ראול אלפונסין עלה לנאום מול ההמונים
בבואנוס איירס. זה היה העשירי בדצמבר 1983, אלפונסין היה הנשיא הדמוקרטי הנבחר
אחרי תשע שנים של דיקטטורה מחרידה, והנאום שלו יהפוך לאחד הרגעים המכוננים
בהיסטוריה של ארגנטינה. אלפונסין נאם במשך עשר דקות על הדמוקרטיה החדשה, כשלפתע נשמעה קריאה מהשורות
הראשונות:
"הנשיא,
הנשיא, אני עובדת מין!"
עובדת המין היתה רות מרי קלי, והיא כבר
היתה ידועה בארגנטינה. בתחילת שנות השבעים היא התייצבה במשרדו של העיתונאי חוליו
ארדילס גראי ודרשה שיקשיב לסיפור חייה. ב-1972 הם פרסמו את האוטוביוגרפיה שלה. זאת
היתה הפעם הראשונה שארגנטינה שמעה על רות מרי, וכאמור, זאת ממש לא היתה הפעם
האחרונה.
 |
| האוטוביוגרפיה של רות מרי |
רות מרי הבינה היטב את חשיבות
הדמוקרטיה. אחרי הכול, החונטה אסרה לפרסם את ספרה, והדיקטטורה של פרון אסרה אותה שלושים
שנה קודם לכן כשחילקה עלונים נגד השחיתות. בכלל, לרות מרי הייתה היסטוריה ארוכה של
הסתבכויות עם הרשויות. כבר בנערותה היא אושפזה שוב ושוב במוסדות למיניהם בעקבות
התנהגותה הפרועה, והעבירה את רוב שנות העשרה שלה בניסיון לברוח מהם. "לא היה
קל ללמוד איך לזכות בחופש שלי. אני מורדת. אני תמיד עומדת על המשמר מול כל סמכות,
מול כל מי שמנצל את הכוח שלו, גם אם זה הכוח הכי קטן."
למוסדות היה כוח ממש לא קטן,
והם ניצלו אותו כדי להתעלל במאושפזים, לכלוא אותם ולטפל בהם במכות חשמל. רות עשתה כל מה שיכלה כדי להתנגד: "אני זוכרת את עצמי בגיל 16 במוסד לנשים. התנהגתי
רע. הולכים להעניש אותי. אני עולה לחלון הכי גבוה. תמיד יש לי את התשוקה לגבהים.
אני על הגג, גבוה, גבוה. אני מרגישה חופשייה. אף אחד לא יכול לעשות לי כלום בגובה
הזה. אני מלכת העולם, העולם לרגליי, אני מחזיקה את כל העולם בידיי. כולם משתגעים
מרוב פחד. הם סובלים. חושבים שאני עומדת להרוג את עצמי. אני שולטת בהם, הם משתגעים
מהרעיון הפשוט של המוות שלי. אני יודעת שאחר-כך, כשארד, הם ירביצו לי, ישפכו עלי
מים, יטביעו אותי באמבט של מים קרים, יזריקו לי זריקות כואבות, יגזרו לי את השיער,
יחשמלו אותי. אבל לא אכפת לי. אני באוויר. אני מלכת העולם, גם אם רק לרגע
אחד".
אחרי פרסום ספרה ב-1972, רות שוב הרגישה
מלכת העולם לרגע אחד, ושוב נאלצה לנחות נחיתה כואבת, הפעם כשניסתה לשתף פעולה עם
ארגון פמיניסטי שמאלני. הארגון סילק אותה משורותיו בגלל דרישתה להכיר בזנות
כעבודה. "קיוויתי למצוא הזדהות בארגון. חשבתי שהוא המתאים ביותר למאבק למען השחרור
הכללי של נשים, אבל לא היה שם מקום למאבק השחרור של זונות".
רות מרי עברה לשתף פעולה עם חזית השחרור
ההומוסקסואלי, Frente de Liberacion Homosexual, ארגון מיתולוגי למען זכויות
גייז. רות מרי, שניהלה בחייה מערכות יחסים עם נשים וגברים, ייסדה בתוך החזית את
קבוצת SAFO, אחת התנועות הלסביות הראשונות בארגנטינה.
עם סיום הדיקטטורה והצנזורה, רות מרי
קלי החלה לפרוח באמת. כשהיא מתקרבת לגיל שישים, היא ייסדה איגוד של עובדות מין,
שיתפה פעולה עם תנועות להט"ב ופאנק, הרצתה באוניברסיטאות ובכנסים פמיניסטיים,
ויצאה נגד הדיכוי המשטרתי כלפי עובדות מין. ב-1984 היא השתתפה בהפגנת הענק לרגל
יום האישה, ביחד עם קבוצה של עובדות מין נוספות. בזמן שאחת ממנהיגות ההפגנה, מריה
אודונה, עלתה על מדרגות הקונגרס והניפה את השלט "לא לאימהוּת, כן
לתענוגות", רות מרי וחברותיה הניפו שלט אחר, "התענוג הוא המהפכה",
וחילקו עותקים של צווי משטרה כדי לחשוף את הדיכוי של עובדות מין.
 |
| מריה אודונה |
רות מרי ניסתה להקים איגוד עובדות מין,
וכתבה בעיתונים כי "הזכויות של הזונות זהות לזכויות של כל עובד אחר. למה המדינה
לא מאפשרת לנו לעבוד עצמאית? אנחנו צריכות להתאגד ולהקים שירותי רווחה ורפואה
לחברות האיגוד". ניסיון ההתאגדות נכשל. איגודי העובדים הממסדיים סירבו לקבל
את עובדות המין לשירותיהם, איגוד הגייז חשש שהיא תפגע בתדמיתו, והפמיניסטיות היו
עסוקות בוויכוח פנימי אם צריך להקשיב לה או שהיא סתם משוגעת.
בסוף שנות השמונים, רות מרי הודתה:
"יכול להיות שלא אזכה לראות איגוד עובדות מין לפני מותי. אבל דבר אחד בטוח:
מישהי תמשיך את פעילותי ותקים אותו בסופו של דבר".
ב-1995 זה אכן קרה: CTA, אחד
מאיגודי העובדים הגדולים בארגנטינה, קיבל לשורותיו את איגוד עובדות המין
הארגנטינאי, AMMAR. רות מרי זכתה לראות את זה קורה, גם אם כבר הייתה
מבוגרת ולא פעילה באיגוד החדש.
 |
| רות מרי |
רות מרי נפטרה בשנת 2000, ענייה כמו שהייתה
כל חייה. "בזכות העוני שלי, אני יכולה לעבור ממקום למקום בלי בעיה. כל מה שיש
לי זאת מזוודה אחת עם הדברים שלי. אני יכולה להגיד כל מה שאני חושבת ולעשות כל מה
שאני מרגישה. לא עוצרים אותי ולא עצרו אותי כל בתי-הכלא והמוסדות שהחברה ניסתה
לכלוא אותי בהם. אני יותר מאושרת מכל מהאנשים העשירים שרק פוחדים להפסיד את מה שיש
להם." רות מרי קלי, מי שנהגה לחלק לעוברי אורח כרטיס ביקור עם הכיתוב
"רות מרי קלי, זונה", מי שהיתה האישה הראשונה בארגנטינה שקראה לעצמה
"עובדת מין", נחשבת כיום לגיבורה שהקדימה את זמנה. בכתבה לכבודה באתר
ארגנטינאי פמיניסטי, הכותבת מסכמת: "כולנו הבנים והבנות של הזונה הזאת. הבנים
והבנות הגאים שלה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה