הזמרת האוגנדית ג'מיימה קנסימה הוציאה
ב-2015 קליפ פרובוקטיבי, שבו היא מופיעה בין השאר בביקיני ובאמבטיית קצף. היא נעצרה בעוון הפרה של החוק נגד פורנו. שר האתיקה והיושר של אוגנדה, הכומר סיימון לוקודו, חגג את המעצר ואמר שיש לו רשת מרגלים ברחבי המדינה, שעוקבים
מקרוב אחרי זמרות כמו קנסימה. "הקליפ שלה וולגרי ומגונה," הוא הודיע, והזהיר
שיש מעצרים נוספים בדרך. [הקליפ
באמת די פורנוגרפי, לכן אסתפק כאן בכתבת חדשות על המקרה:]
כבר ב-2005 הביע שר האתיקה והיושר דאז את חששו מפני תופעה מדאיגה: "ההפקרות של חצאיות
המיני השתלטה על החברה עד כדי כך, שגברים חלשים מנטלית לא מסוגלים להתרכז בכביש
בגללה". זה היה הבסיס לחוק הפורנו ב-2014, שאוסר על חשיפה של "חלקים מיניים בגוף במטרה לעורר חשק מיני". ההגדרה המעורפלת
מאפשרת למשטרה לעצור כל אישה שלבושה באופן חשוף, והחוק קיבל את הכינוי "חוק
חצאיות המיני". ואכן, השר סיימון לוקודו הסביר:
"כל דבר שנוגע ללבוש לא הגון, לחשיפת חלקים מסוימים באנטומיה של אדם, אני
קורא לו פורנוגרפיה ומגנה אותו", והוסיף מאוחר יותר: "אם את לבושה במשהו
שמגרה ומרגש אנשים אחרים, בעיקר אם הם בני המין השני, את לבושה לא נכון ואת צריכה
למהר ולהחליף בגדים".
מאז חקיקת החוק, גברים מפשיטים בציבור נשים שלא לבושות צנוע מספיק לטעמם;
שוטרים עוצרים נשים ברחוב ושולחים אותן הביתה בדרישה שיתלבשו באופן הגון; ושופטת שלום שלחה שתי נשים לשלוש שעות מעצר בטענה
שחצאיות המיני שלהן מבזות את בית המשפט. החוק, שנחקק לכאורה במטרה להגן על נשים מפני אלימות מינית, גרם
לאלימות גדולה יותר נגדן.
אקטיביסטיות מקומיות מחו נגד החוק בחצאיות מיני,
עם כרזות בסגנון "תורידו את העיניים מהירכיים שלנו ותתקנו את הכלכלה", "אל תגעו
בחצאית המיני שלי" ו"הגוף השלי, ארון הבגדים שלי, הכסף שלי, הכללים
שלי". ההפגנות לא עזרו. כאשר בן הזוג לשעבר של
הזמרת דזירה לוזינדה הפיץ תמונות עירום שלה, סיימון לוקודו הורה על מעצרה בעוון
פורנוגרפיה, אם כי המעצר לא התבצע בסופו של דבר. מקרה דומה קרה למגישת החדשות סאניו רובינה,
שנחקרה בעקבותיו במשטרה.
החוק נגד פורנו אינו החוק הדרקוני היחיד
באוגנדה. עובדות המין במדינה מופללות ונענשות גם הן. סיימון לוקודו
הצהיר: "מיסוד הזנות הוא סימן לניוון מוסרי. הבחירה של אדם למכור את גופו
תמורת כסף היא פשע פלילי ולא יכולה להיחשב זכות אזרחית". הוא מסרב לדבר עם
עובדות מין אקטיביסטיות:
"אני מוכן להקשיב לכולם, אבל אם
עובדת מין רוצה שיקשיבו לה, קודם כל היא צריכה להפסיק לקרוא לעצמה 'עובדת מין'.
היא צריכה להודות שהיא נפלה למרבה הצער להתנהגות הזאת, והיא צריכה לחפש דרך החוצה
במקום לנסות להצדיק את עצמה. ככה אני מוכן לדבר. אבל אם את באה אליי
עם כל החוצפה וההתלהבות שלך, אז לא. זה אומר שאת כבר החלטת בעצמך. אני לא מרגיש
בנוח לדבר ישירות עם נשים כאלה, שמהללות בעקשנות את הסטטוס שלהן, כאילו זה
מכובד להיקרא זונה או עובדת מין. לא, אני לא מוכן לקבל את זה."
וזה לא הכול: ב-2014 הממשלה חוקקה חוק נגד
הומוסקסואליות, שהחמיר את העונשים הקיימים על מין הומוסקסואלי ונודע בכינוי Jail the Gays. המוני אזרחים יצאו לרחובות
כדי לחגוג את החוק, לוקודו הכריז שאונס ילדים עדיף על-פני הומוסקסואליות, ואמר על הרעיון של לנשק גבר: "אני חושב שאני אמות. אני לא אתקיים יותר. זה לא אנושי. אני אשתגע". מספר
חודשים מאוחר יותר בית-המשפט העליון ביטל את החוק החדש, לפחות זמנית, בגלל סיבות
טכניות.
אחרי כל זה, אפשר רק לדמיין כמה קשה
מצבן של עובדות מין באוגנדה שהן גם נשים טרנסיות. "באד בלאק" (Bad
Black) היא אחת
מהן, אישה טרנסית, עובדת מין ונשאית HIV, שנעצרה על-ידי המשטרה יותר
מעשרים פעמים, פעילה בארגוני זכויות אדם ולומדת טכנולוגיית מידע דרך האינטרנט. בריאיון
לאמנסטי אינטרנשיונל היא מספרת על חייה:
 |
| באד בלאק |
"רוב הנשים הטרנסיות באוגנדה הן
עובדות מין, מכיוון שאין להן עבודה אחרת. רובן נושרות מבית-הספר, אין להן הכשרה,
אז הן עובדות בזנות. הן בוחרות לעשות עבודת מין כדי לשרוד. אפילו אם יש לך הכשרה
מקצועית, את לא יכולה למצוא עבודה כי קל לזהות נשים טרנסיות והמעסיקים לא רוצים אותן. אנשים כאן לא מבינים נשים טרנסיות.
המשטרה עורכת פשיטות בשעות הלילה ועוצרת עובדות מין,
מרביצה להן, אונסת אותן ואז דורשת מהן שוחד כדי לשחרר אותן מהמעצר. הרבה מאיתנו
חייבות לשלם את השוחד כי אנחנו חיות עם HIV וחייבות להשתחרר כדי
לקחת את התרופות שלנו. לעובדות מין אחרות יש
ילדים בבית, אז הן חייבות לשלם את השוחד כדי לצאת מהכלא ולטפל בילדיהן. עובדות מין
הן גם אימהות, הן עובדות בשביל הילדים שלהן, הן עובדות בשביל החיים שלהם.
המשטרה עצרה אותי והתעללה בי מינית הרבה
פעמים. כשאת מגיעה לכלא, השוטרים אומרים לעצורים האחרים, 'תעשו לזאתי כל מה
שמתחשק לכם'. המשטרה אפילו מביאה את התקשורת כדי לראות איך טרנסקסואלית נראית.
המשטרה מפשיטה אותך בציבור מול המצלמות. זה באמת פוגע.
יש כל כך הרבה אפליה. הם אומרים שעובדות
מין גונבות, שהן מסממות והורגות את הלקוחות שלהן, שיש להן
השפעה רעה על ילדים. זה הכול שקרים, הם רק רוצים לעצור אותנו ולקחת מאיתנו כסף.
אם לעובדת מין יש ילד והוא הולך
לבית-ספר, ובית-הספר מגלה שאמא שלו עובדת מין, הוא סובל מאפליה. בגלל זה עובדות
מין מנסות להסתיר את העבודה שלהן. הן גם מופלות על-ידי שירותי הבריאות.
את אומרת לרופא, 'בבקשה תעזור לי,' והוא עונה לך, 'הדת שלי מונעת ממני לעבוד
איתך'. את אומרת לרופא, 'מה עם האתיקה המקצועית שלך? אתה אמור לעזור לי,' אבל לא
אכפת לו.
גם הלקוחות מנצלים אותנו. הם לא רוצים
לשלם. הם יודעים שבגלל שהעבודה שלנו לא חוקית, הם יכולים פשוט לברוח. בעלי הבתים
שלנו מגרשים אותנו אם הם מגלים שאנחנו עושות עבודת מין. בגלל זה הרבה עובדות מין
הן חסרות בית.
אני אחת המייסדות והנשיאה של ארגון
למען נשים טרנסיות שחיות עם HIV באוגנדה. אנחנו מאמינות שעבודת מין היא עבודה ושיש
לנו זכויות שוות כמו לכל אדם אחר במדינה. אנחנו גם חלק מרשת ארגוני עובדות המין
באוגנדה, UNESO, שדרכה אנחנו מנסות לבנות תנועה חזקה למען עובדות מין ולהילחם על
זכויותינו. אנחנו מנסות להילחם בחוקים רעים שמפלילים עבודת מין. אנחנו לא פושעות;
אנחנו בנות אדם.
עובדות מין צריכות להיות מועצמות כדי
לעזור לשיפור בטיחותן. עובדות מין צריכות להיות חלק מקבלת ההחלטות. אנחנו מסוגלות
לדבר; אנחנו ראויות שיקשיבו לנו."
באד בלאק סבלה מיחס עוין אפילו בשיכון המלוכלך שבו היא גרה עם אחותה. כדי לשפר את תדמיתן, הן
יצאו לנקות את השיכון כולו. זאת היתה התחלה לא רעה: "התושבים
היו כזה, 'ההומואים האלה מנקים כל דבר. כנראה שהם לא כאלה רעים'. חלק מהם התחילו
לחבב אותנו".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה