במדינת ויקטוריה, אוסטרליה, הזנות ממוסדת. נכון ל-2010 היו בה שמונים
מכוני ליווי מורשים וכשבעים מכונים לא מורשים. הרשומה מבוססת על שלושה מקורות, שנוגעים למכונים המורשים בלבד:
- הנתונים מגיעים ממחקר מ-2006 בהשתתפות
97 עובדות מין ב-38 מתוך 92 המכונים החוקיים במדינה.
- הציטוטים מגיעים משני מחקרים נוספים: הראשון הוא מחקר איכותני
בהשתתפות 14 נשים שעבדו במכונים החוקיים. השני
הוא מחקר איכותני בהשתתפות ארבעים סטודנטיות שעבדו בתעשיית המין.
ל-33% מעובדות המין בזנות הממוסדת בוויקטוריה יש השכלה על
תיכונית ו-12% נוספות הן סטודנטיות, כך שלפחות בזנות הממוסדת בוויקטוריה, מיתוס
הסטודנטיות שעובדות בזנות אינו לגמרי מיתוס. אבל האם הן גם מאושרות מספיק כדי לקיים
את המיתוס? זאת כבר שאלה יותר מורכבת.
כמעט מחצית מעובדות המין מודאגות
מהסטיגמה על עבודתן. הן מתלוננות שלמרות מיסוד הזנות, הסטיגמה נשארה:
ג'סיקה: אני חושבת שזה לא הוגן שיש כזאת
סטיגמה, הרי זה מקצוע חוקי עכשיו.
איימי: הציבור לא רואה את זה ככה.
קייטי: כן, הייתי רוצה לקרוא בקול גדול
וגאה שאני עובדת בזנות, אבל אני מניחה...
איימי: את יודעת כמה זה מפחיד.
צ'רלי הסטודנטית מסכימה איתן: "אני
לא מספרת לאף אחד בגלל הסטיגמה. זה לא שאני מרגישה לא בנוח עם מה שאני עושה, זה
שאחרים מרגישים לא בנוח עם מה שאני עושה".
הכסף הוא הסיבה ש-88% מעובדות המין מעדיפות לעבוד בעבודת מין ולא בעבודות אחרות:
אליס: הכסף כמובן מתגמל. עם זאת, אני חושבת
שהוא גם כולא אותי.
טינה: אחרי שאת מתרגלת להרוויח כל כך הרבה
כסף, כשאת רוצה לצאת מהזנות, למצוא משהו שיעזור לך לשמור על סגנון החיים שלך...
סם: אני רגילה לסגנון חיים מסוים,
והזנות מאפשרת לי אותו, את הגמישות. היכולת לעשות מה שאני רוצה מתי שאני רוצה. זאת
הסיבה שאני מרגישה כרגע לכודה, כי אני אומרת לעצמי, "אוקיי, אני צריכה הפסקה,
אני רוצה להמשיך בלי הזנות".
נאומי: כי את מתרגלת לסגנון חיים מסוים,
את כבר באמת רגילה אליו, וזה מה שמפחיד אותי.
אליס: את מקצצת בהוצאות ומתחילה לחיות
קצת יותר בצניעות, בלי מותגים. ואז את חייבת להתחיל לעבוד על הכנסה ממקור אחר. ככה
את עושה את זה. אין דרך קלה. ככה זה.
המצב המורכב נכון גם לגבי הסטודנטיות.
הן עבדו לפני כן בעבודות אחרות, אבל התייאשו מהשכר הנמוך, השעות הארוכות וחוסר
הביטחון התעסוקתי. בעבודת המין היו להן גמישות רבה יותר, שכר גבוה יותר, שעות
עבודה מעטות יותר ואוטונומיה ועצמאות גדולות יותר. שני שלישים מעובדות המין, לא רק
הסטודנטיות, מרוצות ממספר שעות העבודה שלהן (25 שעות בשבוע ממוצע). וונדה מסבירה:
"כאילו, אני יכולה לעבוד במקדונלד'ס בשכר מינימום, שעות ארוכות ותנאים
דפוקים, כל ערב וכל סוף שבוע. או שאני יכולה לעבוד שניים-שלושה לילות בתור
חשפנית".
העבודה בזנות מאפשרת לעובדות המין חופש
שאין בעבודות אחרות, ובאותו זמן עלולה להיות משפילה:
איימי: ההעצמה שאת מרגישה... את מתחזקת
נפשית ופיסית ורגשית, כי את חייבת להיות מנותקת רגשית כשאת עושה את העבודה הזאת.
אני מתכוונת, אם תתאהבי בכל לקוח אז לא תוכלי להמשיך.
ג'סיקה: זאת רק את, את עובדת בשביל
עצמך, את גמישה ואת אחראית ואת לא צריכה לסמוך על אף אחד אחר ואת דואגת לעצמך. זה
נותן לך חופש ושליטה מלאים.
איימי: נכנסתי לתעשייה הזאת כי הייתי
חלשה רגשית והייתי צריכה להעצים את עצמי איכשהו. זה אולי לא היה הדבר הנכון לעשות,
אבל אני משתמשת בסקס כדי לקבל בחזרה את העוצמה שלי. מצד שני, לעשות משמרת משש בערב
עד שלוש לפנות בוקר, כש-18 לקוחות לא רצו אותך ורק בשלוש בבוקר מגיע הלקוח הראשון
שלך, ואת מרגישה, כאילו, מה אני עושה לא נכון? אבל החוויה הכי גרועה היא גברים שלא
מכבדים אותך. הם יכולים לדפוק אותך כי הם שילמו את הכסף, הם יכולים לעשות מה שהם
רוצים. הם יכולים להחדיר אצבעות לתוכי, הם יכולים לעשות כל מיני דברים.
סימונה: אני חושבת שחוסר הכבוד מצד חלק
מהגברים, זה כאילו הם חושבים שאת חתיכת בשר.
סוניה: "זה לפעמים משפיל פיסית,
נפשית ורגשית. את חייבת לסמוך על החוש השישי שלך. את לומדת לסמוך על התחושות שלך
הרבה יותר מאשר בעבודה רגילה, כי את חייבת לקרוא אנשים ממש מהר כדי להפוך את
העבודה לקלה יותר בשבילך".
הן מתלוננות גם על חוסר הכבוד של מנהלי
מכונים מסוימים, שדורשים "לנסות" אותן לפני שהם מקבלים אותן לעבודה. איימי: "זה מאוד סקסיסטי, מאוד מפלה" בהשוואה
בין מידת שביעות הרצון הכללית שלהן בעבודת מין לבין מידת שביעות הרצון של נשים
בעבודות אחרות, 54% מעובדות המין היו פחות מרוצות מנשים אחרות, 25% יותר מרוצות ו-21% מרוצות באותה מידה.
אלה שאינן מרוצות יודעות שיתקשו
למצוא מקום עבודה אחר אם יכתבו בקורות החיים שלהן שעבדו בזנות. ג'סיקה: "ככל
שאת נשארת [בזנות] יותר זמן, ככה יותר קשה לחזור לכוח העבודה הרגיל. את צריכה
להחליט מה להגיד שעשית כל השנים האלה". והן לא יכולות לדון בעבודתן עם
המשפחה. 37% מודאגות שהאנונימיות שלהן תיחשף. סימונה: "זה כנראה הדבר הכי גרוע,
לשקר למשפחה שלך ולחברים. בכל פעם שנושא הזנות עולה לשיחה, אני צריכה להרגיע את
הלב שלי מחדש".
היתרונות שבעבודת המין לא מפצים על
החסרונות שלה. 55% מהנשים היו רוצות להפסיק לעבוד בזנות, ו-63% אומרות שהתמחות
בעבודה מיינסטרימית תעזור להן לעשות זאת. הן באופן מובהק פחות מרוצות מחייהן,
ממצבן הכלכלי, מהביטחון האישי וממצבן הבריאותי לעומת נשים אחרות. אפשר לומר שהן שוברות את
המיתוסים המטופשים על המיסוד מכל הצדדים: מצד אחד, המיסוד לא הופך את עבודת המין לעבודה שנשים
חולמות לעבוד בה; מצד שני, עובדות המין מבהירות
שהבעיה שלהן אינה פסיכולוגית אלא כלכלית. הן לא צריכות שיקום, הן צריכות פרנסה
טובה. הרצון לעזוב את הזנות, בדומה לכל עבודה אחרת, תלוי באפשרות למצוא עבודה טובה
יותר. טרודי מסבירה:
"שיילכו להז... הממשלה
והאוניברסיטה אם הן חושבות שהן ימנעו ממני ללמוד בגלל שהן לוקחות עוד ועוד כסף. אם
אני רוצה עתיד טוב יותר ממה שיש למשפחה שלי, אני חייבת להשיג השכלה. אין בכלל שאלה
בנושא הזה. ואם זה אומר לעבוד בתעשיית המין לתקופה, אז לעזאזל, זה מה שאני אעשה!"
שכר הלימוד הגבוה הוא הגורם לעבודתן של
הסטודנטיות בתעשיית המין. למעשה, אם מונעים מהן לעבוד בזנות, מונעים מהן לרכוש
השכלה ולהתקדם בחיים. "ההורים שלי יודעים שאני עובדת בחשפנות. התחלתי לפני
שנתיים. הם לא מרוצים מזה ואנחנו לא מדברים על זה, אבל הם יודעים שבלי העבודה הזאת
לא הייתי לומדת באוניברסיטה".
ומה תגידו אם הבת הסטודנטית שלכם תעבוד
בזנות? הא? הא? תשאלו את צ'רלי: "זה שאני סטודנטית באוניברסיטה עושה את אמא
שלי גאה. היא מספרת לכל החברות שלה". ואם צריך לעבוד בשביל זה בזנות, זה מה
שיהיה.
יותר מהכול, המחקרים מראים שעובדות מין
הן לא רק "נשים בזנות". הן נשים שעבודת המין היא חלק מחייהן, היא לא
מגדירה אותן. הסטודנטית סו לי תהתה מול החוקרת: "איך תתעדי את העובדה שאני גם
עובדת מין אסייתית, גם עובדת מין לסבית... ולפעמים אני בכלל לא עובדת מין?"
וסטודנטית אחרת, בל, הזכירה: "אני לא רק 'בל עובדת המין הסטודנטית', את
יודעת".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה