Coming Out Like a Porn star

הספר Coming out like a Pornstar הוא אוסף מאמרים של שחקני ושחקניות פורנו, בעיקר פורנו אלטרנטיבי, שמספרים על הפעם הראשונה שבה סיפרו לאחרים שהם שחקני פורנו; ומספרים גם על הרבה יותר מזה.

המוטיב החוזר לאורך הספר הוא הסלידה החברתית מכל מי שאינו נורמטיבי, והשפעת הסלידה הזאת על חייהם של הכותבים. בזמן קריאת הספר, הקשר בין עובדי מין לבין מיעוטים מיניים אחרים נעשה ברור: כולם סובלים מסטיגמה ומדחייה חברתית בגלל יחסי המין הלא-נורמטיביים שהם מקיימים. ובדיוק כמו מיעוטים מיניים אחרים, עובדי ועובדות מין מנסים להילחם למען הזכויות החברתיות שלהם, כל אחת בדרכה שלה.

זאהרה סטארדאסט (Zahra Stardust), שחקנית פורנו, דוקטורנטית וחברת מפלגת הסקס האוסטרלית, מסכמת היטב:

"כשאת ידועה כעובדת מין, הקול שלך מסולף בקביעות; הגוף שלך נחשב מתכלה; החיים שלך נחשבים לרכוש ציבורי; ההתנהגות שלך מפורשת שלא כהלכה; והמוח שלך מבוטל כבעל תודעה כוזבת. הגוף שלך נושא בנטל בתור המקום שבו נפגשים פחדים חברתיים בנוגע לתרבות הצריכה, החפצה ומין.

[...]

הגוף שלנו אינו לוח שאפשר להקרין עליו את הדעות שלכן, להשמיע דרכו את החששות שלכן, לפתוח אותו ולחלץ מידע. זה מה שמנסים לעשות לנו אנשי הרפואה, עמותות ההצלה והממשלות. אנחנו לא פרויקט מחקר מהלך בשביל המציצנות והתיירות המינית של קרייריסטים מקצוענים מהמעמד הבינוני, שרוצים גישה לקהילות המיניות שלנו בזמן שהם מגדילים את המוניטין שלהם.

אנחנו אנושיות. אנחנו נושמות, מדממות ונשברות."

זאהרה סטארדאסט

שחקניות פורנו רבות מנסות להשמיע את קולן שלהן דרך הפורנו. אנדרה שאקטי אומרת, "תמיד האמנתי שלהיות 'מחוץ לארון' זה הכלי היעיל ביותר עבור אקטיביזם של קהילות מיעוט מקופחות, כולל עובדות מין", ומוסיפה: "הצבה של פנים מוכרות ולא מאיימות לנושא שנתפס כמוזר, יכולה להפוך אותו למוזר פחות. [...] זה מוחק את הדעות הקדומות שלהם."

אנדרה שאקטי

כריס לורנס, מפתח אתרי פורנו, אומר על אימוץ שמות במה על-ידי שחקני פורנו: "אמן לא מאמץ שם במה בגלל הבושה במה שהוא עושה. למעשה, שם במה הוא הגנה נחוצה בפני השיימינג של החברה, מגן נגד ההטרדות וחוסר הפרטיות כמו גם נגד האפשרות של להפסיד עבודה מחוץ לפורנו, לאבד משמורת על ילדיך או אפילו את חייך." לקוח של אחד מאתריו כתב לו פעם: "האתר הזה אומר כל כך הרבה בשבילי, כי זה היה המקום הראשון שראיתי בו גברים טרנסים שלא תיעבו והסתירו את הגוף שלהם".

סינדי גאלופ, מייסדת אתר הפורנו החיובי MakeLoveNotPorn, מסבירה את מטרתה: "כולנו צופים בפורנו; אנחנו פשוט לא מדברים על זה. פורנו קיים בסוג של עולם מקביל, מחתרת צללים. כשדוחקים משהו, כל דבר, לשוליים, מקשים על דברים טובים לקרות בו, ומקלים על דברים רעים להתרחש בו. אני רוצה לעזור לדברים טובים לקרות".

דרו דוו (Drew DeVeaux), אחות, טרנסית, בעלת שלושה תארים ושחקנית פורנו, היא אולי הברורה ביותר:

"עבורי, לעשות פורנו קשור לצדק חברתי, לאקטיביזם דרך יצירת דימויים, דימויים שהם הגוף שלי. אני יכולה להגיד מעבר לכל צל של ספק, שפורנו נוגע ומשנה יותר חיים מכל תחום מקצועי אחר, ויותר מכל סוג של אקטיביזם חברתי. זאת אחת הסיבות שהתחלתי, ואני ממשיכה, לעשות פורנו. רציתי לראות יותר ייצוגים ריאליסטיים של נשים טרנסיות בפורנו, יותר נשים כמוני.

[...]

לצאת מהארון ולהישאר מחוץ לארון יכולים להוות אקט מלא עוצמה כדי לערער את יחסי הכוח בחברה. הזהות העצמית שלך יכולה להוות ביקורת נגד המיתוסים והסטריאוטיפים על קבוצת מיעוט מסוימת.

[...]

בדרכים רבות, כל קריירת הפורנו שלי היתה קשורה ליציאה מהארון – יציאה מהארון כדי להראות שנשים טרנסיות אחרי ניתוח קיימות; שנשים טרנסיות קוויריות קיימות; שנשים טרנסיות יכולות לתמרן בין פורנו קווירי ופורנו מיינסטרימי סיסג'נדרי; שאנחנו סקסיות וחכמות וסוטות ורגילות. אני נרגשת לראות נשים טרנסיות אחרות יוצאות ומראות לכולנו מי הן ואיך הן אוהבות לקיים יחסי מין."

דרו דוו

כמוה גם לורי אריקסון (Loree Erickson), דוקטורנטית, קווירית ומתניידת בכיסא גלגלים: "התחלתי לצלם את עצמי בתור דרך לראות סוף סוף את הגוף שלי, את עצמי, בתור אישה חמה וסקסית. התחלתי לעשות פורנו כדי לחשוף אנשים לגופים שמציגים קימורים א-סימטריים, גופים שנעים באופן שונה מהנורמה הלא-מוגבלת והנחשקת. התחלתי לעשות פורנו כדי לתת ל-crip אחרים הזדמנות לראות משהו קצת יותר קרוב לחיים שלהם, מוצג על המסך." 

חלק משחקניות הפורנו רואות ביציאה מהארון הזדמנות להציב מראה מול הסטיגמה החברתית. אנה צ'רי (Anna Cherry) מעמיקה בנושא:

"האמת היא שאת חייבת לשחרר אותם לחופשי. כל מי שאי-פעם אהבת, את חייבת לתת להם את ההזדמנות לדחות אותך ולהראות איזה בני אדם הם באמת.

ואז, את חייבת לכעוס.

פרטיות היא כלי שאנחנו משתמשות בו כדי להגן על עצמנו מפני הנשק של השיפוט החברתי. תחשבו על הסלאט-שיימינג שאנחנו עומדות בפניו כל יום. אותו סלאט-שיימינג שאנחנו שומעות בתוך הראשים שלנו, כשאנחנו זוכרות את האמהות והסבתות הרגישות שלנו עם החברים הנחמדים, הנקיים והבריאים שלהן.

האמת היא שנקי זה שקר. שום דבר אינו נקי.

כל ביטוי אמיתי של חופש הוא בהגדרתו ביטוי של מרדנות. לא משנה מה את עושה בחיים או איזו דרך את בוחרת, כל עוד את ממשיכה בדרך האמיתית שלך, יהיו כאלה שינסו לשעבד אותך, להכניס אותך בחזרה לתוך הגבולות של מה שהם חושבים שאת צריכה לעשות.

כשאת מוותרת על הפרטיות שלך ומאמינה בעצמך, את חייבת לגרום להם לשלם על הכאב שאת מרגישה בגלל הדחייה החברתית. הדעה החברתית היא לוחמה כוזבת, והשיפוט הוא הפעולה התוקפנית הראשונה שלה.

את חייבת לסרב להגביל את עצמך בגלל הפחדים של אחרים. את צריכה לסרב להיבלע על-ידי הרגשות המרירים של חוסר ההתאמה שלהם עצמם. את מוכרחה להכניע את כל מי שמעז להציב את הגבולות של עצמו על החיים של עצמך.

כשאת אומרת להם את האמת בלי להתבייש, את יכולה להרגיש סוף סוף משוחררת, ולא משנה מה הם חושבים.

[...]

תתמודדי עם הדחייה על-ידי ההבנה שאין להם זכות להכתיב את תנאי החיים שלך; שמי שלא מקבל אותך, צריך לעבור דרך ארוכה מאוד בקבלה עצמית; שכבר מאוחר מדי לעשות משהו בקשר לזה בכל מקרה. את יכולה לקוות שאף אחד שאת מכירה לא יגלה את האמת עלייך, אבל קחי בחשבון שאת מקריבה חיים של חופש אמיתי, של הגשמה אמיתית של חלומותייך, רק בשביל הסיפוק המיידי של לא לנענע את הסירה. בסופו של דבר, השאלה היא אם את בוחרת את המחיר שתשלמי, או שאת נותנת למחיר לבחור אותך."

אנה צ'רי, חובבת קוספליי בזמנה הפנוי

ואכן, יש כאלה שבחרו את המחיר, ועכשיו יש להן חופש אמיתי. קייסי קלברט למשל, מזוכיסטית מוצהרת שאומרת: "הפֶטיש שלי היה הסוד האפל והעמוק ביותר שלי. עכשיו הוא חלק בלתי נפרד מהחיים היומיומיים שלי. זה ממש נחמד כשאין לך סודות יותר". או היילי פינגרסמית (Hayley Fingersmith), שנזכרת: "כאישה טרנסית, השעות שביליתי על הסט של צילומי פורנו היו השעות הראשונות בחיי שהעברתי בציבור בתור עצמי, ללא פחד". או ג'סי ג'קמן (Jesse Jackman), שסיפר לאמו שהוא שחקן פורנו: "אם יכולתי לספר לה שאני שחקן פורנו והיא עדיין אוהבת אותי, אני יכול לספר לה כל דבר. ואני אכן עושה זאת. אני מספר לה על הפחדים שלי ועל כאב ועל בושה, וגם על האושר שלי והאהבה והתשוקה, דברים שמעולם לא העזתי לספר לה קודם. התגובה שלה היא תמיד אהבה".

ויש גם כאלה שגאות לא להיות חלק מהחברה, כמו לדוגמא ניקי סילבר (Nikki Silver), שמגדירה את עצמה "כוכבת פורנו שעירה":

"אני אף פעם לא מופתעת מהאפליה הממשלתית נגד עובדות מין. זה דבר ששווה להילחם נגדו, אבל תמיד ציפיתי שהממשלה והחברה בכללה ינסו לפגוע בי. מעצם הגדרתן הן עומדות נגד כל מה שאני מאמינה בו: שמחה, חופש, ביטוי עצמי ודאגה לזולת ולכדור הארץ.

[...]

אני שמחה מאוד להיות מוּדרת חברתית בחברה שהורסת אינדיווידואלים עד כדי כך שהם נאלצים לחפש 'עבריינים' [עובדי מין], שיעזרו להם להחלים מהפציעות הרגשיות שלהם. אני אמשיך בעבודה שלי, ליצור פורנוגרפיה יפה ומלאת הבעה, לאפשר לאחרים לחיות באמצעותי דרך מילים, תמונות וסרטים. ואולי, דרך העבודה האינטימית והאינטנסיבית ביותר, אני אמשיך להתחבר אחד-על-אחד, באופן אישי, עם לקוחות שעברו עשורים של דיכוי. אני מהווה הפוגה בשבילם מהדיכוי, ואני שמחה מאוד להיות כזאת".

ניקי סילבר

טובי היל-מאייר (Toby Hill-Meyer) אומרת בפשטות: "הפיתרון לפורנו רע הוא לא לוותר על פורנו, אלא לנסות לעשות פורנו טוב יותר".

כמובן, לא כל שחקניות הפורנו נהנות ממשפחה מקבלת. רבות מהכותבות בספר נודו על-ידי משפחתן אחרי שהתגלו כשחקניות פורנו. האמת? ממש לא ברור למה. הרי אביה של שחקנית ובמאית הפורנו הפמיניסטית הוותיקה, קנדידה רויאל, אומר בצדק: "את לא צריכה להרגיש רע על שום דבר. עם כל הדברים שאנשים עושים בעולם הזה – פוליטיקאים מושחתים, תאגידים רמאים, אנשים שפוגעים ורוצחים – כל מה שאת עושה זה להכניס עונג לחייהם של אנשים".

סיד נובה (Cyd Nova) בינתיים "מחכה ליום שבו יהיה אפשרי להיות עובד מין, אקטיביסט, טרנס, והוריך עדיין יחשבו שאתה ילד טוב". אמו של כריסטופר ציישג (Christofer Zeischegg) כואבת: "כואב לי שתמיד תצטרך להילחם, שאף פעם לא לגמרי יקבלו אותך. העיסוק בפורנו מעודד סוג של דחייה רק בגלל המקצוע שלך. תמיד יהיה מגזר מסוים של האוכלוסייה שידחה אותך. המוני אנשים צופים בפורנו, אבל רוב אלה שצופים בו מתביישים בזה. תמיד יש סטיגמה מסביב לפורנו. להפוך את זה למקצוע שלך יגרור סטיגמה, שליליות, בושה. עם זה אתה צריך להתמודד בחיים. בשבילי, זה עצוב. אתה ראוי לא להיות דחוי".

סיד נובה (משמאל) במחאה על אי-הכללת עובדי מין ומשתמשי סמים בוועדת האיידס הבינלאומית

אף אחד לא צריך להרגיש דחוי רק בגלל המיניות או העבודה שלו. ועדיין, רבים חוששים מדחייה. ג'יז לי, קוויר ועורך הספר, הוא אחד מהם: "החלק הקשה ביותר בלאהוב מישהו, זה הפחד של לאבד אותו. המחשבה שאני עלול אפילו להגעיל אותו משתיקה אותי לגמרי".

אליס, מנהלת האתר  Alice in Bondage Land, מספרת איך הוריה קיבלו אותה אחרי שנים רבות של התנכרות. הוריה היו ספורטאים אולימפיים מאוכזבים, שמעולם לא זכו במדליה. כשאליס היתה בת 12, אמה קרעה את איורי הוואגינות שציירה. כשהיתה בת 16, הוריה גירשו אותה מהבית אחרי שתפסו אותה מבצעת מעשים מגונים בגזר. שנים מאוחר יותר היא הפכה לכוכבת אינטרנט בזכות פורנו הקשירות שלה, וזכתה בפרס לאתר הבונדאג' הטוב ביותר לשנת 2014:

"החוק במשפחה שלי אמר שאפשר 'לעשות כל ספורט כל עוד הוא ספורט אולימפי', אבל אני מעדיפה לארח את אולימפיאדת הסטראפ-און והקשירות. לא יכולתי להתנער מהטבע התחרותי של הוריי, אז יצרתי מקום לאתגרים המיניים של עצמי.

בסופו של דבר, הפרס היה מה שהבטיח את הקבלה שלהם. סוף סוף זכיתי במקום הראשון במשהו. אפילו אם הם לא מסוגלים להבין איך הבת שלהם יצאה כזאת, הם מסוגלים להבין ניצחונות."

חלק מהמאמרים אינם עוסקים באג'נדה של מין חיובי, וכותביהם מעדיפים לספר סיפורים קטנים ומשעשעים על יציאתם מהארון בפני משפחתם או חבריהם. סטויה (Stoya), אחת משחקניות הפורנו המבריקות ביותר בימינו, מתארת את שיחתה עם סבתה המבוגרת:

"'סבתא, אני עושה סקס עם אנשים ואנשים אחרים יכולים לראות את זה בווידאו.'

'וואוו, את מככבת בתמונות נעות! את נהנית מזה?'

'כיף לי. זה תמיד מעניין. אני עושה רק דברים שאני רוצה לעשות, ורק עם אנשים שאני רוצה לעשות את זה איתם. זה טוב.'

'טוב, אם ככה אז זה נשמע נחמד, ואני שמחה לשמוע שאת עושה משהו שאת אוהבת.'

'יש עוד משהו שאני כנראה צריכה להגיד לך, אם כבר אנחנו מדברות על הנושא.'

'כן?'

'אני משתמשת בשם האמריקני שלך בתור שם הבמה שלי.'

'ורה? זה לא שם מאוד סקסי.'

'לא. זאת אומרת, אני חושבת שוורה דווקא היה יכול להיות די שיווקי בסצנה הנאו-בורלסקית העכשווית, אבל אני משתמשת בסטויה.'

'אה. טוב, אני מקווה שאף אחד בבית האבות לא יתבלבל ביני לבינך, וינסה לשים את הרגליים שלי מאחורי הראש. אני כבר לא כזאת גמישה'."

סטויה

במאית הפורנו הפאנקיסטית והטבעונית ג'ואנה אנג'ל מספרת על שיחה עם חבריה, אחרי שגילו שהיא הקימה אתר פורנו: "כשמישהו שאל אותי אם הפורנו העצים אותי, עניתי: 'אני לא יודעת! האתר שלי עלה לאינטרנט רק לפני שש שעות'!"

וד"ר אנני ספרינקל האגדית הייתה צריכה בכלל לקבל את עצמה: "ב-1973, כשהפכתי מאלן שטיינברג, ברווזונת מכוערת בת 18, ביישנית וחסרת ביטחון, לאנני ספרינקל, כוכבת פורנו הרפתקנית, מינית ומפורסמת, אף אחד לא היה מופתע יותר ממני! קודם כל הייתי צריכה לצאת מהארון בפני עצמי. הייתי חייבת להודות בפני עצמי שהייתה בתוכי כוכבת פורנו שרצתה לצאת אל העולם. הדהמתי את עצמי!"

שחקני ושחקניות הפורנו בספר אינם מייצגים את רוב הפורנו. רובם הגיעו לפורנו מתוך מודעוּת, תשוקה ורצון לשנות. רובם רואים בפורנו שליחות ולא רק עבודה, ויכולים לבחור עם מי לעשות פורנו ואיך לעשות אותו. יהיה מעניין לקרוא פעם ספר דומה של שחקניות פורנו ממוצעות יותר, שמגיעות לפורנו פשוט בגלל צורך כלכלי. למרבה הצער, כמו שכותבי הספר מדגישים שוב ושוב, בגלל הסטיגמה החברתית אין לרוב השחקניות האלה את הפריווילגיה לצאת מהארון, בוודאי לא באופן תקשורתי שכזה. עד שהחברה תלמד לקבל שחקניות פורנו, אפשר ללמוד מאביו של שחקן הפורנו ג'יימס דרלינג, שאחרי שבנו סיפר לו שהוא שחקן פורנו, אמר לו בפשטות: "תודה שסיפרת לי. אני אוהב אותך". לפעמים לא צריך יותר.