האזור הגלקטי: "מכון הליווי" הממשלתי ביותר במכסיקו

צ'יאפאס הוא מחוזה של תנועת הזפטיסטס, התנועה המהפכנית של מכסיקו. במקרה או שלא במקרה, הוא גם אחד המחוזות העניים ביותר במדינה, ומכונה "מכסיקו האחרת". עיר הבירה של המחוז, טוסטלה (Tuxtla) שונה משאר המחוז – לא עניה, לא חקלאית, לא ילידית - ומכונה "צ'יאפאס האחרת". אולם בעוד תנועת הזפטיסטס חרטה על דגלה את שחרור הנשים, דווקא בטוסטלה מתקיים כבר עשרים שנים ניסוי במיסוד הזנות, שמטרתו הלא-מוצהרת היא הפגנת כוח שלטוני ומודרניות. כך לפחות טוענת פאטי קלי בספרה המרתק, Lydia's Open Door, Inside Mexico's Most Modern Brothel.

מחצית מאוכלוסיית מכסיקו נמצאת מתחת לקו העוני. למרות ההתקדמות החברתית, נשים עדיין נדחקות לשוליים במדינה, ונשים עניות מופלות כפליים. נשים עניות שעובדות בזנות נדחקות לשוליים וגם סובלות מסטיגמה.

בשנות התשעים, רשויות טוסטלה העשירה לא היו מרוצות ממראה הנשים העניות האלה ברחבי העיר העשירה. הן החליטו שאם אי אפשר להיפטר מהזנות, אפשר לתחום אותה, והקימו מכון ליווי ענק, ה-Zona Galactica (האזור הגלקטי), שכולל מספר בניינים ומקום לכ-150 עובדות מין. יצירת "האזור הגלקטי" היתה חלק ממאמץ רחב יותר של הרשויות לטהר את העיר ולהסיר את העדויות לכישלונן הכלכלי.

טוסטלה. בלי נשים עניות ברחוב

אזור האורות האדומים הקודם נהרס על-ידי השלטונות בתוך 72 שעות. עד היום לא הוקם בו משהו חדש. המעבר ממנו לאזור הגלקטי היה מעבר מתעשייה פרטית, לא מוסדרת ולא מבוקרת, לשותפות ציבורית-פרטית של העיר ובעלי אדמות. המעבר העניק לעיר שליטה ורווחים, ופטר אותה מהאשמות בסרסרות, שכן הסרסורים היו פרטיים. העיר מרוויחה שלושה פסוס על כל לקוח שנכנס למקום, וגובה שכירות מהרוכלים במקום ותשלומים מהעובדות על בדיקות רפואיות.

הרווחים של העיר מהזנות אינם גבוהים, מה שמחזק את הטענה שהשליטה בזנות אינה עניין כלכלי, אלא עניין של "היגיינה חברתית" ושליטה בעניים וב"סוטים". כרטיס הכניסה למכון מכיל את סיסמת המפלגה שהקימה אותו.

ב"סוֺנה גלקטיקה" יש 140 עובדות מין. בזנות רחוב יש עדיין הרבה יותר. בזמן שנשים במתחם עובדות תחת הרגולציה של המדינה, שאר עובדות המין בעיר אינן מוגנות והמדינה ממשטרת אותן. המשטרה עורכת פשיטות על זנות רחוב, במהלכן היא אוספת את הזונות למשאיות, חושפת אותן לתקשורת, מסיעה אותן במסע בושה ברחבי העיר, עוצרת אותן, קונסת אותן ומשחררת אותן למחרת.

המעצרים הללו, שמרגישים כמו ציד מכשפות, מייצגים כוח במספר דרכים: הכוח הפיסי שמפעילים השוטרים ופקחי הבריאות; הכוח הממסדי של המדינה והחוק, שמעודד את העונשים נגד עובדים לא רשמיים; וכוחן של הפרקטיקות התרבותיות, שיוצרות זונות ובו זמנית יוצאות נגדן, ומגדירות זנות לא מוסדרת כאיום על הבריאות והסדר הציבורי.

החוק מעניש נשים עניות, ומתעלם מהגברים העניים, לקוחות וסרסורים. עובדות המין חוזרות לעבוד ברחובות מיד אחרי המעצר, אבל זה לא מה שחשוב לשלטון. המעצרים הם תצוגת ראווה של כוח ממסדי, כמו שאמר אחד הפקידים: "אנחנו לא רוצים להעניש אותן. אנחנו רוצים לרשום אותן".

ארמון הנשיאות בטוסטלה

העובדות באזור הגלקטי לא סובלות מהמשטרה, אך נאלצות לעבוד תחת תנאיהן של הרשויות. הן מחויבות לעבור בדיקה גיניקולוגית בכל שבוע, ומי שחולה במחלת מין מושעית מהעבודה עד שתבריא. חולות איידס מושעות לצמיתות. העובדות צריכות לשלם בכל שלושה חודשים על כרטיס רישום שמסדיר את היותן זונות. הן גם מחויבות להגיע להרצאות על מניעת מחלות, אלימות במשפחה, הפלות, ביטחון עצמי וזכויות אדם.

עובדות המין במתחם הגיעו אליו ממגוון סיבות ורקעים. בזמן שרובן לא נהנות מעבודתן, הן מעדיפות אותה על-פני העוני השורר במגזר החקלאי, האלימות שממנה ברחו במדינות השכנות, או הצורך לציית לבעלים אלימים. לורנה מייצגת היטב את דעתן: "יש כאן חופש. את יכולה לנהוג בחופשיות. אין לך קולר מסביב לצוואר, אין כאן בוס שאומר לך 'קומי, תתחילי לעבוד, תעשי את זה ואת זה'. זה תלוי בך מתי את עובדת ואיך תשלמי את החובות שלך".

העבודה במתחם מבטיחה לנשים ביטחון יחסי, הגנה מפני אלימות וקהילה תומכת. היא גם מבטיחה כמות מסוימת של לקוחות: 1000 גברים בממוצע נכנסים למתחם בכל יום. בעונת הגשמים יש פחות לקוחות והעובדות מדוכאות. בעונות נעימות יותר הן יכולות להרוויח יותר, ומרשות לעצמן גם לדחות לקוחות שלא מוצאים חן בעיניהן.

המתחם מספק הזדמנויות עבודה גם לאנשים שאינם עובדים בזנות, והעבודה בו מקיימת משפחות רבות. יש בו דוכני אוכל, תמרוקים וקלטות. כמעט כל המוכרים הגברים הם הומואים, מאחר שזהו אחד המקומות היחידים שבו הם יכולים להרגיש בטוחים במיניות שלהם בלי פחד מהטרדות, בעיר שבה נאסר על גברים להסתובב בבגדי נשים בציבור (איסור שנחקק ב-2002, על-ידי נשיאת המחוז הראשונה אי-פעם).

בזמן שהמדינה ממשטרת את העובדות, הגברים מנצלים אותן ופקידות הממשל מזלזלות בהן, הן מנסות לשמור על האינטרסים של עצמן. המקרה המפורסם ביותר התרחש ב-1996, כשהרשויות החליטו להעלות את מחיר הכניסה למתחם, מה שהיה עלול להוריד את כמות הלקוחות. העובדות יצאו להפגנות נגד עליית המחירים ובעד שיפור התנאים במתחם. הן הקימו בריקאדות, שבתו מעבודה ודרשו את שיפור התנאים. הרשויות נענו לחלק מדרישותיהן.

באותה תקופה החליטו הרשויות לפנק את עובדות המין בחגיגות יום האם במתחם. הפינוק כלל מצעד של מכובדי העיר לצלילי תזמורת המרימבה העירונית. סטודנטים לקוסמטיקה עיצבו את שיערן של העובדות, פסיכולוגים הגיעו לתת ייעוצים, ולהקת רגאיי-ראפ מהונדורס הנעימה את זמנן בליווי רקדניות וגמד. פקידי הממשל לא פספסו את ההזדמנות לנאום כדי להעלות את המורל של עובדות המין, ולהזכיר להן את חובותיהן כנשים. אחד השווה אותן למריה מגדלנה, אחרת הזכירה להן שהן גם נשים וגם אימהות, ומחובתן לחנך את ילדיהן כראוי. לקראת סיום, עובדות המין קיבלו במתנה סינרים. חבל שלא היו להן כל אמצעי בישול במתחם.

עובדות המין, שכ-70% מהן אימהות שעובדות בזנות בשביל לפרנס את ילדיהן, לא היו צריכות את הנאומים של פקידי הממשל. הנאומים שירתו בעיקר את הממשל עצמו, כדי להראות את דאגתו לזונות ובעיקר את שליטתו בהן.

הקמת האזור הגלקטי מדגישה את השינוי הרחב יותר בכלכלה הגלובלית: כלכלת השירותים מועדפת על-פני החקלאות, עובדות מין נחשבות להשקעה כלכלית טובה יותר מאיכרים, ואדמות ציבוריות מופקעות כדי לפנות מקום לסוג מודרני של ניצול.

השינוי בכלכלה הגלובלית בא לידי ביטוי גם בהגירה ההמונית. בעיני עובדות המין המקומיות, המהגרות במתחם נתפסות כמי שמוכנות לעשות עבודות בזויות ולהוריד מחירים. העובדות המכסיקניות באזור הגלקטי מתלוננות על המהגרות מהונדורס ואל-סלבאדור, שלוקחות מחירים נמוכים יותר, מוכנות לבצע אקטים שהמקומיות לא מוכנות לעשות, וגונבות להן לקוחות. בעניין הזה, אין הבדל בין הגישה של עובדות המין לבין הגישה של הציבור הכללי.

פאטי קאלי כתבה את הספר מתוך אמפתיה גדולה לעובדות המין שפגשה, ומסיימת אותו בהמלצה לאי-הפללה של זנות. לפי קאלי, מיסוד הזנות הוא דרך של הממסד למשטר את הנשים כולן, והגיע הזמן להעצים אותן, כמו שכתבה אן מקלינטוק (Anne Mcclintock), שאותה היא מצטטת: "העצמה של עובדות מין מעצימה את כל הנשים, מכיוון שסטיגמת הזונה משמשת להטלת משמעת על הנשים כולן; ועידוד החברה לכבד עובדות מין יעודד את החברה לכבד את הנשים כולן".