אודות

עד עכשיו לא כתבתי כלום על עצמי, מאחר שהעדפתי להדיר את עצמי ולכתוב על עובדות מין ובנות בריתן בלבד (חוץ מזה, לא הצלחתי להבין איך יוצרים בבלוגר עמוד "אודות"). אבל לאור העובדה שבכל זאת עולות תהיות, אז בכל זאת קצת על עצמי ועל מטרת הבלוג:

1. אני לא מקדם את הבלוג ולא מפרסם אותו בשום מקום, מפני שאני לא זה שאמור לדבר בשמן של נשים. הסיבה העיקרית לכתיבת הבלוג היא הרצון לחלוק את התובנות מתוך מאמריהן וספריהן של נשים מרשימות (וגם עובדי מין גברים), שלא מקבלות מספיק מקום בשיח הציבורי.

2. בתקופה שבה חייתי בפרגוואי, זכיתי להכיר עובדות מין טרנסיות ואחרות. הן ממש לא היו "זונות מאושרות". הן עבדו בזנות מחוסר ברירה, משום שבמדינה טרנספובית, שוביניסטית וענייה כמו פרגוואי, לא היה להן סיכוי למצוא עבודה אחרת. מצבן היה גרוע מכל בחינה אפשרית. ועדיין, הנשים האלה היו חכמות יותר ממני, אמיצות יותר ממני, והכירו את החיים האמיתיים טוב בהרבה ממני. הן היוו מודל לחיקוי בשבילי: נשים שהיו יכולות להיכנע לתכתיבי החברה, לעבור כגברים ולעבוד בשכר מינימום כמו כל תושבי פרגוואי, אבל העדיפו ללכת עם הנשיות שלהן עד הסוף, למרות העוני ויחס החברה.

הבעיה שלהן לא היתה אופי דפוק. הבעיה שלהן היתה כסף וסטיגמה חברתית. עצוב לראות את היחס המזלזל כלפיהן. הבלוג בא כדי לספר עליהן ועל נשים כמוהן.

ולמה לעזאזל אני כל כך אובססיבי לנושא הזה?

3. כי עובדות המין הן הנשים האמיצות, הפמיניסטיות והמרשימות ביותר שהכרתי או קראתי עליהן. העולם צריך להכיר נשים כמו דיאנה רודריגז, מריה ראיוט וז'קלין מונטרו.

4. כי למדתי על העולם מקריאה על זנות יותר ממה שלמדתי מכל דבר אחר. אפילו יותר מכדורגל.

5. ובואו נשים את הדברים בפרופורציה. בפורום על כדורגל כתבתי 4,029 הודעות בתוך שנים ספורות. בתקופת הזוהר שלי ראיתי שמונה משחקים ביום ממוצע. זאת אובססיה. כתיבת בלוג היא קצת פחות אובססיה.   

6. כי דווקא הצד "שלי" - יפי הנפש, תומכי זכויות האדם והמיעוטים והמהגרים, פעילי זכויות בעלי החיים - הוא זה שמפיץ סטיגמות מכוערות על עובדות מין, וזה שובר אותי לגמרי וגורם לי לאבד אמון בעולם. כמו שאתמוך במיעוטים אחרים, אמשיך לתמוך בעובדות מין.

7. לא, אני לא צרכן זנות. אני א-מיני, יהיה די מטופש מצידי לשלם על מין.

זהו, מפסיק לכתוב על עצמי וממשיך להתרכז בכתיבה על מי שראויות לכך יותר ממני.