צרפת: סוד התקציב הנעלם

שנה ושמונה חודשים עברו מאז כניסת החוק להפללת הלקוח לתוקף בצרפת, ורק שלושים נשים זכו להיכנס לתוכניות הסיוע ליציאה מהזנות. איך קרה שרק שלושים מתוך עשרות אלפי עובדות המין בצרפת מקבלות סיוע, ומה הסיוע כולל? כל הפרטים כאן.

התקציב

לפני כניסת החוק לתוקף: יוזמת החוק, השרה לענייני נשים נז'את ואלו-בלקאסם, הבטיחה עשרים מיליון יורו לתוכניות הסיוע.

אפריל 2016: החוק נכנס לתוקף, כספי הסיוע לא. הסיבה: תקציב המדינה לשנת 2016 כבר נקבע ואינו ניתן לשינוי.

אפריל 2016 – דצמבר 2016: אין תקציב ולכן לא נפתחות תוכניות סיוע.

ינואר 2017: תקציב הסיוע עובר בסנאט, אבל מקוצץ בשני שלישים וכולל רק 6.5 מיליון יורו.

ינואר 2017 – ספטמבר 2017: עכשיו יש תקציב, רק צריך להחליט מי יהיו הארגונים שיקבלו אותו ולהכשיר את העובדים שלהם. התהליך אורך תשעה חודשים. רוב הארגונים הנבחרים הם ארגונים נגד זנות, שהעיקרי ביניהם הוא הארגון הקתולי Mouvement Du Nid, אחד התומכים הגדולים בחוק.

אוקטובר 2017: שנה וחצי אחרי כניסת החוק לתוקף, סוף סוף נפתחות תוכניות סיוע, אם כי רק בחמישה מחוזות. הסיוע המוצע לנשים הוא 333 יורו לחודש, פלוס 105 יורו על כל ילד (עד שני ילדים) וגישה לדיור חירום. אגב, שכר המינימום בצרפת הוא בסביבות 1,500 יורו לחודש.

כאמור, שלושים נשים בלבד קיבלו את 333 היורו החודשיים. שאר הכסף נשאר בידי הארגונים עבור משכורות לעובדים והוצאות משרדיות. בהערכה גסה, מתוך תקציב הסיוע הכולל של 6.5 מיליון יורו:

נשים שרצו להפסיק לעבוד בזנות קיבלו 100,000 יורו.
ארגונים נגד זנות קיבלו 6,400,000 יורו.

התנאים לקבלת סיוע

נשים מעטות בלבד פנו לקבלת סיוע, אולי כי 333 יורו לחודש לא מספיקים לקיום. גם בין הנשים שכן פנו לארגוני הסיוע, רובן נדחו בגלל התנאים הנדרשים:

ידיעת צרפתית ברמה גבוהה: הנשים חייבות להוכיח שהן יודעות צרפתית טוב מספיק על-מנת שיוכלו למצוא עבודה. תשעים אחוזים מעובדות המין בצרפת הן מהגרות.   

הפסקת העבודה בזנות: הנשים חייבות להראות שהן הפסיקו לעבוד בזנות במשך תקופה מסוימת, כדי להוכיח שהן רציניות ולא מנסות לנצל את המערכת.

קבלת אשרת שהייה זמנית: ממשלת צרפת הבטיחה להעניק אשרת שהייה זמנית למהגרות לא חוקיות, בתנאי שיפסיקו לעבוד בזנות וייכנסו לתוכניות סיוע. אולם מושלי המחוזות השונים בצרפת, שחתימתם נדרשת כדי להעניק תוקף לאשרה, אינם מעוניינים במהגרות לא חוקיות במחוז שלהם ומסרבים לחתום על האשרות.

קבלת אישור מארגון הסיוע עצמו: הארגונים רוצים לשמור על אחוזי הצלחה גבוהים, ולכן מסננים את הפניות אליהם ומקבלים רק את בעלות הסיכוי הגבוה ביותר להצליח.

פיקוח, מעקב והפללה

כאמור, רוב עובדות המין בצרפת ממשיכות לעבוד בזנות ואינן נכנסות לתוכניות הסיוע. כדי לשכנע אותן להפסיק, הרשויות ממשיכות להפליל אותן.

הפללת זנות רחוב: החוק להפללת הלקוח אמנם ביטל את הקנסות המוטלים על הנשים העובדות בזנות רחוב, אך מועצות מקומיות חוקקו חוקי עזר עירוניים נגדן. נשים ממשיכות להיעצר בעוון "הפרעה לסדר הציבורי" ו"מטרד לציבור", ומהגרות לא חוקיות מקבלות צווי גירוש במקום קנסות.

הפללת עבודה בדירות: נשים שעובדות בזנות ביחד נחשבות לסרסוריות. כמו כן, החוק אוסר על השכרת דירה לעובדות מין, ושוטרים נוהגים לעקוב אחרי עובדות מין, לתעד את פעילותן ולאיים על בעלי הדירות שיואשמו בסרסרות אם לא יזרקו את הנשים מהדירה.

הרשעות על "עבודה בשחור": המשטרה צופה על עובדות מין כדי להעריך כמה לקוחות יש להן וכמה כסף הן מרוויחות, ואז הן נתבעות בבתי המשפט בגין העלמת מס. 

מעקב אחר עובדות המין בתוכניות הסיוע: ארגוני הסיוע משתפים פעולה עם המשטרה, שעוקבת אחרי הנשים בתוכניות הסיוע. אם הן נתפסות עובדות בזנות, הסיוע שהן מקבלות מופסק מיידית והן נזרקות מהתוכנית. אם אינן נתפסות, עליהן לעמוד בכל שישה חודשים בפני ועדה המורכבת מנציגי המשטרה, הרשויות וארגונים נגד זנות, והוועדה קובעת אם הן ראויות להמשיך לקבל סיוע.

בסופו של דבר, החוק הצרפתי הוא סוג של נאו-קולוניאליזם: נשים קתוליות לבנות שולחות שוטרים לבנים כדי לפקח על התנהגותן של נשים לא-לבנות. אם הנשים הלא-לבנות היו ילדות טובות והתנהגו יפה, הן יקבלו דמי כיס. אם לא, הן ייענשו.

רשומות קשורות:

עובדות המין בצרפת הזהירו מראש שזה מה שיקרה

אולי כי זה בדיוק מה שקרה בשבדיה

וגם בשאר העולם

טוב, עובדות המין בצרפת כבר רגילות לדיכוי. הן נלחמות על זכויותיהן עוד מאז המהפכה הצרפתית