כידוע, הנתונים מראים שרוב הנשים בזנות סבלו בילדותן מהתעללות מינית. עובדה: יוזמות הצעת החוק להפללת לקוחות זנות, חברות הכנסת זהבה גלאון ושולי מועלם, אמרו את זה, כמו גם חברות הכנסת תמר זנדברג ומרב מיכאלי, ומטה המאבק בסחר בנשים ובזנות, שכתב את הצעת החוק. כמעט כל מאמר על זנות מזכיר את העובדה הזאת, ועיתון "הארץ" חזר עליה השבוע. פעמיים.
עם זאת, יש שלוש בעיות עם הנתונים: (1) הם רומזים שנפגעות תקיפה מינית אינן מסוגלות לקבל החלטות רציונליות. (2) הם רומזים שיש קשר סיבתי בין התעללות מינית בילדות לבין זנות. (3) הם לא קיימים.
למעשה, אין אף מחקר מקיף על זנות שמצא כי רוב עובדות המין סבלו מהתעללות מינית בילדות. כל המחקרים מצאו שבין 14% ל-43% מעובדות המין עברו התעללות מינית בילדותן. המחקרים היחידים עם נתונים אחרים מדברים על זנות קטינות וזנות רחוב לא חוקית בלבד. אין מחקרים סותרים בנושא.
אם כך, על מה מתבססות הטענות ש"כל המחקרים מראים כי בין 70%-90% מהנשים בזנות עברו התעללות מינית בילדותן", כפי שטוענת זהבה גלאון על-סמך הנתונים של מכון תודעה? החלטתי לבדוק את "כל המחקרים" המדוברים.
Farley & Barkan: מחקר שנערך על זנות רחוב לא חוקית בסן-פרנסיסקו.
Silbert & Pines: זנות רחוב לא חוקית בסן-פרנסיסקו. 60% מהמשתתפות היו מתחת לגיל 16.
Ruth Parriot: זנות לא חוקית במינסוטה וסנט לואיס (ארה"ב). המשתתפות במחקר הגיעו רק מבתי מחסה, מוסדות טיפוליים, מקלטים לנשים מוכות, מרפאות ציבוריות ומתקני כליאה.
Susan Kay Hunter: מאמר על זנות לא חוקית בארה"ב, שהנתונים בו נלקחו ממחקר שלא פורסם.
במחקר שנערך בישראל בתקופת השיא של הסחר בנשים, על נשים שהוברחו למדינה ועבדו כאן בזנות, 33% מהמשתתפות סבלו מהתעללות מינית בילדותן.
במחקר על עובדות בזנות הממוסדת בהולנד, נמצא ש-24% סבלו מהתעללות מינית חמורה בילדותן, 9% מהתעללות בינונית ו-9% מהתעללות "קלה".
מליסה פארלי מצאה שבזנות הממוסדת בנבאדה, 33% מהנשים סבלו מהתעללות מינית בילדות (עמוד 33 בספר).
מחקר בקווינסלנד, אוסטרליה, שבה הזנות ממוסדת, מצא ש-41% מעובדות המין עברו התעללות או תקיפה מינית כלשהי בילדותן (ו-79% מהנשים שעבדו בזנות רחוב, נתון שמדגיש את ההבדל בין זנות רחוב לבין שאר סוגי הזנות).
במחקר מקיף בקנדה נמצא שבין 10.3% ל-13.8% מעובדות המין סבלו מהתעללות מינית בילדותן.
מחקר שנערך בדרום אפריקה, אך ורק על עובדות מין שנוהגות לשתות אלכוהול בקביעות, מצא ש-37.6% מהן עברו אי-פעם התעללות או תקיפה מינית כלשהי (לאו דווקא בילדותן).
במחקר בהשתתפות שחקניות פורנו, 36% עברו התעללות מינית בילדותן (לעומת 29% בקבוצת הביקורת, שנכללו בה נשים שלא עבדו בתעשיית המין).
[אלה כל המחקרים שמצאתי בנושא, וגם הם כמובן לא לגמרי מייצגים. אשמח אם תעדכנו אותי על מחקרים נוספים]
בוודאי תגידו, בצדק, שהמחקרים לא בהכרח משקפים את המציאות, הרי לא כל אישה תמהר לספר בשאלון אנונימי על התעללות מינית. אכן, כל הכבוד על הספקנות. הלוואי שגם מי שטוענים שרוב עובדות המין עברו התעללות מינית היו ספקנים כאלה. עם זאת, מחקרים על זנות רחוב לא חוקית דווקא כן הראו שיעור גבוה של התעללות מינית בילדות, כך שהמשתתפות במחקרים לא בהכרח מסתירות אותה. בכל מקרה, הטענה שמחקרים מראים שרוב הנשים בזנות סבלו מהתעללות מינית בילדותן פשוט אינה נכונה. כל המחקרים מראים שרוב עובדות המין לא סבלו מהתעללות מינית בילדות.
תגידו, ושוב בצדק, שהנשים בזנות שמגיעות לסלעית ולתוכניות סיוע אחרות כן עברו ברובן התעללות מינית בילדות. זה נכון, וזה גם תואם לחלוטין למחקרים. 10% מעובדות המין בישראל נמצאות בטיפול של אחד מארגוני הסיוע, הן אלה שנמצאות במצב הקשה ביותר וסביר להניח שסבלו מהתעללות מינית בילדותן. הסטטיסטיקה נכונה לגביהן. היא אינה קשורה לשאר ה-90%, שרק אחוז אחד מתוכן נמצא במסגרת טיפולית כלשהי. בדיוק כמו שרוב המשתמשים בקנאביס אינם מתמכרים אליו, אבל למוסדות הגמילה מגיעים רק אלה שכן התמכרו.
אי-אפשר לדעת בוודאות מה שיעור עובדות המין שעברו התעללות מינית בילדות, והוא גם לא אמור להיות חשוב במיוחד. מה שחשוב יותר הוא הנזק שנגרם בגלל השימוש התכוף בטענה שרובן עברו התעללות מינית. שורדת הזנות דנה לוי כתבה בחוכמה: "הנשים בזנות ונפגעות גילוי עריות אלה שתי קבוצות אוכלוסיה שסובלות מסטיגמות איומות וחיות בשולי השוליים של החברה, אתן רוצות לעשות ערבוביה ביניהן? לא מספיק לי לחיות כל החיים בארון, עם פחד לספר על עברי בזנות אפילו לפסיכולוגית, שאני צריכה עכשיו לשאת על גבי גם את הפחד שיחשבו שאבא שלי אנס אותי?"
דנה לוי תומכת בהפללת הלקוח, ומוכיחה שאפשר לעשות זאת בלי להמציא נתונים. הנתונים המסולפים משתיקים לא רק אותה, אלא גם עובדות מין שמתנגדות להפללת הלקוח. המשתמשים בהם מניחים שאם מישהי עברה התעללות מינית בילדותה, היא הופכת לאישה לא רציונלית ואין טעם להקשיב לה. הם טועים. התעללות מינית לא הופכת נשים לפגומות. עובדות מין רבות, יותר מנשים אחרות, סבלו מהתעללות מינית בילדותן. זה לא אומר שהן סובלות מתודעה כוזבת. שרה מאן, ז'קלין מונטרו, ג'נט מוק ואחרות מוכיחות זאת שוב ושוב.
עם זאת, יש שלוש בעיות עם הנתונים: (1) הם רומזים שנפגעות תקיפה מינית אינן מסוגלות לקבל החלטות רציונליות. (2) הם רומזים שיש קשר סיבתי בין התעללות מינית בילדות לבין זנות. (3) הם לא קיימים.
למעשה, אין אף מחקר מקיף על זנות שמצא כי רוב עובדות המין סבלו מהתעללות מינית בילדות. כל המחקרים מצאו שבין 14% ל-43% מעובדות המין עברו התעללות מינית בילדותן. המחקרים היחידים עם נתונים אחרים מדברים על זנות קטינות וזנות רחוב לא חוקית בלבד. אין מחקרים סותרים בנושא.
אם כך, על מה מתבססות הטענות ש"כל המחקרים מראים כי בין 70%-90% מהנשים בזנות עברו התעללות מינית בילדותן", כפי שטוענת זהבה גלאון על-סמך הנתונים של מכון תודעה? החלטתי לבדוק את "כל המחקרים" המדוברים.
Farley & Barkan: מחקר שנערך על זנות רחוב לא חוקית בסן-פרנסיסקו.
Silbert & Pines: זנות רחוב לא חוקית בסן-פרנסיסקו. 60% מהמשתתפות היו מתחת לגיל 16.
Susan Kay Hunter: מאמר על זנות לא חוקית בארה"ב, שהנתונים בו נלקחו ממחקר שלא פורסם.
Melissa Farley: מחקר שנערך רק על סוגי הזנות הגרועים ביותר בתשע מדינות שונות: זנות רחוב לא חוקית בקנדה ובארה"ב, מוסד שיקומי באזור הנחשל ביותר בתאילנד, נשים במקלט למכורות לסמים בגרמניה, נשים שנעצרו על-ידי המשטרה בטורקיה, ונשים בזמביה, דרום אפריקה, מכסיקו וקולומביה. רק בזמביה ובזנות רחוב בקנדה שיעור ההתעללות המינית בילדות היה מעל ל-67%. בשלוש מדינות הוא בכלל היה פחות מחמישים אחוז (לא שהנתונים מעודדים. גם 48% זה נתון מחריד, שמראה כמה גרוע מצבן של נשים בזנות רחוב ו/או מכורות לסמים).
אלה כל המחקרים שמציג מכון תודעה. הם בהחלט מוכיחים שנשים בזנות רחוב לא חוקית בארה"ב סבלו מהתעללות מינית בילדותן. הם לא מתייחסים לכל שאר סוגי הזנות.
טענות אחרות ביחס להתעללות מינית מתבססות על מאמר של ד"ר ענת גור, שמזכיר כמה מחקרים (שאינם מופיעים בביבליוגרפיה שלו, כנראה מפני שהם פשוט הועתקו ממקור אחר). בדקתי את כל המחקרים המוזכרים במאמר:
אלה כל המחקרים שמציג מכון תודעה. הם בהחלט מוכיחים שנשים בזנות רחוב לא חוקית בארה"ב סבלו מהתעללות מינית בילדותן. הם לא מתייחסים לכל שאר סוגי הזנות.
טענות אחרות ביחס להתעללות מינית מתבססות על מאמר של ד"ר ענת גור, שמזכיר כמה מחקרים (שאינם מופיעים בביבליוגרפיה שלו, כנראה מפני שהם פשוט הועתקו ממקור אחר). בדקתי את כל המחקרים המוזכרים במאמר:
Belton בכלל אינו מחקר. מראה המקום הוא הרצאה כלשהי שניתנה ב-1992. כמוהו גם Giobbe, שאינו מחקר אלא תוכנית חינוכית של ארגון נגד זנות בארה"ב.
Bagley & Young הוא המחקר היחיד שלא נערך בארה"ב אלא בקנדה, על נשים שהיו בעבר בזנות. שמו של המחקר, "זנות נוער והתעללות מינית בילדות", אמור לרמוז שלא מדובר במדגם מייצג של עובדות מין. ואכן, כל 45 הנשים שהשתתפו במחקר היו בזנות כקטינות, שני שלישים מתוכן לפני גיל 15. 95% מתוכן בזנות רחוב (עמודים 18-17). כלומר, המחקר מראה קשר בין התעללות מינית בילדות לבין זנות רחוב של קטינות.
גם במקרה של Simons & Whitbeck, שם המחקר היה אמור לרמוז על מהותו: "התעללות מינית כסימן מקדים לזנות ולקורבנוּת בקרב בנות נוער ונשים חסרות בית". הוא בדק אך ורק נערות ונשים חסרות בית, בזנות לא חוקית באיווה, ארה"ב.
James & Meyerding אינו מחקר ראשוני על התעללות מינית בילדות, אלא מאמר שמדבר על שני מחקרים אחרים. שניהם נערכו על זנות לא חוקית בארה"ב, ושניהם כללו אך ורק אסירות ונשים בזנות רחוב. גם המחקרים של ענת גור עצמה נעשו רק על אסירות ונשים שעבדו בזנות רחוב.
המחקרים אינם משאירים מקום לספק: רוב הקטינות בזנות סבלו מהתעללות מינית בילדותן, וכמוהן גם הנשים העובדות בזנות רחוב לא חוקית בארה"ב. הם לא אומרים הרבה על המצב בישראל, שבה הזנות חוקית ו-93% מעובדות המין לא עובדות בזנות רחוב. ובכן, מה אומרים המחקרים על זנות שאינה זנות רחוב?
המחקרים אינם משאירים מקום לספק: רוב הקטינות בזנות סבלו מהתעללות מינית בילדותן, וכמוהן גם הנשים העובדות בזנות רחוב לא חוקית בארה"ב. הם לא אומרים הרבה על המצב בישראל, שבה הזנות חוקית ו-93% מעובדות המין לא עובדות בזנות רחוב. ובכן, מה אומרים המחקרים על זנות שאינה זנות רחוב?
במחקר שנערך בישראל בתקופת השיא של הסחר בנשים, על נשים שהוברחו למדינה ועבדו כאן בזנות, 33% מהמשתתפות סבלו מהתעללות מינית בילדותן.
במחקר על עובדות בזנות הממוסדת בהולנד, נמצא ש-24% סבלו מהתעללות מינית חמורה בילדותן, 9% מהתעללות בינונית ו-9% מהתעללות "קלה".
מליסה פארלי מצאה שבזנות הממוסדת בנבאדה, 33% מהנשים סבלו מהתעללות מינית בילדות (עמוד 33 בספר).
מחקר בקווינסלנד, אוסטרליה, שבה הזנות ממוסדת, מצא ש-41% מעובדות המין עברו התעללות או תקיפה מינית כלשהי בילדותן (ו-79% מהנשים שעבדו בזנות רחוב, נתון שמדגיש את ההבדל בין זנות רחוב לבין שאר סוגי הזנות).
במחקר מקיף בקנדה נמצא שבין 10.3% ל-13.8% מעובדות המין סבלו מהתעללות מינית בילדותן.
מחקר שנערך בדרום אפריקה, אך ורק על עובדות מין שנוהגות לשתות אלכוהול בקביעות, מצא ש-37.6% מהן עברו אי-פעם התעללות או תקיפה מינית כלשהי (לאו דווקא בילדותן).
במחקר בהשתתפות שחקניות פורנו, 36% עברו התעללות מינית בילדותן (לעומת 29% בקבוצת הביקורת, שנכללו בה נשים שלא עבדו בתעשיית המין).
[אלה כל המחקרים שמצאתי בנושא, וגם הם כמובן לא לגמרי מייצגים. אשמח אם תעדכנו אותי על מחקרים נוספים]
בוודאי תגידו, בצדק, שהמחקרים לא בהכרח משקפים את המציאות, הרי לא כל אישה תמהר לספר בשאלון אנונימי על התעללות מינית. אכן, כל הכבוד על הספקנות. הלוואי שגם מי שטוענים שרוב עובדות המין עברו התעללות מינית היו ספקנים כאלה. עם זאת, מחקרים על זנות רחוב לא חוקית דווקא כן הראו שיעור גבוה של התעללות מינית בילדות, כך שהמשתתפות במחקרים לא בהכרח מסתירות אותה. בכל מקרה, הטענה שמחקרים מראים שרוב הנשים בזנות סבלו מהתעללות מינית בילדותן פשוט אינה נכונה. כל המחקרים מראים שרוב עובדות המין לא סבלו מהתעללות מינית בילדות.
תגידו, ושוב בצדק, שהנשים בזנות שמגיעות לסלעית ולתוכניות סיוע אחרות כן עברו ברובן התעללות מינית בילדות. זה נכון, וזה גם תואם לחלוטין למחקרים. 10% מעובדות המין בישראל נמצאות בטיפול של אחד מארגוני הסיוע, הן אלה שנמצאות במצב הקשה ביותר וסביר להניח שסבלו מהתעללות מינית בילדותן. הסטטיסטיקה נכונה לגביהן. היא אינה קשורה לשאר ה-90%, שרק אחוז אחד מתוכן נמצא במסגרת טיפולית כלשהי. בדיוק כמו שרוב המשתמשים בקנאביס אינם מתמכרים אליו, אבל למוסדות הגמילה מגיעים רק אלה שכן התמכרו.
אי-אפשר לדעת בוודאות מה שיעור עובדות המין שעברו התעללות מינית בילדות, והוא גם לא אמור להיות חשוב במיוחד. מה שחשוב יותר הוא הנזק שנגרם בגלל השימוש התכוף בטענה שרובן עברו התעללות מינית. שורדת הזנות דנה לוי כתבה בחוכמה: "הנשים בזנות ונפגעות גילוי עריות אלה שתי קבוצות אוכלוסיה שסובלות מסטיגמות איומות וחיות בשולי השוליים של החברה, אתן רוצות לעשות ערבוביה ביניהן? לא מספיק לי לחיות כל החיים בארון, עם פחד לספר על עברי בזנות אפילו לפסיכולוגית, שאני צריכה עכשיו לשאת על גבי גם את הפחד שיחשבו שאבא שלי אנס אותי?"
דנה לוי תומכת בהפללת הלקוח, ומוכיחה שאפשר לעשות זאת בלי להמציא נתונים. הנתונים המסולפים משתיקים לא רק אותה, אלא גם עובדות מין שמתנגדות להפללת הלקוח. המשתמשים בהם מניחים שאם מישהי עברה התעללות מינית בילדותה, היא הופכת לאישה לא רציונלית ואין טעם להקשיב לה. הם טועים. התעללות מינית לא הופכת נשים לפגומות. עובדות מין רבות, יותר מנשים אחרות, סבלו מהתעללות מינית בילדותן. זה לא אומר שהן סובלות מתודעה כוזבת. שרה מאן, ז'קלין מונטרו, ג'נט מוק ואחרות מוכיחות זאת שוב ושוב.
יותר מהכול, הטענה שרוב עובדות המין
סבלו מהתעללות מינית בילדות היא שיימינג לעובדות המין ולנשים בכלל. במילותיה של
עובדת המין שרה מאן: "מתנגדי הזנות
הופכים עובדות מין לקורבנות, בכך שהם קוראים לצורך שלנו בפרנסה 'תגובה פתולוגית
להתעללות מינית בילדות'. הטענה
הזאת פוגענית כלפי עובדות מין שסבלו מהתעללות מינית, כלפי עובדות מין שלא סבלו
מהתעללות מינית, וכלפי כל אדם שעבר התעללות מינית. תגובה פמיניסטית לאונס לא מתארת
שורדות כסחורה פגומה, ולא מגדירה בשבילן את התקיפות המיניות שעברו."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה