בשבדיה חוקקו את החוק להפללת לקוחות זנות ב-1999. עשר שנים מאוחר יותר החליטו גם בנורבגיה לאמץ את החוק, בעקבות המספר הגדול של נשים ניגריות שהגיעו למדינה כדי לעבוד בזנות.
ב-2012 פרסם מרכז Prosentret, שמפעיל מרכזי עזרה לעובדות מין, את תוצאותיו של מחקר שערך במשך שלוש שנים. המטרה הייתה לבדוק את היקף האלימות כלפי עובדות מין מאז החוק החדש. לפני כניסת החוק לתוקף, עובדות המין נשאלו אם הן חושבות שהחוק ישנה את מידת האלימות כלפיהן. 64% מתוכן חשבו שהוא יגביר אותה. למרבה הצער, הן צדקו.
מתברר ש-59% מעובדות המין סבלו מאלימות בשלוש השנים שמאז החוק להפללת הלקוח – לעומת 52% שסבלו אי-פעם מאלימות לפני החוק.
76% מהעובדות בזנות רחוב סבלו מאלימות (לעומת 58% לפני החוק), ו-43% מהעובדות בבתים (לעומת 33%).
למרות העלייה באלימות, עובדות המין התלוננו פחות במשטרה. רק 16% העזו להתלונן במשטרה על אלימות נגדן, לעומת 27% לפני החוק.
יש סיבה לחוסר הרצון של עובדות המין להתלונן במשטרה, ולסיבה הזאת קוראים Aksjon Husløs, או בעברית: "מבצע הומלס". זהו שם המבצע של משטרת נורבגיה, שנועד לזרוק את עובדות המין מבתיהן לרחוב. המשטרה עוקבת אחרי עובדות מין, מאתרת את הדירות שלהן, ואז מודיעה לבעלי הדירה שאם לא יזרקו את הנשים מהבית, הם יואשמו בסרסרות.
לא רק שהמבצע זרק נשים לרחוב וגרם להן להפסיד את שכר
הדירה שכבר שילמו, הוא גם הפך לכמעט בלתי-אפשרית את יכולתן לשכור דירה כדי לגור בה. כל מי שנראית לבעל הבית כמו עובדת מין, לא תוכל לשכור דירה.
ב-2012 פרסם מרכז Prosentret, שמפעיל מרכזי עזרה לעובדות מין, את תוצאותיו של מחקר שערך במשך שלוש שנים. המטרה הייתה לבדוק את היקף האלימות כלפי עובדות מין מאז החוק החדש. לפני כניסת החוק לתוקף, עובדות המין נשאלו אם הן חושבות שהחוק ישנה את מידת האלימות כלפיהן. 64% מתוכן חשבו שהוא יגביר אותה. למרבה הצער, הן צדקו.
מתברר ש-59% מעובדות המין סבלו מאלימות בשלוש השנים שמאז החוק להפללת הלקוח – לעומת 52% שסבלו אי-פעם מאלימות לפני החוק.
76% מהעובדות בזנות רחוב סבלו מאלימות (לעומת 58% לפני החוק), ו-43% מהעובדות בבתים (לעומת 33%).
למרות העלייה באלימות, עובדות המין התלוננו פחות במשטרה. רק 16% העזו להתלונן במשטרה על אלימות נגדן, לעומת 27% לפני החוק.
יש סיבה לחוסר הרצון של עובדות המין להתלונן במשטרה, ולסיבה הזאת קוראים Aksjon Husløs, או בעברית: "מבצע הומלס". זהו שם המבצע של משטרת נורבגיה, שנועד לזרוק את עובדות המין מבתיהן לרחוב. המשטרה עוקבת אחרי עובדות מין, מאתרת את הדירות שלהן, ואז מודיעה לבעלי הדירה שאם לא יזרקו את הנשים מהבית, הם יואשמו בסרסרות.
מכאן ברורה גם הסיבה לעלייה באלימות נגד עובדות מין. נשים בזנות רחוב פגיעות יותר כי אין להן זמן לאמוד את לקוחותיהן ולעמוד על המקח, והן צריכות להיכנס מהר למכונית לפני שהמשטרה תתפוס את לקוחותיהן. בנוסף, נשים לא יכולות לשכור דירה ביחד ונאלצות לעבוד לבד, עובדה שמשאירה אותן חסרות הגנה מול לקוחות אלימים.
כמו שאפשר להבין, מטרת החוק הייתה לפגוע בעובדות המין, בתקווה לגרום להן להפסיק לעבוד בזנות. אין ספק שהפגיעה בעובדות המין הושגה בהצלחה, אולם האם היא אכן גרמה להן להפסיק לעבוד בזנות? לא ברור. לפי מחקרה של ממשלת נורבגיה ב-2014, מספר העובדות בזנות רחוב ירד ביותר מ-50%, מספר מודעות הפרסום באינטרנט עלה בשיעור דומה, ושאר סוגי הזנות לא נבדקו.
גם לגבי מספר הלקוחות אין נתונים מספריים. עם זאת, החוקרות של Prosentret שוחחו עם עובדות מין ומרכזי סיוע, ומעריכות שמספר הלקוחות ירד במידה מסוימת, וכתוצאה מכך עובדות המין נאלצות
להסכים לדרישות שקודם סירבו להן. לפיהן, מספר הלקוחות ה"טובים" ירד, ואילו מספר הלקוחות ה"רעים" נשאר אותו דבר – אלה שמסרבים לשים קונדום,
שמתמקחים על המחיר, שמתייחסים בצורה משפילה, אלימים, שיכורים או לא יציבים.
כלומר, מספרם של אלה ש"מחפשים יותר משירותי מין ורוצים לפגוע בנשים",
כמו שמגדירים אותם במחקר, לא ירד. כך התלות של הנשים דווקא בלקוחות האלה נעשתה
גדולה יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה