נוער להטב"קי בניו-יורק: תמונת מצב

רוב המחקרים שסיכמתי כאן התרכזו בזנות חוקית. הפעם מדובר במחקר עם אופי שונה לחלוטין: זנות של בני נוער, רובם קטינים וקטינות, במקום שבו הזנות אינה חוקית. כלומר, מדובר בנערים ונערות שנמצאים במצב קשה מלכתחילה, ואם זה לא מספיק, המשטרה עוד עוצרת אותם באשמת זנות. התוצאות בהתאם.

המחקר החל ב-2011 ונמשך שלוש שנים, בהשתתפות 283 בני ובנות נוער להטב"קים בבגילאי 21-13, שעסקו בזנות הישרדותית בניו-יורק. הגיל הממוצע היה 19.5. החוקרות הגדירו את המשתתפים כך:

 lesbian, gay, bisexual, transgender, and queer or questioning (LGBTQ) youth; young men who have sex with men (YMSM); and young women who have sex with women - YWSW

44% מהמשתתפים היו זכרים, 36% נקבות, 11% טרנסיות, 3% טרנסים.

הפער הגזעי בארה"ב בא לידי ביטוי ברור במוצאם של המשתתפים. רק 5% היו לבנים, לעומת. 37% שחורים, 22% לטינים ו-30% מעורבים.

48% מהמשתתפים חיו בבתי מחסה, ו-10% חסרי בית. לא סתם עבודתם בזנות נקראת במחקר Survival Sex. 

כזכור, המשתתפים במחקר היו בני 21-13, וגיל הכניסה הממוצע שלהם לזנות היה 17. עם זאת, בניגוד למיתוסים, רק 6% התחילו לעבוד בזנות בגלל ניצול של צד שלישי. הרוב המוחלט התחילו לעבוד בזנות בגלל צורך בכסף, אוכל או מחסה.

המשתתפים קיבלו בין 11 ל-18 לקוחות בשבוע, כלומר כשני לקוחות בממוצע ביום. רובם הדגישו שהם יכולים לסרב ללקוחות, ושהם בוחרים לקוחות לפי כסף, גזע ומצב משפחתי. 66% מתוכם קובעים בעצמם את המחיר, לעומת 18% שאצלם הלקוחות קובעים את המחיר. הרווח הממוצע הוא בין 356 ל-734 דולר ליום.

54% מהמשתתפים במחקר מוציאים את הרווחים בעדיפות ראשונה על אוכל. 36% על בגדים.

18% מוציאים חלק מהרווחים על מריחואנה, 13% על סיגריות. שוב, אפשר לראות שהבעיה של מי שעוסקים בזנות אינה סרסורים או התמכרות לסמים, אלא עוני. בעיה נוספת היא המשטרה, שעצרה 70% מהמשתתפים במחקר לפחות פעם אחת. יתרה מכך, אם צעירה שעובדת בזנות עוזרת לחברתה לעבודה לפגוש לקוח, היא תיחשב לסרסורית ותישפט בהתאם.

23% מהמשתתפים במחקר נקלעו לעימותים פיזיים, ו-23% לעימותים מילוליים. ב-69% מהמקרים העימות היה עם לקוחות, ובשאר המקרים עם גורמים אחרים. כלומר, בערך 80% מעובדות ועובדי המין לא נקלעו לעימות פיסי עם לקוחות.

93% רוצים לעזוב את הזנות. 44% צריכים תעסוקה כדי לעזוב, 21% חינוך, 29% דיור. 21% אמרו שהם צריכים תמיכה נפשית או ייעוץ. למרבה הצער, זה לא מה שהמדינה מציעה להם. היא מכניסה אותם לכלא, או מחזירה אותם לאותן משפחות שמהן הם ברחו, בין אם מדובר במשפחותיהם המקוריות או במשפחות אומנה. כתוצאה מכך, הם פוחדים לספר על מצבם בבית הספר, כדי שלא יזעיקו את עובדי הרווחה.

לסיכום, המחקר מראה שהבעיה של בני נוער להטב"קים שעובדים בזנות היא כלכלית. כדי לא לעבוד בזנות, הם זקוקים לכסף, פרנסה ודיור. כמה עצוב שארה"ב מעדיפה לעצום עיניים מול הבעיות האמיתיות, ולטעון שהם זקוקים לחינוך מחדש.