קרוב לרבע
מהעובדות בזנות בהודו הן קורבנות סחר. לכאורה, המדינה מחוקקת חוקים שמבטיחים להן סיוע. למעשה, הסיוע הוא מאסר של קורבנות סחר ועובדות מין במחנות חינוך מחדש ("מוסדות שיקום"). מחקר חדש חושף איך החוק פוגע בנשים שהוא אמור לסייע להן.
במחקר, שנערך על-ידי איגודי עובדות מין, השתתפו 419 נשים
ש"חולצו" במסגרת מבצעי "פשיטה וחילוץ" של
המשטרה ועמותות בינלאומיות. השוטרים פושטים על זירות הזנות ואוספים את כל הנשים הנמצאות
בהן, גם אם אינן מעוניינות בחילוץ. המשטרה עוצרת את הנשים כדי
לסחוט אותן כלכלית או מינית, או שולחת אותן למוסדות "שיקום".
הסטטיסטיקות במחקר מראות עד כמה המבצעים אינם יעילים:
רק 3% מהמחולצות הפסיקו לעבוד בזנות.
77% חזרו לעבוד בזנות והשאר נעלמו או גורשו. אחת מתה בזמן המעצר.
79% מהמחולצות אמרו שהן עבדו בזנות מרצונן ולא רצו
ש"יחלצו" אותן. כולן נכלאו במוסדות שיקום או חינוך מחדש.
99.18% היו בוגרות בזמן הפשיטה. רק שתיים היו קטינות (בנות 17).
אפילו בין הנשים שחולצו ואכן היו בעבר קורבנות סחר, 36% חזרו מאוחר
יותר לעבוד בזנות מרצונן, וגורלן של רוב האחרות אינו ידוע. אחת הנשים, קיאן, מסבירה:
"ב-1992 נסחרתי לזנות. אבל אם תאספו אותי היום ותגידו שאתם מצילים אותי
מהיותי קורבן סחר לפני עשרים וחמש שנים, אני לא מוכנה לקבל את זה. אני שמחה היום
והחיים שלי מסודרים. אין סיבה לפתוח סיפור ישן ולהגיד שאני קורבן". מאיה
מוסיפה: "הם מנסים להעלות מחדש דברים שקרו בעבר. הם לא מקשיבים לנו. גם אם
אנחנו צועקות ואומרות שכיום אנחנו כבר לא קורבנות ומנוצלות, הם לא מקשיבים לנו".
לעמותות נגד סחר בנשים יש מטרות משלהן. ככל שהן
"יצילו" בפשיטות יותר קורבנות, כך הן יקבלו יותר תרומות. עובדת המין
קסטורי מתארת את דרך פעילותן של העמותות: "לא ידענו שיפשטו עלינו. גבר לבן [חבר
עמותה בינלאומית] הגיע לבקר אותנו, הביא לנו שוקולדים וקונדומים ושוחח איתנו.
ביומיים הראשונים הוא פיתח איתנו יחסי קרבה, שיחק וצחק איתנו. ואז אחרי יומיים
התרחשה הפשיטה. המשטרה הגיעה ולקחה הכול, היא עצרה שש נשים ביחד איתי".
אחרי שהנשים "מחולצות" ונרשמות בסטטיסטיקה, העמותות הבינלאומיות לא מתעניינות בהן יותר, כמו שמסבירה עובדת המין מיראז': "הארגונים האלה נגד
עבודת מין מגיעים ופושטים עלינו, לוקחים נשים ושולחים אותן למוסד. הם חושבים שבזה
התפקיד שלהם הסתיים. הם לא בודקים מה קורה עם הנשים ולא עוזרים או תומכים בהן. פעם באנו
לבקר את החברות שלנו במוסד כזה וגילינו שכולן ברחו".
יש להן סיבה טובה לברוח. רבות מהן נאלצות לספק שירותי מין
בחינם במוסדות לחינוך מחדש, וכך הן נהפכות מקורבנות סחר ל"קורבנות
שיקום". אחרות מאבדות את ילדיהן בגלל השהייה הארוכה במוסד, בין כמה חודשים
לכמה שנים, שאינה מאפשרת להן לטפל בילדיהן. לאחר שהן משוחררות הן עומדות בפני
חובות גדולים בעקבות אובדן פרנסתן בתקופת השיקום, שלא לדבר על הכספים שהמשטרה גנבה
מהן ועורכי הדין גבו מהן. התוצאה היא שלא משנה כמה מצבן היה פגיע לפני
ה"חילוץ", מצבן עוד הרבה יותר גרוע אחריו. הן מאבדות אפילו את המעט שהיה
להן, ונאלצות לקחת הלוואות ולהשתעבד לסרסורים.
החובות ואובדן הילדים אינם המכשולים היחידים שהשיקום מעמיד
בפני עובדות המין. על-מנת להשתחרר, הן נאלצות לחתום על התחייבות שלא יעבדו יותר
בזנות, ולאחר מכן הן נמצאות בחשש מתמיד להיתפס ולהיענש על הפרת ההתחייבות. מוסדות השיקום מוסרים
אותן פעמים רבות למשמורת של הורה, בעל או אפילו אח צעיר, כאילו הן ילדות קטנות
שצריך להשגיח עליהן. כך נוצר מצב שעובדות מין בנות ארבעים נמסרות פתאום לפיקוחו של
אחיהן הצעיר. הדרישות מוחקות את האייג'נסי של הנשים, בין אם מדובר בהחלטה לעבוד
בזנות ובין אם מדובר באפשרות לחיות את חייהן ללא פיקוח של גבר או של המדינה.
המוסדות לחינוך מחדש אינם עוזרים לאסירות למצוא פרנסה טובה. הן
לומדות בהם מלאכות נשיות מסורתיות – תפירה, רקמה, סריגה עוד – למרות שאין בהן
אפשרויות עבודה, והאפשרויות המעטות הקיימות לא מעניקות שכר מספיק לקיום. אחת
האסירות לשעבר, סוגאנדה, מסבירה מדוע אינה מתכוונת לעבוד בתפירה או בהכנת חמוצים:
"ההכנסה בעבודות האלה נמוכה מדי. בעבודת מין הכסף טוב יותר. חוץ מזה, בעבודה
שלנו אנחנו יכולות לעבוד מתי שאנחנו רוצות ולא לעבוד אם אנחנו לא רוצות".
אחרי קריאת המחקר, קשה שלא לתהות מה הבעיה הגדולה יותר בהודו:
סחר בנשים או המבצעים נגד סחר בנשים. או שאולי מדובר באותה בעיה: המבצעים נגד סחר
בנשים גורמים לעוד סחר בנשים, שהמשטרה, העמותות והמוסדות נהנים ממנו. עובדת המין
פדמאווה, אחרי שמונה חודשים במחנה לחינוך מחדש, מסכמת: "הם אומרים שעבודת מין
היא רעה ושאנחנו צריכות להפסיק לעבוד בה. הם מדברים יפה, הם נותנים לנו אוכל,
תרופות, סבונים ובגדים. הם נותנים לנו הכול, רק לא את החופש להיות מה שאנחנו רוצות
להיות".
_____________________________________________________________________
בשבוע הבא: איך כן אפשר להילחם בסחר בנשים בהודו - ומי כבר הוכיחו שזה אפשרי.
רשומות נוספות על ההשלכות של חוקים "נגד סחר בנשים":
רשומות נוספות על זנות בהודו תוכלו למצוא באינדקס
הרשומות, תחת הכותרת "השביעייה ההודית".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה