Working at the Bar: על עבודת מין בברים לזרים בתאילנד

עד עכשיו, הבלוג עסק בעבודת מין במדינות מערביות. הפעם נצא לתאילנד הרחוקה, בסיכום מחקרו המקיף של תומס שטיינפאט (Thomas Steinfatt). שמו המלא של המחקר:
.Working at the Bar, Sex Work and Health Communication in Thailand

אין אפשרות לקרוא את המחקר בחינם, אך ניתן לקרוא אותו תמורת תשלום, למשל באתר Questia.

אתחיל דווקא עם החסרונות המובנים במחקר:

1. הוא יצא לאור כבר ב-2002, ועברו מאז 14 שנים.

2. הוא עסק רק במצבן של עובדות מין בברים לזרים, ולא במיקומים אחרים ובסוגים אחרים של עבודת מין. כלומר, לא מדובר במדגם מייצג של עובדות המין בתאילנד, שרבות מהן עובדות בתנאים קשים.

3. עורך המחקר הוא גבר, וההעדפה שלי היא למחקרים שנעשו על-ידי נשים.

ובכן, למה בכל זאת החלטתי לסכם את תוצאות המחקר בבלוג? מפני שמדובר במחקר מעמיק ביותר, שנערך במהלך 12 שנים ובהשתתפות יותר מ-4000 נשים וגברים הקשורים לזנות. אי אפשר להתעלם ממחקר מקיף כל כך.

החוקר הגיע לתאילנד בשנות השמונים כדי לעסוק בסכנת האיידס בקרב עובדות המין. המחקר נערך בשני שלבים: בין 1988 ל-1992, בשיא מגיפת האיידס שם, ובין 1992 ל-1999, כשעובדות המין למדו להיזהר מהמחלה. 2445 בני אדם רואיינו למחקר, 1597 מתוכם בראיונות עומק. מתוכם, 704 היו עובדות מין פעילות, 66 עובדות מין לשעבר, 740 לקוחות, 26 גברים מערביים שלא היו לקוחות, 21 מנהלי ברים, 33 מאמא-סאנס, 6 בעלי ברים ובעל בית אחד של מכון גדול לעבודת מין.

הסיבה העיקרית לעבודה בזנות (עמוד 52)

התשובה הראשונה שקיבלו החוקרים לשאלה "למה בחרת לעבוד בזנות?" היתה "למה לא?"

לפי המומחים, בתרבות התאילנדית נהוג לקיים קשרים תמורת מין. גם נשים שמנהלות קשר רומנטי רגילות לקבל מבני הזוג כסף ומתנות, והגברים אמורים לפרנס את הנשים. בתרבות כזאת, עבודת מין לא שונה בהרבה מיחסים "רומנטיים", רק עם עצמאות גדולה יותר של האישה. לכן גם התשובה השנייה לשאלה "למה בחרת לעבוד בזנות?" היתה "כי אני יכולה". מי שיש לה את המראה והתכונות הנכונים, יודעת שזאת עשויה להיות אפשרות טובה יותר מלהישאר כל חייה בכפר ולהיות תלויה בבעלה.

 82% ציינו סיבות כלכליות לעבודתן: 55% ציינו שמרוויחים בזנות יותר מאשר בעבודות אחרות, 27.5% עבדו בגלל קשיים כלכליים.

10% ציינו את השעמום כסיבה העיקרית לבחירתן בזנות. שעמום גם היתה סיבה משנית לבחירה זו אצל 56% מהעובדות.

68% מהעובדות אמרו שהעבודה בבר מרגשת (עמוד 56).

65% ראו בבר ובעמיתותיהן סוג של משפחה (עמוד 57). 

דעות על עבודה בזנות (עמוד 68)

רוב העובדות ראו בזנות עבודה קלה וטבעית. רק 13% ראו בה עבודה רעה מאוד ורצו לעזוב. 18% לא אהבו את העבודה. 69% דירגו את העבודה כ"לא כל כך רעה" עד "כיפית" (29% אמרו שהעבודה היא כיף).

האספקטים השליליים מבחינת עובדות המין היו השעמום והמחסור בלקוחות. "העבודה מהנה רק אם יש הרבה לקוחות".

מתוך עובדות המין שהשתתפו במחקר, 15% רצו לעזוב את העבודה, רובן נשים בגיל מבוגר יחסית שלא היו להן הרבה לקוחות. 16% לא אוהבות את העבודה אבל לא רוצות לעזוב. 69% חושבות שזאת בסה"כ עבודה טובה.

מתוך 66 עובדות המין לשעבר שרואיינו, רק 4 אמרו שבעבודת המין היו יותר צדדים שליליים מאשר חיוביים. כל הנשים אמרו שהן לא היו משנות את החלטתן לעבוד בזנות, אפילו אם רק בשביל סיבות כלכליות.

דעות על המין עם הלקוחות (עמוד 81)

48% אמרו שהן נהנות מהמין עם רוב הלקוחות, ו-19% נוספות אמרו שהן נהנות מהמין כמעט תמיד. 11% אמרו שהן נהנות אם הלקוח נראה טוב או טוב במיטה. 11% אמרו שהן לא נהנות מהמין.

גילאים וגיל הכניסה הממוצע לזנות (עמודים 102 ו-132)

הגיל הממוצע של עובדות המין היה 21. 15% היו מתחת לגיל 18.

גיל הכניסה הממוצע לזנות היה 18.7. הגיל החציוני היה 18. 11% התחילו לפני גיל 15.

סירובים ללקוחות (עמוד 167)

אחוז עובדות המין שמסרבות ללכת עם לקוחות:

לא מסרבות אף פעם: 44%

מסרבות ללא יותר מ-10% מהלקוחות: 31%

מסרבות ל-11% עד 20% מהלקוחות: 17%

מסרבות ל-20% עד 40% מהלקוחות: 4%

מסרבות ליותר מ-40% מהלקוחות: 4%

בסך הכול, 56% מעובדות המין מסרבות לפעמים ללקוחות.

 ברוב מוחלט של הברים, ההחלטה אם ללכת עם הלקוח או לא שייכת בלעדית לעובדות המין (עמוד 179).

רק 42% מהעובדות מסכימות לבצע מין אוראלי. רק 6% מסכימות לעשות מין אנאלי (עמוד 180).

כמות לקוחות (עמוד 147)

כמות הלקוחות הממוצעת היתה 6 לקוחות בשבועיים, כלומר לקוח אחד ביומיים. החציון היה 4 לקוחות בשבועיים. 

איידס (עמוד 188)

ב-1989, 46% מההדבקות באיידס היו קשורות לזנות או סמים. ב-1992, רק 18% מתוכן. כלומר, עובדות המין למדו במהירות להתמודד עם המחלה (מה שלא עזר כמובן לאלה שכבר נדבקו).

עמוד 229: הסיכון להידבקות באיידס לא תלוי במספר הפרטנרים או במקצועם, אלא בשימוש בקונדומים. דווקא זוגות רומנטיים בקשר ארוך טווח נוטים להשתמש פחות בקונדומים, לעומת עובדות מין שלא מפתחות קשר רגשי ארוך טווח עם הלקוחות ולכן לא מוותרות על שימוש בקונדומים. בנוסף, לעובדות מין יש אפשרות לסרב לקיים יחסי מין ללא קונדום. לעומת זאת, לנשים נשואות אין תירוץ טוב לסרב לבעליהן.

עד 1992, רק 52% מעובדות המין השתמשו בקונדומים למין וגינאלי. מאז והלאה,  83% השתמשו בקונדומים (עמוד 238).

שאיפות בחיים (עמוד 250)

המטרות של עובדות המין הן אותן מטרות של עובדות אחרות.

מטרה עיקרית לטווח הקצר: למצוא לקוחות כדי להרוויח כסף.

מטרות לטווח הבינוני: 75% להגדיל את הכנסתן; 47% לעבוד פחות ולבלות יותר זמן עם משפחה וחברים; 30% לשפר דיור; 20% יותר תשומת לב מבן הזוג; 7% לפתור בעיות בריאות זמניות.

מטרה עיקרית לטווח הבינוני: למצוא לקוח או לקוחות קבועים.

מטרות לטווח הארוך: לרובן אין מטרות מוגדרות מעבר למציאת לקוח קבוע. רק 11% מעוניינות למצוא גבר מקומי ולהתחתן.

הלקוחות (עמודים 309 ו-315)

45% מהלקוחות שבילו עם אותה עובדת מין יותר מפעמיים, אמרו שהם פיתחו רגשות כלשהם כלפיה.

למה לקוחות מעדיפים ללכת לעובדות מין ולא לחפש סקס בחינם? רובם אמרו שכך הם מוצאים נשים יפות יותר; 87% דיברו על מגוון רחב יותר; רבים דיברו על סקס בזמן ובמקום שנוחים להם; 78% אמרו שזה חוסך זמן; ו-14% אמרו שזה חוסך כסף.

אלה היו הממצאים העיקריים במחקר המרתק. אדגיש שוב: לא מדובר במדגם מייצג של עובדות מין בתאילנד, אלא רק בעובדות בברים לזרים. הממצאים תואמים למאמרה של שאנל גלנט (Chanelle Gallant), אקטיביסטית קווירית, במגזין אמריקאי של עובדות מין, Spread. היא יצאה לתאילנד כדי לבקר את תופעת תיירות המין, רק כדי לגלות שעובדות המין המקומיות דווקא מחבבות את התיירים, ומקוות שיגיעו כמה שיותר כאלה. הגברים הזקנים והמכוערים שראתה גלנט, נראו לתאילנדיות המקומיות כמושכים. ובתרבות שבה מקובל גם ככה לצאת עם גברים בשביל כסף, למה לא לעשות זאת עם תיירים עשירים? גלנט שאלה ברחמים את המקומיות איך עובדות המין האמריקאיות יכולות לעזור להן, וקיבלה את התשובה: "תשלחו לנו את הלקוחות שלכן מארה"ב!"