לסטלה ניאנזי נמאס

לד"ר סטלה ניאנזי נמאס. נשיא אוניברסיטת מקררה התעמר בה ונעל את המשרד שלה בטענה שהיא לא מילאה את חובותיה האקדמיות, אז בתגובה היא התפשטה מחוץ למשרד, הודיעה "אני אגן על עצמי עם העירום שלי" ולא הסכימה לעזוב. שר האתיקה והיושר של אוגנדה, סיימון לוקודו הידוע לשמצה, אמר בעקבות ההתפשטות: "אפילו אם מישהו פגע בה, היא התנהגה באופן לא מוסרי. אני מגנה אותה במילים החזקות ביותר האפשריות, והוריתי למשטרה לעצור אותה".

זאת לא היתה הפעם האחרונה שהרשויות דרשו לעצור את ניאנזי, כוכבת פייסבוק עם 160,000 עוקבים. אחרי שכינתה לא מזמן את נשיא אוגנדה "חתיכת תחת שעושה מה שתחתים עושים", היא נעצרה בחשד ל"הפרת שלוותו של הנשיא" וישבה במעצר חמישה שבועות. התובעים דרשו לכפות עליה הערכה פסיכיאטרית, "כי רק מישהי לא שפויה תבקר את הנשיא". 

ניאנזי לא פוחדת מאף אחד. מי שאומרת על עצמה "אני קווירית מומחית. אני עושה דברים קוויריים, אני לומדת קהילות קוויריות באוגנדה, זאת השפה שאנחנו מדברות בה", לא מוכנה להיכנע לרשויות. יש המכנים את הסגנון שלה "גסות רדיקלית", אבל היא מסבירה: "איזה עוד דרכים נשארו לנו? אין לנו אקדחים או כסף, אבל אני עדיין יכולה לכתוב ולחשוב ולהעליב ולהציק".

סטלה ניאנזי

ואכן, ניאנזי לא מהססת לעסוק בנושאים פרובוקטיביים. למשל, תחבושות היגייניות לתלמידות בתי הספר, שמפסידות כמה ימי לימודים בכל חודש מפני שאין להן כסף לקנות תחבושות. זאת אחת הסיבות העיקריות לשיעור הנשירה הגבוה של תלמידות באוגנדה. נשיא המדינה, שהבטיח במהלך מסע הבחירות שלו לממן תוכנית לאומית לחלוקת פדים, נטש את התוכנית אחרי ניצחונו בטענה שהממשלה אינה יכולה לתקצב אותה. ניאנזי בתגובה ביקרה אותו ואת אשתו, שהיא במקרה שרת החינוך, והשיקה קמפיין מימון תרומות עצמאי לקניית התחבושות. היא הודיעה: "אני אפסיק רק אם נשים יפסיקו לדמם".

הסגנון של ניאנזי עובד. האוניברסיטה נכנעה והחזירה לה את משרדה, והמעצר שלה לא השתיק אותה: "שתזדיין הממשלה. הממשלה היא זאת שצריכה להיות נבוכה בכל יום ויום".

פרופסור סילביה טאמאלה היא אקדמאית ואקטיביסטית ידועה נוספת באוגנדה. ב-2016 היא היתה האישה הראשונה אי-פעם להרצות בהרצאת הפתיחה של שנת הלימודים באוניברסיטת מקררה. היא ניצלה את ההרצאה כדי לדבר על ההתפשטות המפורסמת של סטלה ניאנזי – ועל השימוש ההיסטורי של נשים אוגנדיות בעירום כדי למחות נגד הדיכוי.

עד שהקולוניאליסטים הגיעו, עירום או חצי-עירום היו חלק מסגנון החיים הרגיל של האוכלוסייה באוגנדה. מאז בואם, המקומיים התחילו לכסות את גופם ולראות בלבושם סמל של קידמה ומודרניזציה. הקהילות המעטות שעדיין הולכות חשופות נתפסות על-ידי שאר החברה באוגנדה כ"מפגרות" ו"פרימיטיביות".

כיום, בעולם ה"מתורבת" של גופים לבושים, התפשטות בפומבי מבטיחה תשומת לב מיידית. הגוף העירום מדבר את שפת המופע, המהפכה, החתרנות. אקטיביסטיות באוגנדה נותרו בחזיותיהן מול תחנת המשטרה המרכזית בעיר הבירה קמפלה, כדי למחות נגד השוטרים שתקפו מינית את מנהיגת האופוזיציה אינגריד טורינאווה. המשטרה עצרה אותן לשעתיים אבל לא הגישה כתבי אישום.

באפריל 2015, נשים בחבל אמורו בצפון אוגנדה התפשטו במחאה נגד הפקעת אדמותיהן. השרים לביטחון פנים ולקרקעות הגיעו לנהל מו"מ והותקפו בצעקות על-ידי הנשים הערומות: "נולדנו על האדמה הזאת, לאן האימהות הזקנות שלנו יילכו? למה הממשלה לוקחת את האדמה שלנו?" השרים הורו על נסיגת הצבא והמשטרה שצרו על השטח, והסכימו לבטל את התוכניות להפקעתו. סיימון לוקודו זעם על שני השרים בישיבת פרלמנט: "הן התפשטו בציבור! יש לנו חוק נגד פורנו! למה לא דאגתם שיעצרו אותן?"

מחאות דומות התרחשו שלושה חודשים מאוחר יותר. בנאקאסונגולה התפשטו נשים מול משרדי נציב המחוז כדי למחות על כוונת הצבא למדוד את שטח האדמה שלהן, וכך קרה גם ב-Bukedea ולאקאנג. הנשים, שיודעות שהן זקוקות לשטחים החקלאיים כדי להאכיל את ילדיהן, השתמשו בעירום שלהן כדי למחות על חוסר השוויון ביחסי הכוחות בינן לבין המדינה.

נוארינה מובירו התאלמנה ב-1996. קרובי משפחתו של בעלה הגיעו מיד אחרי טקס הקבורה ודרשו לקבל את רכושו. מובירו התפשטה מולם, הצביעה על הישבן ואיבר המין שלה ואמרה להם: "אלה הנכסים שהוא הכי אהב. תאספו אותם לפני שתקחו את שאר הרכוש שלו". אביו של בעלה התעלף ושאר המשלחת ברחה הביתה באימה.  

חשיפת הגוף העירום של נשים מבוגרות ואימהות היא הקללה האולטימטיבית בתרבות האפריקנית. נשים נחשבות למי שמעניקות חיים דרך היריון, לידה וגידול ילדים. כשהן מתפשטות וחושפות את איבר מינן, הן לוקחות באופן סמלי בחזרה את החיים שהעניקו, ובדרך כזאת מביאות מוות חברתי על הגברים האלה – אלה שהפרו את החופש שלהן. 

זה מה שעשתה סטלה ניאנזי, והתקשורת השוביניסטית באוגנדה כמובן השמיצה אותה בעקבות ההתפשטות. פמיניסטית אוגנדית מפורסמת נוספת, סולומה קימבוגווה, ראשת ארגון הנשים האפריקני AMwA, הגנה על ניאנזי:

"שמעתי שדורשים לעצור את סטלה. נו באמת! אתם לא מזעיקים את המשטרה לעצור אנשים מושחתים, או מוסדות ציבוריים שמטרידים אזרחים ומונעים מהם זכויות, או כנסיות שסוחטות את המאמינים שלהן, או מעסיקים שמשלמים פחות משכר מינימום, או החצי השני שלך שפוגע בך פיסית, רגשית או כלכלית. ועכשיו אתם מעזים להשתמש במוסר כדי לגנות מישהי שהתפשטה? באמת???

סטלה היא אחד הקולות היחידים שלא מהללים את המשטר, וכל מה שאנחנו רואים זה את הגוף העירום שלה. אתם לא מסוגלים לראות מעבר לחזה ולאזורים המוצנעים שלה? אתם לא יכולים לראות שהאליטה הפוליטית מנסה להשתיק בכוונה את החשיבה הביקורתית של האקדמיה?

אתם לא מבינים שאם אישה מתפשטת, היא כבר ניסתה קודם את כל הדרכים האחרות ללא הצלחה? אני טוענת בתוקף שההתפשטות של סטלה היא מאוד אפריקנית ואין בה שום דבר לא מוסרי. הטענה שהגוף האפריקני הוא וולגרי ולא מוסרי שייכת לקולוניאליזם; קודם הגוף שלנו לא היה מקור לבושה, אלא מקור לחגיגת המיניות האנושית. נשים אפריקניות השתמשו לאורך ההיסטוריה בגופן בתור המוצא האחרון נגד הדיכוי. כשאישה אפריקנית מתפשטת, היא מנצלת את המיניות שלה כדי להגיד 'מספיק זה מספיק'." 

סולומה קימבוגווה

כמו ניאנזי, גם קימבוגווה פועלת למען הזכויות המיניות של נשים באוגנדה. בין השאר היא ניסתה ביחד עם אקטיביסטיות אחרות להציג את המחזה "מונולוגים מהוואגינה", אבל השלטון אסר עליהן לעשות זאת. 

כשקימבוגווה עשתה את דרכה לכנס פמיניסטי דרך שדה התעופה של יוסטון, פקידי המכס תהו מדוע היא מתחזה לאשת מקצוע כשהיא בעצם "עקרת בית אפריקנית". ואיך זה שבתור עקרת בית אפריקנית היא טסה כל כך הרבה לחו"ל? ובמה בעלה עובד? היא ענתה בכעס:

"בעלי מנקה שירותים בכל רחבי העיר הרארה. ובבקשה אדוני, אני רוצה לספר לך שלא כל הנשים האפריקניות עניות, יחפות ובהיריון כל הזמן. התקשורת במדינה שלך צריכה לספר את כל הסיפור על מציאות החיים באפריקה. אנחנו אולי עניות אבל יותר שמחות ופחות לחוצות מאשר כל שאר העולם." פקידי המכס לא אהבו את מה ששמעו והם עצרו וחקרו אותה. מאז היא עונדת בגאווה את התג "עקרת בית אפריקנית נפלאה".

קימבוגווה, טאמאלה וניאנזי לא נותנות לגזענות המערבית ולשוביניזם המקומי לעצור אותן. הן נאבקות לא רק למען זכויות נשים, אלא גם למען זכויות להטב"ק ועובדי ועובדות מין. על כך - ברשומה הבאה.