיתוסים שהציבור מחזיק בהם והם באים לידי ביטוי בסקר עמדות. כולנו החזקנו במיתוסים וגם אני החזקתי במיתוסים. מישהו מתקשר ושואלים אותו לגבי עמדותיו על מיסוד, זה נשמע לו נורא הגיוני. אם זה כבר שם, בואו נדאג להם שלא יהיו להן מחלות, אלימות וכולי. לכן אני חושבת שצריך מאוד מאוד להיזהר בנתונים שמציגים החוצה כלפי התקשורת."

כך עובד מכון תודעה: הצגת נתונים חסרי בסיס, לצד ניסיון להסתיר נתונים מבוססים. המידע באתר המכון מיישם בדיוק את התנאים הללו. הנה כמה דוגמאות:

- באתר נכתב: "הגיל הממוצע לכניסה לזנות עומד על 14!" לצד הערכה חסרת בסיס זו, שמכון תודעה אינו מציג לה מראה מקום ואין אף מחקר שמגבה אותה, יש התעלמות מכל המחקרים שמראים שגיל הכניסה לזנות הוא בין 18 ל-25. 

- המכון טוען שהיקף התמותה של נשים בזנות הוא פי 40 מהאוכלוסייה הכללית, על-סמך מחקר קנדי שבכלל אינו קיים.

- בניו-זילנד נערכו מספר מחקרים מקיפים על מצב עובדות המין אחרי הדקרימינליזציה (אי-הפללה) של זנות. מכון תודעה לא מזכיר אותם באתרו, כדי שהגולשים לא יגלו שמצב עובדות המין שם השתפר. ומה מכון תודעה כן כותב על ניו-זילנד? באתר מופיע מאמר מתורגם מתוך אתר ניו-זילנדי מפוקפק, שהטענה הראשונה בו היא: "המיסוד מפתה מספרים הולכים וגדלים של נשים צעירות 'נואשות' אל תוך הזנות". האתר מביא שני מראי מקום לטענה: הראשון הוא ידיעה בעיתון על ארבע צעירות שהתחילו לעבוד בזנות; השני הוא בכלל ידיעה בעיתון אירי על מצב הזנות באירלנד... כך נראים גם שאר הנתונים במאמר, שיכול לשמש כמבחן לקריאה ביקורתית לתלמידים מתחילים. 

- האתר מציג "נתונים סטטיסטיים לגבי התעללות בילדות", וקובע: "כל המחקרים מראים כי בין 90%-70% מהנשים בזנות עברו התעללות מינית בילדותן". למעשה, אף אחד מהמחקרים שמציג מכון תודעה אינו מראה זאת, ומחקרים רבים מראים נתונים אחרים.

- למעשה, כמעט כל הנתונים שמוצגים במכון תודעה נלקחו ממחקרים על זנות לא חוקית, זנות רחוב וזנות במדינות עולם שלישי, תוך התעלמות מכל המחקרים שנערכו במדינות אחרות על כל סוגי הזנות. 

אפשר להמשיך ולהראות את שאר הנתונים המסולפים של מכון תודעה, ואת כל המחקרים החשובים שהוא מתעלם מהם, אך הנקודה ברורה. מבחינת מכון תודעה, כל האמצעים כשרים כדי להשיג את מטרתו. 

המטרה של מכון תודעה היא לקדם את החוק להפללת צרכני זנות. בדיוק כמו שהמכון מסלף את הנתונים על מצב עובדות המין, הוא מסלף גם את מטרת החוק. בזמן שמכון תודעה טוען שהחוק נועד לעזור לעובדות המין, החוק דווקא נועד לפגוע בעובדות המין, וזאת גם מטרה מוצהרת שלו בכל מדינה שבה הוא נחקק. היה אפשר לחשוב שמכון שתומך כל כך בחוק להפללת הלקוח, לפחות יספר לציבור מה החוק כולל. למרבה הצער, זה לא קורה. 

מה כן קורה? בין 2010 ל-2014, מכון תודעה קיבל תרומות בסך כ-561,715 ₪. מתוך סכום זה, כ-384,596 ₪ הלכו למנהלת המכון. כן, זאת לא טעות: 68% מהתקציב של המכון שמתיימר לעזור לנשים בזנות, הלכו למנהלת המכון בתור תשלום על הרצאות שבהן היא מפיצה נתונים לא נכונים על נשים בזנות. בנוסף, 21% מהתקציב הלכו להוצאות משרדיות של המכון (נסיעות, טלפונים, וכמובן אתר האינטרנט הנ"ל). רק 11% הלכו לתמיכה, שאין לי מושג מהי אבל אפשר לקוות שמדובר בעזרה לעובדות המין. התמיכה הזאת ניתנה כמעט כולה ב-2014. בארבע השנים שלפניה, סך כל התמיכות הסתכם ב-8,400 ₪, 2.3% מתקציב המכון באותן שנים. 

החברות במכון תודעה אפילו מצהירות בפייסבוק: "מהכרות מקרוב עם שורדים ושורדות, וגם עם נשים שעדיין שם, עוד כסף לא יעזור להן לצאת מהזנות. הזנות היא מלכודת שכדי לצאת ממנה צריך תעצומות נפש כבירות. מה שיכול לסייע להן זה כמובן - אופציות קיום אלטרנטיביות, וגם טיפול, שיקום, ולרוב גמילה מחומרים". מבחינת מכון תודעה, עובדות מין לא צריכות כסף, אלא "טיפול" ו"שיקום". על זה כבר אמרה פעם מורגן פייג', אקטיביסטית טרנסית, אמנית ועובדת מין: "תוכניות 'שיקום' ממסגרות עבודת מין בתור כישלון מוסרי, שהתיקון שלו הוא חזרה לתפקידים הנשיים המסורתיים (תפירה, ניקיון וכדומה)."

כאן אנחנו מגיעים למטרה האמיתית של מכון תודעה והחוק להפללת הלקוח, והמטרה היא להכריח את עובדות המין להפסיק לעבוד בזנות. הנה דבריה של יו"ר הוועד המנהל של המכון, מיכל בינט-הורוביץ, בוועדת הנשים של הכנסת: "צריך להיות פרק שיהיה כתוב בו שזונה צריכה ללכת ולקבל טיפול. היא צריכה ללכת לאיזשהו מוסד, היא צריכה לעשות פגישות עם עובדת סוציאלית. [...] אפשר להקים מוסד שהוא רשות נפרדת מהמשטרה שהרישומים שלה חסויים בפני הציבור ואף אחד לא יודע שזונה נרשמה באותה רשות, אבל אותה רשות תהיה מחויבת לפנות את הזונה ולהציק לה ולהוציא אותה משם ולהביא אותה. [...] החברה צריכה להגיד גם לזונה איזושהי אמירה ברורה שאומרת: אומנם את לא אשמה במה שאת עושה ואומנם אין לך שום כתם פלילי בשום מקום שהוא, להיפך, אנחנו נגדיר למשטרה ולרשויות החוק שאת היא הקורבן. אבל עדיין תהיי מחויבת, כמו שיש דוגמאות אחרות בחוק למקרים כאלה, לקבל עזרה ולעשות את הצעדים הדרושים כדי לצאת ממעגל הזנות." [פרוטוקול מס' 11, ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים, 16.10.2007]

חברות מכון תודעה פועלות לכאורה נגד הלקוחות, אך למעשה הפעילוּת שלהן מופנית גם נגד עובדות המין. אם אישה מתנהגת בצורה לא נורמטיבית מספיק לטעמן, יש לחייב אותה לעבור חינוך מחדש. למעשה, מכון תודעה דרש מהממסד למשטר בכוח את עובדות המין, לא למענן אלא למען האג'נדה האישית של חברות המכון. כמו שאמרה בינט-הורוביץ באותה וועדה:

"אנחנו צריכים לבוא לזונה ולהגיד לה: אנחנו רואים אותך כבעיה, עם סיבות, עם כל הסיבות בעולם. אין לנו עלייך שום ביקורת ושום האשמה אבל יש לך בחירה חופשית. מושיטים לך יד ואת צריכה לנצל את זה. את צריכה ללכת, את צריכה ללמוד, את צריכה לקבל את העזרה שמציעים לך בצורה חיובית וללא בצורה שלילית. אני חושבת שכשמציגים את החוק בצורה כזו אז הגברים בחדר לא חושבים שהם צריכים לטפל בזונה ולברוח והם מבינים שמסתכלים על זה כתופעה חברתית.

"כשאני אומרת שאני רוצה לשלול את מוסד הזנות, אני לא עושה את זה רק בגלל זכויות האדם הספציפיות של אותה זונה. אני עושה את זה בגלל שאני אישה שלא זונה ומפריע לי שיש זונות. אם אני בתור אישה שלא זונה רוצה לדאוג למצב שלא יהיו זונות משום שאני חושבת שזה פוגע בזכות שלי לשיוויון, השאלה אם אישה בוחרת לעסוק בשירותי זנות לא יכולה להיות רק החלטה שלה ללא שום אמירה חברתית על הנושא הזה."

במכון תודעה כנראה הבינו שזה לא פוליטיקלי קורקט לכפות על עובדות המין לעבור "טיפול", ולא חזרו על הדרישה הזאת לאחרונה, אבל הגישה נשארה בדיוק אותה גישה.