דוקטור
קרול קווין היא חשפנית, עובדת מין והסיוט של פוליטיקת הזהויות. נורמטיבים שונאים
אותה כי היא קווירית; לסביות שונאות אותה כי היא ביסקסואלית; פמיניסטיות שונאות
אותה כי היא נהנית להיות אובייקט מיני; נשים שונאות אותה כי היא זונה; וגברים שונאים אותה כי היא כל אלה ביחד.
בתור אקסהיביציוניסטית, קרול קווין אוהבת שגברים מסתכלים ומפנטזים עליה, ואפילו לא אכפת לה
שהם צריכים לאיית "אקסהיביציוניסטית" רק בגללה. קווין אינה עובדת מין
מייצגת, והיא גם לא מתיימרת להיות כזאת. היא פשוט היא, והיא נהנית להיות יוצאת
דופן. דווקא בגלל השוני שלה כדאי להקשיב לה: ראשית, מפני שלא צריך להיות כמו כולם
כדי להגיד דברים מעניינים. שנית, מפני שאם השוביניסט התורן מתחיל לצעוק "אף אישה לא
רוצה להיות ככה וככה", אפשר לענות לו באדישות: "תגיד, על קרול קווין
שמעת?"
בשביל שאנשים ישמעו על קרול קווין, היא
כתבה כבר ב-1997 את הספר Real Live Nude Girl, אחד הספרים הכי סקס-פוזיטיב
שנכתבו אי-פעם. הפרק "למה אני אוהבת נשים בוצ'יות" מסביר לא רק למה היא
אוהבת נשים בוצ'יות, אלא גם את השקפת העולם הכללית שלה:
"מה זה בוץ'? מרידה נגד הגורל
הנשי, נגד חלוקת התפקידים שמעמידה גבריות נגד נשיות ואז מקפחת את הנשים. בוץ' היא
אמירת פאק-יו ענק לנשיוּת הכפויה, בדיוק כמו שלסביוּת אומרת אותו דבר
להטרוסקסואליות הכפויה.
מה זה בוץ'? כוח מיני מהסוג שלאף אישה
לא אמור להיות, כוח אקטיבי. ללמוד את המיומנות הטהורה של לענג אישה כמו שאף
נשמה אחרת לא מסוגלת.
לאהוב גבריוּת באישה שונה באופן מכריע
מלאהוב אותה בגבר, בגלל סיבה אחת: באישה, הגבריוּת היא עיטור של שוני, לא של
התאמה. נשים גדלות לתוכה מבעד לכאב, או לפחות מבעד לתחושה של הפרדה מאלה ששונות
פחות.
מה שאני אוהבת בנשים בוצ'יות הוא חוסר
היכולת, או הסירוב, להיות 'נורמליות'. הן עומדות כהוכחה חיה שמגדר הוא יותר גמיש
ממה שהתרבות שלנו רוצה להרשות. אני אוהבת בוצ'יות מפני שעצם קיומן אומר שאפשר לחצות
גבולות. מה שאני אוהבת אצל בוצ'יות זו הדרך שבה הן עומדות כמו זקיפות, אולי אפילו
מדריכות, לאפשרויות מורחבות יותר.
אני אוהבת בוצ'יות מאותן סיבות שאני אוהבת גברים סיסיים, טרנסג'נדרים, שרמוטות, זונות וקווירים שערורייתיים. אני אוהבת בוצ'יות מפני שיש
להן את הביצים להגיד Fuck It מול הציוויים המגדריים המגוחכים, ולהכניס לתוך
המרחב החברתי הריק שלנו דרך שונה ומלאת כוח לחיות כאישה.
אני אוהבת בוצ'יות אפילו אם הבוצ'יוּת
שלהן היא לא יותר מעקשנות: 'אם יש רק שתי דרכים לחיות בעולם הזה, אני אבחר בדרך
האחרת'. אני אוהבת בוצ'יות כי הכוח המטריד של הופעתן מייצג בוז להגדרות הנורמטיביות. אני אוהבת בוצ'יות כי הן גורמות אי-נוחות לסטרייטים. אני אוהבת בוצ'יות
כי הן מתנגדות."
קרול קווין נהנית לחרוג מההגדרות בעצמה ("אולי אני נראית כמו נערת פרחים ורודה, אבל כשאני נמצאת בין זרועותיה של
בוצ'ה, תוכלו לראות שגם אני מתנגדת-מגדר"), והיא בהחלט מתנגדת
ואומרת פאק-יו ענק לתרבות הנורמטיבית. היא מכנה את עצמה במופגן Whore,
ורואה את הזנות באופן שונה ומפתיע.
מבחינת קווין, הזנות היא הבנה וקבלה של
תשוקות מיניות, תשוקות שגברים לא תמיד יכולים לממש במקומות אחרים. לטענתה, גברים יודעים
שרק אצל זונות הם יתקבלו בברכה וללא שיפוט של תשוקותיהם. בעזרת הזונות הם יכולים
להגשים את הפנטזיות שלהם, בין אם מדובר בסתם מין עם אישה שמייצגת מראה מסוים, ובין
אם מדובר במעשים נועזים יותר.
הפמיניזם הרדיקלי טוען שזונות נכנעות
לדרישות הגבריות. קווין טוענת שזונות עוזרות לגברים לחקור את מיניותם. "הזנות
העניקה לי את היכולת לכבד תשוקות מיניות שלא משתלבות בשלי." לשיתוף הפעולה וגילוי המיניות יכול להיות אפקט
משחרר. "אחרי שחוויתי את הזנות בעצמי, מפליא אותי שהתיאוריה הפמיניסטית
השלטת תואמת לעמדה הנוצרית בנושא. שתי השקפות העולם מסרבות להקשיב לקולותיהן של
נשים שלא חוו עבודת מין כמשהו משפיל." לכל אחד יש זכות לממש בהסכמה את
הפנטזיות המיניות שלו, והשאיפה צריכה להיות שגם נשים יוכלו לשלם כדי להגשים את הפנטזיות
שלהן ולחקור את מיניותן.
התיאוריה של קווין כה רדיקלית שלא קל
לעכל אותה, אך קשה שלא להסכים עם טענתה הבסיסית: "השאלה 'האם אני נורמלי?' מנעה יותר אורגזמות,
יותר איברי מין נשיים רטובים, יותר איברי מין גבריים זקורים, מאשר כל מגבלה אחרת
על הארוטיות".
אם מעכלים את התיאוריה של קווין, אפשר
להבין גם את טענותיה נגד הסטיגמות השונות:
"הייתי לסבית הרבה לפני שנעשיתי
זונה, אבל קודם כל הייתי שרמוטה. כל שלוש הזהויות, בין אם אני אימצתי אותן ובין אם
הן נכפו עליי מבחוץ, מביאות איתן סטיגמה, שמצטמצמת לכישלוני או לסירובי להתאים להתנהגות המצופה מנשים 'טובות'.
זונות, שרמוטות ולסביות הן ילדות רעות, רעות מכיוון שאנחנו סוטות מינית."
"בשנים האחרונות יש שינוי חברתי
מסוים לגבי שרמוטות. הן כבר לא תמיד נחשבות רעות. הן הרי נשארות זמינות מינית
לגברים. לסביות לא. זונות כן, אבל בתנאים שלהן: רק תמורת המחיר הנכון."
קווין מזכירה שבדיוק כמו שלסביות שונות
זו מזו, כך יש שוני עצום בין חוויותיהן של זונות במקומות שונים ובסוגי עבודה
שונים, ולכן "כל מי שמדברת בשם לסביות או זונות ולא מכירה בשונוּת הזאת,
מוכיחה שהיא חסרת יכולת לדבר בשמן. לא רק שהעולם שבחוץ כופה עלינו סטיגמה, אנחנו
מחזקות אותה כשאנחנו מדברות בהכללה זו על זו. [...] וזה גם טיפשי, מכיוון שיש לנו
הרבה מה ללמד זו את זו. אף ילדה רעה, אף אישה סוטה מינית, לא יכולה להרשות לעצמה
להתעלם מהשיעורים של הרעות האחרות, בתוך חברה מיזוגנית שמתנגדת למין."
מכאן יצאה קרול קווין וטבעה את המונח
"אבסקסואליות": אובססיה של התנגדות מוסרית למין.
"עבור האבסקסואלים בקהילת האנטי-פורנו והאנטי-סקס, מין (או סוג מסוים של מין, או ייצוג מיני),
הוא מאיים ומעורר פחד. [...] יציאה למסעות צלב נגד התנהגויות מיניות של אחרים
מאפשרת להם לעסוק בבטחה באובססיה המינית שלהם. ההתמקדות שלהם במיניות לא מקובלת,
איומה ונוראה, מאפילה על החשיבות של המין הפיסי בחיים שלהם עצמם. האובססיה הזאת
שלהם, לצפייה שיפוטית בסוגי מין של אחרים, היא-היא הנטייה המינית שלהם."
האבסקסואלים מתעסקים במין של אחרים
במקום בעצמם: "היחסים האבסקסואלים הם בעיקרון יחסים לא בהסכמה, מאחר שמטרתם
היא לכפות את הסטנדרטים המיניים שלהם על שאר החברה. [...] הם מנסים לתמרן את
המערכת הפוליטית כדי לכפות את הערכים המיניים שלהם על כל השאר."
קווין מביעה רחמים על אותם אנשים:
"למה הנשמות האומללות האלה פנו דווקא לסטייה המינית המסוימת הזאת? האם אפשר
לעזור להן?" ומעלה סברה משלה, שהופכת על-פיה את הטענה שנשים פונות לזנות בגלל טראומה
מינית: "אני חושדת שאבסקסואלים נעשו כאלה בעקבות דרגות שונות של
טראומה מינית בגיל צעיר, אם בגלל התעללות מינית, כמו שדבורקין אומרת שחוותה, ואם
בגלל התעללות נפשית ורגשית. כל פסיכולוג עשוי לאשר שמדובר ב'עיצוב תגובה': טראומה
מינית מכל סוג הופכת את יחס הקורבן למיניות ליחס טעון ומסובך במיוחד. [...] יכול
להיות שהאנשים האלה פשוט לא יכולים לשלוט בעצמם! זה יכול להסביר את האובססיה שלהם
לפורנו ואת דרך ההסתכלות שלהם".
קשה לדעת אם אפשר לעזור לנשמות אומללות
כאלה. אולי קריאה בספר המהפכני של קווין יכולה לעזור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה