סיכום ספר: אליזבת ברנשטיין / Temporarily Yours

מחקרים רבים על עבודת מין מתמקדים בזנות רחוב. החוקרת אליזבת ברנשטיין טוענת שדווקא זנות הצמרת היא המגמה החדשה בתעשיית המין, והיא מתמקדת בה בספרה:
Temporarily Yours: Intimacy, Authenticity and the Commerce of Sex

התיאוריה של ברנשטיין פשוטה: בזמן שזנות הרחוב ממוגרת על-ידי הממסד, מתפתחת זנות מודרנית מסוג חדש, זנות "לבנה" של בנות המעמד הבינוני. העבודה שלהן אינה רק מכירת מין, אלא מכירת אינטימיות, GFE (Girlfriend Experience). נוסף על מין הן מציעות גם שיחה והבנה, אותנטיות ואינטימיות.

התיאוריה של ברנשטיין לא תמיד משכנעת. מכירת אינטימיות מהסוג הזה מתקיימת עוד מתקופת יוון העתיקה, וברנשטיין לא מוכיחה שהיא נפוצה יותר היום. עם זאת, יש לה כמה וכמה אבחנות מעניינות.

ברנשטיין טוענת שעם כל הכבוד לאג'נדות מוסריות, בסופו של דבר האינטרסים הנדל"ניים והפוליטיים קובעים עוּבדות בשטח, והם אלה שמעבירים את זנות הרחוב לדירות דיסקרטיות. זנות הרחוב ממוגרת פשוט מפני שהעיריות, הסוחרים והקבלנים רוצים לעשות ג'נטריפיקציה למרכזי הערים ולפתוח בהם עסקים יוקרתיים.

זה מה שקרה בסן פרנסיסקו, כשהבורגנים הלבנים השתלטו על מרכזי הערים למטרות מסחר ופנאי, והתעשיות והמפעלים עברו לשולי העיר. זה מה שקרה בשטוקהולם בעקבות החוק להפללת הלקוח, כשהמשטרה מתמקדת בזנות רחוב לאור הקשיים המשפטיים שבפריצה לדירות. זה גם מה שקרה באמסטרדם בעקבות מיסוד הזנות, שקבע שרק נשים מקומיות או מהאיחוד האירופי יכולות לעבוד בזנות. 12,000 מהגרות שעבדו בזנות נהפכו בן לילה ללא חוקיות, ונאלצו להסתתר מפני המשטרה בדירות פרטיות.

למעשה, לא משנה אם מדובר בהפללה, הפללת הלקוח או מיסוד, לכל החוקים יש אותה השפעה: מיגור זנות הרחוב לטובת זנות ביתית. האינטרסים של פמיניסטיות ועובדות מין ממוגרים לטובת האינטרסים של אנשי נדל"ן. 

ברנשטיין טוענת שלאור ההתמקדות בזנות רחוב, "רדיפת הלקוחות" היא למעשה שיתוף פעולה של פמיניסטיות, הממסד ובעלי העסקים שרוצים לעשות ג'נטריפיקציה לרחובות. לקוחות שאינם לקוחות של זנות רחוב כמעט ואינם נעצרים, והחוקים משפיעים רק על מיקומן של עובדות המין, לא על מספרן.

מעניין לציין ששני החוקים השונים כל כך בשבדיה ובהולנד, הביאו לאותן תוצאות מבחינת תנאי העבודה של עובדות המין. בהולנד, הדרישות של הרשויות לרישיון עסקים היו מוגזמות בשביל רוב עסקי הזנות הקטנים, מאחר שהן כללו השקעה של עשרות אלפי דולרים בתקנות כיבוש אש, נגישות וכדומה. עובדות המין נאלצו לעבור לעבוד לבד בתנאים מסוכנים יותר (כדי לא להיחשב למכון ליווי, שדורש רגולציה), או לעבוד עבור תאגידים גדולים. גם בשבדיה, עובדות המין נאלצות להסתתר מהרשויות ולעבוד לבד, מאחר שנאסר עליהן לעבוד ביחד. 

בשבדיה העניקה המדינה 1.5 מיליון דולר לרשויות החוק כדי לאכוף את הפללת הלקוח, ולא הוסיפה אפילו אגורה אחת לרשויות הרווחה. בהולנד העניקה המדינה כספים רבים לרשויות החוק שיפקחו על הרגולציה, אך כמעט ולא השקיעה בתוכניות עבור מי שרוצות להפסיק לעבוד בזנות. בשתי המדינות, מהגרות לא חוקיות מגורשות מיידית מהמדינה.

העולם הטכנולוגי מאפשר לעובדות המין להתחמק מהמשטרה ולעבוד גם בתנאים האלה. במקום זנות רחוב ומגע אישי עם הלקוחות, הן עובדות בבתים, מתקשרות עם הלקוחות בטלפונים ניידים וממתגות את עצמן דרך האינטרנט. בזכות דרכי ההתקשרות החדשות הן יכולות לדבר עם הלקוחות לפני הפגישה והמין, וכך הקשר ביניהם משמעותי יותר לעומת סתם יחסי מין. הן מוכרות חוויה שלמה.

הלקוחות החדשים אוהבים את הגבולות הברורים שיש בזנות החדשה: מצד אחד אינטימיות וסקס, מצד שני יחסים קצרי טווח שאינם תלויים במעמד חברתי ובמתנות. העובדה שיש בימינו הרבה יותר רווקים ורווקות מטפחת את תעשיית המין. הרווקים נהנים מהחיים העצמאיים ועסוקים בעבודתם, ומעוניינים באינטימיות עם גבולות ברורים. 

השינוי בעולם הזנות מקביל לשינוי בעולם העבודה כולו: פעם בני האדם עבדו בעבודות הבית ובשדה המשפחתי, וגם עובדות המין עבדו בביתן ולא באופן מקצועי. מאז המהפכה הטכנולוגית היה מעבר לעבודה בשכר, ונשים שעבדו בזנות החלו לעבוד בקביעות ותמורת תשלום ברור. כיום יש מעבר לעבודה במתן שירותים, שהזנות האינטימית החדשה היא חלק מהם.

ומה עם עובדות המין שלא זכו לעבור לעבוד בבתים? הן עדיין נרדפות על-ידי המשטרה, הממסד והפמיניסטיות. דרו האמריקאית נכלאה לחצי שנה בעוון זנות, וילדיה נלקחו ממנה. בכלא דרשו ממנה לעבוד בשבירת מפרקות של תרנגולות. היא סירבה. "אני מוכנה למכור את הכוס שלי, אבל לא את הנשמה שלי. לפחות את הכוס אפשר לרחוץ."