תראו את שכר המינימום ברומניה

"תראי את שכר המינימום. אני צריכה לשלם את שכר הדירה. יש לי ילדים לפרנס. כבר עדיף לי לצאת לרחוב ולהרוויח משהו. אנחנו רעבים, את יודעת. יש לי תינוק בבית, אני צריכה להשיג כסף מחר כדי לקנות לו משהו. על הסיגריות ויתרתי, אבל הילדים - הם לא יכולים לוותר על האוכל שלהם. קודם כל הילדים, אחר כך אני."

שכר המינימום ברומניה הוא 275 יורו לחודש. זה לא נתון מספיק סקסי בשביל ערוץ 2, שהעדיף לספר סיפורי פנטזיה על נשים שרק רוצות מין עם גברים זרים. זה לא נתון מספיק טראגי בשביל כלי התקשורת שביקרו את ערוץ 2, שהעדיפו להמציא סטטיסטיקות על סחר בנשים.

"רומניה היא אחת מחמש המדינות המובילות באירופה בסחר בבני אדם", היה הנתון הפופולרי ביותר השבוע בתקשורת, על סמך דו"ח של האיחוד האירופי. יש רק בעיה קטנה: הדו"ח עצמו מבהיר שזה לא נכון. עורכי הדו"ח כתבו בפירוש: "יש רצון טבעי להשוות בין הנתונים של מדינות שונות. עם זאת, ההשוואה צריכה להיעשות בזהירות. מספר המקרים המדוּוחים אינו מעיד בהכרח שבמדינה מסוימת יש יותר קורבנות מאשר במדינה אחרת". וגם: "הבדלים במספרים ובשיעור הסחר לא אומרים שיותר אנשים נסחרים, וגם לא שהרשויות יעילות יותר", ושוב: "השוואות בין המספרים יכולות להטעות וצריכות להיעשות בזהירות. [...] לכל מדינה יש הגדרה אחרת של קורבנות סחר". ועוד פעם: "אין לנתח את המידע המוצג בדו"ח ללא התייחסות להסברים של כל מדינה לגבי כללי איסוף המידע".

עורכי המחקר מתחננים לא לסלף את הנתונים במחקר, שמתייחסים רק למספר הקורבנות הידועים לרשויות. כלי התקשורת הישראלים התעלמו מהתחנונים, או פשוט לא טרחו לקרוא את המחקר שהסתמכו עליו. חלקם הסתמכו על נתונים בעייתיים ממחקרים נוספים, למשל The Marker:



"מספר האנשים ברומניה המוגדרים במעמד של עבדים מודרניים הם כ-80 אלף, כ-0.4% מכלל האוכלוסייה": הנתון נלקח מדו"ח של ארגון בינלאומי נגד עבדות, שבכלל לא בדק את מצב הסחר ברומניה. הוא ערך סקרים בכמה מדינות אחרות, ואז קבע שרומניה דומה להן אז בטח גם הנתונים דומים.

"46% מהמועסקות בזנות אולצו לקיים יחסי מין בכפייה, כך לפי נתוני הבנק העולמי": אלה לא נתונים של הבנק העולמי. הבנק העולמי רק ציטט מחקר של יוניסף. המחקר עצמו לא נערך על מדגם מייצג של עובדות מין, אלא בעיקר על זנות רחוב של נשים בגילאי 24-16. המחקר מצא ש-21.4% מהן נאנסו על-ידי לקוח בשנה האחרונה. 47% מתייחס לנשים שנאנסו גם על-ידי בני הזוג שלהן.

הסרטון סותר אפילו את עצמו: "שליש מקורבנות הסחר למטרת זנות הן קטינות. טווח גיל לסחר בנשים נע בין 13 ל-18". אם רוב קורבנות הסחר הן מעל גיל 18, איך יכול להיות שטווח הגיל שלהן נע בין 13 ל-18?

בכל זאת, יש סחר בבני אדם ברומניה, ולא רק למטרות ניצול מיני:

הגרף מציג את מספר מקרי הסחר המדווחים ברומניה. כמו שאולי הבנתן מהאזהרות של דו"ח האיחוד האירופי, המספרים לא בהכרח משקפים את הנתונים האמיתיים. בכל מקרה, בין השנים 2012-2010 כמעט מחצית מהקורבנות נסחרו למטרות אחרות ולא למטרות ניצול מיני, וכמעט ארבעים אחוז מהקורבנות היו גברים. הירידה בשנים האחרונות היא בעיקר במקרים האלה, ואילו מספר הנשים שנסחרו למטרות ניצול מיני נשאר יציב, בסביבות 500 עד 550 נשים בשנה.

כמעט מחצית מבין קורבנות הסחר למטרות מין לא נסחרו בתוך רומניה. ב-2016, למשל, 46% מהן היו אמורות להישלח מחוץ לרומניה.

מי שנסחרות למטרות ניצול מיני בתוך רומניה הן בעיקר קטינות, שמסוכן מדי לשלוח לחו"ל. ב-2013, רק 34 מתוך 160 הנשים שנסחרו בתוך רומניה היו בגירות. בשנים האחרונות לא בדקו את ההתפלגות המדויקת, אולם ככל הנראה היא היתה דומה גם ב-2015 וב-2016.

חשוב להדגיש שיש הבדל משמעותי בהגדרת הסחר בקטינים לעומת בגירים ברומניה. הגדרת הסחר בבגירים כוללת כפייה כלשהי. הגדרת הסחר בקטינים לעומתה אינה כוללת כפייה, וכל ניצול של קטינים למטרות עבודה לא חוקית נחשב סחר, בלי קשר להסכמה שלהם. כלומר, רוב הסטטיסטיקה על סחר למטרות מין בתוך רומניה היא פשוט סטטיסטיקה על זנות קטינים.

אז אחרי כל הנתונים האלה, כדאי לעשות סדר. בהערכה גסה, ברומניה יש בין 27,000 ל-45,000 עובדות מין. מתוכן ידוע על לא יותר מכמה מאות קורבנות סחר בגירות בחמש השנים האחרונות. מה עם עשרות אלפי הנשים האחרות בתעשיית המין הרומנית? אולי הן קורבנות סחר ואולי לא, אף אחד לא בדק. לערוץ 2 לא אכפת, ללקוחות לא אכפת, למפיצי הסטטיסטיקות המסולפות לא אכפת. אף אחת לא כתבה על סטיגמת הזונה שרודפת את עובדות המין וקורבנות הסחר בחברה הרומנית השוביניסטית; אף אחד לא כתב על הדרישה של הכנסייה הרומנית להפליל אותן בגלל חטאיהן.

אף אחד גם לא כתב על חוסר החוקיות של הזנות ברומניה. אמנם מאז 2014 מותר להתפרנס מזנות, אבל אין שום דרך לעבוד בזנות באופן חוקי. זנות רחוב נחשבת מטרד לציבור והעובדות בה נקנסות, ואילו בזנות תחת קורת גג אסור לעבוד מפני שהיא נחשבת לסרסרות. עובדות המין מעדיפות להסתתר ולא לשלם את הקנסות שהן מקבלות, והתוצאה היא שאין להן זכויות אזרחיות: רק ל-64% יש תעודת זהות, אין להן ביטוח בריאות ואין להן גישה לשירותי רווחה.

"כולנו רוצות להרוויח כסף, כולנו צריכות לאכול! אם את לא מוצאת עבודה נורמלית כאן, מה את יכולה לעשות? את רוצה למות בתוך חודש מרעב? לא, את לא."

גם ברומניה עצמה, רק שני מחקרים בדקו את מצב עובדות המין, בשנים 2005 ו-2009, כשעבודה בזנות עדיין נחשבה לעבירה פלילית. הראשון התרכז בזנות רחוב, השני בזנות רחוב בגילאי 24-16 ובנשים שרובן ידועות לארגונים נגד איידס, כך שהם אינם מייצגים את כל סוגי הזנות או את הנשים במועדונים שהתיירים מגיעים אליהן. עדיין, הנתונים בהם מספיק קשים כדי לא להתעלם מהם.

בין העובדות בזנות רחוב בגילאי 24-16, גיל הכניסה הממוצע לזנות היה 16. 16% התחילו לעבוד לפני גיל 15 ו-78% התחילו לעבוד לפני גיל 18. 25% חיו בעבר במוסדות לילדים. 38% סיימו בית-ספר יסודי בלבד.

למשתתפות במחקר היו 40 לקוחות בחודש ממוצע. 21.4% נאנסו על-ידי לקוח בשנה האחרונה. רק 68% משתמשות תמיד בקונדומים. 62% היו בהריון בעבר ורובן עברו הפלה.

21% מהמשתתפות מזריקות סמים, לעומת 77% שמעולם לא הזריקו סמים.

במחקר על זנות רחוב מ-2005, 30% סיימו תיכון ו-7% סיימו לימודים גבוהים יותר, אבל כדי שלא נגלה אופטימיות מוגזמת, 60% סבלו ממחלת מין בעבר ו-30% עבדו בעבר או בהווה תחת סרסורים ש"קנו" אותן.

כאמור, אין דרך לדעת מה מצבן של נשים בשאר סוגי הזנות. הנתונים הקיימים על זנות וסחר בנשים ברומניה מדכאים מספיק, אבל כנראה שלא בשביל התקשורת הישראלית, שהרגישה צורך לצייר את רוב עובדות המין ברומניה כקורבנות סחר ולא כנשים שמנסות להתפרנס. כך אנחנו יכולים לשבת בבית, לצקצק  על ההתנהגות של התיירים, לספר לעצמנו כמה אנחנו מוסריים ולהרגיש טוב שאנחנו לא כמו הגברים האחרים האלה. מליסה גרנט כתבה על זה: "מתנגדי הזנות טוענים שהזנות לא נגרמת בגלל הרצון של עובדות המין בדיור, ביטוח בריאות, חינוך, חיים טובים יותר, חיים עשירים יותר; לטענתם, הזנות נגרמת רק בגלל התשוקה הגברית לנצל נשים בזנות. [...] כך הנשים המתנגדות לזנות יכולות להעמיד פנים שהבעיה היא הגברים ולא עוני וחוסר שוויון, כאילו הבעיה לא קשורה בכלל אליהן, כאילו הן לא מרוויחות ממנה".

תיירי המין מתייחסים לעובדות המין כמו מספרים. התקשורת מתייחסת אליהן כמו מספרים מזויפים. אלה כמו אלה רוצים לשלול את זהותן של עובדות המין ולנצל אותן למטרותיהם. למרבה הצער, זה פחות או יותר המצב גם ברומניה. אין בה ארגון משמעותי של עובדות מין, ויש בה רק שני ארגונים נגד איידס שמסייעים לעובדות המין, ARAS ו-Carusel (שהציטוטים ברשומה מגיעים מתוך שיחות שלו עם עובדות מין ב-2014). בסופו של דבר, התיירים מנצלים את מצבן של הנשים, אבל העוני והשחיתות ברומניה הם אלה שמאפשרים להם לעשות זאת. "לא נשאר לי כסף יותר, ובמקום להסתובב ולגנוב החלטתי לעבוד בזנות." זה הסיפור האמיתי של עובדות המין ברומניה.