שבט ההולי (Huli) בפפואה גינאה החדשה ממש אוהב חזירים. הוא פחות אוהב נשים. האנתרופולוגית הולי וורדלו גילתה זאת על בשרה, כשנאלצה לברוח מבני השבט אחרי שהעידה בבית-המשפט על אלימות של גבר נגד אשתו. למרבה
המזל, הוֺלי למדה על ההוּלי מספיק כדי לכתוב ספר מרתק על אייג'נסי, מיניות
ומין בתשלום בחברת שבטים שמרנית.
חברת ההוּלי מתבססת על מוהר, התשלום של משפחת
החתן למשפחת הכלה תמורת החתונה. המוהר כולל כסף או חזירים, ונקרא לפעמים
כסף-חזירים. כלכלת ההולי מבוססת על המוהר: משפחת הכלה נהנית מהכסף והחזירים שקיבלה; משפחת החתן משתמשת בכלה כדי להוליד צאצאים בתור החזר
על המוהר: "שילמנו חזירים עבור הכלה הזאת, ותראו איזה יופי של ילדים יצאו לנו
ממנה." המשפחות לא מוכרות את הנשים שלהן בזול, ודורשות לא פחות מעשרים ואחד חזירים תמורת הכלה, לפעמים אפילו שלושים.
קשה להפריז בחשיבות המוהר בתרבות ההולי.
אחד המשפטים הנפוצים בשבט הוא "נשים הן עבור מוהר". ביטוי אחר אומר, "אם זה ילד, אז קשת וחיצים. אם זאת ילדה, אז מוהר ומוהר". האישה נחשבת למשאב
של השבט. השבט יצר וטיפח את הבנות שלו, בלעדיו הן הרי לא היו קיימות. אחרי הטיפוח,
זכותו למכור אותן במחיר הראוי. "נשים
מגדלות חזירים, מטפלות בגינה ויולדות ילדים", אוהבים להגיד שם.
גברים ונשים בשבט ההולי גרים בבתים נפרדים, מטפחים
גינות נפרדות ומבשלים לעצמם בנפרד את האוכל. אף גבר אמיתי לא יאכל אוכל שבישלה
אישה. יש אפילו שבילי הליכה נפרדים לגברים ולנשים. עם
זאת, בעקבות המיסיונרים שהטיפו למשפחתיות, כיום 66% מהזוגות הנשואים גרים באותו
בית, אם כי בחלקים נפרדים ומובדלים.
גברים בשבט אמורים להיות מעל נשים:
לעמוד על שטח גבוה יותר כשהם מדברים איתן, למקם את ביתם גבוה יותר על הגבעה. אפילו
שבילי ההליכה שלהם ממוקמים גבוה יותר. בזמן מחזור נשים לא אמורות לדבר עם גברים,
לתת להם חפצים או להגיש להם אוכל. הולי וורדלו עצמה נשפטה פעם בבית-משפט מקומי
בעוון זיהום הסביבה עם המחזור שלה.
הדיבור ההולי מתאר את הגוף הנשי
כ"מסריח", פזיז וחסר כוח פיסי ומוסרי. הגוף הגברי לא רק שולט
בעצמו טוב יותר, הוא גם יפה יותר: גברים יכולים למשוך פיסית נשים, ואילו נשים
נאלצות להשתמש בקסם האהבה בשביל לפתות גברים. המשפט "יש לה זרועות
וירכיים כמו של בחור צעיר" נחשב למחמאה.
 |
| בני שבט ההולי בביקור באוסטרליה. קרדיט: By John Hill - Own work, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=8569354 |
נשות ההולי צריכות להיות Under the legs of the men. הן צריכות to be fenced in, כאילו צריך לגדר אותן,
להשאיר אותן בתחום הנשי (ולטפל בהן טוב, כמו שמטפלים בחזירים).
השילוב של שוביניזם עם תרבות המוהר קובע
שהמיניות של נשות ההולי לא שייכת להן עצמן, אלא לשבט כולו. המיניות הנשית היא רכוש
המשפחה, והיא נמכרת ביחד עם האישה תמורת המוהר. כשאישה שוכבת עם גבר מחוץ
לנישואים, זה נחשב לגניבה – הגבר גונב את המיניות של האישה ממשפחתה. במקרה כזה הוא
נתבע למשפט וצריך לפצות את משפחתה על כך שגנב את מיניותה. 12 חזירים עשויים
להספיק.
מאחר שמיניות האישה אינה שייכת לה,
במקרה שהיא מקיימת יחסי מין מחוץ לנישואין, לשבט לא משנה אם מדובר באונס או ביחסים
מרצון. השאלה היא לא ההסכמה שלה – השאלה היא ההסכמה של השבט. המונח
"אונס" בשפת ההולי מתאר יחסי מין מחוץ לנישואים, לא משנה אם בהסכמה או
לא, ונחשב לפשע נגד השבט, לא נגד האישה עצמה.
האפשרות היחידה של נשים לברוח באופן
חוקי מהנישואים היא גירושים. אבל אם אישה מתגרשת, השבט שלה צריך להחזיר את המוהר,
ולאור האינפלציה של המוהר (פעם היו משלמים רק חמישה-עשר חזירים, כיום כמעט שלושים),
זאת משימה בלתי אפשרית. נשים רבות רואות במוהר חוב שהן צריכות להחזיר כדי להשתחרר
מהנישואין – דרך הולדת ילדים שהיא חובתן כנשים לבעליהן, או דרך הצגת האלימות שסבלו
מבעליהן או מחלת מין שנדבקו בה ממנו, שמורידות את ערכן ולכן אמורות להוריד גם את
ערך המוהר שהן צריכות להחזיר.
במצב הזה ובחברה הזאת, לנשים יש רק מעט אפשרויות להביע התנגדות:
התאבדות:
אחוזי ההתאבדות של נשות ההולי הם גבוהים ביותר, 27 נשים על כל 100,000. כמעט כולם
מבוצעים על-ידי נשים נשואות. הבעלים נוהגים להתלונן, "אתה רק אומר לה משהו
קטן, והיא ישר רצה להטביע את עצמה". התאבדות גם גורמת לבעל להפסיד את המוהר
שלו – הוא קנה את האישה תמורת מוהר, ועכשיו האישה מתה והמוהר לא יוחזר.
קטיעת אצבע: נשים שמואשמות בבגידה על-ידי בעליהן, או בהאשמות אחרות, פשוט קוטעות לעצמן
חלק מהאצבע. לא רק שזה אמור להוכיח שהן לא בגדו, זה גם מאלץ את בעליהן לעשות את עבודות
הבית במקומן, לפחות עד שיחלימו. מדובר במנהג נפוץ – 20% מהנשים שוורדלו פגשה היו
קטועות אצבע או שתיים.
אלימות: נשים
ידועות בכוחן האלים וזוכות לשבחים על כך. בשבט ההולו אוהבים להגיד, "כשנשים
או חזירים נלחמים, הגברים לא מתערבים".
האלימות השבטית היא אמנם של גברים נגד בנות
משפחתן, ובין שבעים לשמונים וחמישה אחוזים מהנשים בפפואה ניו-גינאה סובלות מאלימות במשפחה, אבל תשעים אחוזים מהנשים במחקר השתתפו בעבר בקטטות אלימות נגד נשים אחרות. מאחר שנשים לא זוכות
למשפטים הוגנים, ולפעמים לא זוכות למשפטים בכלל (הגברים מחליטים אם התביעה שלהן
ראויה לדיון), האלימות היא דרכן לחשוף לציבור את העוולות שנעשו להן.
אם הנשים מעדיפות אפשרות פחות אלימה,
נשארת להן אפשרות אחת: להיות Passenger Women. אלה נשים שבורחות מבעליהן או
ממשפחות המוצא שלהן, ועוסקות במין מחוץ לנישואים, במקרים רבים בתמורה לכסף. את הנשים הנוסעות אפשר למצוא בתחנות אוטובוס כפריות, לכן הן נקראות Passenger Women - "נשים שמספקות שירותי מין לגברים באוטובוסים ציבוריים". או לחילופין בגלל שהן קופצות לאוטובוסים כדי לברוח ממשפחתן. תופעת ה-Passenger Women היא אולי סוג של זנות, אבל מעבר לכך היא גם דרך להשיג אייג'נסי נשי.
הגברים אוהבים להגיד על ה-Passenger Women:
"אין מי שיבנה להן בית, אין מי שייתן להן אדמה, אין מי שיעזור להן לטפח את
הגינות שלהן. כל מה שיש להן לאכול זה את הוואגינות של עצמן". אבל הכסף אינו
המאפיין העיקרי של הנשים הנוסעות, אלא התנועה שלהן – גם התנועה ממקום למקום, וגם
היכולת לנוע באופן עצמאי כמו נשים אוטונומיות. הן "עברו מעל הגדר".
המניע של הנשים הנוסעות אינו כלכלי אלא
נפשי - כעס. ברוב המקרים הן לא מתחילות בסקס תמורת כסף, אלא בסתם סקס עם גברים
זרים, ורק מאוחר יותר הן מתחילות לקחת כסף. ההחלטה להיות אישה נוסעת
היא נקמה על כך שהשבט לא הגן עליהן או לא הסכים לשלם על לימודיהן, או שבעליהן היכו
אותן או הדביקו אותן במחלות מין. בחברה שבנויה על מוהר ופריון, הן מחליטות
"להרוס את עצמן" כדי לפגוע בערכן כמוהר. מאחר שהן והמיניות שלהן הן רכושו
של השבט, הרי שהמין עם גברים זרים פוגע ברכוש של השבט.
ההולי אומרים על אישה שמוכרת שירותי מין
שהיא "אוכלת את המוהר שלה", או בבוטות "אוכלת מהוואגינה של
עצמה". במקום להתאבד פיסית, הנשים הנוסעות מתאבדות חברתית. הן לא אמורות לעשות את זה – המיניות שלהן שייכת לשבט, לא להן. החברה
ההולית מתקשה להבין את הרעיון של זנות. לשלם לאישה עבור מין? למה? מילא אם היא
היתה מבשלת או מגדלת חזירים בשביל הגבר, אבל שוכבת איתו? למה שמישהו ישלם על זה?
בני ההולי מתקשים לקבל את הנשים האלה, ואמירה מפורסמת מצהירה: "כסף הוא כמו
נשים נוסעות", כלומר עובר ממקום למקום בלי שליטה, בניגוד לנשים טובות, אדמות
וחזירים.
בינתיים, הנשים הנוסעות מרגישות שגברים
חושקים בהן, בחברה שבה דווקא הגברים נחשבים למין היפה ונשים נחשבות מסריחות. שיר
אהבה הולי אומר: "את אמרת לי בוא לכאן ונהרוג חזיר, אפילו בלי לבדוק אם זה
המקל הנכון להריגת חזירים" – המשמעות היא שהאישה כה חושקת בגבר, שלא אכפת לה
אם ה"מקל" שלו מתאים ליחסי מין. במקרה של הנשים הנוסעות, דווקא הגברים,
שאמורים להראות שליטה עצמית, לא מצליחים לשלוט בעצמם ומוכנים לשלם על מין. זה מראה
את כוחה של האישה שהשפיעה עליהם.
גם אם הנשים הנוסעות נהנות לפעמים מהמין ומהעצמאות,
אלה עדיין חיים קשים, בלי תמיכה חברתית, בלי משפחה, בלי בית, מסע בדרכים תוך סיכון
מתמיד של אלימות ומחלות מין. רבות מהן חוזרות בסופו של דבר אל שבטן ומבטיחות
להתנהג כמו נשים טובות, כאלה שמגדלות ילדים ומטפלות בחזירים. אבל אף אישה נוסעת לא
תשכח את השנים החופשיות ההן, שבהן היא נקמה בגברי השבט בדרך היחידה שבה יכלה לנקום
– דרך הגוף שלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה