נשים עניות מוכנות להסתכן ולהגר בתקווה
לעתיד טוב יותר. בגלל חוקים נגד הגירה, הן נאלצות לקחת הלוואות ולשלם למבריחים שיעזרו להן להגר. בגלל חוקים נגד עבודת מהגרות, האפשרות היחידה שלהן להחזיר את
החובות היא עבודה בזנות. בגלל חוקים נגד זנות, הן תלויות בסרסורים.
כך מהגרות רבות נכנסות למעגל של ניצול.
חוקים נגד הגירה לא עוצרים אנשים נואשים
שרוצים להגר. הם רק הופכים את תנאי ההגירה למסוכנים וקשים יותר, ומשאירים את
המהגרים במצב פגיע יותר. גבולות הופכים אנשים לפגיעים; הפגיעוּת היא מה שהסוחרים בבני אדם מחפשים.
עם הקשחת הפיקוח על
הגבולות בארה"ב, שיעור המהגרים שנאלצו להשתמש במבריחים עלה מ-45%
ל-95%, ומחיר ההברחה כמעט הוכפל. המבריחים מרוויחים יותר ככל שהחוקים נגד הגירה קשוחים יותר. קל להאשים
את המבריחים ואת הסוחרים בבני אדם – קשה יותר להודות שהבעיה היא החוקים נגד הגירה,
שבלעדיהם לא היתה למבריחים ולסוחרים עבודה.
הרוב המכריע של הנשים המוצאות את עצמן
תחת תנאי ניצול, הן נשים שרצו להגר ונלכדו ברשתות סחר מפני שאין להן זכויות
כמהגרות לא חוקיות. הכרה בכך שנשים מנוצלות רצו להגר אינה האשמה כלפיהן. היא רק
אומרת שהפיתרון לניצול הוא לאפשר הגירה חוקית. "המלחמה בסחר בנשים" דורשת "להציל" את המהגרות על-ידי גירוש
וחסימת האפשרות להגר – ואלה בדיוק הפעולות שפוגעות במהגרות יותר מכול.
ברגע שתומכות ההפללה מתייחסות לסחר
בנשים כמו לחטיפה, הן יכולות להדוף את השאלות הרחבות יותר על הגירה בטוחה. אם
מדמיינים שקורבנות הסחר הובאו מעבר לגבול בניגוד לרצונן, אין צורך לחשוב על הנשים
המנסות להגר למרות הסכנות, ואין צורך להסיק שהדרך להבטיח את ביטחונן היא לאפשר להן
להגר באופן חוקי. לסוחרי נשים אין סיבה לחטוף נשים באלימות ולהעביר אותן את הגבול בחינם, כשנשים מוכנות לשלם עשרות אלפי דולרים בתמורה לעזרה בחציית הגבול.
הדיון על סחר בנשים מתמקד ב"אנשים
רעים", כאילו אין לו קשר למדיניות הממשלתית. כך אפשר לטעון שאין טעם לשנות את
החוקים נגד הגירה, כי מה שהופך נשים לפגיעות הם הגברים/הסרסורים/הלקוחות, ולא
החוקים שאנחנו מחוקקים. לא פלא שמי שמובילות את השיח הזה על סחר בנשים הן נשים
מערביות שמעולם לא נאלצו להתמודד עם חוקי ההגירה, סכנת הגירוש והמשטרה.
"המלחמה בסחר בנשים" היא בראש ובראשונה מלחמה נגד הגירה ומלחמה נגד
עבודת מין. היא פוגעת במהגרות לא חוקיות ובעיקר בכאלה שעובדות בזנות, שבסופו של
דבר מופללות ומגורשות.
לא מפתיע שפמיניסטיות לבנות מתקשות
אפילו לדון עם עובדות מין פמיניסטיות על נושא הסחר בנשים. לא רק שהן אינן מסכימות
על הפיתרון לבעיה, הן אפילו לא מסכימות מהי הבעיה. פמיניסטיות לבנות טוענות
שהבעיה היא מין בתשלום, שיוצר סחר בנשים; עובדות מין פמיניסטיות טוענות שהבעיה היא גבולות, שמאפשרים לנשים
מעט מאוד אפשרויות חוקיות להגר ולעבוד. הפיתרון של פמיניסטיות לבנות הוא החוק
הפלילי, שייתן למשטרה עוד כוח;
הפיתרון של עובדות מין הוא לפרק את משטרי הגבול וההגירה המיליטריסטיים, שדוחקים
נשים כמוהן לשוליים ומוחקים את הגישה שלהן לביטחון או לצדק. במילים אחרות,
פמיניסטיות לבנות רוצות לתת כמה שיותר כוח למשטרה; עובדות מין רוצות לקחת את הכוח מהמשטרה ולהעביר אותו למהגרות
ולעובדות.
אסור לחזק את כוחה של המשטרה על חשבון
כוחן של עובדות המין עצמן. הנשים בתעשיית המין לא צריכות להיות המוקד של המאבק
בסחר בנשים, הן צריכות להיות המנהיגות שלו. הגנה על עובדת המין המהגרת היא הגנה על כל
המהגרים. עובדת המין המהגרת היא הארכיטיפ של הסטיגמה על מהגרים. גבולות הומצאו כדי
להגן מפניה. אין סולידריות עם מהגרות בלי סולידריות עם עובדות מין, ואין סולידריות עם עובדות מין בלי סולידריות עם מהגרות.
___________________________________________________________________
הרשומה מבוססת על פרק מהספר המצוין Revolting Prostitutes.
לא מדובר רק בנושא תיאורטי. מחקרים בהשתתפות קורבנות סחר מהגרות מוכיחים שזאת בדיוק המציאות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה