זנות ואיידס: קשר לא מחויב המציאות

כתב העת הרפואי The Lancet הציג ב-2014 סדרה של שבעה מחקרים, על הדרכים שבהן מתמודדות עובדות המין ברחבי העולם עם סכנת האיידס. כידוע, יחסי מין כשלעצמם אינם גורמים לאיידס, אלא רק יחסי מין לא מוגנים. בגלל הסטיגמה, הדיכוי וההפללה, עובדות המין נתקלות במכשולים בניסיונן להגן על עצמן ולקיים יחסים מוגנים. המחקרים מציגים את המכשולים הללו ואת הפיתרונות האפשריים.

רוב המחקרים שמציג כתב העת הם מטא-אנליזות, כלומר השוואת תוצאות שהושגו במספר גדול של מחקרים. מדובר במחקרים משעממים עד מוות, אבל זה באמת עניין של חיים ומוות, אז הקרבתי את עצמי וסיכמתי אותם למען עתיד האנושות (גם אם ארגונים מסוימים חושבים שעובדות מין לא צריכות להיות חלק מהאנושות).

המחקר הראשון בדק את השפעתה של סביבת העבודה על התפשטות האיידס בקרב עובדות מין. החוקרות מצאו שאי-הפללה (דה-קרימינליזציה) של זנות יכולה להוריד את כמות ההדבקות ב-46%-33%. למעשה, המחקר מראה שהגורם המבני המשמעותי ביותר במניעת הידבקות באיידס הוא אי-הפללה, מאחר שהיא מפחיתה את האלימות ואת ההטרדות המשטרתיות, ומאפשרת לעובדות המין לעבוד במקומות בטוחים יותר.

הממצאים מראים שהפללה של אלמנטים שונים בעבודת מין (שכירת דירה, עבודה במשותף, הרס מתחמי אורות אדומים, וכו') גורמת לשימוש מופחת בקונדומים. עובדות מין נעשות נואשות יותר כלכלית, ונאלצות לקבל לקוחות שדורשים לוותר על קונדום; המשטרה מחרימה להן קונדומים; לארגוני הסיוע קשה יותר, או אפילו אסור, לחלק להן קונדומים; הלקוחות אלימים יותר ומאלצים אותן לוותר על קונדומים; והן נאלצות לשחד שוטרים ולהסתמך על אנשי העולם התחתון.

יש חשיבות רבה גם לארגונים של עובדות המין עצמן, שמספקים להן מרפאות לא שיפוטיות, שירותי סיוע מצד עמיתותיהן לעבודה, מקלטים ותמיכה מול הלקוחות והמשטרה.

המחקר השני בדק את הפיתרונות השונים למניעת איידס בקרב עובדות מין. הנתונים העגומים מראים שהסיכוי של עובדות מין להידבק באיידס גדול פי 13.5 מנשים אחרות, ו-15% מהנשים שנדבקו באיידס ב-2011 היו עובדות מין, בעיקר במערב אפריקה.

החוקרות מצאו שחלוקת קונדומים לעובדות המין הפחיתה ב-70% את ההדבקות באיידס שלהן ושל לקוחותיהן בדרום אפריקה. טיפול מונע וגישה לתרופות יכולים להפחית את ההדבקות ב-40% נוספים. הפללה מציבה מחסום בפני תוכניות כאלה.

[הרעיון לחלק קונדומים לעובדות המין נשמע מובן מאליו, עד שנזכרים ששבדיה מתנגדת לחלוקת קונדומים בטענה שזה "מעודד זנות", וארה"ב מתנה את תמיכתה בעמותות בכך שלא יחלקו קונדומים לעובדות המין.]

המחקר השלישי בדק את הקשר בין חיזוק והעצמה של ארגוני עובדות מין לבין מניעת התפשטות האיידס.

החוקרות מציינות את המחסומים העומדים בפני ארגוני עובדות המין: מגבלות תקציביות (למשל, כשמעדיפים לתת כסף למשטרה ולעמותות עשירות); הפללה של עבודת מין; ודיכוי, אלימות וסטיגמות חברתיות, שכולם קשורים זה בזה.

אף-על-פי שהמחקרים אינם מספיק מקיפים, נמצא קשר מובהק בין העצמת עובדות המין וארגוניהן לבין שימוש נרחב בקונדומים והפחתת התפשטות האיידס.

המחקר הרביעי בדק את השפעתן של הפרות זכויות אדם על המלחמה באיידס. לא במפתיע, כאשר מפרים את זכויות האדם של עובדות המין, הן מתקשות להשתמש בקונדומים.

המחקר החמישי בדק את מצב האיידס בקרב עובדי מין גברים. הוא מצא שהם סובלים מאותן בעיות של עובדות מין נשים, אבל מקבלים אפילו פחות תמיכה מהן, ומחקרים וארגוני סיוע נוטים להתעלם מהם. לדוגמא, אין כמעט תוכניות חלוקת קונדומים בשבילם. כתוצאה מכך, מצבם קשה יותר מהממוצע.

ואם מצבם של עובדי מין גרוע, הרי שהמחקר השישי מראה שמצבן של עובדות מין טרנסיות הוא הגרוע ביותר.

עוד לפני שהן נאלצות לעבוד בזנות, טרנסיות סובלות מסיכונים מיוחדים: ביולוגיים (למשל הזרקות לא חוקיות של סיליקון והורמונים), אישיים (למשל, צורך באישור מגדרי), בינאישיים (למשל, בני זוג גברים שנמצאים בסיכון גבוה), ומבניים (דיכוי ואלימות על רקע מגדרי ומיני).

ניתוחים להתאמה מגדרית עולים הרבה כסף ברוב המדינות, נוסף על הקושי להשיג עבודה וזכויות אדם. עבודת מין היא אחת האפשרויות היחידות שעומדות בפני טרנסיות שצריכות להרוויח כסף. באסיה, בין 54% ל-80% מהטרנסיות עסקו או עוסקות בזנות.

עובדות מין טרנסיות סובלות מאלימות יותר מנשים אחרות, גם של הלקוחות וגם של המשטרה. הן גם מרוויחות פחות ומבצעות אקטים מסוכנים יותר. הסטיגמה והאלימות עלולות לגרום לבעיות נפשיות, ואחד המחקרים גילה שיותר מ-60% מהנשים הטרנסיות שעבדו בזנות ניסו להתאבד. בעיות נפשיות מביאות להתנהגות מינית מסוכנת יותר, שעלולה להביא להידבקות באיידס.

המחקר השביעי קורא לתוכנית פעולה למען עובדות מין ונגד איידס. המסקנה הכללית של כתב-העת היא שאם רוצים למנוע את התפשטות האיידס בקרב עובדות המין, הפיתרון חייב לכלול אי-הפללה.