היסטוריה קצרה של המונח "עבודת מין"

ז'קלין מונטרו היא עובדת מין לשעבר ברפובליקה הדומיניקנית. היא אומרת שהחיים בזנות הם חיים נוראיים. היא גם קוראת לעצמה "עובדת מין", מנהיגה איגוד עובדות מין של אלפי נשים, ונבחרה לפרלמנט עם מצע של זכויות אדם לעובדות מין ולהטב"ק. ג'נט מוק היא פעילה פמיניסטית, אפרו-אמריקנית, אישה טרנסית ועבדה בעבר בזנות. היא אומרת שהיא לא קורבן סחר וגם לא אישה מועצמת, שהלקוחות הגעילו אותה אבל היא הייתה צריכה את הכסף, וגם שעבודת מין היא עבודה. דוקטור קרול קווין עבדה בחשפנות ונהנתה מכל רגע. גם היא רואה בעצמה עובדת מין.

נשים מכל הגוונים, החוויות והמעמדות קוראות לעצמן עובדות מין. 81% מהנשים השבדיות העובדות בזנות אומרות שזנות היא עבודה או סוג של עבודה; אלפי קילומטרים מהן, הנשים העובדות בזנות רחוב באקוואדור מכנות את עצמן "עובדות מין". ההיסטוריה והשכיחות של המונח סותרות את הטענות שעובדות מין אינן באמת קיימות, שהן זונות פריווילגיות או שהן סוכנות של סרסורים.

1978, קרול ליי טובעת את המונח "עבודת מין"

קרול ליי נאלצה לברוח מהבית בגיל 15 אחרי שהוריה היהודים אסרו עליה לצאת עם נער לא יהודי. לאחר מספר שנות נדודים היא הגיעה חסרת כול לסן פרנסיסקו ונכנסה לתעשיית המין. כשהייתה בת 27 הגיעה לסדנה פמיניסטית בנושא זנות, שנערכה תחת הכותרת Sex Use Industry. היא מספרת: "המילים האלה בלטו והביכו אותי. איך אני יכולה לשבת בתור שווה פוליטית בקרב נשים אחרות אם אני מוחפצת בצורה כזאת, אם אני מוגדרת רק כמשהו שמשתמשים בו, אם מסתירות את התפקיד שלי בתור משתתפת וגורם בעסקה?

[...]

בתחילת הסדנה הצעתי לשנות את הכותרת ל-Sex Work Industry, מפני שזה התיאור של מה שהנשים בה עושות. אף אחת לא התנגדה. המשכתי והסברתי כמה חשוב ליצור דיון על תעשיית המין, שיכלול גם נשים העובדות בתעשייה."

המונח שהמציאה, "עבודת מין", אומץ על-ידי איגוד עובדות המין האמריקאי באותה תקופה, COYOTE (Call off Your Old Tired Ethics).

1982, באקוואדור מוקם אחד מאיגודי עובדות המין הראשונים באמריקה הלטינית:

עובדות במכוני הזנות הממוסדים בקיטו הקימו איגוד במחאה על תנאי התברואה הירודים. הן קראו לו "האיגוד האקוואדורי של עוֺבדות אוטונומיות".

1983, רות מרי קלי היא הארגנטינאית הראשונה המשתמשת במונח "עובדת מין"

רות מרי קלי הייתה הזונה המפורסמת ביותר בארגנטינה, אחרי שפרסמה בשנות השבעים אוטוביוגרפיה שצונזרה על-ידי הדיקטטורה. ב-1983 היא הגיעה לנאומו של הנשיא הדמוקרטי החדש, ראול אלפונסין, וקראה במהלכו: "הנשיא, הנשיא, אני עובדת מין". לא ידוע אם המציאה את המונח בעצמה או הושפעה מתנועת עובדות המין האמריקאית.

בעשור הבא קמו איגודי עובדות מין רבים באמריקה הלטינית. באורוגוואי הוקם AMEPU, "האיחוד האורוגוואי של זונות ציבוריות", ונציגותיו השתתפו במצעד האחד במאי ב-1988 בדרישה לתנאי עבודה טובים יותר. בפרו יצאו לרחובות ארבע-מאות עובדות מין במחאה על סגירת אחד המכונים הגדולים בעיר הבירה לימה, וקראו "אנחנו רוצות לעבוד! אנחנו רוצות לעבוד!"

1984, עובדות מין מקימות את איגוד עובדות המין הראשון בתאילנד

האיגוד נקרא Empower, וידוע גם בשם "המרכז למען הגנה על עובדות מין". יותר מ-50,000 עובדות מין היו מעורבות בפעילותו מאז הקמתו. כיום הוא מונה כ-25,000 חברות.

1987, דיון בכנס עובדות המין של אמריקה הלטינית על המונח הרצוי לתיאור עיסוקן

גבריאלה לייטה, נציגת האיגוד הברזילאי וזונה גאה, מתארת באוטוביוגרפיה שלה ויכוח בינה לבין שאר הנציגות: "הקולגות שלנו באמריקה הלטינית חשבו שהתנועה הברזילאית מפגרת אחריהן, כי הן השתמשו במונח 'עובדות מין' ואנחנו עדיין קראנו לעצמנו 'זונות', כאילו לא התגברנו על הדעות הקדומות. לדעתי זה בדיוק הפוך, לשנות את השם שלנו נראה כאילו אנחנו צריכות להתנצל על זה שאנחנו זונות.

[...]

הציגו אותי בתור 'גבריאלה לייטה, המנהיגה הוותיקה ביותר שלנו, מהנהלת איגוד עובדות המין הברזילאי'. לקחתי את המיקרופון ואמרתי: 'אני שמחה מאוד להיות כאן, אבל אני רוצה לתקן אתכן. אני רוצה להגיד שהשם של האיגוד שלנו הוא 'איגוד הזונות של ברזיל', ואני מבקשת שככה גם תקראו לנו. אנחנו רוצות שיקראו לנו זונות."

במהלך אותה שנה לייטה נאלצה להיכנע לרצונן של עובדות המין בברזיל עצמה: "כנס הזונות הלאומי השני. אף אחת לא רצתה להשתמש בשם 'זונות'. מהרגע שהתארגנו, היינו חייבות למצוא שם 'רציני' יותר. החלטנו לקרוא לעצמנו 'הרשת הברזילאית של עובדות מין', ומאז כולם קראו לזונות 'עובדות מין'. דרך אגב, אני נגד זה. אני מעדיפה לנכס לעצמי מחדש את המילה 'זונה', לא לברוח ממנה".

1987, הספר "Sex Work: Writings by Women in the Sex Industry" יוצא לאור בארה"ב

אחד הטקסטים הראשונים המתייחס לעבודת מין ומספק מרחב ביטוי לעובדות המין עצמן. הספר הכניס את המונח "עבודת מין" לשימוש נרחב יותר במדינות המערב.

1989, עובדות מין באוסטרליה מקימות את הארגון הלאומי של עובדות מין

ארגון Scarlet Alliance איחד בתוכו איגודי עובדות מין מכל רחבי אוסטרליה, והצהיר שבין מטרותיו "לקדם את זכויות האדם של עובדות מין בעבר ובהווה, למגר את האפליה נגדן, להבטיח את זכויותיהן של כל עובדות המין לבריאות ולביטחון תעסוקתיים, ולהתנגד לכל חוק או תהליך שאינם מקדמים את זכויות העוֺבדות". הארגון ממשיך להשפיע על המדיניות האוסטרלית גם בימינו, בהצלחה לא מועטה.

1992, בקולקטה, הודו, מוקם איגוד עובדות המין הגדול בעולם

DMSC מוקם בשיתוף פעולה של ארגונים נגד איידס ו-11,000 עובדות מין. ב-1997 הוא ערך כנס לאומי של עובדות מין, בהשתתפות 4,000 נשים מכל רחבי הודו, תחת הסיסמה "עבודת מין היא עבודה לגיטימית. אנחנו רוצות זכויות עובדים". כיום מונה האיגוד כ-65,000 עובדות מין.

1994, איגוד עובדות מין חדש ביפן

עובדות מין יפניות הקימו איגוד וקראו לו SWEETLY, ראשי תיבות של

Sex Workers! Encourage, Empower, Trust and Love Yourselves

1998, איגוד עובדות המין הראשון במזרח אפריקה

נשים מחמישה ברים שונים בניירובי, קניה, הקימו את ארגון BHESP (Bar Hostess Empowerment and Support Programme), כדי להתמודד עם האלימות המשטרתית. כיום חברים בברית עובדות המין של קניה, KESWA, שבעים איגודים שונים.

1999, איגוד עובדות המין הראשון בבנגלדש

בעקבות סגירת אחד המכונים הגדולים בעיר הבירה דאקה, הנשים שעבדו בו יצאו למחאה, קראו, "אנחנו אוכלות בזכות העבודה שלנו; אנחנו דורשות את זכויותינו כעובדות", והקימו את איגוד עובדות המין ULKA, "כוכב שביט". כיום קיימים במדינה לפחות 29 איגודי עובדות מין.

בשנות האלפיים המונח "עבודת מין" התפשט במדינות רבות נוספות וגם בקרב האקדמיה, המוסדות הרפואיים ועמותות סיוע שונות. נוסף על הנשים העובדות בזנות, המונח "עבודת מין" משמש גם שחקניות פורנו, עובדות במצלמות, חשפניות ונשים אחרות בתעשיית המין. כך הנשים העובדות בתעשייה מתאחדות תחת מטריה אחת ומוותרות על פריווילגיית ה-Whorearchy, ההירארכיה שעלולה לעשות "הפרד ומשול" בין עובדות המין השונות.

יש כמובן גם נשים רבות בתעשיית המין שאינן קוראות לעצמן "עובדות מין". חלקן "זונות מאושרות" כמו גבריאלה לייטה, שיש להן מספיק ביטחון כדי לכנות את עצמן "זונות" למרות הסטיגמה; חלקן נמצאות בתיירות המין, ורואות בעצמן בנות זוג של התיירים ולא עובדות מין; חלקן מקוות לצאת מהזנות במהרה ולא קוראות לעצמן "עובדות מין" משום שהן לא רואות בזה קריירה; וחלקן פשוט לא רואות בזנות עבודה. ראוי להקשיב להן ולקרוא להן כמו שהן מבקשות שיקראו להן.

לנשים שכן קוראות לעצמן "עובדות מין" אין את הפריווילגיה לא לראות בזנות עבודה. העבודה שלהן אולי לא מוצאת חן בעיניכן, ואולי גם לא בעיניהן, אבל זאת העבודה שלהן והן דורשות זכויות עובדים.

2018, ישראל: מוקם ארגון עובדות המין הראשון במדינה, ארגון "נשים עובדות".

_______________________________________________________________________

באופן טבעי, ההיסטוריה המוצגת ברשומה אינה מלאה ומתבססת על ידיעותיי בלבד. אשמח לקבל השלמות ועדכונים בנושא.

_______________________________________________________________________

רשומות דומות:

ההיסטוריה של התנועה לזכויות עובדות מין בארה"ב

איגודים ואקטיביזם של עובדות מין באפריקה

עובדת המין ג'ו דוזמה על יחסו של הפמיניזם הלבן לעובדות מין

מניפסט עובדות המין של הודו