וירג'יניה וולף ואמה גולדמן מדברות על זנות

גם כשמדינת ישראל ונשים ממסדיות רוצות לחוקק חוקים נגד עובדות המין, יש עדיין לא מעט נשים פמיניסטיות שתומכות בעובדות המין ומשתדלות להיות בנות בריתן. נשים אלה ממשיכות את דרכן של פמיניסטיות מפורסמות כמו וירג'יניה וולף ואמה גולדמן. גולדמן כתבה את מאמרה על זנות, "הסחר בנשים", ב-1910, ובלתי-נתפס כמה שהוא נשאר רלוונטי בימינו. וולף כתבה את הספר "שלוש גיניאות" ב-1938, ספר שכולל רעיונות מבריקים רבים לגבי מלחמות, קפיטליזם, תקשורת, וגם לגבי זנות. אביא כאן את סיכומיהם.

את מאמרה של גולדמן, The Traffic in Women, אפשר לקרוא בחינם באנגלית, או בעברית בספר "חמישה מאמרים פמיניסטיים" בהוצאת פרדס, בתרגומה של דפנה רוזנבליט. שאר המאמרים בספר מרתקים לא פחות. את ספרה של וולף אפשר למצוא בחינם באנגלית, או בעברית בשם "שלוש גיניאות", בתרגום נוראי למדי של אהרן אמיר, שכמו גבר טיפוסי הרגיש צורך להגביה את השפה כדי לעשות רושם.

אמה גולדמן / הסחר בנשים

"הצעקה הצדקנית נגד הזנות תעזור לתפור כמה תפקידים פוליטיים שמנים לפרזיטים המסתובבים בעולם כפקחים, חוקרים, בלשים וכדומה."

"ההבדלים בין נשים שונות הם כמותיים בלבד – אישה יכולה למכור את עצמה לגבר אחד במסגרת של נישואים, או לגברים רבים. בין אם שוחרי הקידמה שלנו מודים בכך ובין אם לאו, הנחיתות הכלכלית והחברתית של האישה היא האחראית לזנות." בעיניהם של שומרי המוסר, הזנות אינה מסתכמת בעובדה שהאישה מוכרת את גופה, אלא בכך שהיא מוכרת אותו מחוץ למסגרת של נישואים.

הסיבה העיקרית לזנות היא הניצול הקפיטליסטי, שפורח על חשבון עבודה בשכר רעב ושולח אלפי נשים ונערות לעסוק בזנות. כמובן ש"שוחרי הקידמה" מעדיפים להתעלם מהסיבה הזאת ולהטיף על מוסר. העובדה היא שנשים יכולות להשתכר בזנות הרבה יותר מבכל עבודה אחרת.

הגורם הכלכלי אינו הגורם היחידי לזנות. ההתייחסות החברתית למין היא גורם נוסף. "החברה מתייחסת אל החוויות המיניות של הגבר כאל ציוני דרך בהתפתחותו הכללית, בעוד שחוויות דומות בחייה של אישה נתפסות כאסון נורא, כאובדן של כבודה ושל כל הטוב והנאצל שבה. מוסר כפול זה מילא תפקיד חשוב ביצירתה של הזנות ובשימורה. הוא כרוך בשימור הבורות המוחלטת של נערות בעניינים של מין ובקידוש התמימות. כאשר היא מצטרפת לדחף מיני חנוק ומדוכא, התמימות הזאת תורמת ליצירת מצב עניינים שהפוריטנים שלנו להוטים כל-כך למנוע.

סיפוק הצרכים המיניים אינו מוביל בהכרח לזנות. רדיפתם חסרת הרחמים, האכזרית והפושעת של מי שמעזים לסטות מן הנתיבים הסלולים היא האחראית לכך."

"נערות עובדות 12-10 שעות ביום במפעל. לרבות מהן אין בית לשוב אליו או תנאי מחיה מינימליים, והן מעדיפות לצאת למקומות שמספקים בידור זול, שבהם הן פוגשות גברים. ברגע שהן שוכבות עם אחד מהגברים האלה, החברה מוקיעה אותן על שסטו מדרך הישר. זהו הצעד הראשון לעבר הזנות: אחרי שהחברה מוקיעה את אותה נערה, והחינוך והמסורת שהוטבעו בה גורמים לה לחשוב שהיא מושחתת ומופקרת, אין לה עוד במה להיאחז והיא צוללת למטה. כך יוצרת החברה את הקורבנות שלאחר מכן היא מנסה לשווא להיפטר מהם." אין לאותה אישה למי לפנות: "העלוב שבגברים חש שהוא טוב מכדי לשאת אישה שאת חסדיה הוא דווקא נכון לרכוש, אף על פי שבדרך זו הוא עשוי להציל אותה מחיים של אימה." היא גם לא יכולה לפנות לאישה אחרת, שרואה בה אישה טיפשה שאינה טהורה יותר, "ואינה מבינה שבמובנים רבים עמדתה מגונה יותר מזו של אחותה מהרחוב."

על סרסורים:

"הסרסור, מתועב ככל שיהיה, אינו אלא אחד מתסמיניה של הזנות המודרנית, תוצאה של הדיכוי והשוחד, תולדה של מסעי צלב בלתי מאורגנים כנגד עוולות חברתיות.

הסרסור הוא ללא ספק חבר עלוב במשפחת האדם, אך באיזה אופן הוא מתועב יותר מהשוטר הנוטל מן האישה העובדת ברחוב את פרוטתה האחרונה, ואז כולא אותה בתחנת המשטרה? [...] אינני מבקשת לעתור בשם הסרסור, אך איני מצליחה להבין מדוע הוא מוקע בכל פה, בעת שהאחראים האמיתיים לעוול החברתי נהנים מחסינות וכבוד. כדאי גם לזכור שהסרסור לא יוצר את הזונה. הצביעות והזיוף שלנו הם שיוצרים את הזונה ואת הסרסור גם יחד."

לסיום, גולדמן מצטטת חוקר זנות בשם הבלוק אליס (Havelock Ellis), שאמר פעם: "הרעיה שנישאה למען כסף, היא באמת זונה. היא מרוויחה פחות, עובדת ומעניקה הרבה יותר, וכפופה לחלוטין לאדונה. הזונה לעולם אינה מציעה למכירה את נשמתה. היא שומרת על חירותה ועל הזכויות האישיות שלה, ובכלל זה על הזכות לסרב למשאלתו של הגבר."

וירג'יניה וולף / שלוש גיניאות

על עבודה בשכר: "בטח לא יהיה קשה להפוך את האידיאל הישן של פרישוּת הגוף לאידיאל החדש של פרישוּת הרוח – לגרוס שאם זה חטא למכור את הגוף בעבור בצע-כסף, הרי זה חטא גדול הרבה יותר למכור את הנפש בעבור בצע-כסף, שהרי הנפש, כך אומרים, אצילה יותר מן הגוף."

על כתיבה ואמנות תמורת שכר:

"ממש כמו שנחשב לשחיתות שאישה תמכור את גופה בלי אהבה, אבל מקובל שהיא תיתן את גופה לבעל שאותו היא אוהבת, כך הרי תסכימי שזה חטא למכור את מוחך בלי אהבה, אבל ראוי לתת אותו לאמנות שאותה את אוהבת. אך מה הכוונה ב'מכירת מוחך בלי אהבה'? בקצרה, לכתוב לפי הוראותיו של איש אחר, תמורת כסף, מה שאינך רוצה לכתוב. מכירת מוח היא דבר גרוע ממכירת גוף. הרי כשמוכרת-הגוף מוכרת את הנאתה הרגעית, היא דואגת לכך שבזה ייגמר העניין. אך כשמוכרת-מוח מוכרת  את מוחה, צאצאיו המרושעים והחולים נשלחים אל העולם לנַגע ולהשחית ולזרוע זרעי חולי באחרים. לכן אנו מבקשים שתתחייבי שלא לנאוף במוחך מפני שזו עבירה חמורה הרבה יותר מן השנייה.

[...]

תרבות כשהיא מעורבת בכסף אישי, או תרבות כשהיא מעורבת בפרסומות ופרסום, גם אלו צורות מפוגלות של תרבות. חובה עלינו לבקש שתתנזרי מהן; שלא תופיעי על בימות ציבור; שלא תַרצי; שלא תַרשי לפרסם את פניך הפרטיים, גם לא פרטים מחייך הפרטיים; קיצורו של דבר, שלא תזדקקי לאף אחת מן הצורות של זנות-המוח, שהסרסורים ורועי-הזונות של ענף מכירות המוח מציעים; ושלא תקבלי אף אחת מאותן תוויות שבזכותן מתפרסמים ונותנים אישור למעלת המוח – עיטורים, כיבודים, תארים. עלינו לבקשך לדחותם מכל-וכל, שכן כולם מעידים על התרבות שנמכרה לזנות ועל החופש האינטלקטואלי שנמכר לשבי."