מין מסחרי במכסיקו: בין עוני להישרדות, בין זנות לעבודת מין

כמו כל חלק שני בטרילוגיה איכותית, גם החלק הזה הוא ניסיון להעביר את הזמן בלי שיקרה כלום עד החלק השלישי החלק החשוב ביותר. כאן לא יהיו פקידי ממשל מרושעים או תיאוריות חברתיות. כאן יהיו נתונים מארבעה מחקרים על עבודת מין בארבע ערים שונות במכסיקו.

בשנת 1973, חוקרים אמריקאים נועזים הגיעו אל עיר-גבול מכסיקנית מסתורית, שאת שמה הם מעדיפים לא לציין.

אילוסטרציה: עיר גבול מכסיקנית מסתורית

החוקרים עברו על כל חוק אתי בסיסי, ושלחו סטודנט שיתחזה ללקוח פוטנציאלי כדי להוציא מידע מעובדות המין. הסטודנט ראיין 20 נשים מתוך 1024 הנשים שהיו רשומות בעיר כזונות, והחוקרים קבעו שזה מספיק בשביל מדגם מייצג. הם אפילו החליטו שלא צריך לספר את סיפורה של כל אחת, כי הסיפורים שלהן כל כך דומים שאפשר לספר אותם בתור סיפור אחד:

"הן גדלו במעמד העירוני הנמוך, היו אנאלפביתיות או חצי-אנאלפביתיות, התחילו לעבוד (לא בזנות) בגיל 14, ועזבו את הבית בגיל 16-15, רובן עם מאהב מבוגר. הן נכנסו להריון וננטשו על-ידי בן זוגן. גיל הכניסה הממוצע לזנות היה 19. כולן ילדו או היו בהריון בתקופה הקודמת לכניסתן לזנות, כולן עבדו במסעדות לפני כן, וכולן התחילו לעבוד בזנות בגלל לחץ כלכלי וחוסר היכולת להרוויח בעבודות אחרות שכר גבוה מספיק כדי לשרוד. כולן פשוט נכנסו לבר וביקשו עבודה. כולן הביעו רצון כללי למצוא עבודה אחרת, אך כולן היו ריאליסטיות והודו שזה לא יקרה."

החוקרים הביאו כמה פרטים מדויקים יותר, מתוך רישומי הזנות הממוסדת בעיר. זנות הייתה התעשייה הגדולה ביותר כלכלית באזור, עם רווחים של מיליון דולר בכל שנה רק ממיסים. עובדות המין חויבו לעבור בדיקות רפואיות בכל שבוע ולקבל זריקת פניצילין שבועית בתור טיפול מונע. בצד המיועד לאמריקנים הוצבו אחיות בכל בר כדי לבדוק מחלות מין אצל הלקוחות, והן דיווחו לרשויות בכל שבוע כמה לקוחות קיבלה כל עובדת. עובדות המין חויבו לשלם לעיר מס רישום יומי.

עבודה בזנות הייתה העבודה הרווחית ביותר בעיר עבור נשים. שכר המינימום באזור היה 18 דולר לחודש, וזה השכר שרוב הנשים העובדות הרוויחו. בזנות לעומת זאת הן יכלו להרוויח בין שמונים למאה דולר בשבוע.

החוקרים החסודים נדהמו לגלות שיש בעיר גם זנות קטינות לא חוקית, ושבחלק מהברים יש חשפניות, או כמו שהחוקרים קראו להן, Whore Strippers. אבל אל תדאגו לחוקרים האמיצים שלנו, הם התעשתו מהר מספיק כדי לדרג את יופיין של עובדות המין, והדגישו שמי שעבדו בברים ללקוחות אמריקאים היו יפות יותר ממי שעבדו בברים המכסיקנים. כראוי לחוקרים מקצועיים, הם פירטו את הקריטריונים לקביעת יופיין: הן היו רזות יותר, לבנות יותר, ונראו מערביות יותר.

מסקנת המחקר הייתה: "המיסוד מבטיח סביבת עבודה נוחה ונעימה לנשים. הוא מעניק דוגמה ייחודית של הזנות כמקצוע יציב". המסקנה שלי קצת שונה: אם תראו בסביבה חוקרים אמריקאים משנות השבעים, תברחו.

אנחנו נברח היישר למחקר של ממשלת מכסיקו, שנערך ב-1995 במכסיקו-סיטי. במחקר השתתפו 3,100 נשים שעסקו במין מסחרי וביקרו במרכז הלאומי למניעת איידס. במקרה הזה מדובר במחקר רציני, שמטרתו להבין איך משפיעים אספקטים שונים של הזנות על מידת השימוש בקונדום. 88% מהמשתתפות אמרו שהן משתמשות בקונדומים, אם כי שכיחות מחלות המין אצלן מעידה שהן לא עשו זאת בקביעות. 

המחקר הגיע לכמה מסקנות מעניינות:

- ככל שיש לעובדת מין יותר לקוחות, כך היא משתמשת יותר בקונדומים, מפני שהיא פחות נואשת.

- נשים צעירות השתמשו יותר בקונדומים, מכיוון שיש להן יותר לקוחות.

- נשים ללא ילדים השתמשו בקונדומים יותר מנשים עם ילדים, מאחר שהיו פחות נואשות לפרנסה. ל-78% מהמשתתפות במחקר היו ילדים.

- בדיקות רפואות כפויות אינן אמצעי יעיל למניעת איידס, ואפילו להיפך: הן נותנות תחושת ביטחון מוטעית לנשים וללקוחות, שגורמת להם לוותר על השימוש בקונדומים.

ארבעת החוקרות והחוקרים ממליצים על הנגשה של מרפאות לעובדות מין, הפחתת הסטיגמה נגדן, חלוקת קונדומים, וכמובן התחשבות בגורמים הכלכליים והחברתיים שמניעים אותן לעבוד בזנות.

אחרי שקיבלנו את ההמלצות, זה הזמן לחזור לערי גבול מכסיקניות, אם כי פחות מסתוריות. הפעם מדובר בערים סיודד חוארז וטיחואנה, שידועה בתור יעד לסדרות טלוויזיה על פושעים שבורחים אליה ונערים שיוצאים אליה לחופשת האביב ומסתבכים בצרות. מתברר שהיא קיימת במציאות ולא רק בתוכניות טלוויזיה, וב-2013 הגיעו אליה גם חוקרות ולא רק פושעים ונערים פוחזים. 

מטרת המחקר היתה לבדוק את שיעורי האלימות המינית והאיידס בקרב עובדות מין שהתחילו לעבוד כשהיו קטינות, לעומת אלה שהחלו לעבוד כבוגרות. מדגם מייצג של 603 נשים השתתפו במחקר, בגיל ממוצע 34. הזנות בסיודד חוארז ובטיחואנה ממוסדת, ועובדות מין מחויבות להירשם, לעבור בדיקות רפואיות תקופתיות ולעבוד רק במקומות מוגדרים. 67% מהן השתמשו תמיד בקונדומים, ו-75% מעולם לא הזריקו סמים. 

המחקר מצא שמי שהתחילו לעבוד כשהיו קטינות סבלו הרבה יותר מאלימות ומאיידס. 6% מהנשים שנכנסו לזנות לפני גיל 18 נדבקו באיידס, לעומת 1.3% מהנשים שהתחילו לעבוד אחרי גיל 18. הסכנה הגדולה ביותר היא בחודש הראשון לעבודה: ל-12.3% היו יותר מעשרה לקוחות ביום בחודש הראשון, ו-12% לא השתמשו בקונדומים בכלל בחודש הראשון. בקיצור, אם מישהי מחליטה לעבוד בזנות, עדיף לחכות לגיל 18, ולהתחיל ישר מהחודש השני.

למרבה הצער, העצה הנ"ל לא ממש עוזרת למי שנאלצת לעבוד בזנות. 25% מהנשים התחילו לעבוד לפני גיל 18, מתוכן מחצית לפני גיל 16. 11% נכנסו לזנות בגלל כפייה אלימה.

לאותן נשים שנכנסו לזנות כקטינות או בגלל כפייה אלימה, לא הייתה ברירה. אולם כמו שמראים הנתונים, רוב הנשים החלו לעבוד בזנות אחרי גיל 18 ולא בגלל כפייה. את הסיבות לבחירתן בזנות בדק מחקר אחר שנערך בטיחואנה ב-2004, מחקר איכותני בהשתתפות 25 נשים, שכולן עבדו בזנות רחוב.

המשתתפות במחקר אמרו שהזנות מציעה רווחים טובים יותר מעבודות אחרות, נוסף על עצמאות ושעות גמישות, ולפעמים היא גם מהווה מפלט מזוגיות אלימה. כולן התחילו לעבוד בגלל צורך כלכלי. 40% עשו זאת כדי לפרנס את ילדיהן ולממן את חינוכם. רבות נוספות עשו זאת מפני שלא מצאו עבודה אחרת, או מפני שתוכניתן להגר לארה"ב נכשלה והן נשארו חסרות כל. רוב הנשים במחקר אמרו שההחלטה לעבוד בזנות היתה החלטה אישית, ולא נכפתה עליהן על-ידי אחרים.

זנות רחוב היא כמובן עבודה מפרכת. רוב הנשים עבדו בה 7-6 ימים בשבוע, 7-6 שעות ביום. מספר הלקוחות הממוצע היה 6 ביום. לאף אחת מהן לא היה סרסור. החסרונות הגדולים בעבודה היו לקוחות שיכורים או אלימים, מחלות מין, היריון וסטיגמה. למרות הקשיים, רובן סירבו לקיים יחסים לא מוגנים עם לקוחות.

אם יש משהו שמשותף לכל המחקרים, הרי זאת העובדה שנשים עובדות בעבודת מין בגלל אילוצים כלכליים. אם רוצים להילחם בזנות, יש להילחם בעוני. ועד שזה יקרה, אפשר ללמוד מהמחקרים עד כמה משפיעים תנאי העבודה על מצבן של עובדות המין. לפיכך, הרשומה האחרונה בטרילוגיה תציג את הניסיון של חבל צ'יאפאס למסד את הזנות, לכאורה בשביל לשפר את תנאי העבודה, ולמעשה כדי להסתיר את העוני במקום להילחם בו.