יום שישי, 25 באוגוסט 2017

אנקה נקרו עושה את המוות

היא אוהבת ערפדים ונמשכת לדם. פייסבוק סגרו את החשבון שלה מפני שקראה לעצמה "אנֶקֶה נקרופיליה". היא מספרת שהחוויה הכי ארוטית שלה היתה כשעבדה בהכנת גופות לקבורה ורחצה את גופתו של גבר אטרקטיבי במיוחד. קוראים לה אנקה נקרו (Anneke Necro), היא טבעונית, גותית ועובדת המין הכי מפחידה שתפגשו, והיא מקווה שתפסיקו לפחד.

אנקה נקרו

האם היא כזאת בגלל הפורנו האלים שהשפיע עליה לרעה בילדותה? דווקא לא. "אני מאמינה שרוב הסטיות שלי מגיעות מהספרוּת שצרכתי בצעירותי. כשהתחלתי לצרוך פורנו בגיל 14, גיליתי שהוא לא מושך אותי והרבה פעמים אפילו פוגעני כלפיי, אז ויתרתי על פורנו והתחלתי לאונן עם ספרי אימה של אדגר אלן פו, הווארד פיליס לאבקרפט ושרידן לה פאנו. בספרים האלה מצאתי את מה שמשך אותי: החשיכה, אי-הידיעה, המסתוריות.

"דם ומוות הם שני הטאבואים הגדולים בחברה שלנו, ותמיד עניין אותי לחצות את הגבול של מה שנחשב לראוי. גם למין וגם לגסיסה יש אנרגיה גבוהה ומטען רוחני שאני אוהבת להתנסות בהם. בדרך כלל זה רק משחק תפקידים, אבל לפעמים אני הולכת רחוק יותר, למשל יחסי מין בבית קברות."

האם צריך לבקר את אנקה בגלל הפנטזיות שלה? היא חושבת שלא. "קודם כל אנחנו צריכים לקבל את הפנטזיות של עצמנו. את לא בת אדם רעה בגלל שאת מפנטזת על מוות, עוסקת ב-BDSM  או נהנית להתלבש כמו חתלתולה. לכולנו יש פֶטישים ופנטזיות, חלק יותר מקובלים ונפוצים, חלק יותר יוצאי דופן, אלימים או אפילו מנוגדים לאתיקה האישית שלנו. במקום להישאר מתוסכלות ולהסתבך בבעיות פסיכולוגיות, כדאי להבין את הסטיות שלנו ולעבוד איתן ככה שהן לא יהפכו לבעיה."

במקרה של אנקה, הפורנו היה הפיתרון ולא הבעיה: "מאז שהייתי ילדה נמשכתי לדם ול-BDSM. הלכתי לפסיכולוגים וחשבתי שהתגברתי על זה, אבל אז נתקלתי בפורנו מהסוג הזה. בהתחלה פקפקתי בעצמי, הרי אני פמיניסטית ולא אמורה להימשך לדברים כאלה. אבל כשגיליתי את הפורנו הפמיניסטי, נפטרתי מהמון טראומות. הפורנו היה הפסיכולוג שלי. במקום להילחם כל החיים נגד האהבה למשהו שאמרו לך שהוא מוזר, אפשר פשוט לקבל את העובדה שאת אוהבת אותו".


נקרו מקפידה לשחק רק בפורנו פמיניסטי, ומבקרת את הפורנו המיינסטרימי ואת הבמאיות שמשתמשות בתווית הפורנו הפמיניסטי רק כדי לשווק את עצמן. היא גם הקימה חברת הפקות עצמאית כדי לשנות את היחס החברתי למחזוֺר, ונוהגת לפרסם תמונות מדממות שלה בזמן הווסת. "אם אני מראה בסרט פורנו את המחזור בתור אלמנט מיני, זה יהפוך אותו לנורמלי". בסרטים שלה היא מאפשרת לשחקניות לשחק בטבעיות בזמן מחזור, בלי הצורך להסתיר את הדם. לא קל למכור את הסרטים האלה, מאחר שחברות ויזה ומסטרקארד לא מוכנות לעבוד עם סרטי פורנו שיש בהם דם. נקרו מבקרת את החברות האלה וגם את הפרסומות לטמפונים ותחבושות היגייניות:

"אני מבינה שאי-אפשר להראות בפרסומות תחבושות מלאות דם, אבל מה שמראים לנו אינו טבעי. נוזל כחול? עננים חסרי ריח? זה אפילו לא דומה. לדעתי, צריך להראות הכול או כלום. זה עניין של חינוך, ולהרבה גברים חסר מידע. אימהות מדברות על המחזור עם הבנות שלהן, אבל לא עם הבנים שלהן. להיפך, הן מדחיקות את הנושא."

נקרו גם מזכירה לצופים ולצופות: "כשאתן רואות סרט שלי, תזכרו שזה רק חיזיון תעתועים של מי שאני באמת, ויש מאחוריו צוות שלם של מאפרים ומלבישים. האמת היא שיש לי שקיות בעיניים, לפעמים אני כל כך חיוורת שאני נראית כמו זומבי, יש לי חצ'קונים, השיניים שלי לא לגמרי לבנות, יש לי סימני מתיחה בתחת ופיצה גורמת לבטן שלי להתנפח בטירוף".

אנקה אוכלת שאריות של פיצה יבשה. מעריץ הגיב לתמונה בטוויטר, "חתיכות מתות של פיצה הן הכי טובות", ואנקה ענתה, "דברים מתים הם תמיד הדברים הכי טובים".

לפני שהחלה לעבוד בפורנו, נקרו עבדה בתעשיית האופנה והתפטרה כמחאה על היחס לדוגמניות ("לפחות בפורנו יש זרם פמיניסטי. בתעשיית האופנה אין אפילו את זה"). היא חיפשה עבודה יציבה יותר אבל נשארה מתוסכלת מהצורך לעבוד מיליון שעות תמורת שכר נמוך בעבודה משעממת. "חזרתי כל ערב הביתה בלי אנרגיה לעשות מה שאני באמת רוצה לעשות, ליצור. החלטתי לסרב להיות מנוצלת בעבודה שמעשירה איזשהו תאגיד, ולהתחיל לעבוד בשביל עצמי, בשעות שמתאימות לי, כשאני זאת שמחליטה איך וכמה. הבנתי שאני יכולה להרוויח כסף בעזרת הגוף שלי. ככה התחלתי לעבוד במצלמות, בהופעות דרך סקייפ, ביצירת סרטים ותמונות כדי למכור אונליין. יש מי שאומרים שאני קווירית. אני פשוט בת-אדם שעושה מה שהיא רוצה 24/7."

ומה עם הפמיניסטיות הטוענות שמה שהיא עושה מזיק לנשים?

"הפמיניזם חייב להיות פרו-סקס או שהוא לא יהיה בכלל. אני אומרת את זה בבירור, בפשטות, בישירות, כדי שהעולם כולו יבין אותי. נמאס לי מהנשים שרוצות למגר את תעשיית המין, מהנשים שמתחבאות מאחורי הפמיניזם כדי לתקוף את מי שלא נשמעות להוראות שלהן. הנשים האלה מציגות את עצמן כפמיניסטיות רדיקליות, אז לאנשים לא נעים לקרוא להן פשיסטיות. אבל הפמיניזם הוא צדק וסולידריות, וזה בדיוק ההיפך ממה שמתנגדות הזנות עושות לעובדות המין.

"מתנגדות הזנות לא מתייצבות נגד עובדי המין הגברים, רק נגד הנשים. אין שום דבר פמיניסטי בהגבלת החופש של נשים אחרות. אין שום דבר פמיניסטי בהגברת הסטיגמה החברתית נגדנו. אין שום דבר פמיניסטי בעשיית דה-לגיטימיזציה למאבק שלנו. מתנגדות הזנות הופכות אותנו ליצורים חסרי קול, חסרי מושג וחסרי אייג'נסי. אישה שמתנגדת לזכותן של נשים להציג את המיניות שלהן אינה יכולה להיות פמיניסטית. ואני אומרת את זה למרות השנאה שלי לפורנו המיינסטרימי."

מתוך הטוויטר של אנקה נקרו

ולסיום, יש לנקרו גם דברים מפתיעים להגיד לצופה הפורנו הממוצע:

"אתה בטח רואה בי רק גוף יפה, פרצוף יוצא דופן, שרמוטה שאתה מפנטז עליה קצת לפני השינה. אתה גומר וממשיך הלאה, אולי חוזר לעשות את מה שעשית קודם או מחפש סרט עם מישהי אחרת, ואז אתה הולך לישון במחשבה שאתה בר מזל כי החברה שלך היא לא כמו הנקבות האלה שעושות פורנו.

את כל הדברים האלה אתה עושה באופן מודע. מה שאתה לא יודע זה שאתה מתעלם ממשהו חשוב, מסר מוצפן שנשאר חבוי עמוק בתוך תת המודע שלך, ובכל פעם נכנס לתוכו עמוק יותר, כמו וירוס, משנה את הפנימיות שלך ללא תאריך תפוגה.

אתה לא מודע לכך, אבל אתה משתתף אקטיבית בשחרור המיני של האישה הזאת, אתה צופה במאבק הפמיניסטי שלה בעד החופש המיני של כל בני האדם, אתה רואה אותה מנצלת את החירות להציג את הארוטיקה שלה לפני כולם, הצהרת עקרונות שתעקוץ אותך עד העצם. היא פורצת לתוכך ומשתמשת בך. אישה שמקיאה בפרצוף שלך את החופש שלה ואתה בולע הכול. לאישה הזאת לא אכפת מה דעתך. בשבילה להיות זונה זאת רק עבודה, ולהיות שרמוטה זאת גאווה. זאת הסצנה החתרנית שהיא יצרה, ואתה רק ניצב בה".  

יום שבת, 19 באוגוסט 2017

נטליה פרארי

היא ספרדייה, טבעונית וזונה גאה. כל כך גאה, שהיא לא משתמשת בשם בדוי. נטליה פרארי הוא שמה האמיתי (אם לדייק אז נטליה פרארי דיאס, כי אף ספרדייה שמכבדת את עצמה לא תסתפק בפחות משני שמות משפחה).

נטליה היגרה עם משפחתה מארגנטינה לספרד כשהייתה בת 11. בגיל 16 היא התחילה לעבוד במקדונלד'ס ופרשה אחרי שלושה ימים של סבל. היא עברה לעבוד בתור משגיחה במוזיאון, שישה ימים בשבוע בשכר מינימום, כשהיא מבלה את כל שעות העבודה באזהרת אנשים: "אל תגעו בציורים!" נמאס לה. זה לא מה שהיא חלמה עליו כשהייתה ילדה: "תמיד רציתי לצאת מהנורמה, להיות אישה חזקה עם חופש מיני". אז היא החליטה לעבוד בזנות, ואחרי הלקוח הראשון כל מה שהיא חשבה לעצמה היה, "לעזאזל, למה לא התחלתי עם הזנות הרבה קודם?"


פרארי גובה לפחות 300 יורו למפגש, מנצלת את הזמן הפנוי כדי לקרוא ספרים ולהרחיב אופקים, ואוהבת להאזין לקונצ'רטו לכינור של צ'ייקובסקי. "בתור זונה אין לי בוס ואני קובעת את שעות העבודה ומה אני מוכנה לעשות. ככה יש לי זמן פנוי כדי לעשות את הדברים שאני באמת רוצה לעשות". היא לא ממש זונה מייצגת, והיא אפילו מכריזה: "הפֶטיש המיני שלי הוא שישלמו לי", אבל היא עדיין הרבה יותר מייצגת מכל מי שלא עובדים בזנות:

"מה הכי גרוע בלהיות זונה? ההתמודדות עם מתנגדות הזנות והגברים השוביניסטים. אלה עושות קמפיינים נגדנו ואלה מנצלים נשים במצבים פגיעים. מדהים כמה שני הצדדים מזינים זה את זה. אם הזנות היתה מקבלת הכרה כעבודה רגילה, היו לנו כלים להגן על עצמנו מפני הגברים שתוקפים אותנו. כל עוד הזנות מופללת, אנחנו נדחקות לשוליים ונעשות פגיעות לאלימות. השיח הפופולרי של מתנגדי הזנות, שמתייחס אלינו כמו חתיכות בשר למכירה, הופך אותנו לאובייקטים ומלמד את הציבור שזה היחס שמגיע לנו.

"גם אנחנו הזונות לא שמחות שיש נשים שנאלצות לעבוד בזנות בגלל שאין להן אפשרויות אחרות, בדיוק כמו שלא מוצא חן בעינינו שאפשרות העבודה העיקרית של נשים עניות היא במשק בית. ועדיין, עבודות במשק בית מקובלות בחברה וזוכות להכרה. למה כשמדובר בנשים שנאלצות לנקות תוקפים את שורש הבעיה, העוני, אבל כשנשים לוקחות כסף על זיון רודפים ומגנים אותנו? אנחנו יכולות לעבוד בניקיון, בבישול, בטיפול בילדים, אבל כשהעבודה שלנו כוללת שימוש באיברי מין, פתאום טוענים שאנחנו מקריבות את נשמתנו.

"כולנו צריכות לעבוד ולהרוויח כסף כדי להשיג מצרכים בסיסיים ולפרנס את עצמנו. הייתי רוצה שמי שבוחרות את העבודות האלה, ולא משנה אם בגלל שהן נהנות מהן או בגלל שאין להן אפשרויות אחרות, יוכלו לעבוד בהן בלי להפוך לנשים מדרגה שנייה.

"צריך לטפל בשורש הבעיה, לא לפעול נגד הזכויות של נשים בזנות. מתנגדות הזנות מחלישות אותנו בזמן שאנחנו נאבקות בדיוק למען אותן מטרות".

"עובדת מין: אישה שלוקחת כסף על מה שהנשים שמבקרות אותה עושות בחינם"

נטליה היא פמיניסטית גאה: "הפמיניזם בשבילי הוא הזכות לעשות מה שאני רוצה עם החיים שלי כל עוד אני לא פוגעת באף אחת, ובלי שלמישהו יהיה אכפת מה יש לי בין הרגליים", ומזכירה שאי-השוויון בין גברים לנשים קיים גם בלי קשר לזנות: "היחסים הלא שוויוניים בין גברים לנשים קיימים אצל זוגות, בנישואים ובסטוצים, וכן, גם בין זונות ללקוחות. אבל הם אינם מחויבי המציאות בזנות. הם רק שיקוף של החברה."

"יש נשים שכועסות שאנחנו כבר לא מאמינות בהענקת הוואגינה שלנו ל'אהבת חיינו' בלבד. הזונות לוקחות כסף על משהו שהחברה חושבת שחייב להיות בחינם. מבחינת החברה אני מבצעת פשע נגד האהבה הרומנטית והכנסייה. אני לא מחפשת להיקשר, לא מפתה אותי הרעיון להיות בת זוג של מישהו, אני לא רוצה קשר לטווח ארוך, לפחות לא בשלב הזה של חיי. הקשרים עם הלקוחות שלי תומכים בי בכמה רמות. זאת העבודה האידיאלית בשבילי".

"תמיד יהיו גברים שלא מתחשבים ברצונות של בנות הזוג המיניות שלהם. הטיפוסים האלה נמצאים בכל קשר מיני אפשרי, וזאת בעיה של חינוך מיני ורגשי. ההתחשבות אמורה להיות מובנת מאליה ולא ממש מסובכת, רק צריך להקשיב לבן או בת הזוג שלך. אנחנו הזונות לא נמצאות בקטגוריה נחותה של נשים. יש לנו זכות ליהנות בדיוק כמו כל אישה אחרת. רק מי שחסר לו היגיון בריא לא מסוגל להבין את זה."

המאכל האהוב על נטליה הוא שוקולד לבן טבעוני. "אני טבעונית מאז שהבנתי שלא חייבים לאכול חיות כדי להיות בריאים, ושאכילת חיות פוגעת באחרים." בזמן שנשים מסוימות טוענות שזונות מוכרות את גופן, פרארי מנצלת את גופה כדי להרוויח כסף ולהעביר מסרים, כולל קעקוע טבעוני שעשתה לכבוד התנדבותה בעמותה לזכויות בעלי חיים. היא מזכירה: "הגוף שלי אינו רק איברי המין, הגוף שלי הוא כולי, ואני משתמשת בגוף שלי ובראש שלי בעבודה כמו כל אחד אחר. אני לא מוכרת את הגוף שלי, הוא כלי עבודה". כשעיתונאית שאלה אותה על מכירת הגוף, נטליה ענתה: "את מוכרת את הידיים שלך כשאת כותבת בעיתון?"

לסיום, אי-אפשר בלי השאלה האהובה, "מה תגידי אם הבת שלך תעבוד בזנות?" התשובה של נטליה פרארי משקפת את השקפת עולמה: "אני רוצה שהבנות שלי, או כל אישה אחרת שחשובה לי, יעשו מה שהן רוצות עם החיים שלהן. שיעשו את הדברים שמספקים אותן ועושים להן הרגשה טובה".

יום שבת, 12 באוגוסט 2017

מריה ראיוט: חופש לנשים, חופש לבעלי-חיים

מריה רַאיוט בת ה-25 היא ארגנטינאית, פמיניסטית, זונה, טבעונית, אל-הורית, שחקנית פורנו, מוזיקאית, אקטיביסטית ואחת ממייסדות ארגון Animal Libre לזכויות בעלי חיים. בקיצור, מריה ראיוט אדירה.


היא קוראת לעצמה "מריה" על שם מריה הקדושה, ו"ראיוט" על שם תנועת הפאנק הפמיניסטית המחתרתית Riot Grrrl, שאת שמה היא מבטאת במבטא ארגנטינאי טיפוסי Ra-yot. "מצא חן בעיניי המשחק בין מריה הבתולה הקדושה לבין ה-Riot, ששובר את כל המוסכמות".

היא נהנית לשבור מוסכמות גם ביחס לבחירה בעבודת מין: "אנחנו מתחילות לעבוד בעבודת מין כי אנחנו צריכות כסף, בדיוק כמו כל העובדים, אבל רק אותנו שואלים למה אנחנו עובדות בזה. את שאר העובדים לא שואלים למה הם עובדים, ולא משנה כמה מסריחה העבודה שלהם. לא שואלים אותם אם הם בוחרים, אם הם נהנים, אם הם היו רוצים שהבת שלהם תעבוד בזה. זה לא רלוונטי איך התחלתי לעבוד בעבודת מין, איזה אקטים אני עושה או אם אני נהנית מזה. מה שרלוונטי זה שעבודת מין היא עבודה, אבל הרבה אנשים לא מוכנים לקבל את העובדה שיש נשים שמחליטות להשתמש במיניות שלהן בתור כלי עבודה".

"יותר מדי אנשים מבלבלים בין בעיות חברתיות כמו עוני, שוביניזם, הגירה ואלימות לבין הזנות. כל הדברים האלה היו קיימים גם אם הזנות לא היתה קיימת. הזנות אינה הגורם להם. הסחר בבני אדם, תנאי העבודה הגרועים, הניצול התעסוקתי, כולם קיימים בכל העבודות לא פחות מאשר בזנות. הם קיימים במפעלי הטקסטיל, בשדות החקלאיים ובמכרות, אבל אף אחד לא נלחם בהם. אף אחד לא מבקש שיסגרו מפעלי תעשייה או שיפסיקו להשתמש בבגדים. מה שאומרים זה 'נשפר את התנאים של העובדים, ניתן להם זכויות, ניתן להם יותר אפשרויות תעסוקה'. זה מה שאנחנו רוצות גם עבור אלה שעוסקות בזנות."

מריה מגדירה את עצמה פמיניסטית: "אין ניגוד בין להיות פמיניסטית לבין להיות עובדת מין. הניגוד הוא בין להיות פמיניסטית לבין לא לתמוך בזכויות האדם של עובדות מין".


"הביטוי 'זונה פמיניסטית' [בספרדית זה נשמע יותר טוב, Puta Feminista] התחיל עם נשים בספרד, ואנחנו הבאנו אותו לארגנטינה. רצינו להוציא את המשמעות השלילית מהמילה 'זונה', כדי שהאנשים שמשתמשים בה בתור קללה נגד נשים – קללה שמופנית נגד כל הנשים, ולא משנה אם הן עובדות מין או לא – יבינו שאין לה משמעות שלילית. אנחנו משלבות בין זונה לפמיניסטית כדי להפסיק את ההפרדה בין פמיניזם לבין עבודת מין. למרבה הצער, הפמיניזם המיינסטרימי עושה את ההפרדה הזאת, אבל בתוך התנועה הפמיניסטית תמיד היו אלה שתמכו בעבודת מין ואלה שלא. הזונה הפמיניסטית נותנת לנו מילים ומרחב ביטוי.
[...]
אם את נעלבת מהמילה 'זונה', זה רק בגלל הסטיגמה נגד הזונות, לא בגלל שיש משהו רע במילה זונה כשלעצמה. אם את לא נלחמת כדי שהסטיגמה הזאת תיעלם, ימשיכו לקרוא לך זונה גם אם סתם תשכבי עם מי שבא לך, ועובדות המין ימשיכו לסבול מהסטיגמה כי אנחנו מייצגות את מי שנחשבות ל'נשים רעות'."

ראיוט אכן נלחמת בסטיגמה, ואפילו מצהירה בגאווה: "אני לא זונה. אני זונת-על!" וכאמור, היא גם טבעונית: "אני טבעונית ארבע שנים ובשבילי יש קשר מובהק בין הפמיניזם לבין זכויות בעלי חיים, כי זכותו של כל אחד לעשות מה שהוא רוצה עם גופו. אני רוצה שלכל אישה תהיה זכות לחיות את החיים במלואם, ואני רוצה אותו דבר גם בשביל בעלי החיים. שאף אחד לא יאמין שהחיים שלהם שווים פחות". היא אחת המייסדות של ארגון Animal Libre בארגנטינה: "בעלי החיים כיום סובלים באופן בלתי נתפס. אנחנו רוצות שיהיו פחות חיות שיסבלו, שיהיו פחות חיות בבתי המטבחיים, בזירות השוורים, בגני החיות.
[...] 
אני מאמינה שהפמיניזם וזכויות בעלי חיים קשורים זה לזה, מכיוון שהמאבק בשני המקרים הוא למען קבוצות מדוכאות לאורך ההיסטוריה. הפמיניזם מבחינתי חייב להיות הצטלבותי וחייב לקחת בחשבון שמאבק הנשים אינו המאבק היחיד. אם אנחנו מדברות על חירויות וזכויות, אנחנו צריכות לחשוב על ההשלכות של הפעולות שלנו ואם הן פוגעות בזכויות של אחרים. כמו שאנחנו נלחמות כדי שיפסיקו לראות בנשים יצורים נחותים, אנחנו צריכות להפסיק להתייחס לבעלי חיים כנחותים רק מפני שהם לא אנושיים. בשני המקרים צריך להתמודד עם הסטיגמות נגד מי שאנחנו נאבקות למענם."

מריה במבצע חילוץ תרנגולות

אבל רגע, הזנאים לא מתייחסים לזונות כמו חיות?

"הלקוחות שלנו לא פחות ולא יותר שוביניסטים מבני הזוג של המתנגדות לזנות, ובני זוג הם המקור הראשון לאלימות נגד נשים. אנחנו יודעות שהשיעור הגבוה ביותר של רצח נשים מגיע מתוך קשרים רומנטיים, אותם קשרים שהחברה כל כך מהללת. גם הזונות רוצות לשנות את החברה השוביניסטית הפטריארכלית, בתוך הזנות ומחוצה לה. בשביל זה אנחנו פמיניסטיות ומבקשות זכויות." 

"אנחנו מבקשות שנשים עם תחושת עליונות מוסרית יפסיקו לרצות להציל אותנו ולהכריח אותנו לעבוד בעבודות אחרות. שיפסיקו להאשים את העבודה שלנו בבעיות החברתיות, בזמן שהבעיות האלה נמצאות בהרבה תעשיות ולא רק בזנות, וצריכות להיפתר מחוץ לזנות בדיוק כמו בתוך הזנות. שיפסיקו לדרוש מאיתנו להצדיק את העבודה שלנו. שיפסיקו לדרוש מהזונות את מה שלא דורשות מעובדים אחרים. שמהמשטרה תפסיק לרדוף אותנו, לעצור ולרשום אותנו בתור קורבנות או שותפות לסחר בבני אדם כשאנחנו לא כאלה. ושיפסיקו לפגוע בזכויות שלנו."

כשמתנגדות זנות בארגנטינה יצאו בקמפיין "בלי לקוחות אין סחר בנשים", עובדות המין יצאו בקמפיין נגדי: "בלי לקוחות אין כסף". מתנגדות הזנות בארגנטינה לא מהססות לפגוע ישירות בעובדות המין, לא רק בחוקים נגדן אלא גם בקמפיינים אינטרנטיים נגד עובדות המין, כולל מספר פעמים שחשבון הפייסבוק של ראיוט נחסם בגלל תלונות של פמיניסטיות נגדו. ראיוט מצידה אומרת: "חופש מיני אינו קיים אם אוסרים לשלם או לגבות כסף על מין. האיסורים האלה ממשיכים להגביל את המיניות של אחרים ולהפריד בין מה שנכון ומה שלא נכון בחיים של אנשים אחרים".

היא מוסיפה: "למתנגדות הזנות ולשוביניסטים יש משהו משותף: הרדיפה והדיכוי של נשים. מתנגדות הזנות מדכאות את אותן נשים שהן מתיימרות להגן עליהן, והשוביניסטים משקפים את שנאת הנשים שלהם כשהם מדכאים נשים שנמצאות מחוץ לנורמה, נשים שלא מוכנות לשרת את הגבר, לשכב איתו בחינם ולמלא את הכללים שלו. השנאה לזונות טבועה בחברה, ואפשר לפגוש אותה אצל אלה שאומרות שהן מגינות על נשים בדיוק כמו אצל אלה שמבטאים בגלוי את השוביניזם שלהם. זה מה שאנחנו נלחמות נגדו".


והנה עוד כמה דברים שהופכים את מריה ראיוט לאדירה: היא היתה חברה בלהקת פאנק בגיל 16; בגיל עשרים ואחד, לפני שהתחילה לעבוד בעבודת מין, היא פרסמה תמונה שלה בבגדים תחתונים בפייסבוק כדי למחות נגד אידיאל היופי, והתמונה שלה הפכה לאייקון עד שפייסבוק הוריד אותה בטענה שהיא פורנוגרפית; היא השתתפה במאבק נגד צנזורה על פטמות נשיות בפייסבוק; והיא לא רוצה ילדים: "זה עוד משהו שאני מאמינה שצריך להשתנות: אין לנו חובה להמשיך את המסורת של משפחה נורמטיבית או להוליד ילדים אם אנחנו לא רוצות לעשות את זה [...] אני לא חולמת על ילדים או על משפחה מושלמת. אני חולמת על עולם שבו נשים יהיו חופשיות".

אוקיי, עם כל הכבוד לרצונות של מריה, ברור שמה שהכי חשוב זה מה אבא שלה חושב. אז מה הוא חושב? "לימדתי את הבת שלי שיש לה הרבה אפשרויות, והיא חופשייה לבחור להיות עובדת מין. היא נלחמת למען זכויות עובדות מין ואני רואה שהיא יותר שמחה מאשר במקומות אחרים שהיא עבדה בהם. הבנות שלנו לא צריכות לספק את האגו שלנו".

אבל אף אחת לא באמת מושלמת, אפילו לא מריה ראיוט. באחד הריאיונות היא התוודתה, "אני אוהבת לשמוע את ג'סטין ביבר", וזה כבר משהו שבאמת אי-אפשר לקבל. מעניין מה אבא שלה אומר על זה.

_____________________________________________________________________

רשומות נוספות על עובדות מין טבעוניות:


יום שבת, 5 באוגוסט 2017

מיסוד הזנות בגרמניה

בחודש שעבר נכנס לתוקף "החוק להגנת הזונות" בגרמניה. החוק קובע תקנות נוקשות וביניהן חובת רישום וייעוץ רפואי לכל עובדת מין, חובת שימוש בקונדום, רישיון עסק למכוני ליווי ואיסור על מין קבוצתי עם מספר גברים בתשלום.

עובדות המין בגרמניה מתנגדות לחוק וטוענות שהוא יפגע בהן. יש להן סיבות טובות, וכבר לפני שנה הן פירטו אותן באתר Open Democracy. אביא כאן את דבריהן בתרגום לעברית, מכיוון שהן יודעות יותר טוב מכולם להסביר מה טוב ומה לא טוב להן. התרגום בלשון נקבה אבל פונה לשני המינים.


"אנחנו עובדות מין ממגוון רקעים ומקומות עבודה. בינינו נמצאות עובדות מין שעובדות ברחוב ובמכונים, נערות ליווי עצמאיות, עובדות BDSM ורבות אחרות, שייכות או לא שייכות לארגונים של זכויות עובדות מין. יחד ניסינו להיאבק בחוק ובהשלכותיו. 

החוק החדש כולל רישום חובה של עובדות מין ברחבי המדינה, למרות האזהרות של ארגוני זכויות אדם כמו אמנסטי אינטרנשיונל, Hydra (ארגון סיוע גרמני), Deutsche AIDS-Hilfe (ארגון נגד איידס), איגוד עובדות המין הלאומי ומומחים רבים אחרים. החוק מתיימר להילחם בסחר בבני אדם, אבל במקום לעזור לקורבנות סחר, הוא מעלה את הסטיגמה נגד עובדות מין לרמה חדשה. הרישום כולל ייעוץ חובה לכל עובדת מין, ומשתמע ממנו שעובדות מין הן מוגבלות נפשית וחסרות אחריות. אנחנו מתנגדות לרעיון המפלה הזה, ודורשות לשמור על האייג'נסי שלנו בכל הנוגע לקבלת החלטות מושכלות על החיים והמיניות שלנו. אנחנו נשים בוגרות ועוסקות בעבודת מין בהסכמה.   

"האם את כשירה לעבוד בעבודת מין?"

תעודות הזיהוי שלנו יהיו מסמכים מטעם המדינה שיכללו את התמונה שלנו, המקצוע שלנו ('זונה', כי המילה 'עובדת מין' מודרנית מדי בשביל המדינה הגרמנית), השם האמיתי והכתובת שלנו, והן יזהו אותנו כעובדות מין באישור המדינה. כדי לקבל אותן נצטרך לעבור ייעוץ בכפייה אצל גוף ממשלתי רשמי. קראתן נכון: פונקציונר של המדינה יחליט אם הברגים במוח שלך מחוברים מספיק כדי להיות עובדת מין. כמה נחמד.

נוסף על כך, את תקבלי את תעודת הזונה שלך רק אם יש לך רישיון עבודה רשמי. זאת אפליה נגד מהגרות, מבקשות מקלט ונשים אחרות מהאוכלוסיות הפגיעות ביותר בחברה, שעוסקות באופן מודע בעבודת מין כדי לשרוד. אם אין לך רישיון עבודה, לא תקבלי תעודת זונה. אם תיתפסי עושה עבודת מין כדי לפרנס את עצמך ואת משפחתך, את תגורשי, כנראה למדינה שבה עובדות מין עדיין מופללות ומורשעות.

פעם עובדת מין, תמיד עובדת מין. המדינה מתעלמת מהסטיגמה נגדנו

טוב, בואו נגיד שהצלחנו להשיג תעודת זונה. עכשיו אנחנו רשומות רשמית בתור זונות במאגר המידע של המדינה. כולנו יודעות שמאגרי המידע המאובטחים של המדינה אף פעם לא מודלפים, או נפרצים, או מנוצלים לרעה. טוב, בעצם אנחנו יודעות שזה דווקא כן קורה. כולנו מרגישות ממש בטוחות ומוגנות עכשיו, כשיש סיכוי גדול שיוציאו אותנו מהארון בתור עובדות מין. בואו פשוט נקווה שאף פעם לא נתכנן לעבוד במקצוע אחר, לאמץ ילדים, להפוך לפוליטיקאיות או לטייל בחופשיות.

עובדות מין עצמאיות ייאלצו לעבוד בשביל אחרים

החוק מעמיד פנים שהוא 'מציל' עובדות מין פגיעות, אבל הדרישה לרישיון עסק מחסלת למעשה את מקומות העבודה העצמאיים הקטנים. רישיונות עסק אולי יבטיחו שהמכונים הגדולים יעמדו בדרישות ההיגיינה והבטיחות הבסיסיות, אבל הם לא יאפשרו לעובדות מין במכונים קטנים של שתיים-שלוש נשים להמשיך לעבוד ביחד. עובדות שחולקות מקומות עבודה קטנים יצטרכו לעמוד באותם תנאים של מכוני הענק. זה ישאיר להן בקושי שלוש אפשרויות:

אחת, לעבוד מהבתים שלהן ולהזמין לקוחות לחדרי השינה הפרטיים שלהן, מה שיהפוך אותן לפגיעות יותר לאלימות לקוחות ולפשיטות משטרתיות.

שתיים, לעבוד במכוני ליווי מורשים. אפשר להניח שרק מעט מכונים יצליחו להשיג את רישיונות העסק הדרושים, מה שיוביל למחסור במקומות עבודה חוקיים. בואו נחשוב רגע על היצע, ביקוש וניצול עובדים, ומי יהיו החוליה החלשה במצב הזה. אלה לא יהיו בעלי המכונים הגדולים, אלא אנחנו העובדות. אנחנו ניתקע בין תנאי העבודה הנצלניים של המכונים הגדולים לבין עבודה לא חוקית.

האפשרות השלישית והגרועה ביותר תהיה לעבוד באופן לא חוקי. כדי לחלוק דירה עם שותפה לעבודה ולהבטיח את העצמאות והבטיחות שלנו, נהיה חייבות לקבל רישיון עסק. חבל רק שהרישיון הזה יהיה יקר ולכן קשה ביותר להשגה. לא קל להתמודד עם תקנות הבנייה בגרמניה, תחשבו על כל עבודת הניירת. רק עובדות מין במצב הטוב ביותר יוכלו להשיג רישיון.

אלה מאיתנו שהן הכי פגיעות ועניות, אלה מאיתנו שאין להן רישיון עבודה או שלא יעברו בהצלחה את הייעוץ בגלל בעיות שפה, כל אלה יישארו בלית ברירה לא חוקיות.

החוק החדש ידחוף רבות מאיתנו לעבוד בתנאים לא בטוחים ואפילו להציע שירותים בלי קונדום. לקוחות שרוצים מין לא מוגן יוכלו לחפש עובדות מין לא חוקיות ופגיעות, במקום ללכת למכונים החוקיים והמסודרים.

כעובדות מין ומומחיות בכל הנוגע לעבודה ולחיים שלנו, היינו נחושות מההתחלה: החוק החדש פוגע קודם כל במי שאמורות להיות 'מוגנות' על ידו. אם היו מקשיבים לנו, החוק הזה לא היה עובר. אבל אתם לא טורחים לשאול את מי שאתם רוצים להגן עליהן איזו הגנה הן צריכות. מחוקקים ופוליטיקאים הרי יודעים יותר טוב מכולם. ובכן, אתם לא".



יותר מדי אנשים טוענים שצריך למסד את הזנות. הם טועים. למרות הטענות שמיסוד והפללת הלקוח הן שתי שיטות מנוגדות, המטרות של שתיהן דומות: גירוש מהגרות, מחיקה של העובדות בזנות רחוב ושליטה בגופן של שאר עובדות המין על-ידי הגבלות ואיסורים שונים. ההבדל היחיד הוא האמצעים הננקטים נגדן. אי-הפללה היא האפשרות היחידה לשמירה על זכויות האדם של עובדות מין. 

לקריאה נוספת:

עובדת מין גרמנייה עצבנית על החוק
הדימיון בין מיסוד, הפללת הלקוח והפללה מלאה
מיסוד הזנות בהולנד