תמונת מצב בשבדיה: "העובדות הסוציאליות חושבות שהן יכולות ללמד אותי הכול"

כידוע, שמונים אחוזים מעובדות המין בשבדיה הן מהגרות, והחוק השבדי נגד זנות קובע שהן מגורשות מהמדינה. אפשר להניח שהן אינן מרוצות מהחוק. אבל מה עם הנשים המקומיות? ארגון שבדי נגד איידס, בשיתוף איגוד עובדות המין השבדי, ערך מחקר שהתמקד בהן. במחקר השתתפו 124 עובדות ועובדי מין, ש-66% מהם נולדו בשבדיה.

בזכות מערכת הרווחה השבדית, כמעט אף אישה מקומית אינה צריכה לעבוד בזנות בשביל לשרוד כלכלית. בזכות אותה מערכת רווחה, מכורות לסמים יכולות לקבל טיפול ראוי ואינן חייבות לעבוד בזנות כדי לממן את ההתמכרות. המחקר הוא הזדמנות טובה ללמוד על הנשים המקומיות שבוחרות בכל זאת לעסוק בזנות, במדינה שמפלילה את עבודתן.

79% מהמשתתפים במחקר היו נשים, 15% גברים, 3% טרנס* ו-3% אחרימות. אתייחס לנתונים בלשון נקבה מפני שרוב המשתתפות היו נשים.

רק עשרים אחוזים מהמשתתפות במחקר אמרו שהחוק להפללת הלקוח מצמצם את כמות הלקוחות. עובדות המין מוטרדות יותר מההשלכות האחרות של המודל השבדי: הסטיגמה, התנהגות הלקוחות והאיסור על עבודה בדירות. רק חמש מהמשתתפות במחקר תמכו בהפללת הלקוחות, ו-11% בלבד אמרו שהפללת הלקוחות חיובית מבחינתן. לעומת זאת, יותר ממחצית מהמשתתפות אמרו שהחוק להפללת הלקוח אינו חיובי מבחינתן.

אחת המשתתפות מסבירה: "כרגע זה לא מטריד אותי יותר מדי, אבל הייתי רוצה את האפשרות לעבוד עם נשים אחרות, שיהיו מכוני ליווי וכל זה. אולי אם החוק יבוטל זה יהיה כמו בדנמרק, שם אין כזאת סטיגמה נגד עבודת מין. כאן לקוחות יודעים שהם עושים משהו לא חוקי, ואם אתה כבר עושה משהו לא חוקי, אתה מרשה לעצמך לעשות מה שבא לך".

42% מהמשתתפות במחקר עבדו מדי פעם מחוץ לשבדיה: "המחירים בגרמניה נמוכים לעומת שבדיה, ובכל זאת אני עובדת בגרמניה הרבה. שם אני יכולה לעבוד עם חברות, וזה מרגיש בטוח ונחמד יותר. שם אני גם לא צריכה להתעסק עם טלפונים ומיילים. אני פשוט מגיעה בזמן ויודעת כמה שעות אני עובדת בכל יום. זה מתאים לי".

באופן אירוני, דווקא ההיבט המשמעותי ביותר של המודל השבדי – גירוש המהגרות – פועל לטובתן של הנשים המקומיות, כמו שאומרת אחת מהן: "בתור 'זונת צמרת', החוק להפללת הלקוח טוב לי. אם הוא יבוטל, תהיה יותר תחרות עם עובדות מהגרות, וזה יגרום למחירים נמוכים יותר".

הגיל הממוצע של המשתתפות במחקר היה 35. גיל הכניסה הממוצע לזנות היה 25. 13% התחילו לעבוד לפני גיל 18 (חצי מתוכן בגיל 17).

בערך למחצית מהמשתתפות היתה השכלה על-תיכונית, ול-22% היה תואר אקדמי.

הסיבה העיקרית לעבודה בזנות היתה כסף, או כמו שאומרת עובדת מין בת 25: "אני לא נהנית במיוחד מעבודת מין, אבל כרגע זאת האפשרות הכי טובה מבין האפשרויות שיש לי. אני מנסה לחסוך מספיק כסף כדי להקים עסק משלי בעתיד, אז עבודת מין משתלמת לי בתור השקעה לעתיד".

48% מהמשתתפות במחקר עבדו בעבודת מין מתוך סקרנות מינית, 33% עשו זאת כי רצו לקבוע בעצמן את שעות העבודה שלהן, ושיעור דומה מפני שהן מוצאות ריגוש בעבודת מין. 8% עבדו בזנות כי לא מצאו עבודה אחרת ו-9% עבדו כדי לממן סמים ואלכוהול, לעומת 9% שעבדו בשביל לממן את הלימודים.

עבודת מין היא מקור הפרנסה העיקרי של 29% מהמשתתפות בלבד, והשאר עובדות בעבודות נוספות. בעצם, לאחת מהן אין יותר עבודה נוספת: "אני בת 76 ויש לי פנסיה, אבל אני רוצה לשמור על הלקוחות שלי כי אני בקשר טוב איתם כבר הרבה שנים".

לפני שנגלוש לרומנטיזציה מוגזמת של עבודת מין בשבדיה, חשוב לזכור שהחוק השבדי מונע מעובדות מין להתלונן במשטרה, בגלל החשש שייזרקו מדירותיהן או יואשמו בעבירות אחרות. 12% מהעובדות בדירות הותקפו על-ידי לקוחות, אבל רק רבע מהן דיווחו על-כך למשטרה, ורק שתיים מתוכן אמרו שיעשו זאת שוב אחרי היחס שקיבלו מהשוטרים.

למרות חוסר ההגנה המשטרתית, 47% מהמשתתפות במחקר מרגישות תמיד בטוחות בזמן העבודה, שיעור דומה מרגישות בטוחות רוב הזמן, ואילו 6% לא מרגישות בטוחות.

מחוץ לעבודה יש לעובדות המין פחות ביטחון, ורובן מוחות על האפליה מצד הרשויות והציבור. 87% ציינו את הדעות הקדומות נגד עובדות מין בתור בעיה, ו-66% ציינו את הצורך להסתיר מהעולם את עבודתן. עובדת מין בת ארבעים מפורטוגל אומרת: "פורטוגל מדינה מאוד דתית, ועדיין לאנשים בשבדיה יש יותר דעות קדומות מאשר בפורטוגל. זה מרגיש כאילו כאן יותר דתיים!"

יותר ממחצית מהמשתתפות חוששות גם ממחלות מין. עם זאת, רוב המשתתפות במחקר מרוצות מהבריאות המינית שלהן. 83% מהן חושבות שהבריאות המינית שלהן טובה, רק חמש נשים חושבות שהיא רעה. מחצית מהמשתתפות אמרו שעבודת המין היא חלק מהמיניות שלהן, 49% חושבות שעבודת המין השפיעה לטובה על הבריאות המינית שלהן, לעומת 13% שחושבות שהיא השפיעה לרעה.

מבחינה נפשית, 59 מהמשתתפות אומרות שעבודת המין השפיעה לטובה על מצבן הנפשי, 26 אומרות שהיא לא השפיעה בכלל ו-18 אומרות שהיא השפיעה לרעה. 70% מהמשתתפות אומרות שמצבן הנפשי טוב, לעומת 10% שאומרות שהוא רע. עובדת בת 35 אומרת: "עבודת המין השפיעה עליי גם לטובה וגם לרעה. לטובה, כי נעשיתי עצמאית ובטוחה יותר בעצמי. לרעה, בגלל הסטיגמה החברתית".

75% אמרו שעבודת המין עשתה אותן חזקות יותר נפשית. 14% מהמשתתפות היו בדיכאון מדי פעם, 10% חשבו בעבר על התאבדות ו-16% סבלו מהפרעות אכילה.

רק ארבע מהמשתתפות אומרות שעבודת המין השפיעה עליהן לרעה מבחינה פיסית. ארבעים ושבע משתתפות אומרות שהיא דווקא שיפרה את מצבן הפיסי, כי הן מקפידות לשמור על גופן ולטפח אותו. 75% מהמשתתפות במחקר אומרות שמצבן הגופני טוב, 18% אומרות שהוא בינוני ורק 7% אומרות שהוא רע.

לעובדות המין יש מזל שמצבן הבריאותי טוב, מפני שבמוסדות הבריאות הן סובלות מאפליה. אחת מהן אומרת: "הרגשתי שם כמו בחקירה של האינקוויזיציה", ואחרת מוסיפה: "אני לא מסוגלת להתמודד עם הבורות והדעות הקדומות שלהם. זה עצוב שעדיין יש כל כך הרבה סטיגמות ומיתוסים על זכות הנשים לקבל החלטות על חייהן וגופן".

גם כאשר הן מרגישות צורך בטיפול נפשי, הן מעדיפות לא לפנות לרשויות הרווחה. "רציתי טיפול פסיכולוגי כללי, אבל הן רק רצו לדבר איתי על מכירת מין ולא על שום דבר אחר. זה היה חסר תקווה," "הן מכריחות אותי להפסיק לעבוד בזנות בתמורה לעזרה", "עובדות הרווחה חושבות שהן יכולות ללמד אותי הכול. הן לא יכולות ללמד אותי כלום. הן שופטות נשים כמוני וחושבות שדרך החיים שלהן עליונה על שלנו. כולנו עושות את מה שאנחנו צריכות לעשות כדי שיהיו לנו את החיים שאנחנו רוצות".

ואכן, יש להן את החיים שהן רוצות. 80% מרוצות מהחיים, 11% ככה-ככה, ורק 9% לא מרוצות. 83 מהמשתתפות מרוצות מהקשרים עם הלקוחות, לעומת 14 שאמרו שהלקוחות גורמים להן להרגיש רע. בניגוד לטענות הרווחות בשיח נגד הזנות, 87% מעובדות המין לא רואות בעבודת מין אלימות של גברים נגד נשים. 62% אומרות שעבודת מין היא מקצוע, 29% מסכימות איתן חלקית, ורק 7% לא מסכימות. כשהן מנסות להגיד את זה בציבור, לא מקשיבים להן:

"אני באיגוד עובדות המין השבדי [Rose Alliance] ויש לנו משאית משלנו במצעד הגאווה. אני אוהבת את זה. אבל תמיד תהיה מישהי שתתלונן שאנחנו עושות רומנטיזציה לעבודת מין. יום אחד בשנה אנחנו מעזות לשמוח ולרקוד בפומבי, אבל מצפים מאיתנו להיות אומללות כל הזמן".

66% מעובדות המין אומרות שהן לא יצטרכו שום עזרה אם יחליטו להפסיק לעבוד בזנות. אחת מהן גם התלוננה על עצם השאלה: "למה לשאול אותי מה אני צריכה כדי להפסיק לעבוד בעבודת מין? למה שאני ארצה להפסיק לעבוד בזה?" 13% יצטרכו עזרה בהשגת הכנסה אחרת, ורק 10% אומרות שהן יצטרכו שיקום כלשהו. התלונה העיקרית של רובן היא על היחס כלפיהן:

"עושים לנו אינפנטיליזציה, 'אתן לא יודעות מה טוב בשבילכן'. אם את מקטינה מישהי וטוענת שהיא 'חסרת אחריות למעשיה', זה כמו לטעון שהיא סובלת מהפרעה נפשית. כאילו את לא אדם שלם אם את לא מוכנה שהחברה תשקם אותך. [...] למה שאני אצור קשר עם משרד הרווחה? כדי שהם ישלחו את המשטרה לדירה שלי ברגע שהם יגלו את הכתובת שלי?"

ולסיכום, עובדת מין בת 42: "אני מוכרת מין כי זאת העבודה שלי! כולם כל כך אובססיביים אם אני מאושרת או לא. אני תוהה אם שואלים גם מנכ"לים ופוליטיקאים אם הם שמחים? האם חברי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית מאושרים בעבודה? אני קצת דואגת להם, האמת".