ארצות הברית: הדמוקרטיה לא כוללת עובדות מין

המועמדים לנשיאות

אם שופטים את דונלד טראמפ והילרי קלינטון לפי יחסם לעובדות מין, אפשר לתמצת אותו כך: דונלד טראמפ הציע כסף לאישה תמורת מין; אם היא היתה מסכימה, הילרי קלינטון היתה דורשת לכלוא אותה.

טראמפ לא מביע דעה ביחס להפללת הזנות, אבל יחסו לעובדות המין עצמן כבר ידוע. אחרי ששחקנית הפורנו ג'סיקה דרייק, אותה אחת שטראמפ הציע לה כסף, סיפרה שטראמפ הטריד אותה מינית, הוא אמר בתגובה: "היא אמרה ש'תפסתי אותה ביד'. והיא כוכבת פורנו. 'הוא תפס אותי ביד'. כן, אני בטוח שאף-פעם לא תפסו אותה קודם". לפי טראמפ, כנראה שעובדת מין אמורה להיות רגילה שנוגעים בה ללא רשותה, ואין לה זכות להתלונן על מגע לא רצוי.

בזמן שטראמפ תוקף נשים, המדיניות של הילארי קלינטון מפקירה את אותן נשים. בפעם היחידה שהיא בכלל התייחסה לעובדות מין, קלינטון הצהירה שהיא מתנגדת לכל אפשרות להפוך את הזנות לחוקית. כלומר, היא תומכת בהמשך הפללת עובדות המין בארה"ב. יחסה לעובדות המין בשאר העולם מזיק אף יותר. בתפקידה כמזכירת המדינה, קלינטון המשיכה את מדיניות ממשל בוש, לפיה ארה"ב תומכת בשליחתן של עובדות מין בעולם השלישי למחנות חינוך מחדש, ודורשת מעמותות להצהיר שהן נגד זנות ולהימנע מחלוקת קונדומים לעובדות מין. בבלוג Titsandsass סיכמו זאת יפה: "הילרי קלינטון לא תומכת בזכויות נשים. היא תומכת בזכויות של נשים 'טובות', נשים מהמעמד הבינוני-גבוה שמרוויחות יפה". אלה גם הנשים שיש להן מספיק אפשרויות כדי לא לעבוד בזנות ולהתרחק מטיפוסים כמו טראמפ. השאר יצטרכו להסתדר בלי קלינטון.

עובדות המין

קלינטון מתנגדת למתן זכויות אדם לעובדות מין, טראמפ לא חושב שעובדות מין הן בני אדם, ובינתיים עובדות המין ברחבי ארה"ב ממשיכות לסבול. הן נחשבות לפושעות, נעצרות ונכלאות. למעשה, הסרסורית הכי גדולה בארה"ב היא המדינה עצמה: אחרי שעובדות המין נעצרות ונקנסות, אין להן ברירה אלא לחזור לעבוד בזנות כדי לשלם את הקנס. אם זה לא מספיק, הרי שבמדינות מסוימות השוטרים מחרימים לעובדות המין קונדומים בתור ראיות, אונס שלהן נחשב לשוד בלבד ולא לאונס, ומי שמואשמות בזנות נאלצות לפעמים להירשם כעברייניות מין, על כל הכרוך בכך.

לאור הדיכוי הממסדי, לא פלא שרוב עובדות המין בארה"ב תומכות באי-הפללה של זנות. כך לפחות מראה מחקר שנערך בסן פרנסיסקו בין 2004 ל-2007 בהשתתפות 287 עובדות מין. החוקרות הקפידו לבחור עובדות מין שאינן "נערות ליווי" יוקרתיות, והמשתתפות אכן היו רחוקות מתדמית הזונה המאושרת: 52% מהן הזריקו סמים, אחוז דומה היו חסרות בית, ו-31% קיבלו קצבאות נכות.

ההפללה של עובדות מין בסן-פרנסיסקו באה לידי ביטוי בתנאי העבודה הקשים שלהן. שליש מהמשתתפות סבלו בעבר מאלימות פיסית במהלך עבודת המין, ו-29% סבלו מאלימות מינית. ההפללה מנעה מהן לקבל עזרה מהמשטרה במקרים כאלה, ומפגשיהן עם המשטרה במקרים אחרים לא היו מלבבים. 60% מהמשתתפות במחקר נעצרו בעבר על רקע הזנות, ו-83% על רקע הסמים. המשטרה מנצלת היטב את חוסר החוקיות שלהן: 14% אוימו על-ידי שוטרים שייעצרו אם לא ישכבו איתם: 8% נעצרו לאחר יחסי המין עם השוטר, ו-5% נעצרו אחרי שלא הסכימו לשכב עם השוטר. ל-22% היו לקוחות שוטרים.

בקרב משתתפות המחקר היה רוב נחרץ בעד אי-הפללה של זנות. 79% אמרו שעובדות המין צריכות לקבוע בעצמן את תנאי העבודה שלהן, ללא רגולציה של המדינה. 71% אמרו שצריך להפסיק להפליל את הזנות. רק 2% אמרו שעובדות מין צריכות לשלם מיסים, ורק 6% חושבות שצריך לאסור על קיום מכוני ליווי או סוכנויות ליווי. למעשה, אפילו המעטות שתומכות בהמשך הפללת הזנות, אמרו שהן תומכות בהפללה כדי להימנע מרגולציה ממשלתית ומתשלום מיסים, והן גם הניחו שאם עובדות המין לא יופללו, יהיו להן יותר תחרות ופחות לקוחות.

תומכות האי-הפללה האמינו שהיא תעניק להן זכויות אדם, הגנה משטרתית ויכולת להתארגן וליצור קהילה עם עובדות מין אחרות. כמו כן, הפללת הזנות יוצרת סטיגמה ומונעת מהן לצאת מהזנות אם יש להן תיקים פליליים. אפשר רק לתהות מי האנשים שתומכים בהמשך ההפללה וכך מונעים מהן לצאת מהזנות. המצב בניו-יורק, שלכאורה מנסה לעזור לעובדות המין, עונה חלקית על השאלה הזאת.

בתי משפט לזנות

ב-2013, מדינת ניו-יורק הכריזה על הקמתם של בתי משפט מיוחדים לסחר בנשים (Human

Trafficking Intervention Courts). מערכת המשפט בניו-יורק הודיעה שהיא תפסיק להתייחס לעובדות מין כפושעות, ותתייחס אליהן מעתה והלאה כקורבנות. בפועל כמעט דבר לא השתנה מאז ההכרזה, ומי שנעצרות הן עדיין הנשים ולא הסרסורים. בין 2010 ל-2013, 64% מהמעצרים בברוקלין היו באשמת עיסוק או כוונה לעסוק בזנות, 31% בעוון סרסרות ורק 2% בעוון סחר בנשים. בקווינס ובמנהטן, 60% מהמעצרים היו בעוון עיסוק או כוונה לעסוק בזנות, ורק 1% בעוון סחר בנשים. 

30% מהעצורות הואשמו ב"כוונה לעסוק בזנות". מה הכוונה? מספיק שנשים יתלבשו בצורה חשופה, יחזיקו כמות מסוימת של קונדומים או יסתובבו במקום הלא נכון, כדי שהמשטרה תעצור אותן. בתנאי שהן שחורות, כמובן. בניו-יורק כולה, רק 12% מהנשים שנעצרו באשמת "כוונה לעסוק בזנות" היו לבנות. 61% היו שחורות ו-25% היספאניות. כך הממסד הלבן יכול לפקח על התנהגותן של נשים לא-לבנות.

בבתי המשפט, בין אם העצורות הן קורבנות סחר ובין אם הן עובדות בזנות מרצונן, כולן מקבלות את אותן שלוש אפשרויות: להגיע לשיקום במוסדות "טיפוליים", ואם לא ייעצרו שוב בחצי השנה הקרובה, התיק הפלילי ייסגר; להודות באשמה, בתקווה לקבל עונש קל יותר ולא להיכנס לכלא; או לטעון לזכאותן וללכת למשפט. 95% מתוכן לא לוקחות סיכון ובוחרות באפשרות של "טיפול".

הטיפול מתייחס לנשים בתור קורבנות, ומתעלם מהעובדה שרובן נאלצות לעבוד בזנות כדי להתפרנס ולהרוויח כסף. טיפולים פסיכולוגיים יכולים לעזור למי שסובלות מטראומה (ואכן, יש ביניהן מי שסובלות מטראומה, לא מעט בגלל המעצר והמשפט). טיפול פסיכולוגי לא עוזר למי שזקוקה לכסף כדי לפרנס את עצמה ואת ילדיה. הטיפולים לא עוזרים לעובדות המין להשיג תנאי עבודה טובים יותר או למצוא עבודה אחרת.

בינתיים, הנשים נאלצות לעבור חמש עד עשר פגישות טיפוליות במוסדות לחינוך מחדש, מאבדות שעות עבודה ולימודים ומפסידות כסף. חלקן מפוטרות מהעבודה או נאלצות לעזוב את הקולג'. תנחשו מה האפשרות היחידה שנותרת להן כדי להתפרנס.

ומי מרוויח מכל העסק הזה? המשטרה, בתי המשפט, וכמובן העמותות שמפעילות את המוסדות הטיפוליים. יש עשרות מהן שנהנות מהתקציבים הממשלתיים ל"שיקום" זונות, ואין עליהן כמעט פיקוח. לעמותות האלה יש יותר הון כלכלי ופוליטי מאשר לעובדות המין, שנשארות חסרות אונים מול הממסד, העמותות והנשים ה"טובות". כש-50% מהנשים בארה"ב תומכות בהפללת עובדות המין, לעומת 30% בלבד שמתנגדות לה, אין הרבה תקווה באופק לשיפור המצב.