החוק להפללת לקוחות זנות: מיתוסים מול מציאות

שבע מדינות ברחבי העולם אימצו את החוק להפללת לקוחות זנות, וכולן הבטיחו לסייע לנשים העוסקות בזנות ולא להפליל אותן. האם הן עשו זאת, והאם ישראל מתכוונת לעשות זאת? זה מה שאנסה לבדוק ברשומה זאת, כמו גם את דעתן של עובדות המין עצמן על החוק. הרשומה אינה כוללת את איסלנד, שלא הצלחתי למצוא מידע עליה.

"החוק מבטיח סיוע רחב עבור נשים שרוצות להפסיק לעבוד בזנות"

רק קנדה ונורבגיה העלו את תקציבי הסיוע בעקבות החוק. כל שאר המדינות לא הגדילו את הסיוע לנשים העוסקות בזנות. 

באירלנד החוק אינו כולל תקציב סיוע כלשהו. בצרפת, תקציב הסיוע המובטח לא הועבר בגלל בעיות בירוקרטיות, והחוק אינו כולל תקציב מובטח לשנים הבאות. בצפון-אירלנד הוקמה בעקבות החוק ועדה, שתפקידה לגבש אסטרטגיה עבור תוכנית לסיוע. היא פרסמה אסטרטגיה חצי שנה לאחר הקמתה, ופרסמה תוכנית לסיוע חצי שנה לאחר מכן. מאז עסוק משרד הבריאות בבחינת התוכנית, ולא ידוע על אף אישה שנעזרה בה עד היום. 

שבדיה העניקה בעקבות החוק 1.5 מיליון דולר למשטרה, ואף לא דולר אחד תוספת לרשויות הרווחה [1]. עובדות מין מקומיות אמנם זכאיות לסיוע סוציאלי כמו כל אישה אחרת, אבל 80% מעובדות המין במדינה הן מהגרות, והן אינן זכאיות לסיוע אלא מגורשות מהמדינה.

נורבגיה הקציבה 1.2 מיליון יורו לשנה עבור תוכניות סיוע לנשים שרוצות להפסיק לעבוד בזנות. בנורבגיה יש כ-3,000 עובדות מין, כך שהתקציב מעניק 33 יורו לחודש עבור כל אחת. עם זאת, רוב עובדות המין בנורבגיה הן מהגרות, והן בכל מקרה לא זכאיות לסיוע אלא מגורשות מהמדינה.

בקנדה הממשלה הקציבה שלושה מיליון דולר לשנה עבור תוכניות סיוע. לא ידוע כמה עובדות מין ישנן בקנדה, אולם בוונקובר לבדה יש קרוב ל-10,000 עובדות מין. אפילו אם רק הן יקבלו סיוע, כל אחת תקבל 300 דולר בלבד לשנה שלמה. 

ובישראל? החוק אינו כולל סיוע כלשהו. הוא כולל רק הקמת רשות לאומית, שתגיש את המלצותיה שמונה חודשים אחרי כניסת החוק לתוקף. אין הבטחה שהמדינה תקציב את הכספים הדרושים לקיום ההמלצות.

"החוק אינו מפליל את הנשים בזנות"

בכל המדינות בהן נחקק החוק להפללת הלקוח, המהגרות העוסקות בזנות מופללות ומגורשות מהמדינה, גם אם שהו בה באופן חוקי. רוב העוסקות בזנות במערב אירופה הן מהגרות (80% בשבדיה ובנורבגיה, 90% בצרפת), כך שהחוק למעשה מפליל ומגרש את רוב עובדות המין.

גם עובדות מין מקומיות מופללות בכל המדינות בהן נחקק החוק. אין להן אפשרות חוקית לשכור דירה, ואם הן עובדות ביחד באותה דירה הן נחשבות לסרסוריות. נאסר עליהן לעבוד במלונות או לשכור נהג או מאבטח. זנות רחוב היא האפשרות החוקית היחידה שלהן, אך היא מוגבלת רק לאזורים מסוימים, שבהם השוטרים מפטרלים ולא מאפשרים ללקוחות לגשת אליהן.

בשבדיה, צרפת ונורבגיה, החוק מונע מעובדות מין לשכור דירה באופן חוקי, מפליל בסרסרות נשים שעובדות ביחד ומאפשר לשוטרים לעקוב אחרי נשים, לפרוץ לבתיהן בזמן שהן מקיימות יחסי מין, לערוך חיפוש עליהן ובדירתן ואפילו להחרים להן קונדומים בתור ראיות. בנורבגיה המשטרה יצאה למבצע שנועד לזרוק את עובדות המין מדירותיהן. היא קראה לו "מבצע הומלס".

באירלנד, הקנס ללקוחות נע מ-500 עד 1,000 יורו; נשים שעובדות בזנות נקנסות ב-500 עד 5,000 יורו, נאסרות, כספן מוחרם, ואם אין להן אזרחות אירית הן מגורשות מהמדינה.

בקנדה קיים איסור על שידול לזנות באזורים מסוימים; אסור לנשים לעבוד ביחד, אחרת הן נחשבות לסרסוריות; ומהגרות שעובדות בזנות מגורשות מהמדינה, אפילו אם הן נמצאות בה באופן חוקי למטרות לימודים או עבודה.

ובישראל? החוק אינו מבטל את ההפללה של נשים שעובדות בזנות. מהגרות שיעסקו בזנות יגורשו מהמדינה, והחוק אוסר על עובדות המין לעבוד ביחד, לשכור דירה, לעבוד במלון או אפילו לנהל יחסים רומנטיים (בן הזוג שלהן ייחשב לסרסור שחי על רווחי זנות). אם מישהי שוכרת דירה ועובדת בה עם נשים נוספות, היא נחשבת לסרסורית. השינוי היחיד הוא אי-הפללה של זנות רחוב במקרה שהיא מהווה מטרד לציבור, אבל זה לא יפריעלמשטרה  להמשיך להעמיס עובדות בזנות רחוב על אוטובוסים ולנטוש אותן במקומות מרוחקים. העבודה בזנות אינה מופללת ישירות, אבל אין שום אפשרות חוקית לעבוד בזנות.

"הדעות בקרב עובדות המין חלוקות לגבי החוק"

רק במעט מדינות טרחו לשאול את עובדות המין לדעתן על החוק. במדינות שעשו זאת לא היו כמעט חילוקי דעות. 98% מעובדות המין בבריטניה לא תומכות בהפללת הלקוחות; 98% מעובדות המין בצרפת לא תומכות בהפללת הלקוחות, וכמוהן גם איגוד עובדות המין הצרפתי ואיגוד עובדות המין הסיניות בפריס; בנורבגיה רוב עובדות המין טענו שהחוק יגביר את האלימות נגדן, וכיום הן מפחדות מהמשטרה יותר מאשר מהסרסורים; 94% מעובדות המין בדנמרק לא תומכות בחוק, ורק 6% מעובדות המין בסן-פרנסיסקו חושבות שמכוני ליווי צריכים להיות לא חוקיים. בשבדיה הממשלה עצמה מודה שעובדות המין מתנגדות להפללת הלקוחות, ואילו באוסטרליה רובן המוחץ תומכות באי-הפללה.

לא מדובר רק במספרים ובמחקרים. ז'קלין מונטרו, ראשת איגוד עובדות המין של הרפובליקה הדומיניקנית ועובדת מין לשעבר, מתנגדת לחוק. לא בגלל שנשים אוהבות לעבוד בזנות - "אין לנו חיים שמחים, אלה לא חיים שאנחנו בוחרות כדי ליהנות; אלה חיים נוראיים" - אלא מפני שהחוק רק יפגע בהן עוד יותר. מונטרו סייעה ליותר מאלף נשים להפסיק לעבוד בזנות, פתחה מרכזי הכשרה מקצועית ומגדלת 12 ילדים של עובדות מין חולות איידס. לאחרונה היא נבחרה לפרלמנט בתקווה לקדם זכויות להטב"ק ועובדות מין.

מונטרו מייצגת ארגון של כ-5,000 עובדות מין דומיניקניות. איגוד עובדות המין של קולקטה מייצג 65,000 נשים ומתנגד לחוק; איגוד עובדות המין של תאילנד מייצג 25,000 נשים ומתנגד לחוק; 29 איגודי עובדות המין של בנגלדש מתנגדים לחוק. אף אחד מהאיגודים האלה אינו מייצג "זונות מאושרות". הם מייצגים נשים שנאלצות ברוב המקרים לעבוד בזנות בגלל אילוצים כלכליים, ומתנגדים לחוק מפני שהוא רק יחמיר את המצב הכלכלי ואת תנאי העבודה. לעומת זאת, אף אחד מהארגונים אינו מתנגד לתמיכה סוציאלית וכלכלית משמעותית בעובדות המין. למרבה הצער, כאמור, החוק להפללת הלקוח אינו כולל תמיכה כזאת.

[1] Levy, Jay, Criminalising the Purchase of Sex, Lessons from Sweden, p. 107.