הכסף הגדול של המלחמה בסחר בנשים

אמה גולדמן כתבה ב-1910: "הצעקה הצדקנית נגד הזנות תעזור לתפור כמה תפקידים פוליטיים שמנים לפרזיטים המסתובבים בעולם כפקחים, חוקרים, בלשים וכדומה". 

תחזיתה של גולדמן התממשה במלואה, ומאז קמים בכל שנה ארגונים נוספים שרוצים נתח מהתפקידים הפוליטיים האלה. כפי שכתבה יעל סימונדז-יועז בעבודת גמר מרתקת לתואר שני, "סחר בנשים הפך להיות נושא רווחי ביותר עבור קשת רחבה של ארגונים. הממשל האמריקאי העניק 300 מיליון דולר בשנים 2006-2002 לארגונים לא ממשלתיים אמריקאיים ובינלאומיים. סכום של כמליון דולר הוקצה לכל קבוצה המצילה קורבנות. כנסים בנושא סחר בנשים זוכים למימון נאה בכל העולם. המלחמה בסחר בנשים קיבלה אופי של פעילות עסקית המגלגלת כספים רבים: היא הפכה, לדברי רוברט וייצר, ל-Big Business".

תוך שימוש ברטוריקה נגד סחר בנשים ו"עבדוּת מינית", תעשיית ההצלה מקבלת עוד ועוד כספים ציבוריים. ארה"ב התחייבה להשקיע 25 מיליון דולר בכל שנה מארבע השנים הקרובות במלגות "מחקר", עבור ארגונים שנלחמים בסחר בבני אדם. התנאי העיקרי שהממשל האמריקאי דורש בתמורה לכסף: הצהרה פומבית על התנגדות לזנות ולכל סוג של אי-הפללה. משתלם להתנגד לזנות: חמישים הארגונים האמריקאים הגדולים נגד סחר בנשים מגלגלים בכל שנה לפחות 686 מיליון דולר של כספי ציבור ותרומות. 45% מהתקציבים הללו מגיעים מהממשל הפדרלי.

ב-58% מהארגונים הללו, המנכ"לים והמנהלים הם גברים ולא נשים, רובם ככולם לבנים. בהנהלות של 90% מתוכם אין בכלל קורבנות סחר. 

לא רק בארה"ב תעשיית ההצלה נהנית מרווחים גבוהים. באירלנד, לדוגמא, הארגון הנוצרי Ruhama הוא פעיל מרכזי נגד זנות, למרות התנגדותן של עובדות המין לפועלו. בין 2006 ל-2011 הוא קיבל מהמדינה 14.4 מיליון פאונד. ב-2013 הוא קיבל מענק של 284,302 יורו מהאיחוד האירופי. הארגון נוסד ומנוהל על-ידי שניים ממסדרי הנזירות שהיוו חלק מתעשיית "האחיות מגדלנה" הידועה לשמצה. כאז כן היום, הנזירות פוגעות בנשים "מופקרות" כדי להרוויח כסף על חשבונן.

רוב הארגונים נגד זנות אינם מציעים אפשרויות חלופיות לנשים ש"הצילו", מלבד עבודה בשכר מינימום. הם עסוקים ב"קידום מוּדעוּת" לסחר בנשים ובעידוד פשיטות משטרתיות על זירות זנות, שמסתיימות בדרך כלל במעצר המוני של עובדות המין עצמן. 

ב-2007, משטרת בריטניה יצאה למלחמה גדולה בסחר בנשים, בשיתוף כל 55 מחלקות המשטרה בכל רחבי הממלכה הבריטית. מיליוני פאונד הושקעו במבצע, שבמסגרתו המשטרה פשטה על 1300 מיקומי זנות. התוצאה: 5 גברים בלבד הואשמו בסחר בנשים לאחר המבצע, וגם הם נתפסו בפעולות שלא היו קשורות למבצע עצמו. המשטרה טענה שהיא "הצילה" 255 נשים: מתוכן 52 גורשו בחזרה למולדתן, 37 הסכימו לקבל עזרה, ושאר 166 הנשים נעלמו, כנראה כי רצו לחזור לעבוד בזנות [מתוך ספרה של ד"ר ברוק מגנאטי, The Sex Myth, עמודים 257-256].

באלסקה נחקקו לאחרונה חוקים מחמירים נגד סחר בנשים. מאז החקיקה, רוב העצורים באשמת סחר בנשים היו עובדות מין, שנאשמו בכך שסחרו בגוף של עצמן. במזרח הרחוק, שיתוף הפעולה של תעשיית ההצלה עם הממשלות והמשטרות גרם לנזקים גדולים אף יותר. הארגון העולמי הגדול ביותר "נגד סחר בנשים", CATW, היה אחד הגורמים לשליחת עובדות מין בקמבודיה  למחנות ריכוז.ארגונים דומים הביאו לשליחת עובדות המין בתאילנד  למחנות חינוך מחדש,והפעילה הפמיניסטית  גלוריה סטיינםהתנגדה לחלוקת קונדומים לעובדות מין בהודו בטענה שזה מעודד סחר בנשים.

אף אחד מהארגונים המערביים לא חשב להקשיב לעובדות המין עצמן לפני ששלח את המשטרה לפשוט עליהן. לא פלא שסיסמת איגוד עובדות המין ההודי היא ,Save Us From Our Saviours ואיגוד עובדות המין התאילנדי קבע: "הגענו לנקודה בהיסטוריה, שבה יש בתעשיית המין התאילנדית יותר נשים שנפגעות מהמלחמה נגד סחר בנשים, מאשר נשים שמנוצלות על-ידי סוחרי נשים". האיגוד התאילנדי אף ביים סרט עצוב ומשעשע באותו נושא:

גם בישראל ישנם ארגונים המתנגדים לזנות. מכון תודעה הוא אחד מהם. בין השנים 2010 ל-2014, המכון קיבל תרומות בסך 561,715 ₪ מקרנות שונות. 384,596 ₪ מתוכם הלכו כתשלום למנהלת העמותה דאז, שקיבלה למעשה 68% מתקציב המכון. חלוקת התקציב לפני 2014 היתה בוטה עוד יותר: בין 2010 ל-2013, 97.7% מתקציב המכון הופנו למשכורתה של המנהלת ולהוצאות משרדיות.

חברות ארגון אחר, "המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות", כתבו את הצעת החוק החדשה להפללת הלקוח בישראל. שאלתי אותן במייל, כיצד ייקבע מי הארגונים שיקבלו תקציבים כדי להעביר סדנאות ללקוחות ו"לשקם" נשים שעבדו בזנות. הן ענו בנימוס אך העדיפו לא להתייחס לשאלה.

אין ספק שיש נשים שהן קורבנות סחר, ואין ספק שיש נשים רבות שנאלצות לעבוד בזנות מפני שאין להן ברירה אחרת. כדי לעזור להן צריך להקשיב להן, ולא לארגונים שעושים כסף על חשבונן. כמו שכתבה סלמה ג'יימס, דוברת איגוד עובדות המין הבריטי לשעבר: "אנחנו עומדות עכשיו בפני ברית לא קדושה בין פוליטיקאים, משטרה, תושבים ימנים קיצוניים וקרייריסטיות שמזדהות כפמיניסטיות. 'פמיניסטיות' שעושות מזנות קריירה הפכו לענף חדש של תעשיית המין, וזאת לא פחות סרסרות ממה שגברים עשו אי פעם".