אקטיביזם באפריקה: "הגיע הזמן שהקהילה תראה את הדממה"

האפרטהייד נגד השחורים באפריקה הסתיים, לפחות רשמית. ההפללה והדיכוי של עובדות המין ביבשת אפריקה נמשכים. הספר To Live Freely in this World מתאר את מאבקן של עובדות המין על זכויותיהן במזרח ובדרום אפריקה. 

דוּדוּ דלאמיני, חברת איגוד עובדות המין הדרום-אפריקני, הגיעה לנאום בכנס של איגוד העובדים הלאומי. זאת היתה הפעם הראשונה שהיא דיברה מול קהל גדול, והיא היתה לחוצה. אז היא התחילה לשיר שיר פופולרי מתקופת האפרטהייד: "לא משנה כמה המצב גרוע, לא משנה שהם מרביצים לנו, לא משנה שהם אונסים אותנו, לא משנה שהם עוצרים אותנו, לא משנה שהם הורגים אותנו, אנחנו הולכים קדימה". הקהל כולו נעמד ושר ביחד איתה. היא סיימה את השיר בקריאת "אמנדלה", קריאת ההתנגדות המפורסמת של השחורים בדרום אפריקה, וכל הקהל ענה "אמנדלה". באותו רגע היא ידעה שהנאום שלה יעבור בשלום: "השיר הזה נתן לי את הכוח להשתחרר במרחב. הראיתי להם שאני אולי עובדת מין, אבל אני גם שותפה למאבק".

דוּדוּ ניצלה את ההתלהבות מהשיר כדי להסביר על מה היא נאבקת:

"אני עומדת לפניכם היום, כמו האחים שלי שנאבקו למען החופש. אני נלחמת למען החופש של עובדות מין. בדיוק כמוכם, אנחנו מנצלות את הכסף שאנחנו מרוויחות מעבודת מין כדי לקחת את הילדים שלנו לבתי-ספר טובים יותר, לקבל חינוך טוב יותר. אני רוצה שתבינו שאין הבדל. אם את אחות, אז את אחות. אם אני עובדת מין, אני עובדת מין. אבל בסוף היום אנחנו עושות אותו דבר – אנחנו מרוויחות כסף. דרום אפריקה שייכת לכל מי שחי בה. לא משנה אם אתם אוהבים עובדות מין, אתם פשוט צריכים לכבד את הבחירות שנשים עושות". בסוף הנאום, איגוד העובדים החליט לתמוך תמיכה באי-הפללה של זנות. דודו חלמה להיות זמרת כשהיתה ילדה. עכשיו היא מרגישה שהיא מגשימה את החלום, כשהיא שרה עבור זכויות האדם של עובדות מין בכל רחבי דרום אפריקה.

דודו דלאמיני

ב-2003 נוסד בקייפטאון איגוד עובדות המין של דרום אפריקה, Sissonke, על-ידי שבעים עובדות מין משבעה מחוזות שונים. "נמאס לנו שתוקפים אותנו, נמאס לנו להתחבא. רצינו להשמיע את קולנו," אומרת חולי באת'לזי (Buthelezi), ראשת האיגוד ועובדת מין בת 41. חברות האיגוד יוצאות לרחובות בכל יום ולילה כדי לעזור לעובדות מין אחרות. הן מחלקות קונדומים, מציעות בדיקת מחלות מין חינם במרפאות ניידות,עוזרות להתמודד עם אלימות של משטרה ולקוחות, ומפעילות קבוצת תמיכה וקו סיוע חירום עשרים וארבע שעות ביממה.

סיסונקה הוא איגוד עובדות המין הגדול ביותר בסביבה, אבל גם במדינות אחרות קיימים איגודי עובדות מין מרשימים. האיגוד הוותיק ביותר במזרח אפריקה הוא BHESP, שהוקם בקניה ב-1998 על-ידי עובדות מחמישה ברים שונים בניירובי. "כולנו היינו נשים שעברו את אותם קשיים, אז התאספנו ושאלנו את עצמנו מה אנחנו יכולות לעשות. אפילו לא ראינו את זה בתור התארגנות. פשוט חיפשנו דרך להתמודד עם המשטרה והאלימות, ולא יכולנו לעשות את זה לבד," מסבירה פנינה מוואנגי בת ה-43, אחת ממייסדות הארגון.

פנינה מוואנגי

האיגוד הקנייתי יצא למבצעי חלוקת קונדומים והסברה על איידס, אבל גילה שהנשים חוששות מהמשטרה יותר מאשר ממחלות מין. "היינו מגיעות לבר לדבר על איידס, והנשים שם היו אומרות לנו ששלוש מתוכן נמצאות בכלא, אחת מהן נרצחה אתמול ואחרת הוכתה עד חוסר הכרה על-ידי לקוח או שוטר. אחת מהן אמרה לנו: 'עם איידס אני יכולה לחיות עוד עשר שנים. מהאלימות אני אמות מחר'". חברות האיגוד התייצבו במטה המשטרה והצהירו שהן לא יסבלו יותר בשקט את אלימות השוטרים.

כיום חברים שבעים איגודים בברית עובדות המין של קניה, KESWA, שסייעה כבר לעשרות אלפי עובדות ועובדי מין. חברי הברית עוברים בשיטתיות מעיירה לעיירה, מעיר לעיר, פוגשים עובדי ועובדות מין, מקשיבים לסיפוריהם, מספקים להם הכשרה בנושאי זכויות אדם ועוזרים להם ליצור איגודים משלהם. הם גם מסייעים לעובדות מין לזכות במשמורת על ילדיהן מול המדינה, שטוענת שהן אינן כשירות לטפל בילדים.

ביום האיידס הבינלאומי ב-2012, יותר מ-300 עובדות מין קנייתיות יצאו לנקות את אחד מבתי החולים כדי להראות שהן חלק מהקהילה. באותה שנה השתתף ג'ון מאת'נגה, ראש איגוד עובדי המין Hoymas, בסדרת טלוויזיה על חייו. לראשונה בהיסטוריה של הערוץ הממלכתי של קניה, גבר הציג את עצמו כהומו, עובד מין ונשא HIV: "עובדי מין מתו בדממה, כאילו אנחנו כלום. קברנו אנשים בכל חודש. בשבוע אחד קברנו ארבעה עובדי מין. קברנו כמה גברים צעירים יותר ממני, בסוף שנות העשרה שלהם. התחלתי לתהות, האם גם אני אמות? הדממה הרגה אותנו. אז החלטתי לצאת מהצללים. היינו חייבים לצאת לתקשורת. לא פחדתי יותר – אלה החיים שלי. אמרתי לעצמי, הגיע הזמן שהקהילה תראה את הדממה". משרד הבריאות הקנייתי מציג כיום את התוכנית בהכשרות של פקידי ממשל.

ג'ון מאת'נגה

פליסטר עבדאללה בת ה-33, עובדת מין קנייתית, מסכמת את האווירה העכשווית במדינה: "עובדות מין חששו בתחילה להתאגד. הן פחדו מהממשלה, מהקהילה, מהחשיפה. אבל הן הבינו שאם נהיה ביחד ונחלוק את החוויות שלנו, נוכל להתגבר על האתגרים העומדים בפנינו. אמרנו להן, 'עובדות מין צריכות זו את זו'. 

"היום, אם מישהו תוקף עובדות מין, כל עובדות המין בקניה יבואו ויגידו, 'לא, זה לא בסדר. אנחנו לא מקבלות את זה'. כשבעיר ת'יקה נרצחו עובדות מין, מאות עובדות מין הגיעו מכל רחבי קניה כדי למחות. רצינו להגיד לתושבים המקומיים, 'אתם הורגים אותנו, אבל אנחנו בנות אדם בדיוק כמוכם. אין לכם זכות להרוג אותנו'. עשינו צעדה בכל רחבי העיר. האחיות שלנו נהרגו, והחלטנו שמספיק זה מספיק. לא עוד רציחות. אנחנו צועקות בקול גדול כדי שכולם ישמעו".

איגוד עובדות המין בבוטסואנה, Sissonke Botswana, הוקם בסיוע ארגונים נגד איידס, שהבינו שהמלחמה נגד איידס היא מלחמה בעד זכויות אדם. טוש לגורנג (Tosh Legoreng), עובדת מין וראשת האיגוד, מסבירה: "תמיד דיברו איתנו על הימנעות מ-HIV, ואני אמרתי שזה לא קשור רק ל-HIV. אנחנו מתמודדות עם ההתעללות של הלקוחות שלנו. אנחנו מתמודדות עם ההתעללות של המשטרה. על הדברים האלה אף פעם לא דיברנו". אי אפשר להילחם נגד איידס כשהמשטרה מחרימה לך קונדומים, כשמהשטרה והלקוחות אונסים אותך כי הם יודעים שהם לא יעמדו למשפט, כשהרופאים והאחיות מסרבים לשרת אותך, כשהחוקים דוחקים אותך למחתרת ומרחיקים אותך משירותי הבריאות. כששיעור נשאיות ה-HIV בקרב עובדות מין הוא 45% בקניה, 24% בניגריה, 59% בדרום אפריקה ו-35% באוגנדה, אי אפשר לדבר על איידס בלי לדבר על זכויות אדם.

אם כבר מדברות על זכויות אדם, אי אפשר להתעלם מהקשר בין דיכוי הלהטב"ק באפריקה לבין דיכוי עובדות המין. אקטיביסטית לסבית בנמיביה מסבירה: "הרבה להט"בים נזרקים מהבתים שלהם על-ידי משפחתם, ומוצאים את עצמם בתעשיית המין. בראש תנועת עובדות המין בנמיביה עומדים להט"בים שהם גם עובדי מין. אנחנו לא יכולים להשאיר מישהו מאחור". ארגוני עובדות המין והלהט"ב בנמיביה חולקים משרדים; להט"בים ועובדות מין בקניה יוצאים ביחד להפגנות; ובאוגנדה יצאו איגודי עובדות מין ולהט"ב קואליציה נגד חוקים הומופוביים.

איגוד עובדות המין הגדול באוגנדה נקרא WONETHA. הממשלה אינה מרשה לנשות האיגוד להפגין ברחובות, אז הן נוהגות לבקר בבתי יתומים ולהעניק מתנות לילדים בהם, כדי להדגיש את העובדה שעובדות מין הן חלק מהקהילה. כשחברות האיגוד נזרקו ממשרדן, ארגון עורכות הדין של אוגנדה גילה סולידריות ואירח אותן בחינם במשרדים שלו במשך יותר משנה (אחת הרשומות הבאות בבלוג תרחיב יותר על המצב במדינה).

האקטיביזם הנמרץ של עובדות המין מביא גם לתגובת נגד. בניגריה המשטרה פושטת על עובדות מין ומכניסה אותן בכפייה למוסדות חינוך מחדש; ארגונים שמרניים בקניה מתקינים במועדונים מצלמות נסתרות, מצלמים את עובדות המין, מזעיקים את המשטרה לעצור אותן, מזמינים את התקשורת לסקר את המעצרים, מאלצים את הנשים לעבוד בסלוני יופי בתור "שיקום" ומציגים את כל זה בתקשורת בתור "הצלת הנשים מזנות"; בזיממבואה המשטרה יצאה למבצעים נגד עובדות מין עם שמות כמו "לזרוק את הזבל", "שמרי על כבודך" ו"אישה, תתחתני"; ושר האתיקה והיושר של אוגנדה, סימון לוקודו, שהצהיר בפומבי שאונס ילדים עדיף על הומוסקסואליות, החליט להטיף מוסר גם על זנות: "מיסוד הזנות הוא סימן לניוון מוסרי. הבחירה של אדם למכור את גופו תמורת כסף היא פשע פלילי ולא יכולה להיחשב זכות אזרחית".

בעיירה גולו שבאוגנדה, פקידי ממשל ושוטרים פשטו במאי 2012 על מרכז סיוע לעובדות מין. ללא צווי מעצר או חיפוש, הפקידים האשימו את מנהלות המרכז בניהול בית בושת ובשידול נשים לזנות. ההסברים של המנהלות על תפקיד המרכז – חלוקת קונדומים וייעוץ בריאותי וחוקי לעובדות מין – נפלו על אוזניים ערלות. השוטרים החרימו מחשבים, עצרו את כל צוות המרכז והזמינו עיתונאים וחברי הקהילה: "בואו תראו איך זונות נראות". העיתונאים צילמו את עובדות המין ופרסמו את תמונותיהן בשערי העיתונים. קהל גדול התאסף מחוץ לתחנת המשטרה וקרא: "תנו להן מאסר עולם" ו"חבל שאידי אמין [שליט אוגנדה לשעבר] לא כאן, הוא היה ממנה כיתת יורים". 

גם טוֺש לגורנג, עובדת המין האקטיביסטית שהתבטאה בפומבי נגד פשיטות המשטרה על עובדות המין בבוטסואנה, הוכתה ונעצרה על-ידי סוכנים סמויים בזמן שעסקה בפעילות סיוע לעובדות מין. הם הבהירו לה שהיא על הכוונת מפני היא מקדמת זכויות אדם לעובדות מין.