דיאנה רודריגז עושה מהפכה

כמו נשים טרנסיות רבות באקוואדור, דיאנה רודריגז נזרקה מהבית. זה קרה בגיל 16, מיד אחרי שסיפרה להוריה שהיא אישה. בלי בית ובלי פרנסה, היא החלה לעבוד בזנות ברחובות גואיאקיל, העיר הגדולה ביותר באקוואדור. 

רודריגז מצאה עבודה במלון ופוטרה בטענה שהיא "נשית מדי". היא תבעה את המלון ודרשה לקבל את עבודתה בחזרה, הפעם בתור אישה. המלון טען כנגדה שהיא רשומה בתעודת הזהות עם שם גברי. בתגובה, רודריגז תבעה את המדינה כולה בדרישה לשינוי שמה בתעודת הזהות. ב-2009 היא ניצחה בתביעה. 

בינתיים רודריגז הספיקה לעשות תואר בפסיכולוגיה ולהפוך לאחת האקטיביסטיות הבולטות לזכויות להטב"ק באקוואדור. ב-2007 היא הקימה את ארגון Silueta X, שמספק הכשרה מקצועית לנשים טרנסיות ומקדם את זכויותיהן. אחת הפעולות  של הארגון הייתה קמפיין לשינוי תעודות הזהות, כך שיירשם בהן המגדר ולא המין, "המגדר שלי בתעודת הזהות שלי" (Mi género en Mi cedula). הקמפיין הביא לשינוי החוק.

           

ב-2013 רודריגז הייתה המועמדת הלהטב"קית המוצהרת הראשונה בהיסטוריה לאסיפה הלאומית באקוואדור, והפסידה. ב-2017 היא ניצחה. תהיה לה שם הרבה עבודה: להערכתה, 72% מהנשים הטרנסיות במדינה עובדות בעבודת מין, ומחקר שערכה, בהשתתפות 62 עובדות מין טרנסיות בגילאים 29-15 בגואיאקיל, מראה את מצבן הקשה. מחצית מהמשתתפות התחילו לעבוד בזנות כי נזרקו מהבית; 71% נדחו בכל מקום עבודה אחר; והמשטרה התעללה ב-55% מתוכן.

חמישית מהמשתתפות במחקר נשדדו במהלך עבודתן, 15% סבלו מסרסורים ו-10% מאלימות של עוברי אורח. העוני הופך אותן לחשופות אפילו יותר: 58% מהמשתתפות שכבו עם לקוח בלי קונדום מפני שהציע להן תשלום כפול.

בהפגנה למען זכויות עובדות מין טרנסיות (עומדת עם השלט במרכז). "אתם הורגים אותי על זה שאני אישה. אתם עוד יותר הורגים אותי על זה שאני טרנסית. אתם לגמרי הורגים אותי על זה שאני זונה".

לפעמים הן מוותרות על קונדום פשוט בגלל שהן מיואשות מהחיים. 48% מהן נזרקו מהתיכון בגלל המגדר שלהן, 81% סבלו מאפליה גלויה כשחיפשו עבודה, ו-52% לא קיבלו טיפול רפואי משום שהרופאים סירבו לטפל בהן. לא פלא שלחלקן כבר לא אכפת אם יחלו או ימותו, כמו שאומרת אחת מהן, דוברסקה: "אחותי, בשביל מה להגיע לגיל זיקנה? כדי להישאר לבד ולמות בעוני? אני מעדיפה לחיות את הרגע. אם נותנים לי כסף כדי להזדיין בלי קונדום, אני עושה את זה וזהו, גם ככה אף אחד לא אוהב אותי ולאף אחד לא אכפת מה יקרה לי". 63% מהמשתתפות במחקר אמרו שלא יפנו לטיפול גם אם יחלו באיידס. פאולטה היא אחת מהן: "אחרי גיל שלושים, כל סוג של מוות יהיה ברכה מבחינתי. צריך למות ממשהו, ואני לא רוצה למות בודדה".

דיאנה רודריגז לא מתכוונת לוותר על אף אחת מהן. במחקר אמרו 45% מהנשים שיחזרו ללמוד אם יקבלו מלגה, ו-50% היו רוצות לקבל הכשרה מקצועית. ארגון Silueta X בראשות רודריגז הכשיר 72 נשים טרנסיות להיות ספריות בקורס המקצועי הראשון שערך. עשרים ושתיים מתוכן פתחו מספרות עצמאיות, השאר החלו לעבוד במספרות אחרות.

כרגע, עבודה בספרות היא כמעט האפשרות היחידה של נשים טרנסיות באקוואדור. בכל מקום אחר הן סובלות מאפליה ומסטיגמות. רודריגז מקווה לשנות את המצב, ועכשיו היא תוכל לעשות זאת גם באסיפה הלאומית. זה לא הולך להיות קל: מועמד לנשיאות אקוואדור ב-2013 רצה לבטל זכויות להומואים וטען שדיאנה היא "גבר בלבוש של אישה", והנשיא לשעבר רפאל קוראה נאלץ להתנצל על אמירות בעייתיות כלפי קהילת הלהטב"ק. 

רודריגז עם בן זוגה, גבר טרנס, ובנם

רודריגז מזכירה לממשלה הרדיקלית: "בלי מהפכה מינית לא תהיה מהפכה אזרחית. מהפכה חייבת לכלול את כל האזרחים והאזרחיות, וקודם כל את אלה שהופלו היסטורית על-ידי קבוצות כוח". עד שזה יקרה, רודריגז ממשיכה לפעול כדי ליצור אפשרויות עבודה חדשות עבור נשים טרנסיות, ובינתיים ממליצה להכיר בעבודת המין שלהן כעבודה, כדי לצמצם את הדעות הקדומות ואת האלימות נגדן. 


רשומות דומות:

גם לקונגרס של הרפובליקה הדומיניקנית נבחרה עובדת מין לשעבר
וגם בארצות הברית מצבן של עובדות מין טרנסיות קשה
אבל ג'נט מוק מנסה להגדיר הכול מחדש