גיבורת הרשומה האחרונה בסדרה על נשים טרנסיות שעבדו בזנות ועברו לפוליטיקה היא לואיסה רֶבִייה, חברת
מועצת העיר טרוחיו בפרו, שדווקא הרגיזה את עובדות המין. היא דרשה להרחיק אותן ממרכז העיר, מאחר ש"כל עוד הזנות קיימת, צריך להיות סדר. הזנות אינה מופללת ולכולם יש זכות
לעבוד, אבל לא במרכז ההיסטורי של טרוחיו, שאנחנו רוצים שיהיה מרכז מורשת תרבותית
של האנושות. [...] אנחנו פועלים לשנות את התדמית החברתית של הקהילה הטרנסג'נדרית,
ולא רוצים שאנשים מהקהילה שלנו יהרסו את התדמית החיובית שאנחנו מנסים לבנות".
עובדות המין הטרנסיות כעסו על הטענה שהן
פוגעות בתדמית של הקהילה הטרנסג'נדרית, ועובדות המין בכלל כעסו על הטענה שהן מטרד
עירוני שצריך להסתיר. הן לא היחידות שכועסות על רבייה. היא הרגיזה גם את קהילת
הלהט"ב השמאלנית בטרוחיו, אחרי שרצה בבחירות מטעם מפלגת הימין השמרנית ואמרה שמפלגות
השמאל מושחתות מדי. להערכתה של רבייה, רק 40% מהלהט"ב בעיר הצביעו בעדה.
 |
| Luisa Revilla |
למרות הביקורות, רבייה נבחרה ב-2014
למועצת העיר עם 14,800 קולות, וזה עוד תחת שמה המקורי, "לואיס רבייה
אורסיה", מכיוון שבפרו היה בלתי אפשרי להחליף מין ושם בתעודת הזהות בלי לעשות
קודם ניתוח להתאמה מגדרית. אחת ממטרותיה הייתה לשנות את החוק: "אני לא מכחישה
שאני זכר, אבל המגדר שלי הוא נשי, אני מרגישה אישה, ואני רוצה שיקראו לי לואיסה.
אני לא צריכה ניתוח כדי לדעת שאני אישה", וגם את הדעות הקדומות: "הניצחון
האמיתי הוא של הציבור, מכיוון שאני משוכנעת שאם לא תהיה אפליה, אם תהיה סובלנות,
אם יהיה ייצוג לכולם, לא תהיה יותר אלימות". לפני חודש וחצי היא זכתה סוף סוף
לשנות את שמה ל"לואיסה". אולי לא מפתיע שהיא נבחרה למועצה בתור נציגת
רובע La Esperanza, "התקווה".
 |
| "מין: אישה" |
רובע אספרנסה הוא רובע פחונים עני, בלי
תשתיות חשמל ומים, בדיוק כמו המקומות שבהם לואיסה הסתובבה בילדותה. אביה נטש אותה
בילדותה, והיא ואמה נאלצו לחיות "כמו צועניות", נודדות ממקום למקום,
מחפשות בתים שבהם יוכלו לחיות למרות עוניין. "הייתי עצובה כי רציתי משפחה
'מסורתית', עם אבא שיגן עליי נגד ההצקות שסבלתי מהן בגלל ההעדפה המינית שלי. [...] הייתי
עובדת מין בעיר לימה בגיל 16. לא זנות, עבודת מין. זה אותו דבר בעצם, אבל עבודת
מין נשמעת יותר אלגנטית... הערצתי את הנשים שהיו מעורבות בזה. את לומדת לשרוד. את
לומדת שיש אנשים טובים בדיוק כמו שיש אנשים רעים. אבל הבנתי שהעולם הזה לא בשבילי.
זה היה נורא, נורא. הכי נמוך שהגעתי. הרגשתי מלוכלכת, מגונה, חסרת ערך. הקשבתי
ללבי, חזרתי לטרוחיו ונרשמתי לסמינר קתולי".
רבייה מתנגדת מאז עקרונית לזנות, אם כי מדגישה את זכותן של נשים לעבוד בה. ב-15 השנים האחרונות היא ניהלה עסק
מצליח למשחקי וידאו, התחילה לחיות בגלוי כאישה והנהיגה ארגון להט"ב. לפני
שלוש שנים, בגיל 43, החליטה לרוץ למועצת העיר טרוחיו. כיום היא מזכ"ל
העירייה, חברת מועצת העיר ומרכזת פרויקט Juves לשיפור הביטחון בשכונות.
"אני לא אוהבת לשבת במשרד. אני אוהבת את עבודת השטח, הפעילוּת, יצירת קשר עם
אנשים. יש הרבה דברים לעשות". אנשי הרובע שלה כבר מכירים אותה, מקשיבים לה
ומוכנים לפתור כל בעיה שהיא מציגה. עבודות התשתית בשכונה מתקדמות בקצב מהיר, לצד בניית בית-ספר, שוק ומתחם ספורט ופנאי. רבייה אולי מרגיזה לפעמים, אבל כמו שהיא
אומרת, "בטוח שבבחירות הבאות לא תהיה רק לואיסה רבייה אחת. יהיו כל מיני
בחורים ובחורות שונים נוספים. אם כאן, בעיר הכי שמרנית של פרו, הצלחתי להיבחר, זאת
דוגמא והזדמנות לכולם".
 |
| "תשאירו את הפחד בארון" |
רשומות קודמות על נשים טרנסיות שעבדו בזנות ועברו לפוליטיקה: דיאנה רודריגז באקוואדור, סוליאנה אראייה בצ'ילה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה