התוצאות האלימות של המיסוד ההולנדי

הזנות בהולנד נחשבת משום מה לזנות חוקית. האמת היא שרוב סוגי הזנות במדינה מופללים. מלבד במקרים ספציפיים, הולנד מפלילה את הזנות ברחוב ובמלונות, מחייבת את עובדות המין להירשם וקובעת תקנות רגולטוריות כבדות המונעות מהן לעבוד במשותף בדירה עצמאית. כמו כן, מועצות רבות סוגרות את החלונות ואינן מעניקות רישיונות חדשים לעסקי זנות, מה שמצמצם את האפשרות לעבוד בזנות חוקית (לפי האקטיביסטית ההולנדית מריקה פונק, יותר ממחצית מזירות הזנות החוקיות בהולנד נסגרו בשנים האחרונות). התוצאה היא שעובדות מין רבות מופללות תחת החוקים הקיימים, ומי שעובדות באופן חוקי נאלצות לעשות זאת בתנאים מגבילים. מחקר חדש, שנערך בסיוע ובהשתתפות עובדות מין ואיגודי עובדות מין, בדק לראשונה את מצבן של עובדות ועובדי המין בכל סוגי הזנות במדינה.

51% מהמשתתפות במחקר עבדו באופן חוקי, 26% באופן לא חוקי, והשאר תמרנו בין עבודה חוקית ללא חוקית. במחקר השתתפו 299 עובדות מין מכל רחבי הולנד. 76% היו נשים, 15% גברים והשאר אחרימות (אכתוב כאן בלשון נקבה, מפני שרוב המשתתפות במחקר היו נשים).

הסיבות לתחילת העבודה בזנות:

84% עבדו כדי להתפרנס

67% האמינו שיוכלו להרוויח בזנות יותר כסף מאשר בעבודות אחרות

66% חשבו שזה יהיה מהנה או מסקרן

58% ציינו את השעות הגמישות

13% עבדו בשביל סמים

8% נכנסו לזנות בגלל כפייה

56% מהמשתתפות היו מרוצות מהעבודה בזנות רוב הזמן, ו-23% מרוצות ממנה תמיד. למרבה הצער, זה לא משנה את החשיפה הגדולה שלהן לאלימות, והמחקר מראה כמה שכיחה האלימות נגד עובדות מין, בעיקר מצד הלקוחות. 97% מהמשתתפות במחקר סבלו מאלימות כלשהי בשנה האחרונה; 90% סבלו מאלימות כלשהי של לקוחות.

60% מעובדות המין סבלו מאלימות פיסית בשנה האחרונה. מתוכן, 41% סבלו מאלימות מצד מהלקוחות, 17% מצד בן הזוג ו-11% מצד עובדות המין האחרות.

78% סבלו מאלימות מינית בשנה האחרונה. מתוכן, 38% נאנסו, 41% נאלצו לעשות אקטים מיניים מסוימים בניגוד לרצונן (לקוח הוריד את הקונדום או עשה פעולות אחרות שלא הסכימו להן), שגם זה כמובן אונס למרות שהחוק מגדיר זאת לפעמים רק כתקיפה מינית. 70% מבין מי שסבלו מאלימות מינית סבלו מהטרדה מינית ו-15% מסחיטה מינית.

50% סבלו מאלימות כלכלית של לקוחות (שוד או סירוב לשלם, שגם הוא מבחינתי אונס), ו-24% סבלו מאלימות כלכלית של מוסדות כמו בנקים וחברות ביטוח, שסירבו לקבל את כספן.

74% סבלו מהצקות ומהשפלות, 81% משאלות מטרידות וחודרניות, 62% מהפרת פרטיות, ואם זה לא מספיק, אז 47% סבלו מגברים שעקבו אחריהן (stalkers).

הלקוחות אחראים לרוב מקרי האלימות, אבל לא לכולם. 43% מהמשתתפות במחקר סבלו מאלימות של עובדות מין אחרות, 42% סבלו מאלימות של תיירים, של חוגגי מסיבות רווקים או של עוברי אורח, 37% סבלו מאלימות מצד מכרים, 31% מבן הזוג, 28% ממעסיק, 25% מקרובי משפחה, 20% מצד המשטרה, 18% מצד השכנים, 16% מצד רשויות המס, 13% מצד רשויות הבריאות או הרווחה. רק 7% סבלו מאלימות של סרסורים.

עורכות המחקר בדקו גם היכן חשופות עובדות המין לאלימות רבה יותר. המקומות המסוכנים ביותר לאלימות מינית הם בית הלקוח, שבו אין להן שום הגנה, ומכוני מסאג', כנראה מפני שלא מתאמים בהם מראש האם יהיו אקטים מיניים. המקום הבטוח ביותר לעבודה, ובהפרש גדול מהשאר, הוא דווקא החלונות, אם כי גם הוא רחוק מלהיות בטוח מפני אלימות מינית ופיסית, והוא גם המקום שבו הנשים סובלות מהכמות הרבה ביותר של הטרדות מצד עוברי אורח.

עוד כמה נקודות משמעותיות מהמחקר:

- מי שעבדו באופן לא חוקי סבלו מאלימות בין פי 1.5 לפי 3 יותר ממי שעבדו באופן חוקי

- עובדי מין גברים סובלים מאלימות מינית פי כמה מעובדות מין נשים

- נשים שלא מדברות היטב הולנדית נמצאות בסיכון גבוה יותר לאלימות

- כצפוי, לקוחות שיכורים או מסוממים הם גם האלימים ביותר

עובדות המין שהשתתפו במחקר הגיעו מ-42 מדינות שונות. 52% מהן נולדו בהולנד, 20% לטיניות ו-16% מזרח אירופאיות. הגיל הממוצע היה 38, גיל הכניסה הממוצע לזנות היה 25. הן עבדו בזנות בממוצע 27 שעות בשבוע, וכמעט למחציתן היתה עבודה נוספת מלבד הזנות.

עורכות המחקר הגיעו למסקנה שצריך להחליף את המיסוד באי-הפללה (בניו-זילנד ובניו סאות' וויילס, שבהן קיימת אי-הפללה, רק 10% מעובדות המין סבלו מאלימות פיסית בשנה מסוימת). אני הגעתי למסקנה שעד שגברים יפסיקו להיות אלימים, ועד שהסטיגמה נגד עובדות מין תמוגר, נשים בכלל ועובדות מין בפרט ימשיכו להיות חשופות לאלימות.