אם תבקרו פעם בוולינגטון, ניו-זילנד,
בוודאי תגיעו לרחוב קובה, אחד הרחובות הצבעוניים בעיר. תוכלו להתחיל את היום
עם ארוחת בוקר בבית הקפה "הבייגלה המכוערים הטובים ביותר" ("גם אתם
לא הייתם נראים טוב אם היו מגלגלים, חובטים, מרתיחים ומבשלים אתכם"), להמשיך
לארוחת צהריים אצל "אחֵי הבוריטוס המעופפים", ולסיים בבר
"סבתות רעות". לא משנה איפה
תאכלו ומה תעשו, בשלב כלשהו בוודאי תחצו את הכביש. כשתסתכלו על הרמזור הירוק, תגלו
שלא מופיע בו הולך הרגל הרגיל – מופיעה בו דמות נשית ססגונית. זאת כרמן. כרמן רופֶּה.
שום דבר בילדוּתה של כרמן, שנולדה
ב-1936, לא רמז שהיא תככב על רמזורים בבגרותה. היא גדלה בעיירה מאורית מרוחקת,
אביה התאבד כשהיתה בת חמש ואביה החורג מת מספר שנים מאוחר
יותר. כרמן בכלל לא היתה כרמן אז, היא היתה טרבור והוגדרה לצערה כגבר.
- אמא, הבנתי מה אני רוצה לעשות כשאגדל!
- מה?
- אני אהיה נזירה.
- אבל טרבור, בנים לא יכולים להיות
נזירות.
כרמן הפנימה. "הבנתי שאצטרך למצוא
דרך אחרת להצטרף למין השני." זה היה קשה בתקופה שבה אפילו מין בין גברים לא היה חוקי:
"התאהבתי בכל פעם בנער אחר. לא
הכרתי את המילה 'הומוסקסואל'. כל מה שידעתי זה מה שהרגשתי ומה שרציתי. אף פעם לא
חשבתי למה אני רוצה להיות בת או למה אני רוצה להיות שחקנית. גם אף פעם לא חשבתי
לשפוט מוסרית את התחושות והתשוקות האישיות שלי. הדאגה היחידה שלי היתה להגשים את
החלומות שלי, והרעיון של 'טוב' או 'רע' אף פעם לא עניין אותי.
במהלך גיל ההתבגרות גיליתי שיש חוקים
ממשלתיים שונים לגבי מה מותר ומה אסור לך לעשות בכל הנוגע לסקס. אפילו זה לא גרם
לי לחשוב שלשכב עם נער אחר יהיה רע. רק שזה יהיה נגד החוק."
בבית-הספר היא הסתפקה בהצטרפות לנבחרת
השחייה כדי לבהות בנערים חשופי חזה. רק אחריו היא התחילה ממש לשכב עם בחורים. ועוד
בחורים. ועוד. אחת מתקופות השיא שלה היתה כשעבדה בצבא, ולאחר מכן היא גיבשה
תוכנית לשיפור גיוס החובה בניו-זילנד :"אל
תשכחו שהתוכנית הזאת מגיעה אחרי הרבה מאוד התנסויות עם חיילים בחיל הים, בחיל
האוויר ובחיל הרגלים".
כרמן, אז עדיין "טרבור", עברה
לעבוד כאחות בעיר הבירה אוקלנד, ובאותה תקופה גם הציעו לה לראשונה לשכב עם גברים
תמורת תשלום. "הייתי המומה. לקבל כסף בשביל מה שאהבתי לעשות בחינם! ישבתי על
מכרה זהב כל החיים שלי ולא ידעתי את זה. היתה לי סחורה שאפשר למכור, והמכירה היתה
כולה הנאה".
מכרה זהב או לא, כרמן רצתה להיות כרמן,
לא טרבור. "התחלתי לעבוד בסמטאות החשוכות של אוקלנד, לבושה בדראג. יכולתי
להמשיך לעבוד בתור גבר, טרבור רופה היפיוף, לבוש היטב כמו גבר צעיר שמסתובב ברחבי
העיר. אבל הדראג היה כמו מחלה שנדבקתי בה. הייתי חייבת לעשות את זה. הייתי חייבת
להוכיח לעצמי שהאישה שהאמנתי שאני, יכולה למשוך גברים בדיוק כמו טרבור היפיוף. כך
נולדה כרמן. היא נהפכה למציאות בסמטה חשוכה באוקלנד, כשלקוח שאל אותי איך קוראים
לי".
 |
| האוטוביוגרפיה של כרמן |
כרמן הופיעה בדראג גם בבורלסקות, מנהג מסוכן לאור הנטייה של המשטרה לעצור בנים שלבשו בגדי נשים. באחד המקרים, כרמן נעצרה לשבועיים. "כל ההצקות
המשטרתיות גרמו לי בסוף להיות דראג במשרה מלאה. היה קל יותר להסתובב כמו אישה כל
הזמן בלי לעורר חשד".
במקרה אחר היא נעצרה בעוון ניהול בית
בושת – הדירה שלה, שבה עבדה לבדה וקיבלה לקוחות. היא נכלאה לחצי שנה. גם זה לא שבר
אותה. האסירים בכלא דווקא היו נחמדים עם הקווין שלהם, התלהבו מהמראה הנשי שלה
ושמחו לספק לה הגנה. "חלק מהסוהרים התלבשו כמו הגסטאפו, ודי אהבתי את זה. אף
פעם לא סלדתי מקצת קשיחות. אני אוהבת קצת משמעת וקשירות פה ושם".
זאת לא היתה ההיתקלות האחרונה של כרמן
עם החוק. בשנות השבעים היא נעצרה כשהתלבשה כאישה, התנהגות שהתביעה הגדירה אותה: "דרך פעולה שנועדה לגרום סלידה או תרעומת לאדם הגיוני". השופט זיכה את
כרמן מחמת הספק, ובזכות הזיכוי התקדימי נשים טרנסיות יכלו להסתובב מאז ברחובות בלי
לחשוש מתביעה.
ב-1968 כרמן הפכה רשמית ל"כרמן
רופה", ובשנות השבעים היא פתחה את בית-הקפה הראשון שלה, Carmen's International Coffee Lounge, באמצעות הכספים שהרוויחה בזנות. כל המלצריות היו
נשים טרנסיות או לסביות, וכמעט כל העובדים הגברים היו הומואים, רבים מהם אסירים
משוחררים שנכלאו בעבר בעוון הומוסקסואליות. בית-הקפה התפרסם באווירה הידידותית,
באורחים המגוונים (אפילו ראש ממשלת ניו-זילנד העתידי ישב בו) ובעוגת
השוקולד-אגוזים שלו. טוב, אולי גם בזכות החדרים בקומה העליונה שלו,
שבהם האורחים והעובדים יכלו לקיים יחסים להנאתם, בתשלום או לא בתשלום.
ההצלחה הניעה את כרמן לפתוח עוד ועוד
בתי קפה, מועדוני חשפנות ומכוני ליווי. בית-הקפה "התוכי" שירת בעיקר את
הקהילה הלסבית; מועדון החשפנות The Balcony
הציג גברים, נשים, מלכות דראג, טרנסג'נדרים וקרוס-דרסרים.
כרמן נהפכה לדמות מפורסמת בניו-זילנד
כולה. הומוסקסואליות עדיין היתה לא חוקית במדינה, ואחרי שכרמן אמרה בריאיון שהיא
מכירה לפחות ארבעה חברי פרלמנט הומואים, היא זומנה לוועדת חקירה פרלמנטרית, שאליה
הגיעה בתלבושת מרהיבה לקול תשואותיהם של אלפי מעריצים.
 |
| כרמן מגיעה לפרלמנט |
ב-1975 היא עשתה ניתוח חזה וחשבה לעצמה,
"העולם ראוי לראות את השדיים החדשים שלי". היא הזמינה עיתונאי לצלם אותה
במרוץ סוסים וחשפה מולו את שדיה. התמונה עשתה את דרכה לשערי כל העיתונים.
עכשיו הגיע הזמן לעבור לפוליטיקה, וכרמן רצה ב-1977 לראשות עיריית ולינגטון. המצע שלה היה כולו כרמן: הרחבת שעות
הפתיחה של ברים, הורדת גיל השתייה החוקי ל-18, אי-הפללה של הומוסקסואליות, זנות
והפלות, וחינוך מיני בבתי הספר. סלוגן הבחירות שלה היה Get
in Behind. הקמפיין
ההומוריסטי למחצה כלל סיסמאות כמו "כרמן תאיר את חיינו ותפצה אותנו על מזג
האוויר הנורא בתקופת ראש העיר הקודם", ו"לכרמן יש חזון אינטלקטואלי
מרשים, הישגים בתחומים מגוונים ונוכחות פיסית מושכת".
כרמן סירבה להשתתף בעימותים עם שאר
המועמדים, בטענה שהדיונים איתם לא מספיק אינטלקטואלים בשבילה. היא הסתובבה ברחבי
העיר בלימוזינה מפוארת והצהירה, "ברור לכול שאני עדיפה על-פני שאר המועמדים:
אני נראית טוב יותר מסר פרנסיס, מקסימה יותר ממייקל פאולר ויכולה לקרוע את הצורה
לאדון בראנט בכל יום נתון".
הרשויות דרשו מכרמן לעמוד לבחירה תחת
שמה הקודם, "טרבור רופה". היא ערערה והדיון הגיע עד לבית המשפט העליון,
שפסק לטובתה. "ביום הבחירות, פתקי ההצבעה הראו את שמותיהם המלאים של כל המועמדים,
מלבד אחת. פתקי ההצבעה עבורי כללו מילה אחת בלבד: כרמן." היא קיבלה 6,000
קולות, אלף פחות מהדרוש כדי להיכנס למועצת העיר.
למשטרה כל זה לא הפריע להמשיך להתנכל
לכרמן. ב-1980 כרמן נעצרה שוב, הפעם בעוון "הצעה הומוסקסואלית בוטה"
לשוטר סמוי. לכרמן נמאס והיא עזבה את ולינגטון לטובת סידני, שבה חיה בשלווה עד
מותה ב-2011.
כרמן נחשבת עד היום לדמות אהובה
בניו-זילנד ובאוסטרליה. ב-2003 היא נבחרה להיכל התהילה של הקהילה הלהטב"קית.
ב-2008 היא נהגה בקלנועית שלה בראש מצעד הדיוות של המרדי-גרא ההומו-לסבי. טופלס,
כמובן. כספי צוואתה של כרמן שימשו להקמת קרן צדקה. ארבעת
הרמזורים עם דמותה הוצבו ברחוב קובה בשלושים באוגוסט 2016, בדיוק שלושים שנה אחרי
האי-הפללה של הומוסקסואליות בניו-זילנד. כי זה הניצחון האמיתי של כרמן: ארבעים שנה
אחרי שרצה בבחירות עם מצע רדיקלי שנראה לכולם מגוחך, כל ההצעות שלה – אי-הפללה של הומוסקסואליות, הפלות וזנות,
חינוך מיני והורדת גיל השתייה – הפכו מאז למדיניות הניו-זילנדית הרשמית.
______________________________________________________________________
רשומות על נשים טרנסיות שעבדו בזנות והפכו לפוליטיקאיות מצליחות יותר:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה