כוחות האו"ם מוצבים בהאיטי מאז
ההפיכה של 2004. המשימה שלהם היא חידוש שלטון החוק והפחתת האלימות הפוליטית. הם אמורים
להוות דוגמא של ריסון ויושר ללא משוא פנים, ולקדם זכויות אדם בכלל וזכויות נשים
בפרט.
בקיצור, כשאנשי כוחות האו"ם מנצלים
את העוני של הנשים המקומיות כדי לקיים איתן מין בתשלום, הם בוגדים בתפקידם (וגם
מפרים את תקנות האו"ם, שאוסרות על פעילות כזאת). כשהם מנצלים את מעמדם
הכלכלי, הפוליטי והצבאי כדי לשכב עם הנשים המקומיות, הם בוגדים בזכויות הנשים
וזוכים לגינויים מוצדקים בתקשורת המערבית. לצד זאת, אותה תקשורת נוטה להתעלם מנקודת
המבט של הנשים עצמן, כאילו העובדה שהן עניות וכהות עור אומרת שאין להן עמדה בנושא.
מחקר שנערך בהאיטי ב-2014 בדק מה הן חושבות.
במחקר השתתפו 231 נשים שהיו מעורבות
במין מסחרי עם אנשי כוחות האו"ם. הן שמחו שסוף סוף מישהי רוצה להקשיב להן,
ו-95% מהנשים שהחוקרות פנו אליהן הסכימו להשתתף במחקר, שנערך בתשעה מתוך עשרת
המחוזות של האיטי.
רק שלוש מהמשתתפות היו עובדות מין "מקצועיות". שאר המשתתפות ניהלו עם החיילים יחסים שנעו בין סטוץ חד-פעמי, יחסים מתמשכים וקשר זוגי. 39% מהמשתתפות במחקר היו עניות מרודות, 37% עניות, ושאר
המשתתפות היו קצת פחות עניות. ל-66% היו ילדים.
נשים רבות קיימו יחסים בתשלום בגלל ייאוש
כלכלי – רעב, בעיות דיור ומחסור באוכל לתינוקות, בתרופות ואפילו בנעליים.
"גרתי אצל דוד שלי. הוא שתה הרבה והרביץ לי. הוא היה משוגע. כשעזבתי אותו לא
היה לי אף אחד. היו לי רק הבגדים שלגופי והנעליים שלרגליי. הנעליים שלי נקרעו והתחלתי ללכת יחפה. כשחייל האו"ם הציע לקנות לי נעליים, ידעתי שזה יעלה לי
במחיר גבוה. אבל אמרתי כן."
במדינה שבה מצפים מגברים לפרנס
את נשותיהם, גברים זרים עשויים להיות עדיפים על-פני בעל מקומי. "כל אישה
צריכה לבחור גבר כלשהו. אני בוחרת גברים שנותנים לי את מה שאני צריכה. אני נותנת
להם מין והם נותנים לי כסף. הם נותנים לי אוכל. הם משלמים את שכר-הלימוד של הילדים
שלי. הם משלמים כשאני הולכת למרפאה. אני רק מבקשת והם נותנים לי כל מה שאני צריכה.
אם להגיד את האמת, החברות שלי מקנאות בי. כל מה שהגבר שלהן נתן להן זה תינוק, והוא
אפילו לא קונה בשבילו חלב וחיתולים. יש לי מזל והחברות שלי יודעות את זה. אני עושה
את מה שאני עושה, לוקחת את מה שאני צריכה ואז הגבר שלי עוזב. אני לא צריכה לבשל לו
או לכבס לו את הבגדים."
אישה נוספת מסכימה: "אישה שעושה
מין מסחרי יכולה לשלוח את כל הילדים שלה לבית-הספר, אפילו אם יש לה עשרה ילדים.
אבל אם אישה מתחתנת עם גבר היא מקבלת רק את החובות שלו. אין ודאות שהוא ישלם את
שכר הלימוד אפילו לילד אחד!"
נשים אחרות קיימו יחסים בתשלום מתוך
רצון לשפר את נסיבות חייהן. "חלק מהמוטיבציה שלי היא להשיג דברים שאני לא
צריכה. כל אישה רוצה שיהיו לה דברים יפים. כשהוא נותן לי כסף זה כמו תשלום. אבל
כשהוא נותן לי שרשרת או בושם, זה אומר שאכפת לו ממני. אני יודעת שהוא נשוי, אין לי
אשליות שזה קשר לטווח ארוך. אבל בינתיים אני נהנית מזה שהוא מחבב אותי ונותן לי
מתנות שאני אוהבת".
 |
| מגוון התשובות לשאלה: "מה קיבלת בתמורה למין?", לפי שכיחות הופעתן |
177 מתוך 231 המשתתפות היו מרוצות רוב הזמן ממה שקיבלו בתמורה למין. אלה שלא היו מרוצות היו אלה שהגברים לא שילמו להן את מה שהבטיחו, וגם הן הראו שהן מסוגלות לדאוג לעצמן. אחת מהן לקחה את התג של החלאה והחזירה אותו רק אחרי ששילם לה, אחרת איתרה את החלאה בפייסבוק ואיימה שתספר עליו למשפחתו ולחבריו בבית.
אבל לפני שתקבעו שהחיילים שכן משלמים את
מה שהבטיחו הם בעצם אנשים טובי לב שעוזרים לנשים המקומיות, כדאי לזכור שיש גם
צדדים שליליים ליחסי המין המסחריים איתם. "זרים אוהבים אקטים מיניים שתושבי
האיטי לא אוהבים. איך אני אמורה להגיד לחייל זר שאני לא רוצה לעשות משהו?
בנישואים, הבעל מחויב לשמור את אשתו מרוצה, אז הוא שואל אותה, 'אהובתי, את אוהבת
שאני נוגע בך כאן? איך אני יכול לענג אותך עוד?' אבל זר? הוא אף פעם לא ישאל משהו.
הוא פשוט יעשה מה שמתחשק לו'."
רק חצי מהנשים היו בטוחות מספיק בעצמן
כדי לדרוש שימוש בקונדום, והרבה יותר מדי גברים העדיפו לשכב איתן בלי קונדום –
בעיקר במערכות יחסים ממושכות, שבהן אי-שימוש בקונדום נחשב להוכחת נאמנות.
"כשאת איתו את חייבת לעשות מה שהוא דורש. יהיה טיפשי להתווכח עם חייל חמוש.
יש לך מזל שהוא לא פשוט אונס אותך. במקום זה הוא משתמש במילים יפות ונותן לך כסף
או אוכל. למה להתגרות בגורל שלך ולדרוש קונדום?" משתתפת אחרת אומרת: "אני
משתמשת בקונדום כי איידס הוא בעיה אמיתית ואם אני אחלה באיידס אני אמות. לפעמים
אני פוחדת להתעקש, אבל אני פוחדת יותר למות".
יותר מרבע מהנשים סיפרו שחיילי האו"ם ניצלו אותן לרעה, כולל כפייה של מין אנאלי ואלימות פיסית ומילולית. רובן
הגדול לא ידעו שהן יכולות להתלונן על כך במוסדות האו"ם המקומיים, ואלה שידעו
אמרו שתלונות בנושאים אחרים זכו להתעלמות.
הנשים גם לא ידעו שיש לאו"ם תקנות
נגד מין בתשלום איתן, אבל התקנות האלה דווקא הרגיזו אותן: אף אחת מהמשתתפות במחקר
לא תמכה באיסור על מין בתשלום. הן ראו במסחר המיני פעילות כלכלית רווחית, ולמרות שלא
נהנו ממנו, הן לא חשבו שהוא רע עד כדי כך שצריך לאסור עליו. אחת מהן טוענת:
"אישה שסוחרת במין מנצלת את מלוא הפוטנציאל של הגוף שלה, כדי שבהמשך היא תוכל
לנצל את מלוא הפוטנציאל של המוח שלה".
מערכת היחסים של תיכוניסטית בת 18 עם
חייל או"ם מסכמת היטב את נקודת המבט המורכבת של הנשים המקומיות:
"נהניתי מהחוויה. ידעתי שלא אוכל
להתחתן איתו, הוא מאמין בדת אחרת, הוא לא חי כאן. אבל הייתי בודדה והוא היה נחמד
אלי. הוא תמיד נתן לי מתנות. גברים בהאיטי הם לא כאלה. הם אגואיסטים. הם לא מביאים
לך פרח ביום ההולדת שלך. הוא זכר את יום ההולדת שלי. הוא היה כל כך טוב אלי. הוא
שילם את שכר הלימוד שלי. הוא עזר לי. הוא שילם על מדי התיכון שלי, על המדים
והספרים של אחי, על הכלים לעסק של אבא שלי. היה לו כסף, הוא היה יכול להרשות לעצמו.
כשהוא הציע לי לשכב איתו, לא היתה בכלל שאלה. לא יכולתי להגיד לו לא. הייתי חייבת
לו סקס. [...] לא הייתי מוכנה עדיין לשכב איתו, אבל לא יכולתי להגיד לא. לא לו.
והוא ידע את זה. אם את אומרת לא לגבר כזה, גבר עם כוח, זר, הוא פשוט ישכב איתך בכל
מקרה. אין לך את הזכות להגיד לא. אני לא יכולה להגיד שזה היה אונס. זה לא היה
אונס. אבל לא הייתי מאוהבת בו והוא לא אהב אותי. זאת לא היתה רומנטיקה. הוא היה
יכול בקלות לבחור כל בחורה אחרת בשביל סקס. אני הייתי במקרה הראשונה שהוא
פגש."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה