יום שני, 31 באוגוסט 2015

נתונים ומיתוסים על זנות

ברחבי התקשורת מופצת שוב ושוב דיסאינפורמציה בנושא הזנות, שמטרתה להשתיק את עובדות המין בטענה שהן אינן יכולות לדבר בשם עצמן. במאמר זה אנסה להראות מנין הגיעו הנתונים המוטעים בנושא הזנות, ומהם הנתונים הנכונים. 

"הגיל הממוצע של כניסה לזנות הוא 14"

זהו הנתון הבולט ביותר, גם מפני שהוא המזעזע ביותר וגם מפני שהוא לגמרי לא נכון. 

אפילו מחקרים של המתנגדות הבולטות ביותר לזנות, שנעשו על עובדות מין בסוגי הזנות הגרועים ביותר, מצאו שגיל הכניסה הממוצע הוא 19. למשל, המחקר המפורסם של מליסה פארלי, או המחקר של רות פאריוט.

מתנגדי הזנות, שמסתמכים על שני המחקרים הנ"ל בכל נתון אחר, מתעלמים מהם בנוגע לגיל הכניסה לזנות. ועל מה הם כן מסתמכים? רובם סתם ממציאים את הנתון ללא הוכחות, כפי שעושה מכון תודעה. השאר עושים זאת כנראה על סמך ספרה של ענת גור, "מופקרות", שבו היא טוענת שגיל הכניסה הממוצע לזנות הוא מתחת ל-14 (עמודים 33-32). כדי להוכיח טענה זו, היא מציינת שבעה מחקרים. אולם אפילו לפי הנתונים שהיא עצמה מציגה, ארבעה מתוך המחקרים מראים דווקא שגיל הכניסה לזנות הוא בין 18 ל-21. שניים אחרים נערכו בכלל על זנות קטינים. במחקר האחרון, של Silbert & Pines, 60% מהמרואיינות היו מתחת לגיל 16, הוא נערך על זנות רחוב לא חוקית בארה"ב, ואפילו בו גיל הכניסה הממוצע של עובדות המין הבגירות היה יותר מ-18. 

כלומר, כל המחקרים מוכיחים שגיל הכניסה של נשים לזנות הוא אחרי גיל 18, כולל מחקרים של מתנגדות לזנות. רק קטינים התחילו מן הסתם לעבוד כשהם קטינים. זה לא מפריע לד"ר גור לטעון: "רוב הנשים נכנסות לזנות בגיל צעיר מאוד, שהוא מתחת לגיל ההסכמה לקיום יחסי מין על פי החוק."  

ומה המצב במקומות שבהם הזנות חוקית? בניו-זילנד, 82% מעובדות המין התחילו לעבוד אחרי גיל 18. בבריטניה, 96% התחילו לעבוד אחרי גיל 18, והחציון הוא 24. בדנמרקגיל הכניסה החציוני לזנות הוא 27. פחות מ-1% התחילו לפני גיל 14, ו-92.5% התחילו לעבוד אחרי גיל 18 [עמוד 167].

בינתיים בישראל, מחקר מקיף מצא ש-91% מעובדות המין התחילו לעבוד אחרי גיל 18.

כלומר, המסקנות ברורות:

- גיל הכניסה הממוצע לזנות רחוב וזנות לא חוקית הוא 19. החציון הוא 18.

- בזנות חוקית גיל הכניסה הממוצע גבוה בהרבה, ומתקרב ל-25.   

- קטינים מתחילים לעבוד בזנות כשהם קטינים.


"67% מהנשים בזנות סובלות מפוסט-טראומה"

הנתון מסתמך על המחקר של מליסה פארלי, אותו מחקר שכותבי המאמרים מתעלמים ממנו ביחס לגיל הכניסה הממוצע לזנות. אנחנו לא נתעלם ממנו, 67% פוסט-טראומה הוא אכן נתון מזעזע שחשוב לקחת ברצינות. המחקר של פארלי נערך על זנות רחוב, זנות לא חוקית וזנות במדינות עולם שלישי (תוכלו לבדוק זאת במחקר עצמו, או לקרוא בעברית כאן).

היו עוד מחקרים על פוסט-טראומה, במדינות שבהן הזנות חוקית או חצי חוקית. משום מה הם זוכים להתעלמות. מחקר אחד נערך בישראל, על-ידי חוקרות ישראליות מאוניברסיטת בן-גוריון בשיא תקופת הסחר בנשים, ומצא ש-17% מהנשים בזנות סובלות מפוסט-טראומה. במחקר אחר בשווייץ, 13% מעובדות המין סבלו מפוסט-טראומה, ובהולנד סבלו 23% מפוסט-טראומה. 

ובכן, הנתונים המדויקים ממעט המחקרים שיש בידינו הם:

- כשהזנות לא חוקית, 67% מהנשים בזנות סובלות מפוסט-טראומה.
- כשהזנות חצי חוקית או ממוסדת, בין 13% ל-23% מהנשים בזנות סובלות מפוסט-טראומה.


"90% מהנשים הותקפו פיזית בזמן עבודתן בזנות"

הנתון הזה מעניין במיוחד, מפני שהוא מראה את הניסיון להעלים מהדיון את העובדה שלעובדות מין שונות יש חוויות שונות. הוא מתבסס, כרגיל במכון תודעה, על מחקריהן של מליסה פארלי ושל רות פאריוט, שנערכו כאמור רק על זנות רחוב, זנות לא חוקית וזנות במדינות עולם שלישי (נוסף על מחקר של האנטר, שנערך על זנות רחוב לא חוקית בארה"ב, וטוען שנשים בזנות כזאת נאנסות אחת לשבוע). 

לעומת זאת, המחקר שנערך באוסטרליה, באזור שבו אין הפללה של זנות, מצא שבין 5 ל-10% מהנשים בזנות סבלו מאלימות בשנה האחרונה, רובן בזנות רחוב. נתונים דומים נמצאו בניו-זילנד, שגם בה אין הפללה של זנות.

ובכן, הנתונים הנכונים:

- בזנות רחוב לא חוקית, 90% סבלו מאלימות.
- בזנות חוקית, 10%-5% סבלו מאלימות בשנה האחרונה, רובן בזנות רחוב.


"90% מעובדות המין סבלו מהתעללות מינית בילדותן"
[רשומה מלאה בנושא: כאן]

עוד נתון של מכון תודעה, שמגיע במטרה לפקפק ביכולתן של נשים בזנות לקבל החלטות, כאילו מי שסבלה מאלימות מינית היא יצור נחות שאינו רציונלי. בכל מקרה, הנתון נכון אך ורק לסוגי הזנות הגרועים ביותר, ומתבסס על שלושה מחקרים: Farley&Barkan, שנערך על זנות רחוב לא חוקית בסן פרנסיסקו; Parriott, שנערך על זנות רחוב לא חוקית במיניאפוליס וסט. לואיס; ו-Silbert&Pines, שנערך על זנות קטינים לא חוקית בארה"ב. אין מחקרים על זנות חוקית, או זנות שאינה זנות רחוב, שמצאו נתונים דומים.

לעומת זאת, מחקר על מדגם מייצג של עובדות מין בקנדה, מצא שבין 10% ל-14% סבלו מהתעללות מינית בילדותן. מחקר על נערות ליווי בבריטניה, שהן כמובן אינן מדגם מייצג של כלל העוסקות בזנות, מצא ש-1.5% בלבד סבלו מהתעללות מינית בילדותן. גם מחקר בהשתתפות שחקניות פורנו גילה שהן לא סבלו מהתעללות מינית בילדותן יותר מנשים אחרות. למעשה, אפילו מליסה פארלי עצמה מצאה ש-67% מהנשים שעבדו בזנות ממוסדת בנבאדה לא סבלו מהתעללות מינית בילדותן. 

מאמר זה אינו מתיימר לטעון שמצבן של עובדות המין הינו טוב. המאמר בא להראות את הדמגוגיה והשקרים שעומדים מאחורי הניסיון למחוק את עובדות המין, ואת ההשפעה של חוקים שונים על מצבן.